ניהול משאבי הסביבה הימית לאור חיפוש והפקה של גז ונפט בים התיכון מול חופי ישראל

חיפושים אחר מרבצי הגז והנפט במים עמוקים מול חופי ישראל, ותגליות, שהבולטות שבהן כיום הן השדות "דלית", "תמר" ו"לווייתן", מעמידים את ישראל בפני תנופת פיתוח חסרת תקדים של האזור הכלכלי (האזור שבו יש למדינה זכות לעשות שימוש במשאבים ימיים) בים התיכון. פיתוח בטוח ובר-קיימא של משאבים מציב אתגרים מנהליים, טכנולוגיים וסביבתיים מסוג שהמערכת הציבורית בישראל טרם ניצבה מולו. ההיערכות להמשך חיפושי שדות גז ונפט וכן להפקת גז ואולי גם נפט בים, צריכה להיעשות תוך מניעת פגיעה אפשרית בסביבה הימית ובחופי ישראל כתוצאה מפעילויות אלה. לשם כך נדרש המשרד להגנת הסביבה לגבש מדיניות ולהגדיר הוראות מקצועיות, הנחיות, נהלים וסדרי עדיפות לביצוע פעולות חיפוש והפקה של נפט וגז. חיפוש והפקה של נפט וגז טומנים בחובם מפגעים סביבתיים וסיכונים פיננסיים גדולים, שעלולים להיווצר כתוצאה מתקלות שונות, כמו פגיעה במערכת אקולוגית תת-ימית בשל הנחת תשתית הצנרת, התיישבות מינים ימיים זרים על אסדות הקידוח, דליפה של גז ונפט ועוד.

לדוגמה, במהלך אפריל-יולי 2010 אירעה דליפת נפט מבאר תת-ימית, בעומק של 1,600 מטר, של אסדת הקידוח "מקונדו" במפרץ מקסיקו. כתוצאה מכך מוערך כי זרמו אל הים 500–800 אלף טון נפט גולמי, ונגרם האסון הסביבתי הגדול ביותר בתולדות ארה"ב. מחקירת האירוע עולה כי כשלים בטיחותיים ואנושיים, נוסף על כשלי מערכת הפיקוח, הם שהובילו לאסון. אירוע זה הדגיש את הצורך בגיבוש מושכל של נהלים ובפיקוח בלתי תלוי של המדינה על פיתוח משאבי אנרגיה בים העמוק.

כמו במפרץ מקסיקו, רוב הפעילות להפקת משאבי אנרגיה בחלק הישראלי של הים התיכון מתבצעת בעומקי ים של מעל 1,000 מטר. עומק זה מחייב ידע מקצועי שיש למספר מצומצם של חברות בעולם, ומטבע הדברים מקשה על כל הפעילות ומסבך אותה, החל מעצם החיפוש, דרך ההפקה, וכלה בפיקוח וברגולציה של מתקנים אלו.

שיפור יכולת הניהול של הסביבה הימית מחייב להתגבר על פערי המידע הקיימים כיום במדינת ישראל, וליצור רב-שיח בין הגורמים השונים העוסקים בנושא (המשרד להגנת הסביבה, האקדמיה, מכוני מחקר ימיים, ארגונים סביבתיים, יזמים); כמו כן, בטווח המִיָדי יש למקד את הדיון הציבורי בהשלכות הסביבתיות של פיתוח תשתיות ומשאבי טבע בשולי היבשת של ישראל, ולהגדיר את הדרישות למדיניות ניהול ציבורי ולתהליכי פיתוח של משאבי טבע בשטח הימי הישראלי ובתחום המיועד להיות מוגדר כמים הכלכליים של ישראל. צעד משמעותי בכיוון הזה הושג ביום עיון באוניברסיטת חיפה שיזמו המשרד להגנת הסביבה, חקר ימים ואגמים לישראל וביה"ס למדעי הים ע"ש צ'רני באוניברסיטת חיפה.

ביום העיון הציגו המדען הראשי של משרד התשתיות הלאומיות והסמנכ"ל לענייני סביבה של חברת נובל אנרג'י, בעלת הזיכיון לחיפוש ולהפקה, את תכניות הפעולה והפיתוח העתידיות בים ואת משמעויותיהן האסטרטגיות. נסקרו מחקרים העוסקים בסביבה הימית באזור מדף היבשת ובים העמוק של ישראל. כמו כן, נדונו האיומים והלחצים הסביבתיים של פיתוח תשתיות האנרגיה, ניטור אתרי קידוח בים העמוק ופעולות נדרשות לשימור הסביבה הימית.

דו"ח שנערך בחקר ימים ואגמים לישראל ^[2] בדק את הידע בנושא, וקבע שיש צורך ביצירת בסיס מדעי של מאפייני הים העמוק בדרום אגן הלבנט, לשם קבלת החלטות וניהול מושכל של משאביו. כמו כן מציין הדו"ח כי קיים צורך בביצוע תסקיר השפעה על הסביבה, שיכלול מיפוי מאפייני הסביבה הימית, וכן הערכת ההשפעות קצרות הטווח וארוכות הטווח על הסביבה הימית, הנובעות מחיפוש ומהפקת אנרגיה. נוסף על כך, יש להשלים את פערי הידע הקיימים בנושא מאפייני המערכת האקולוגית של הים העמוק מול חופי ישראל (מיפוי פני קרקעית הים, מיפוי גאולוגי, מיפוי גאופיזי, מיפוי בתי גידול והערכת סיכונים) באמצעות סקרים ימיים.

ישראל חתומה על אמנת ברצלונה להגנה על הים התיכון ^[1]. אמנת ברצלונה כוללת שבעה פרוטוקולים המפרטים כיצד יש להגן על הסביבה הים תיכונית מפני מזהמים ממקורות יבשתיים ומפני הטלת פסולת לים, מה יש לעשות כדי למנוע מצבים כאלה, וכן כוללים פרקים העוסקים במניעת זיהום מכלי שיט וטיפול בו, בניהול חופים ועוד. אחד מהפרוטוקולים הוא פרוטוקול ניצול מדף היבשת ^[3] (Offshore Protocol) המסדיר סביבתית את החיפוש וההפקה של גז ונפט, וכן קובע כללים להענקת רישיונות חיפוש והפקה באזורים המרוחקים מהחוף. הפרוטוקול נכנס לתוקף במרץ 2010, ובכוונת ישראל לאשררו בהקדם לאחר ביצוע תיקוני חקיקה לאומית נדרשת.

הצעת חוק שטחים ימיים נמצאת בתהליך סופי לפני הגשתה לממשלה ולכנסת, והיא קובעת את גבול המים הכלכליים של ישראל (EEZ) המצוי במחצית הדרך בין ישראל לקפריסין – במרחק ממוצע של כ-140 ק"מ מחופי ישראל.

במסגרת היערכות מדינת ישראל לאתגר ניהול המשאבים הימיים ולפיתוח בר-קיימא של תשתיות גז ונפט, מוביל השר להגנת הסביבה, ח"כ גלעד ארדן, את העמדה כי יש להטיל על המשרד להגנת הסביבה את ניהול ההיבטים הסביבתיים של ישראל בים התיכון, וכי יש לפעול לשינוי חוק הנפט הנוכחי כדי לאפשר את הסדרת הפיקוח הסביבתי בנושא.