משברים כהזדמנות: איך נבנה עתיד תזונתי יציב?

"מים ומזון שאינו דורש קירור לכל בני הבית לשלושה ימים לפחות"

רשימת הציוד הנדרש לשעת חירום, אתר פיקוד העורף

קוראות וקוראים יקרים שלום,

עד לפני ימים ספורים עוד בישרו יללות של אזעקות על נפילות צפויות של טילים בליסטיים ששוגרו מאיראן, ושלחו אותנו להסתגר עם משפחתנו בממ"דים או עם שכנינו במקלטים. במהלך ימי הלחימה בין ישראל לאיראן, כמענה לצורך הבסיסי במזון, לא נאלצנו להסתמך על מאגרים משפחתיים. ניתן היה להסתובב ולהצטייד במזון, ולא נרשמו חוסרים משמעותיים ברשתות המזון. לעומת זאת, מכיוון שבמהלך הלחימה הנמלים פעלו במתכונת מצומצמת וחברות ספנות נמנעו מלהגיע לחופינו, החל להתעורר חשש בקרב האחראים על היערכות המדינה למצבי חירום מהתדלדלות מלאי החירום של המזון. מה היה קורה אילו היה מתממש תרחיש הבלהות של התארכות הלחימה לכדי התשה מתמשכת, והמדפים בסופר היו מתרוקנים? האם אנחנו מוכנים לתרחיש כזה?

ישראל של 2025 חווה מציאות ייחודית של מלחמות, נמלים סגורים ואיומים בחרמות בין-לאומיים, אך הדאגה ליציבות מערכות המזון אינה נחלתנו הבלעדית. מדינות רבות מזהות התגברות של סיכונים למערכות המזון. משבר האקלים, גידול אוכלוסין, שינויים בהרגלי צריכה, מגפות ומלחמות מערערים את שוקי המזון הבין-לאומיים ומובילים לאתגר משולש: יש לעצב מחדש את מערכות המזון תוך דאגה לביטחון מזון ולביטחון תזונתי, הקטנת ההשפעות הסביבתיות ושמירה על רווחי החקלאים ושאר הפועלים לאורך שרשרת המזון.

ישראל של 2050 צפויה לחוות גידול של 65% בביקוש למזון בהשוואה לביקוש כיום, ולהיות מאותגרת עד מאוד בשל האתגרים העולמיים, שייתווספו לרגישויותיה הייחודיות כמדינה קטנה וצפופה במזרח התיכון. כדי להגיב למשבר הצפוי, אך גם לבנות חוסן ולזהות הזדמנויות, החל לפני כשנה תהליך תכנון אסטרטגי ארוך-טווח בשיתוף מספר משרדי ממשלה ובעלי עניין רבים: גיבוש תוכנית לאומית לביטחון מזון לשנת 2050. חלק מתוצרי התוכנית נמצאים בין שאר תוכני הגיליון.

כפי שסר דיוויד אטנבורו מזכיר לנו, "עובדה פשוטה היא שכל ביס שאתה נוגס במזון, מגיע מעולם הטבע". מערכות המזון שזורות עמוק בתוך המערכות האקולוגיות של הטבע, ולפיכך, פגיעה בטבע, במגוון הביולוגי וביכולתן של המערכות האקולוגיות לספק שירותים היא פגיעה במזון שלנו. כדי לאפשר את קיומן של מערכות מזון מקיימות עלינו לפעול בדרך נבונה שאינה פוגעת במערכות הטבעיות, לצמצם את בזבוז המזון המשווע, להגביר את יכולת הייצור המקומית של חלק מקבוצות המזון, לדאוג לשרשראות אספקה יציבות של קבוצות מזון אחרות ועוד.

גיליון זה מאיר את הקשר בין מערכות המזון לבין הסביבה, ומשרטט נתיב לעתיד שבו החדשנות הישראלית, זו שהפכה אותנו למובילים עולמיים בחקלאות מדברית, תספק פתרונות פורצי דרך שיקבלו ביטוי בצלחת של כל ישראלי.

מקווה שהקריאה בגיליון תהיה עבורכם מזון למחשבה,

שחר בוקמן