על טבען של החלטות שמירת טבע: ריאיון עם פרופ' אבי פרבולוצקי, לרגל זכייתו בפרס מפעל חיים מטעם האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה

פרופ' אבי פרבולוצקי, מהאקולוגים המובילים בישראל, הוא חוקר בעל הכרה בין-לאומית בתחומי המרעה, ניהול מערכות אקולוגיות ויערות, שמירת טבע, אגרואקולוגיה ואינטראקציות בין צמחים לבעלי חיים. את עבודתו בכל התחומים הדריכה תמיד ראייה הוליסטית של כל מרכיבי המערכת האקולוגית, כולל אלה האנושיים. פרופ' אבי פרבולוצקי מהווה דוגמה ומופת לחוקר בעל תרומה ייחודית לקידום חשיבה חדשנית וניהול מושכל של השטחים הפתוחים, השמורות, היערות והשטחים החקלאים בישראל, שידע לשלב לאורך הקריירה פעילות ציבורית ערכית וארוכת-טווח. סיבות אלה ונוספות הביאו לבחירה בו כזוכה בפרס מפעל חיים מטעם האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה לשנת 2025.

לאורך מסלול חייך היו לך אינטראקציות מגוונות עם הטבע והסביבה: כמנהל בית ספר שדה צוקי דוד של החברה להגנת הטבע פעלת בתחום של שמירת טבע, כמדען ראשי ברשות הטבע והגנים עסקת בעיצוב מדיניות, ובמכון וולקני הובלת מחקרים מדעיים. כביכול אלה עולמות שונים, ובכל זאת, לראייתך, מה המטרה המשותפת לשומר הטבע, למקבל ההחלטות ולחוקר?

במהלך 55 שנות הקריירה שלי זכיתי למלא את שלושת התפקידים האלה, ולמדתי שהם כולם נגזרים מאותה שאלה בסיסית: איך הטבע מתפקד? כמדען ניסיתי להבין את הטבע, כמדריך בסיני ניסיתי להסביר אותו, וכמקבל החלטות ניסיתי לנהל אותו בצורה היעילה והמיטבית. המדען מחפש להעמיק את הידע, להוסיף עוד חלק קטן לפאזל העצום של ההבנה האנושית. שומר הטבע שואף להגן על הטבע ולשמר אותו, לעיתים מתוך תפיסה אידיאולוגית עמוקה ואף עיוורון לאינטרסים אחרים, אבל, פעמים רבות, הידע המדעי שהוא נאלץ להסתמך עליו אינו שלם. לעומתם, מקבל ההחלטות, נמצא במקום מאתגר: הוא צריך לאזן בין אינטרסים רבים – כלכליים, פוליטיים, חברתיים, סביבתיים ועוד – כדי להגיע להחלטות מעשיות שמשפיעות על כולם, וזאת תוך הבנה טובה של המערכת המדוברת. למדתי שתפקידו של מקבל ההחלטות דומה יותר לזה של שופט מאשר למדען. עליו להקשיב לכל הצדדים, החל מהאקולוגים ועד בעלי העסקים, ואז להחליט מה לעשות, גם כשאין תשובה מושלמת. ובדרך כלל אין כזו.

כמקבל החלטות, היו מקרים שנדרשת לקבל החלטה קשה ושנויה במחלוקת?

בהחלט, זכור לי היטב מקרה מתקופתי כמדען ראשי ברשות הטבע והגנים. התבקשתי להחליט אם לאשר מקצועית-מדעית בניית גשר תיירותי בתוך קניון נחל הבניאס, לצד הנחל ואף מעליו. חטיבת המדע של הרשות וכן האקולוגים שלה בשטח התנגדו נחרצות, כי הם חששו שהגשר יפגע במערכת האקולוגית במצוק ובנחל. הבנתי את החששות, אבל מנגד ראיתי את האינטרס הציבורי: גשר שכזה יאפשר למטיילים, בייחוד לאנשים עם מוגבלויות, ליהנות מהנוף המרהיב של הבניאס הזורם, שאין דרך אחרת להתקרב אליו. אחרי ששקלתי את כל הצדדים, החלטתי לאשר את הבנייה. זו הייתה החלטה פוליטית מטבעה, כי נדרשתי לאזן בין שיקולי שמירת טבע לבין צרכים ציבוריים. בזמנו קיבלתי על כך המון ביקורת מאקולוגים, שראו בהחלטה כניעה ללחצים. אבל הגשר נבנה, ומאז הוא משמש אלפי מבקרים בשנה, בלי שנצפו נזקים משמעותיים לסביבה. הסיפור הזה לימד אותי שקבלת החלטות אינה רק עניין של עובדות מדעיות בלבד, אלא דורשת גם הבנה של הצרכים הייחודיים של כל המעורבים.

האקולוגים בבניאס חששו מפגיעה בטבע, אבל לטענתך, גם בדיעבד ניתן לומר שהחשש לא התממש. מדוע כל כך קשה להבין את תפקודן של מערכות אקולוגיות ולנהל את הטבע?

הטבע הוא מערכת מורכבת להפליא. לעיתים היא כל כך מורכבת, ולכן היא נראית כאוטית. המורכבות הזו היא אתגר עצום למחקר ולניהול. כמדען אתה מנסה לפשט את המערכת, כדי שניתן יהיה לחקור אותה. למשל, להתמקד במין מסוים או בתהליך ספציפי. אבל הפישוט הזה גורם לך לא לראות את כל התמונה הגדולה. המדע לא תמיד מספק תשובות ברורות, ולעיתים הוא אף משאיר אותנו עם יותר שאלות מתשובות. המושג "מערכת אקולוגית" הוא כל כך רחב, שקשה להחליט את מה במערכת צריך לשמר. האם צריך להגן על הטורף או על הנטרף? איך זיהום משפיע על המערכת כולה? שומר הטבע מנסה להגן על מערכת שאף אחד לא ממש יכול להגדיר אותה במדויק. לכן לפעמים שומרי טבע מתמקדים במיני דגל, כמו צבאים או ציפורים נדירות, רק כי הם מושכים תשומת לב ציבורית, אבל זה עלול לבוא על חשבון מינים אחרים או תהליכים חשובים במערכת. ומקבל ההחלטות – הוא נאלץ לפעול בתנאי אי-ודאות ביחס להבנת המערכת, ובד בבד להתמודד עם לחצים הנובעים מאינטרסים סותרים.

בוא ניקח לדוגמה את נושא המגוון הביולוגי (מושג המשמש אקולוגים להערכת מצבה ותפקודה של מערכת אקולוגית – ש"ב). כמדען אני יודע שהמושג אינו מדויק. קשה למדוד אותו, והוא לרוב אינו מבוסס על עובדות מוצקות. אבל כשומר טבע אני מבין שהמושג הזה עוזר לגייס תמיכה ציבורית ולהשיג מודעות ותקציבים לשמירת טבע. זו דילמה מתמדת: האם להתעקש על האמת המדעית, גם אם אינה ברורה, או לתמוך במטרה שמביאה תוצאות מעשיות? בסופו של דבר, אתה לומד שצריך לשלב בין השניים.

פוליטיקה ואינטרסים הם מוטיב חוזר בדברים שלך עד כה. מה להם ולשמירת טבע?

פוליטיקה היא לא מילה גסה. בפשטות – היא היכולת לקבל החלטות במציאות של ריבוי אינטרסים. פוליטיקה קיימת בכל תחום: למשל בין בני זוג שמתלבטים לאן לצאת לארוחת ערב, או בתוך משפחה שמתכננת חופשה, ובוודאי בניהול משאבי טבע. כל החלטה בשמירת טבע היא פוליטית, כי היא דורשת לאזן בין אינטרסים סביבתיים, כמו שמירה על מינים, לבין אינטרסים כלכליים, כמו פיתוח תשתיות, ואינטרסים חברתיים, כמו גישה של הציבור לטבע.

תוכל לתת דוגמה לסיטואציה שנתקלת בה במורכבות של איזון אינטרסים?

בוודאי. בשנים האחרונות אני עובד כיועץ בפרויקט לאומי גדול לשיקום נחל ציפורי, שזורם לאורך תוואי של 30 קילומטרים. סביבת הנחל הייתה כמו מגרש משחקים ענק עבור אקולוגים, מתכננים, מהנדסים ומומחים נוספים. בתחילת התהליך התמקד התכנון בשיקום הטבע והסביבה המימית – למשל החזרת הצמחייה ושיפור הזרימה והאיכות של המים. שטחי החקלאות, שהם חלק משמעותי מהנוף, כמעט לא הובאו בחשבון. אבל אי אפשר להתעלם מחקלאים שחיים מהאדמה וממי הנחל, מה גם שחלק מהשטחים נמצאים בבעלות פרטית. הקטנת ההשפעה של החקלאות האינטנסיבית ושל בעלי חיים הרועים בסביבת הנחל, על הנחל עצמו, משמעה עבודה צמודה עם החקלאים ומציאת פתרונות בהסכמה, שיהיו טובים לכולם אף על פי שאינם מושלמים. בסוף, אחרי ויכוחים ארוכים והרבה פשרות, הצלחנו ליצור תוכנית שמשלבת שמירת טבע עם צרכים חקלאיים וציבוריים. התהליך הזה הראה שפתרונות אמיתיים מגיעים רק כשמסתכלים על התמונה המלאה, ולא על חלק אחד שלה בלבד.

איך חקלאות ואקולוגיה יכולות לעבוד יחד, ומה אפשר ללמוד מהקשר הזה?

חקלאות היא דוגמה מצוינת לשילוב אקולוגיה עם צרכים אנושיים. חקלאים הם אנשים שמרנים מטבעם. הם לא ישנו את השיטות שלהם בלי תמריצים כלכליים או כלים חדשים. בוא ניקח לדוגמה את הרפורמה שנערכה במשק החלב בישראל – סיפור הצלחה של ממש. משרד האוצר קידם את הרפורמה בגלל צורך כלכלי: ישראל הייתה צריכה לעמוד בהסכמי סחר בין-לאומיים שהיו עלולים לגרום לקריסת ענף החלב בארץ בגלל תחרות מאירופה, ולכן האוצר היה מוכן לתמוך בענף ולקדם אותו. אבל מה שהפך את הרפורמה להצלחה, היה שיתוף פעולה בין פקיד חדשן במשרד להגנת הסביבה לבין רפתן שחשב מחוץ לקופסה. הם הצליחו לפתור בעיות סביבתיות, כמו טיפול בשפכי רפתות, תוך שיפור היעילות הכלכלית. התוצאה הייתה שרפתות נעשו הרבה פחות מזהמות, והחקלאים הרוויחו ממערכת יעילה יותר. לצערי, לא ראינו רפורמות דומות בענפים אחרים שנדרשת בהם רפורמה, כגון ענף הלול או גידולי השדה, וזאת מכיוון שחסרות תמיכה ממשלתית והדרכה לחקלאים. חקלאות בת-קיימא, כמו כיסוי צומח או שימוש באי-פליחה לצמצום עיבוד הקרקע, דורשת השקעה בטכנולוגיה ובחינוך. האקולוגיה מלמדת אותנו שצריך להסתכל על המערכת כולה: לא רק על השקיה או על דישון, אלא על האינטראקציות המורכבות בין חיידקים, צמחים, קרקע ואקלים. לדוגמה, מחקרים על חיידקים בקרקע, בריזוספרה (בית השורשים – ש"ב), מראים תוצאות מדהימות במעבדה – הם יכולים לשפר את צמיחת הצמחים. אבל כשמנסים ליישם את זה בשדה, זה לא עובד, עדיין, כי המערכת מורכבת מדי, ויש יותר מדי משתנים. הלקח הוא שצריך גישה מערכתית, שמבינה את מקומם של כל החלקים של הפאזל, כולל, ואולי בעיקר, את החקלאי.

אנחנו משוחחים כשבוע אחרי יום הזיכרון ויום העצמאות, שבמהלכם שרפה גדולה מאוד כילתה, שוב, שטחים נרחבים בפרוזדור ירושלים ובהרי ירושלים, אזור מגוריך. אחרי השרפה העצומה בכרמל בשנת 2010 עמדת בראש הוועדה שעסקה בממשק היער ובשיקום הכרמל. לראייתך, מבחינה אקולוגית, מדוע שרפות בשטחים פתוחים וביערות מאתגרות אותנו כל כך?

אקולוגיית השרפות היא אחד התחומים הכי פחות מובנים. שרפות מושפעות מגורמים בלתי צפויים, כמו רוח, שיכולה לשנות כיוון תוך שניות ולהפוך תוכנית כיבוי למשימה בלתי אפשרית. בשרפה הגדולה בכרמל הכבאים חשבו שהצליחו להשתלט על האש, אבל שינוי פתאומי בכיוון הרוח הדליק אותה מחדש. הטבע יכול להיות אלים ובלתי צפוי. המדען לא יודע לחזות במדויק איך שרפה תתנהג. שומר הטבע מתנגד לפעמים להסרת עצים, כי הוא רוצה לשמור על שטחים ירוקים. ואילו מקבל ההחלטות צריך להתמודד עם בטיחות הציבור, עם שמירת טבע ועם אינטרסים כלכליים. יש פתרונות חלקיים למניעת התפשטות שרפות משטחים פתוחים ויערות אל תוך יישובים, כגון רצועות חיץ, למשל כרמים שניטעים בין היער ליישוב – אבל הם לא תמיד עוצרים שרפות גדולות. ביישוב שאני גר בו, שואבה, ישנה יוזמה המדגימה כיצד חשיבה יצירתית יכולה לעזור. התקינו ברחבי היישוב מתזים ענקיים, שיוצרים בו מיקרו-אקלים לח. זה אמור להפחית נזקים בשרפה ולתת תחושת ביטחון, אבל זה לא פתרון מושלם. בסופו של דבר, שרפות מראות לנו כמה אנחנו עדיין רחוקים מלהבין את הטבע וכמה אנחנו צריכים להיות צנועים מולו.

לאורך השנים הארוכות ראית תהליכים רבים בתחומים של שמירת טבע ואקולוגיה. לאור החוויות שצברת והניסיון הרב שלך, נסיים את הריאיון בצורה אופטימית או פסימית?

שמירת הטבע בישראל היא סיפור הצלחה יוצא דופן, במיוחד כשחושבים על צפיפות האוכלוסייה, על השטחים המוגבלים שיש לנו, ועל מגוון הנושאים שהממשלה והעם מתמודדים איתם. שמורות הטבע שלנו מתוחזקות יחסית, ואוכלוסיות של מינים מוגנים, צבאים למשל, לא רק שורדות, אלא משגשגות. שומרי טבע נוטים לפעמים להתעלם מההישגים ולהציג תמונה שחורה מדי של המצב. הם חושבים שזה יעזור לגייס תמיכה ומשאבים, אך זו גישה אידיאולוגית שעלולה במקרים מסוימים להזיק.

האתגר הגדול בתחום האקולוגיה הוא שאנחנו עדיין לא מבינים את הטבע כמערכת שלמה. הידע המדעי שלנו מוגבל, וחרף מידע עצום שנאסף יש לנו יכולת מוגבלת לתכלל אותו ולתת למקבל ההחלטות תמונה טובה של המערכת. אבל אני אופטימי לגבי העתיד. הדור הצעיר מבין את החשיבות של שמירת טבע וסביבה ומוכן לפעול. באמצעות טכנולוגיה חדשה, כמו חיישנים לניטור מערכות אקולוגיות או שיטות חקלאות מתקדמות, עם הפוטנציאל שטמון בבינה המלאכותית ועם שיתוף פעולה בין מדענים, מנהלי שטחים פתוחים, חקלאים, מקבלי החלטות והציבור, נוכל ליצור עולם שהטבע והאדם חיים בו בהרמוניה. זה לא יהיה קל. נצטרך גישה מערכתית שמשלבת מדע, אידיאולוגיה, פוליטיקה ובעיקר הרבה צניעות מול המורכבות של הטבע. אבל אני מאמין שאם נמשיך לעבוד יחד, ואם הממשל, בארץ ובעולם, יאפשר זאת, נשאיר לדורות הבאים עולם ששווה לחיות בו.