אמון מועט במדענים, אמון ממוצע במדעני אקלים: עמדות הישראלים בהשוואה בין-לאומית

מבוא

הסתמכות על ממצאים מדעיים ונתונים אמפיריים מאפשרת להבין בצורה מהימנה את עולם הטבע ואת השינויים הנעשים בעולם על-ידי האדם. לכן, יחידים וחברות רבות מבקשים לשלב מדע וממצאים מדעיים בתהליכי קבלת החלטות ועיצוב מדיניות ^{[8, 12]}. עם זאת, כדי להתבסס על המדע, הציבור נדרש לתת אמון במדענים, שכן הציבור ומקבלי ההחלטות אינם אוספים את הנתונים או מבצעים את המחקרים בעצמם, ולעיתים אין להם כלים להעריך את נכונות הממצאים המדווחים להם ^[7]. כלומר, הידע המדעי של הציבור ומקבלי ההחלטות תלוי באחרים, במה שמכונה "תלות אפיסטמית", והוא דורש מידה של אמון בבעלי הידע המדעי. לרוב, מידת האמון שאנשים נותנים בטענות מדעיות אינה מבוססת על הערכה מדעית ישירה של תוכן הטענות, אלא על סיבות להאמין או לא להאמין למדענים הטוענים אותן ^[22]. אמון זה ניתן מרצון, ולא נכפה בכוח, והוא חושף את נותן האמון למידה של פגיעות ^[19]. למשל, החלטה על צמצום פליטות גזי חממה, כפרט או כמדינה, דורשת מתן אמון במדענים המודדים את ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה או את הטמפרטורה העולמית, ובמדענים שבודקים ומתווכים את המדידות האלה ואת המשמעויות הרחבות שלהן. ללא אמון שכזה, הציבור וקובעי המדיניות לא ישקיעו משאבים רבים כדי לצמצם פליטות גזי חממה בהתאם להמלצת הרוב המוחלט של המדענים. 

באופן דומה, לא די שאנשים יהיו משכילים כדי שיגבשו עמדה התואמת את הקונצנזוס המדעי. למעשה, השכלה וידע מדעי עשויים לעזור לאנשים לפרש מידע באופן שיתמוך בעמדותיהם הקיימות – גם אם הן מנוגדות לקונצנזוס מדעי ^{[5, 18, 26]}. תהליך כזה, של הסקה מוטה (motivated reasoning) נמצא משמעותי בייחוד בנושאי סביבה ואקלים, שעברו פוליטיזציה במקומות רבים בעולם ^[18].

לעומת זאת, מחקרים מצאו שככל שהאמון במדענים גבוה יותר בקרב הציבור, התמיכה בקבלת החלטות מבוססות מדע עולה ^[10] וכך גם התמיכה במעורבות של מדענים בתהליכי קביעת מדיניות ^{[8, 12]}. באופן ספציפי, אמון גבוה במדענים נמצא במתאם עם חברות ופרטים הפעילים יותר לצמצום משבר האקלים ^[11], ועם נכונות להתחסן במהלך מגפת הקורונה ^[4]. האמון במדענים גם חשוב להתקדמות המדע עצמו, שכן חלק ניכר מהמחקרים ממומנים בכספי ציבור ^[23].

מאמר זה בוחן: א. מהי מידת האמון במדענים בישראל בהשוואה בין-לאומית רחבה? ב. האם ישנם מרכיבי אמון שישראל מצטיינת או חלשה בהם במיוחד? ג. אילו גורמים חברתיים נמצאים במתאם למידת האמון? המידע על הנושאים האלה חסר בישראל. סקרי עבר מצאו שהציבור בישראל חש שמדענים תורמים מאוד לחוסנה של המדינה, יותר ממרבית בעלי המקצוע האחרים ^[1]. מגמה דומה נמצאה בארצות אחרות. למשל, בארה"ב המוסד המדעי זוכה לאמון רב ביחס למערכת החינוך, הבנקאות, העיתונות או הקונגרס ^[21]. עם זאת, מחקר מתקופת מגפת הקורונה מצא כי מידת האמון במדענים בישראל היא הנמוכה ביותר מבין שמונה מדינות שנבדקו באירופה, בהן ספרד, סרביה, גרמניה, קפריסין ופולין ^[14]. ישראל בלטה באחוז גבוה של משיבים שדיווחו על רמות אמון נמוכות מאוד, ואחד מכל חמישה נשאלים דירג את רמת האמון שלו במדענים 0–3 מתוך 10 – אחוז גבוה פי שלושה ויותר מאשר ביתר המדינות.

בשנים האחרונות גוברים בישראל הקיטוב הפוליטי והמתקפות על האקדמיה, ועולה השאלה כיצד הדבר משפיע על אמון הישראלים במדענים. מחקרים מארה"ב מצאו קיטוב פוליטי הולך וגדל במידת האמון של הציבור הרחב במדע ובמדענים, עם ירידה עקבית ברמות האמון בקרב שמרנים ^{[15, 16, 21]}. אובדן האמון במדע שנצפה בארה"ב מהווה אובדן אמון כללי, שאיננו מוגבל לתחום מדעי מסוים, והוא שוחק את הבסיס המשותף לקבלת החלטות, ואף את ההבנה המשותפת של מה אמיתי וכיצד ניתן להבין את המציאות. כאן בארץ נמצא בשנת 2023 כי מצביעי הקואליציה מעריכים הרבה פחות את תרומת האוניברסיטאות לחברה בישראל, ביחס למצביעי האופוזיציה ^[3], אך לא נבחנה מידת האמון שלהם במדענים.

מאמר זה מציע ניתוח שניוני של נתוני סקר מישראל שנאספו כחלק ממחקר בין-לאומי עדכני על אודות האמון במדענים ומידת הרצון שהם ישתתפו בעיצוב המדיניות הציבורית ^[10].

שיטות

הנתונים נאספו בשנים 2022–2023 בשאלונים מקוונים. התוצאות שוקללו לאחר איסוף הנתונים בהתאם לגודל האוכלוסייה שכל נסקר משתייך אליה. בישראל נדגמו 1,049 אנשים בחודש מאי 2023. המדגם בארץ כלל בעיקרו את האוכלוסייה היהודית, תוך ייצוג הולם של חלקיה השונים לפי גיל, מין ורמת דתיות: חילוניים, מסורתיים, דתיים לאומיים וחרדים. מדע ומדענים הוגדרו בשאלון כך: "כשאנו אומרים 'מדע', אנו מתכוונים לאופן שבו אנו מבינים את העולם בעזרת תצפיות ובדיקות. כשאנחנו אומרים 'מדענים', אנו מתכוונים לאנשים החוקרים את מדעי הטבע, הרפואה, פיזיקה, כלכלה, היסטוריה ופסיכולוגיה, בין היתר". מידת האמון במדענים נבחנה באמצעות מדד מבוסס המורכב מ-12 שאלות הבוחנות את תפיסות הנשאלים כלפי מדענים בארבעה תחומים ^{[6, 10]} – מומחיות (מסוגלות), יושרה מקצועית (integrity), זולתנות (דאגה לזולת ולאינטרס הציבורי) ופתיחות (שקיפות) – כמפורט בטבלה 1. התשובות דורגו על סקאלה שבין 1 (אי-הסכמה או עמדה שלילית מאוד) ל-5 (הסכמה מרבית או עמדה חיובית מאוד). ניתחנו את הנתונים המעובדים ^[20] בעזרת תוכנת JupyterLab. הערכים הממוצעים חושבו תוך שקלול חלקם היחסי של המשיבים באוכלוסייה (post hoc weighting). חישובי השגיאות בוצעו תוך דגימה מחדש של המדגם בשיטת bootstrapping וחילוץ רווח הסמך מהתפלגות הערכים בקרב הדגימות מחדש (מידע נוסף בנספח 1).

טבלה 1

מידת האמון הממוצעת במדענים בישראל וב-68 המדינות שנבדקו

מדד האמון משקלל 12 שאלות המחולקות לארבעה נושאים (מודגשים). כמו כן, נבחנו ישירות מידת הביטחון במדענים, האמון בשיטה המדעית והאמון במדעני האקלים. התשובות דורגו על סקאלה של 1 עד 5 (1 מציין אי-הסכמה או עמדה שלילית מאוד, 5 מציין הסכמה מרבית או עמדה חיובית מאוד). ההפרש מציין את הפער בין הממוצע בישראל לממוצע העולמי, ורווח הסמך מתייחס להפרש זה ברמת סמך של 95%.

תוצאות

ישראלים מדווחים על אמון מועט מאוד במדענים ביחס למדינות אחרות

איור 1 מציג את התפלגות מידת האמון במדענים ב-68 המדינות שנבדקו, ואת מיקומה של ישראל ביחס אליהן. ישראל מדורגת במקום ה-62 במדד האמון הכולל במדענים. אזרחי המדינה ממוקמים בחציון התחתון בכל אחד מארבעת מרכיבי מדד האמון שנבדקו, ומדורגים נמוך במיוחד במידת התפיסה של המדענים כפתוחים וכדואגים לזולת ולאינטרס הציבורי (זולתנות). טבלה 1 מציגה את שאלות הסקר שנוגעות לאמון יחד עם דירוגן הממוצע בארץ ובעולם. בחינת התפלגות מדד האמון במדענים בקרב האוכלוסייה בישראל והשוואתה להתפלגות ביתר המדינות מעלה כי דירוגה הנמוך של ישראל נובע מריבוי מדרגים בתחום הניטרלי, של 2.5–3.5 מתוך 5 (59% בישראל, לעומת 38% בכלל המדינות), ומיעוט מדרגים ברמות אמון גבוהות, של 4 ומעלה (כ-12% בישראל, לעומת 32% בכלל המדינות). כמות המדרגים ברמות אמון נמוכות מ-2.5 הייתה דומה בארץ ובעולם. בתקופת הקורונה ההתפלגות הייתה שונה ^[14], וישראל בלטה אז באחוז גבוה של מביעי אמון מועט מאוד במדענים: 6% מהנשאלים בארץ הביעו חוסר אמון מוחלט (1 מתוך 9) לעומת פחות מ-3.6% מהנשאלים ביתר המדינות שנבדקו, ו-12% מהנשאלים בארץ דירגו את מידת האמון שלהם 3 ומטה מתוך 9, לעומת פחות מ-7.2% מהנשאלים ביתר המדינות.

איור 1

מיקומה של ישראל בהתפלגות מידת האמון הממוצעת במדענים

מדד האמון הכולל במדענים נמוך בישראל בהשוואה לרוב המדינות שהשתתפו בסקר (א). מדד האמון מורכב מארבעה תחומים (ב–ה). ישראל מדורגת נמוך במיוחד בתחום הפתיחות ובתחום הזולתנות (דאגה לזולת ולאינטרס הציבורי). מידת האמון במדעני אקלים בישראל דומה לחציון המדינות שנבדקו (ו). כל השאלות דורגו בסקאלה שבין 1 (נמוך מאוד) ל-5 (גבוה מאוד). קווים מקווקווים מציגים את חציוני הדירוג. ישראל היא אחת מהמדינות בעמודה הכחולה, ודירוגה הממוצע מוצג מעל העמודה.

תמיכה נמוכה במעורבות מדענים במדיניות בקרב משיבים ישראלים

במקביל לשאלות על מידת האמון במדענים, הנסקרים נשאלו על אודות התמיכה שלהם במעורבות של מדענים בתהליכי קבלת החלטות. תוצאות השאלות האלה בהשוואה עולמית מוצגים באיור 2. ניתן לראות כי התמיכה מצד המשיבים הישראלים הייתה נמוכה מאוד בהשוואה עולמית. המשיבים מישראל היו ניטרליים בכל הנוגע למידת המעורבות של מדענים במדיניות, עם דירוג ממוצע של כמעט 3, בעוד הנסקרים במרבית המדינות האחרות תמכו במעורבות המדענים, עם דירוג חציוני של 3.5. התוצאות מישראל בלטו בכמות רבה של נסקרים שלא הסכימו עם ההיגדים (מידת הסכמה 1 או 2), יחד עם כמות מועטה של נסקרים שהסכימו עם ההיגדים במידה רבה (5). כמות המדרגים בתחום הביניים, של 3–4, דומה לממוצע העולמי. נוסף על כך, נמצא מתאם בין מידת האמון במדענים לבין מידת התמיכה במעורבות מדענים בתהליכי קביעת מדיניות. מקדם המתאם של פירסון עבור קשר זה הוא 0.3 עבור התשובות מישראל, ו-0.4 עבור כלל 72,000 הנשאלים בעולם.

איור 2

תפיסות הציבור על אודות תפקידם של מדענים בתהליך קביעת המדיניות

א. מידת ההסכמה עם כל היגד בארץ ובעולם; ב. התפלגות ממוצע מידת ההסכמה על פני כל ההיגדים ב-68 המדינות שנבדקו בהשוואה לישראל (שהיא אחת מהמדינות בעמודה הכחולה, ודירוגה הממוצע מוצג מעל העמודה).

קיטוב פוליטי חריף באמון במדענים בקרב משיבים ישראלים

מידת האמון במדענים אינה מתפלגת באקראי באוכלוסייה, אלא מושפעת מגורמים חברתיים ותרבותיים. נמצא כי לגיל, להכנסה ולמגדר יש השפעה מוגבלת בלבד על רמת האמון במדענים שדווחה בישראל ובעולם. לעומת זאת, הנטייה הפוליטית ומידת הדתיות המדווחות של המשיבים נמצאו בקשר משמעותי עם רמת האמון במדענים (איור 3). בישראל, ככל שהנשאל הגדיר עצמו כימני יותר או דתי יותר, כך פחתה בממוצע מידת האמון שלו במדענים. לעומת זאת, הממוצע העולמי מראה מגמה הפוכה מתונה – רמות האמון דווקא עולות במעט ככל שמידת הדתיות המדווחת רבה יותר, בעיקר במדינות הדרום הגלובלי, והקשר בין מידת האמון במדענים לנטייה הפוליטית אינו מובהק בממוצע עולמי. במחקר נמצאו מגמות דומות עבור כל אחד מארבעת התחומים של מדד האמון: בכולם נמצאה בארץ ירידה בדירוג עם נטייה פוליטית ימנית ועם דתיות, בעוד שבעולם נרשמו עלייה מתונה או היעדר קו מגמה מובהק.

איור 3

מידת האמון במדענים ומידת התמיכה במעורבותם בעיצוב מדיניות, כתלות בהשקפה הפוליטית ובמידת הדתיות של המשיבים

האמון במדענים (קווים רציפים) ומידת התמיכה במעורבות מדענים בעיצוב מדיניות (קווים מקווקווים), בישראל (כחול) לעומת ממוצע 68 המדינות שנבדקו (כתום) משני היבטים: א. כתלות במידת הדתיות (1 – לא דתי כלל, 5 – דתי מאוד); ב. כתלות בהשקפה הפוליטית (1 – השקפה שמאלית מאוד, 5 – השקפה ימנית מאוד). הקיטוב הפוליטי באמון במדענים בישראל גבוה ביחס לממוצע העולמי ולמרבית מדינות העולם, ונראה כי המשיבים הישראלים הנוטים ימינה מתנגדים למעורבות מדענים בעיצוב המדיניות (דירוג נמוך מעט מ-3, שהוא אמצע הסקאלה ומסומן בקו קטוע), בעוד המשיבים שנוטים שמאלה מראים תמיכה ממוצעת קלה, עם דירוג גבוה מעט מ-3.

בהשוואה למדינות אחרות בעולם מידת האמון של הישראלים במדעני האקלים ממוצעת

בעוד הנסקרים בישראל הביעו מידות אמון נמוכות בכלל המדענים, כשהם נשאלו ישירות "עד כמה אתם מאמינים במדענים במדינה שלכם החוקרים את שינוי האקלים?", האמון הממוצע שלהם היה דומה לחציון האמון הממוצע בקרב 68 המדינות (איור 1). נושא האקלים עבר פוליטיזציה במדינות רבות בעולם, ואיור 4 מראה כי גם בישראל ישנו קשר מובהק בין מידת האמון במדעני האקלים לבין הנטייה הפוליטית של המשיבים ומידת הדתיות שלהם. עם זאת, חשוב להדגיש כי מרבית המשיבים נתנו אמון במדעני האקלים עם דירוג גבוה מ-3, גם הימניים שבהם. נוסף על כך, הסקר בחן תמיכה במספר צעדי מדיניות סביבתית: הטלת מיסי פחמן על דלקי מחצבים או על מוצרים עתירי פחמן (לדוגמה מוצרי בשר וחלב), הרחבת תשתיות התחבורה הציבורית, הרחבת השימוש באנרגיה ממקורות מתחדשים, כגון רוח ושמש, והגנה על שטחים מיוערים וקרקעות. צעדי המדיניות האלה זכו לתמיכה ממוצעת נמוכה (קטנה מ-3) בכל מדינות העולם, אך בישראל התמיכה גבוהה מעט יותר מחציון 68 המדינות, ועומדת על 2.57. הסקר מצא קשר מובהק בין מידת התמיכה הממוצעת בצעדי המדיניות הללו לבין הנטייה הפוליטית של המשיבים או מידת הדתיות שלהם (איור 4).

איור 4

מידת האמון במדעני אקלים ומידת התמיכה במדיניות סביבתית, כתלות בהשקפה הפוליטית ובמידת הדתיות של המשיבים

האמון במדעני אקלים (קווים רציפים) ומידת התמיכה במדיניות סביבתית (קווים מקווקווים), בישראל (כחול) לעומת ממוצע 68 המדינות שנבדקו (כתום) משני היבטים: א. כתלות במידת הדתיות (1 – לא דתי כלל, 5 – דתי מאוד); ב. כתלות בהשקפה הפוליטית (1 – השקפה שמאלית מאוד, 5 – השקפה ימנית מאוד). יש בישראל קשר ברור בין נטייה פוליטית או מידת הדתיות לבין מידת האמון במדעני אקלים ותמיכה במדיניות סביבתית. עם זאת, הדירוגים הממוצעים דומים לממוצעי 68 המדינות.

דיון

ממצאי המחקר מציעים כי בחברה היהודית בישראל רמת האמון במדענים נמוכה יחסית לשאר מדינות העולם שנבדקו, והדירוג נמוך במיוחד בממד הפתיחות ובממד הזולתנות. תוצאה זו מפתיעה לאור הדימוי העצמי הרווח בישראל כ"אומת הסטארט-אפ", שמדע וטכנולוגיה נתפסים בה כמנועי צמיחה לאומיים מרכזיים. הממצאים מצביעים על פער אפשרי בין החשיבות המיוחסת למדענים בהיבט הכלכלי-טכנולוגי לבין מידת האמון החברתי-ציבורי בהם. עם זאת, מידת האמון במדענים עדיין חיובית ברובה, והיא כנראה גבוהה מאשר האמון במרבית בעלי המקצוע האחרים. זאת ועוד, נראה כי בארץ נטייה ימנית ודתיות מקושרות לאמון נמוך יותר במדענים, אך קשר זה אינו מתרחש בכלל מדינות העולם.

השוני בדירוג בין המדינות עשוי לנבוע גם מהטיות בדיווחים העצמיים, שמקורן בניסוח השאלות בשפות השונות, מנורמות חברתיות, ממדגמים שאינם מייצגים את מלוא השונות החברתית בארצות השונות ועוד. למשל, הטיית הרצייה החברתית מתרחשת כשמשיבים עונים בהתאם למה שנתפס כרצוי חברתית ולא בהכרח לפי עמדתם האמיתית. היא עלולה לגרום לדיווחי אמון מנופחים בחברות שהמדע נתפס בהן כחיובי, או להפך – לדיווחי חוסר אמון בחברות שביקורת על אליטות היא הנורמה בהן. בעוד המדגם המשוקלל בארץ היה מייצג מבחינת גיל, השכלה ומגדר, הוא כלל בעיקרו את האוכלוסייה היהודית בלבד, והכיל מעט נשאלים שהעידו על עצמם כבעלי עמדה פוליטית שמאלית מאוד (דירוג 1), או כדתיים מאוד (דירוג 5), ולכן מידת ההכללה לאוכלוסייה הערבית ולקבוצות הללו מוטלת בספק. נוסף על כך, המדגמים אינם מייצגים את כלל האוכלוסייה מבחינת רמות ההשכלה, אלא הם מייצגים אוכלוסייה משכילה יחסית. למשל, כ-55% מכלל הנשאלים בארה"ב וכ-65% מהימניים ביותר שם הם בעלי השכלה אקדמית, לעומת כ-35% בלבד מכלל האוכלוסייה מעל לגיל 25 ^[29], ופחות מכך במדינות רפובליקניות. בעוד תהליך השקלול מתקן את ההטיות האלה (טבלה נ1 בנספח), ייתכן שנותרת הטיה גם לאחר התיקון. כמו כן, במחקר נבחנה כמות מצומצמת של גורמים חברתיים, וייתכן שגורמים אחרים מנבאים טוב יותר את מידת האמון בישראל. זאת ועוד, נתוני המחקר נאספו בשנת 2023, בעת שסדר היום הציבורי בישראל נסב סביב הרפורמה המשפטית ואופיין בקיטוב פוליטי רב. מדענים ואוניברסיטאות היו במרכז המחאה הציבורית, וזכו להתקפות מצד פוליטיקאים, מה שעשוי היה להגביר את הקיטוב סביב האמון במדענים מעבר לקיטוב הפוליטי הכללי בישראל. כמו כן, ניתן להסביר חלק מהקיטוב במידת האמון במדענים בכך שאנשים נוטים לתת אמון באנשים הדומים להם ^[13]. אם קבוצות שונות בציבור הישראלי תופסות את ייצוגן באקדמיה כבלתי מספק, למשל מבחינה דתית או פוליטית-אידיאולוגית ^[4], הדבר עשוי להשפיע על רמת האמון שלהן במדענים. אצל אוכלוסיות מסוימות, כמו חרדים או דתיים אדוקים אחרים, המדע ואף המדענים נתפסים כאיום על השקפת עולמן ^[9], דבר שעלול לפגוע באמון שהן רוחשות למדענים. מחקרי אורך יאפשרו לבחון כיצד האמון במדענים משתנה לאורך זמן ובהשפעת מגמות חברתיות ופוליטיות שונות.

עוד עולה, כי האמון המועט במדענים בישראל נמצא במתאם לתמיכה מועטה במעורבות של מדענים בקבלת החלטות או באימוץ מדיניות מבוססת נתונים ומדע. מדיניות מבוססת מדע נשענת באופן מהותי על מעורבות פעילה של מדענים בתהליכי קבלת ההחלטות, גם כיועצים חיצוניים וגם כחלק מאנשי המקצוע בגוף המקבל את ההחלטות: שילוב הידע המחקרי, הכלים האנליטיים והשיטה המדעית מאפשר לתרגם ממצאים אמפיריים להחלטות מושכלות ואחראיות. הספרות מצביעה על כך שמדענים מצופים לאזן בין עצמאות לסנגור: להיות "מתווכים כנים" (honest brokers) המספקים ערוצי פעולה, אך לא לשמש סנגורים מפלגתיים. האמון הציבורי נשחק כאשר הייעוץ המדעי נתפס ככזה שעבר פוליטיזציה או כחסר שקיפות ^{[9, 17]}. עם זאת, ניתן להבין את השחיקה גם מהכיוון ההפוך – כאשר הציבור חסר אמון בפוליטיקה, הדבר עלול להתפשט לספקנות כלפי ממצאים מדעיים המשמשים להצדקת מדיניות. כאשר זה קורה, המדע עלול לאבד את הסמכות והאחיזה שלו כמשאב להנחיית קביעת מדיניות. ^[28].

נוסף על כך, ממחקרים עולה כי אובדן האמון עשוי לנבוע מהדרה של אוכלוסיות מסוימות או מהדרה של דעות, צרכים וחששות שיש להן ^[25]. שיתוף אוכלוסיות נוספות בתהליך המדעי, מפגש בין מדענים לציבור והתייחסות רצינית לידע מסוגים שונים, כגון ידע של לא מומחים (lay knowledge) כחלק מהתהליך המדעי נמצאו כתורמים לביסוס אמון ^[25]. חיזוק הממשק בין האקדמיה, המשק, החברה והתעשייה יכול להיעשות, למשל, באמצעות הקמת קרן לאומית למחקר יישומי באופן המאפשר העברת ידע לתחומי מדיניות, כגון חינוך, בריאות ורווחה ^[2].פעולות כגון אלה עשויות לתרום לחיזוק השקיפות האקדמית ומידת הזולתנות של מדענים שהציבור מייחס למדענים. בד בבד, ממצאי המחקר מצביעים על הצורך להגן על היושרה והעצמאות המדעית. משמעות הדבר היא להבטיח מחד גיסא, שגופים אקדמיים מייעצים ישמרו על עצמאותם ועל מקצועיותם, ושהרכבם ודיוניהם יהיו שקופים ככל האפשר, ויתייחסו ברצינות לדעות ולחששות של כל חלקי הציבור, ומאידך גיסא, להבטיח שהם אינם אחראים ישירות להחלטות מדיניות.

גישה נוספת דוגלת בחיזוק החינוך המדעי כדי לשפר את האמון במדע, ודרכו גם את האמון במדענים. היא מדגישה הוראה של התהליך המדעי ולימוד זיהוי של מקורות ידע אמינים על פני התעמקות נוספת בידע מדעי גרידא ^[27]. הוראה זו מתמקדת בשיטה המדעית כתהליך מבוסס מדע המתקן את עצמו, ומתייחסת לרכיב החברתי של המדע, כגון ביקורת עמיתים ויצירת קונצנזוס מדעי, ובכך משנה את הדגש של הוראת המדעים במערכות החינוך בעולם ^[24]. אוריינות מדעית שכזו עשויה גם להועיל לכל אדם במהלך חייו. היא מדגישה שאמון עיוור אינו מטרה רצויה, וכי נדרש ספק בריא, גם כלפי מדענים. עם זאת, הגברת האמון במדע אינה בהכרח מגבירה את האמון במדענים.

על מדענים ומקבלי החלטות להדגיש את ההקפדה על הנורמות המדעיות. עליהם להכיר בחוסר ודאות ובעמימות, להדגים ענווה, ואם נעשה שימוש סלקטיבי בממצאים, יש להסביר מדוע. יש להבהיר את איכות התוצאות שמשמשות להסקת המסקנות, וכיצד יטופלו פערים בידע ^[30]. לסיכום, התוצאות האלה מדגישות את הצורך להגביר את מידת האמון במדענים בישראל, ובכללם מדעני האקלים. מהתוצאות עולה כי על המדענים לבטא יותר פתיחות וזולתנות כלפי מגזרים שונים בחברה. אך המאמץ להגברת האמון במדענים אינו באחריותם הבלעדית, אלא אינטרס של החברה כולה.