הגורמים הסביבתיים המעודדים את תהליך ההתבססות של קדחת מערב הנילוס באזורים חדשים

קדחת מערב הנילוס היא מחלה זואונוטית (מחלה המועברת לבני אדם על-ידי בעלי חיים) המאופיינת בהעברות חוזרות של נגיף קדחת מערב הנילוס בין עופות באמצעות יתושים. יתוש הבית (Culex Pipiens) היא הווקטור (המעבירן) העיקרי להפצתו באזורנו. המחלה מופיעה לרוב בסוף הקיץ ובתחילת הסתיו, לאחר תקופת דגירה של 3 עד 15 ימים. עיקר הסכנה לאדם טמונה באפשרות ההופעה של דלקת קרום המוח ודלקת רקמת המוח, בעיקר אצל קשישים או אצל חולים שמערכת החיסון שלהם מדוכאת. מחלות אלה עלולות לגרום נזקים בלתי הפיכים ואף מוות ^[1].

הנגיף אנדמי לאזורנו ולחלקים נרחבים באפריקה, באסיה, במזרח אירופה ובדרומה. לאחר שהופיע לראשונה בחצי המערבי של כדור הארץ (בניו יורק) בשנת 1999, התפשט הנגיף לאזורים נרחבים. כיום נחשבת המחלה בעיה כלל-עולמית.

בקיץ 2010 התרחשה התפרצות נרחבת של תחלואה אצל בני אדם ואצל סוסים באירופה ובמערב אסיה, באזורים שהמחלה לא נצפתה בהם בעבר (למשל בסלוניקי שביוון ובצפון איטליה). המחלה הופיעה באותם אזורים גם בעונות הקיץ בשנים לאחר מכן (2011–2013). תצפיות ממדינות שונות מוכיחות כי הנגיף התבסס באזורים חדשים באירופה ובמערב אסיה.

האפידמיולוגיה של קדחת מערב הנילוס היא רבת משתנים, והגורמים להבנתה רבים ומורכבים. עם זאת, ברור כי לגורמים סביבתיים שונים השפעות על התפרצות הנגיף, על הפצתו ועל הופעתו שנה אחר שנה באזורים שנצפה בהם בעבר.

אחד הגורמים המשמעותיים ביותר הוא שינויי האקלים, ובעיקר העלייה המובהקת בטמפרטורת האוויר, שכן טמפרטורות גבוהות מזרזות את שכפול הנגיף ואת קצב התרבות אוכלוסיית היתושים. במחקר שבוצע עבור כל נתוני התחלואה באירופה ובמערב אסיה בקיץ 2010 נמצא קשר מובהק בין גלי חום והתפרצויות המחלה ^[3]. ידוע כי קדחת מערב הנילוס נוטה להתפרץ בתנאים של טמפרטורות גבוהות במיוחד ולהופיע באותו אזור שוב, גם אם בשנה לאחר מכן הטמפרטורות נמוכות יותר ^[5].

באשר להשפעת המשקעים – מחקרים שונים מראים מגמות סותרות. מחד גיסא, ריבוי משקעים (בעיקר באביב) עשוי להשפיע על העלייה בשיעור היתושים, שכן מקורות מים עומדים הם כר פורה לשגשוגם. מאידך גיסא, ידוע על התפרצויות של המחלה גם לאחר עונות שחונות במיוחד (למשל בטקסס, בקיץ 2012), שכן המים נעשים עשירים יותר בשיעור החומר האורגני, ומהווים מוקד משיכה משמעותי ליתושים.

מתאם חיובי נמצא גם בין הופעת המחלה לערכי הלחות היחסית, אולם משתנה זה הוא גורם מנבא טוב פחות מטמפרטורת הסביבה, שהיא משתנה האקלים המשמעותי ביותר.

השפעותיה של ההתחממות העולמית על הפצת המחלה עשויות להיות עקיפות, למשל על תזמון מועדי הנדידה של עופות המפיצים את הנגיף. אצל חלק ממיני העופות נצפתה הקדמה במועד תחילת נדידת האביב בשל עלייה בטמפרטורה במועד מוקדם יותר בשנה ^[2]. לשינוי זה עשויות להיות השלכות על מועד הופעת המחלה.

גם למשתנים סביבתיים נוספים, כמו אופי שימושי הקרקע, יש השפעה. באירופה ובמערב אסיה חלו התפרצויות גדולות בערים (וולגוגרד ברוסיה, סלוניקי ביוון), אך גם באזורי ביצות ובאגני היקוות גדולים (wetlands – כגון דלתת הרון בדרום צרפת ודלתת הוולגה ברוסיה). לעומת זאת, בארה"ב דווקא הסביבה העירונית היא זו שרוב ההתפרצויות מתרחשות בה.

גם למצב החברתי-כלכלי השפעה על יכולתה של המחלה להתפרץ בקרב קבוצות אוכלוסייה שונות. אנשים שרמתם החברתית-כלכלית נמוכה יותר, נוטים להשתמש פחות במזגנים בשל העלות הכרוכה בכך. היות שכך, בתיהם חשופים יותר ליתושים.

אנו חיים כיום בעולם שיכולת התנועה בו והמעבר ממקום למקום באמצעות מערכות תחבורה מתקדמות הן חסרות תקדים. גם לתנועת נוסעים זו, בעיקר באמצעות התעופה, השפעה על העברת הנגיף או היתושים המפיצים אותו ממקום למקום.

לסיכום, גורמים סביבתיים מגוונים עשויים להיות בעלי השפעה על התפרצות קדחת מערב הנילוס ועל הפצתה לאזורים גאוגרפיים חדשים ^[4]. מודעות לגורמים אלה עשויה לסייע בהיערכות להופעת המחלה ואף במניעתה.