אקולוגיה וסביבה

הזדמנות להתחדשות: סקירת ידע על שיקום חברתי-אקולוגי

31 במאי, 2024

מאת

דניאל זייצ'יק
מרכז הידע והמחקר הלאומי בתחום ההיערכות למצבי חירום, אוניברסיטת חיפה
מיכל בן-גל
מרכז הידע והמחקר הלאומי בתחום ההיערכות למצבי חירום, אוניברסיטת חיפה
דבורה שמואלי
מרכז הידע והמחקר הלאומי בתחום ההיערכות למצבי חירום, אוניברסיטת חיפה

מאת

דניאל זייצ'יק
מרכז הידע והמחקר הלאומי בתחום ההיערכות למצבי חירום, אוניברסיטת חיפה
מיכל בן-גל
מרכז הידע והמחקר הלאומי בתחום ההיערכות למצבי חירום, אוניברסיטת חיפה
דבורה שמואלי
מרכז הידע והמחקר הלאומי בתחום ההיערכות למצבי חירום, אוניברסיטת חיפה
תקציר

המאמר הנוכחי סוקר ספרות מדעית וידע על המושג שיקום חברתי-אקולוגי. בתוך כך, הוא מדגיש את החשיבות של בחינה מערכתית, הכוללת את הקהילה האנושית יחד עם המערכת הטבעית בתהליכי שיקום, ומסביר את המאפיינים והחשיבות של חוסן חברתי-אקולוגי. הקשר בין שיקום לחוסן הוא במעגל של היזון חוזר: החוסן משפיע על הצלחתו של השיקום, ותהליך השיקום קובע את חוסנה של המערכת ומשפיע על עתידה. בספרות זוהו שלושה מרכיבים שקיימים לפני האסון ומשפיעים על הצלחת תהליך השיקום שאחריו: פיתוח ידע, נתונים ותוכניות; ממשל מסתגל ואפקטיבי; כְּלִילָה (inclusion – ההפך מהדרה) חברתית. תהליך השיקום לאחר אסון יכול לשמש חלון הזדמנויות להתחדשות ולהטמעת שינויים לטובת המערכת החברתית-אקולוגית לטווח הארוך. במאמר מתוארים התנאים להבשלת חלון ההזדמנויות וכן היתרונות הטמונים בשיקום חברתי-אקולוגי. לצידם מובאות דוגמאות אקטואליות בהקשר של שיקום הנגב המערבי.

בית  הרוס בקיבוץ רעים. "מידת החוסן של המערכת החברתית-אקולוגית קובעת במידה רבה את התהליך ואת תוצאת השיקום" | צילום: יוסי זמיר, שתיל סטוק

מבוא: שיקום אקולוגי, שיקום חברתי וחוסן חברתי-אקולוגי

האסון של השבעה באוקטובר פגע בכל תחומי החיים בנגב המערבי – בביטחון, בחברה, בכלכלה ובסביבה ובקשרים שביניהם. לכן, שיקום האזור מחייב התייחסות וטיפול במכלול ההיבטים ובראייה רחבה. מאמר זה מציע ליישם בתהליך השיקום עקרונות הנשאבים משלושה תחומי ידע: שיקום אקולוגי, שיקום חברתי וחוסן.

הידע על שיקום אקולוגי ושיקום חברתי מצוי בשני תחומי ידע שונים ונפרדים. באנגלית גם נעשה שימוש במילים שונות ל'שיקום' בשני ההקשרים, במאמרים רבים שנסקרו לצורך מאמר זה נעשה בדרך כלל שימוש במונח restoration ביחס לשיקום האקולוגי-פיזי [38] ו-recovery ביחס לשיקום החברה האנושית [33]. עם זאת, קיימת ספרות מחקרית על שיקום חברתי-אקולוגי, שבוחנת את החברה האנושית יחד עם הסביבה הטבעית אחרי אסון [19] .

הבסיס הרעיוני של שיקום חברתי-אקולוגי עומד על חוסן חברתי-אקולוגי [13]. מידת החוסן של המערכת החברתית-אקולוגית קובעת במידה רבה את התהליך ואת תוצאת השיקום. עם זאת, אחת המטרות העיקריות של השיקום היא העלאת רמת החוסן של המערכת. הסקירה הנוכחית אינה עוסקת בשיקום המערכת האקולוגית הטבעית כמושג רעיוני בפני עצמו (על כך ראו במאמר של בן-משה ואחרים, המפורסם בגיליון זה) [2] – וגם לא בשיקום חברתי, אלא בשילוב ביניהם. מטרת המאמר הנוכחי היא להבהיר את המושגים 'שיקום וחוסן חברתיים-אקולוגיים', לסכם את הידע על שיקום מערכת חברתית-אקולוגית (Social-Ecological System – SES) ולהציע תובנות לשיקום הנגב המערבי.

המשגת המערכת החברתית-אקולוגית ושיקומה

העובדה שהקהילה האנושית משפיעה על הסביבה הטבעית ולהפך, לטוב ולרע, ידועה זה מכבר, ואיתה התפתח תחום מחקר 'סוציו-אקולוגי' המשלב סוציולוגיה ואקולוגיה [11]. זאת ועוד, חוקרים הראו את החשיבות הרבה שיש לסביבה הטבעית בפיתוח זהות אישית וקבוצתית [10]. השורות "האדם אינו אלא תבנית נוף-מולדתו" (בשירו של שאול טשרניחובסקי) ו"כי האדם עץ השדה" (בשירו של נתן זך) הן דוגמאות ישראליות בולטות לקשרים בין האדם לסביבתו – קשרים המשפיעים לא רק על זהותו, אלא גם על ההחלטות והבחירות שאנשים מקבלים ועל איכות חייהם והשלוֺמוּת שלהם (well-being). לכן, כאשר עוסקים בשיקום חברתי יש לראות את הסביבה הטבעית כחלק חשוב מחיי הקהילה האנושית, שיכול לתמוך בקהילה האנושית ולאפשר חיי קהילה בריאים ומתמשכים. מכאן, פעולות לשיקום אקולוגי מחייבות ידע לא רק ממדעי הטבע, אלא גם ממדעי החברה, מכיוון שפעולות כאלה מתוכננות ומבוצעות על-ידי הקהילה האנושית וכן מושפעות מתופעות חברתיות ותרבותיות [35]. בעשור וחצי האחרון הציעו חוקרים רבים לבחון שיקום חברתי-אקולוגי כתופעה מאוחדת, מקיפה וקוהרנטית [9, 19, 20, 23, 28, 36].

שיקום חברתי-אקולוגי הוא מושג המתייחס לשיקום בראייה רחבה, הכוללת את המערכות החברתיות והטבעיות יחד, תוך בחינת הקשרים ההדדיים בתוכן וביניהן. הגישה הזאת בוחנת את הקהילה האנושית בסביבה החיים שלה, ומכירה לא רק בחשיבות הסביבה לאדם, אלא גם בחשיבות האדם והקהילה לשמירה על הסביבה הטבעית. ניתן לראות שיקום חברתי-אקולוגי כתהליך מַחזורי: שיקום תפקוד המערכות האקולוגיות קשור באופן בלתי נפרד למתן מענה לצורכי האוכלוסייה, שתלויה במערכת האקולוגית המקומית [19]. לדוגמה, חייהם של תושבי היישובים הכפריים בנגב המערבי המבוססים על חקלאות ותיירות קשורים בקשר חזק לשטחים החקלאיים והפתוחים שסביבם. כמעט כל היבטי החיים של תושבי האזור – הזהות, החברה, התרבות והמורשת, החינוך, הבריאות, וכמובן הכלכלה – תלויים בסביבה של שטחים פתוחים וערכי טבע, ולא ניתן לשקמם במנותק משיקום הסביבה.

מבעד חלון בית שנהרס בשבעה באוקטובר ניבט טבע ירוק המשדר אופטימיות | צילום: יעל גבאי

השיקום החברתי-אקולוגי שונה מהשיקום האקולוגי הפיזי בכך שיחד עם החשיבות הגדולה שהוא מעניק לשמירה על הטבע, בשורה התחתונה הוא נותן עדיפות לאוכלוסייה, ומכיר בצורך במשאבים כלכליים לשיקום. נוסף על כך, חוקרים מדגישים ששיקום חברתי-אקולוגי שונה גם משיקום בגישת 'שירותי המערכת האקולוגית', היות שהגישה הזו מדגישה בעיקר את חשיבות השיקום של מרכיבי הסביבה הטבעית שיכולים לתרום לכלכלה המקומית [19, 33].

ניתן לראות את המערכת החברתית-אקולוגית כמורכבת מתת-מערכות הקשורות זו לזו, ושכל תת-מערכת מתאימה את עצמה לתנאים המשתנים, וכך המערכת כולה משתנה, במעין מחזורי הסתגלות [20, 23]. ניקח לדוגמה מועצה אזורית שבתחומה מצוי קיבוץ המתפרנס מתעשייה, מתיירות ומחקלאות: המועצה האזורית על אגפיה השונים – הקיבוץ, המפעל, השדות, אתרי התיירות וכן הלאה – הם מערכות נפרדות המתפקדות במרחב, משפיעות זו על זו ומושפעות זו מזו. המלחמה פגעה בכולן, וכולן ישתנו בעקבותיה. השיקום של כל תת-מערכת יכול להיות מושפע מהאופי ומהקצב של שיקום תת-המערכות האחרות, וכך שיקום המערכת כולה תלוי בתהליך השיקום של כל אחד מחלקיה.

חוסן חברתי-אקולוגי

המונח 'חוסן' כמאפיין של מערכת פותַח במסגרת מדעי האקולוגיה בשנות ה-70 של המאה הקודמת [21, 22, 36]. עם השנים פיתחו האקולוגים שתי הגדרות מרכזיות של חוסן: חוסן הנדסי (engineering resilience) שבוחן את זמן החזרה של מערכת אקולוגית למצבה שלפני ההפרעה [21], וחוסן אקולוגי הבוחן את היכולת של המערכת להתמודד עם הפרעה ולהגיע ליציבות, גם אם במצב אחר משהיה לפניה [22]. חוסן אקולוגי משמעותו שכאשר ההפרעה מגיעה לסף מסוים, המערכת משנה את המבנה שלה, יוצרת תהליכים שונים ומחודשים, ועוברת למצב יציבות חדש. ככל שהסף גבוה יותר – כך גם רמת החוסן גבוהה יותר [31].

מושג החוסן נכנס למדעי החברה בהקשר לאסונות בתחילת המאה ה-21, והוא מתייחס ליכולת של החברה (על צרכיה הפיזיים, הכלכליים והחברתיים) להתמודד עם הפרעה ולהתאים את עצמה למצב החדש שנוצר בעקבותיה, תוך שמירה על רציפות תפקודית [6]. נהוג לחלק חוסן חברתי ליכולת ספיגה (coping or absorptive) שהיא היכולת של המערכת לספוג הפרעה ולהתמודד איתה, וליכולת התאמה (adaptive), שהיא היכולת של המערכת לערוך שינויים והתאמות תוך כדי הפרעה ולאחריה, תוך שמירה על תפקוד [30]. חשוב לציין כי מושג החוסן נכנס אומנם למדעי החברה בהקשר של אסונות, אך כיום משמש במובן הרחב של המושג, ביחס לשגשוג ולקיימות של החברה באופן כללי. בין השאר, בשנים האחרונות ובעיקר בהקשר של התמודדות עם שינוי האקלים, נעשה שימוש גובר גם במונח 'חוסן עירוני' המתמקד בתפקודן של ערים כמערכות מורכבות [3] שמאפיינים עירוניים עשויים להגביר בהן תופעות אקלימיות או להעצים את החשיפה של האוכלוסייה לפגעי טבע. חוסן הוא גם אחד היעדים לפיתוח בר-קיימא ברשימת היעדים של האו”ם (SDG – Sustainable Development Goals) [34]. עם זאת, המונח 'חוסן חברתי' עדיין מתמקד ביכולת תגובה להפרעות (אסונות). גם מגפת הקורונה העלתה את המודעות של חשיבות החוסן החברתי-אקולוגי, והראתה כיצד זעזוע למערכות אזוריות או עולמיות מאתגר את עמידותן [1].

יחד עם פיתוח המושג חוסן חברתי התפתח גם המושג 'חוסן חברתי-אקולוגי' שבוחן את החוסן הטמון במערכות מורכבות – חברתיות-אקולוגיות. במאמר מכונן על חוסן, הסתגלות, ושינוי (Resilience, Adaptation and Transformation) של מערכות חברתיות-אקולוגיות, מוגדר חוסן של מערכות חברתיות-אקולוגיות כ"יכולת של מערכת לספוג הפרעה ולהתארגן מחדש תוך שינוי, כך שהתפקוד, המבנה, הזהות והמשובים נשמרים" [37]. נוסף על כך, יש חוקרים הכוללים בהגדרת החוסן של המערכת את היכולת שלה להשתנות ולהתאים את עצמה למצבים חדשים [24, 36]. יש הרואים את רכיב השינוי הזה כיכולת של המערכת לנצל אסון כהזדמנות ליצירת מערכת מחודשת ויציבה [31]. מערכת חברתית-אקולוגית משתנה לאורך זמן, כאשר ערכי המשוב בין חלקי המערכת עוברים סף מסוים ומבנה המערכת עובר שינוים [26].

כדי לסכם ולהבהיר את המושג 'חוסן חברתי-אקולוגי' ואת הקשר שלו לשיקום, ניתן להצביע על המאפיינים הבאים שלו:

  1. מדובר בחוסן של מערכת מורכבת, הכולל יחסים הדדיים בין הסביבה הטבעית והקהילה האנושית;
  2. הוא מהווה ביטוי של היכולת לשמור על התפקוד של המערכת;
  3. הוא תהליך דינמי שמשתנה במשך הזמן, כהתפתחות טבעית של המערכת ועקב השפעות חיצוניות עליה.
בתי קיבוץ בית אורן, לאחר השרפה הגדולה בכרמל, דצמבר 2010.  לאחר השרפה נפתח חלון הזדמנויות שנוצל לשיקום סביבתי וחברתי של הקיבוץ והיער | צילום: אבי בן זקן

מעגל חוסן–שיקום של מערכות חברתיות-אקולוגיות וגורמים המשפיעים עליו

הקשר בין חוסן המערכת החברתית-אקולוגית לבין שיקומה הוא ישיר וחזק – מערכת חסונה תשתקם טוב יותר. עם זאת, תהליך השיקום ואופיו גם קובעים את החוסן העתידי של המערכת – כלומר, השיקום הוא קלט (input) לחוסן במערכת.

היערכות לשיקום מוצלח

פעולות רבות וחשובות של שיקום נעשות לאחר אסון. עם זאת, קיימות המלצות בספרות המבוססות על מחקר תיאורי (חקרי מקרה, תאוריה ותצפיות), לפעולות שניתן לעשות לפני אסון שחלילה יתרחש, כדי לשפר את ההיערכות אליו ומכאן גם את תהליך השיקום אחריו:

פיתוח ידע, נתונים ותוכניות ‒ מומלץ להחזיק נתונים מעודכנים על אוכלוסיות ומינים, לערוך ניטור פורמלי ושיטתי של המערכת האקולוגית הטבעית, לאסוף נתונים על התושבים באזור ולהכין תוכניות שיקום לפני אסון [17]. נוסף על כך, מומלץ לאסוף ידע על סיכונים וניהול אסונות [16]. פיתוח הידע הזה עשוי לשרת את הממשלה והחברה בתהליך השיקום.

קידום ממשל מסתגל (adaptive), משתף ואפקטיבי ‒ הספרות מצביעה על החשיבות של ממשל מסתגל לצורך שיקום אפקטיבי [16, 17, 32]. ממשל מסתגל הוא ממשל עם רישות חזק בין רמות הממשלה ובין מוסדות הממשל, שמאפשר גמישות, למידה ויכולת להניע משאבים. יכולת ההסתגלות של הממשל משפיעה על היכולת של המערכת החברתית-אקולוגית להשתנות ולהתאים את עצמה לתנאים חדשים, והיא מגדילה את סיכויי הקהילה להתמודד עם האסון וגם להשתקם אחריו. יש לציין שממשל סביבתי אפקטיבי הוא קריטי, ושהרבה אסונות כיום הם למעשה תוצאה של ניהול כושל של משאבי הסביבה.

קידום כְּלִילָה חברתית (social inclusion, ההפך מהדרה חברתית) ‒ ממשל של מערכת חברתית-אקולוגית אינו מתקיים בריק, אלא נשען על תשתית חברתית, תרבותית וערכית [12]. מבנה הכוח החברתי ממלא תפקיד חשוב בעיצוב מדיניות שמשפיעה על כל רובדי המערכת לאחר אסון. ההשפעות של אי-שוויון על מחזורי ההסתגלות ועל החוסן של מערכות חברתיות-אקולוגיות לא נחקרו לעומק, אבל בסקירה של הנושא זוהו שלוש השפעות [14]: א. אי-שוויון גורם לקבוצות שונות בתוך תת-מערכת להתחדש ולהשתקם בקצבים שונים; ב. ארגון מחדש של קבוצות שונות שאינן שוות משפיע באופן הדדי, ובעזרת מנגנוני משוב מגביר את האי-שוויון; ג. אי-שוויון משפיע על הקישוריות בתוך המערכת. כך, שיקום תלוי גם בחברה בריאה שרמת האי-שוויון בה נמוכה יחסית, וגם יש בה כלילה חברתית גבוהה.

תהליכי שיקום כחלון הזדמנויות לשינוי מדיניות סביבתית

לפי תאוריית 'חלון ההזדמנויות' של Kingdon [25], כאשר זרמי בעיות, מדיניות ופוליטיקה מתאחדים, נפתחים לתקופת זמן קצרה חלונות הזדמנויות ליצירת שינוי מדיניות. בדרך כלל, חלונות ההזדמנויות האלה נפתחים בעקבות בעיות גדולות (כגון אסונות) או שינויים פוליטיים. בהקשר הזה, אסונות נחקרו כגורם לפתיחת חלונות הזדמנויות לשינויים משמעותיים בתקופת השיקום. Birkmann ואחרים [7] מציגים מודל לבחינת שינויים המתרחשים בעקבות אסונות (להבדיל מההשפעות של האסון עצמו) על החברה. הם מזהים שינויים בתחומים משפט, פוליטיקה, ארגון, כלכלה, חברה וסביבה, ומבחינים בין שינויים פורמליים לשינויים בלתי פורמליים, ובין שינויים מכוונים לשינוים בלתי מכוונים.

ואכן, במקרים רבים שיקום כרוך בהתרחשות של מגוון שינויים בתוך החברה, חלק מהם מתרחשים ללא תכנון, וחלק מהם מתוכננים [25]; חלק מתוצאות השינויים האלה צפוי, בעוד חלק מביא לתוצאות בלתי צפויות. דוגמה טובה לכך היא המקרה של נפאל לאחר רעידות האדמה בשנת 2015, כאשר קהילות חקלאיות שניזוקו מרעידות האדמה, עברו מחקלאות לתצרוכת פרטית לחקלאות מסחרית [18]. תהליך זה התחיל לפני רעידות האדמה, אבל התקדם כתהליך איטי. לאחר האסון, נאלצו החקלאים לבנות הרבה מבנים מחדש, דבר שנדרשו לו אמצעים כלכליים. לכן, חקלאים רבים החליפו חלק מהגידולים המסורתיים שלהם בגידולים אחרים שיש להם שוק רווחי יותר. נוסף על כך, ארגוני סיוע שיווקו את הזרעים האלה לחקלאים כסיוע. לשינוי הדרסטי של הגידולים ולהשתלבות החקלאים בשווקים גדולים יותר היו תוצאות אקולוגיות, חברתיות, וכלכליות מקומיות.

גשר מעל נהר אבון (Avon river) בניו זילנד, שנהרס ברעידת אדמה. ב-2011. העיר כרייסטצ'רץ' נפגעה קשות מרעידות אדמה ב-2010 וב-2011, וכחלק ממאמצי השיקום של העיר הוחלט להקים פארק מסביב לנחל זה, החוצה את העיר | צילום: Martin Luff, Flickr, CC BY-SA 2.0

אף על פי שניצול תקופת השיקום כחלון הזדמנויות נבחן לעומק בספרות, הוא לא נחקר מספיק בהקשר של סביבה ושינויים סביבתיים [15]. Birkmann ואחרים [7] זיהו מקרים של שינויים חיוביים מכוונים לסביבה, ושינויים בלתי מכוונים. בין השינויים המכוונים – הקמת ארגון לניהול הסביבה בסרי לנקה לאחר צונאמי והחלטה בניו זילנד לתכנן פארק מסביב לנחל בתוך העיר לאחר רעידות האדמה ב-2010 וב-2011. בין השינויים שלא תוכננו – אחרי רעידת האדמה באיטליה ב-2009 הציעה הממשלה לתושבים שהתגוררו סמוך לאזור הרעש לעבור למבנים זמניים שהיו רחוקים ממגוריהם. חלק מהתושבים סירבו, ובמקום זאת בנו כפר אקולוגי קטן [15]. בדומה לכך, אחרי הוריקן קתרינה באזור ניו-אורלינס ב-2005 המענה של הממשלה היה איטי מאוד, ולכן ארגוני החברה האזרחית יזמו פרויקטים של ניקוי ושיקום החוף. דוגמה לשינוי מכוון עם השפעה שלילית על הסביבה ניתן לראות אחרי הוריקן קתרינה, כאשר עיריית ניו אורלינס החליטה לא ליזום תוכנית לפינוי הריסות שיכלה למחזר הרבה מחומרי ההריסות. דוגמה נוספת היא בבנדה אצ'ה שבצפון האי סומטרה, באינדונזיה, שם בעקבות אסון הצונאמי בחג המולד 2004 הייתה אמורה להישמר חגורה ירוקה שלא ייבנה בה דבר כדי להקטין את הסיכון מצונאמי, אבל בסוף נבנו שם יותר מבנים מאלה שהיו לפני הצונאמי. בכך, החוקרים מוצאים רק תמיכה חלקית לתאוריה ששיקום מביא לשינויים חיוביים למערכת החברתית-אקולוגית [37]. יש לציין שלא כל שיקום מביא לשינויים חיוביים, וששיקום שנעשה לא נכון עלול לגרום לנזקים.

מרכיבים המשפיעים על שינויים אחרי אסון

מהספרות (הדלה) שמזהה מאפיינים המשפיעים על ניצול תקופת השיקום אחרי אסון כחלון להזדמנויות סביבתיות, אפשר לזהות כמה מרכיבים חשובים. רובם נלקחו מהסקירה המקיפה של Nohrstedt [29] שמזהה משתנים שמשפיעים על יצירת שינוי בעקבות אסון:

  1. ממשל מסתגל: בדומה לכתוב לעיל, יש חשיבות רבה לממשל גמיש הפועל בעזרת רשתות של קשרים, ומאפשר הסתגלות ולמידה [15, 29, 32].
  2. יכולת ממשלתית: יכולת של מוסדות הממשל – כולל משאביהם – משפיעה על היכולת לחולל שינוי לאחר אסון [29].
  3. משילות ואמון במנהיגות: רמה נמוכה של לגיטימיות נתפסת של הממשל ועיסוק רב בהאשמות פוליטיות מגבילים את הסיכוי לחולל שינוי [29].
  4. מסגור האסון: כאשר האסון מקושר למדיניות קיימת לוקה בחסר, יש סיכוי רב יותר להתרחשות של שינוי [29].
  5. העלאת נושאים לסדר היום על-ידי בעלי עניין: לבעלי עניין, לקבוצות עניין (advocacy groups) ולתקשורת יש תפקיד חשוב בהעלאת נושאים לסדר היום הממשלתי, דבר שמגדיל את הסיכוי לשינוי [15, 16, 29].
  6. ריכוזיות בעקבות האסון: הרבה פעמים אסונות מביאים לתקופה של ריכוזיות ממשלתית ולתמיכה רבה למנהיגים פוליטיים. כאשר זה קורה, גדל הסיכוי לשינויים גדולים ומהירים [29]. עם זאת, יש לציין כי במקרים מסוימים יש עדיפות דווקא לביזור סמכויות ולתמיכה במנהיגות מקומית, בקהילות וברשויות מקומיות, כפי שניתן היה לראות בטיפול במשבר הקורונה בישראל.
  7. יחסי גומלין בין מערכות פוליטיות: השפעה של האסון על רשתות של פוליטיקאים ובעלי עניין, וסדר היום הפוליטי הקיים יכולים לפתוח או לסגור חלון הזדמנויות לשינויים [29]. רשתות של בעלי עניין יכולות לקדם מדיניות אפקטיבית [8, 15].
  8. קשר למקום: קשר למקום ורצון להשקיע במקום המגורים בקרב הקהילה מגדילים את הסיכוי לחולל שינויים הקשורים לקיימות [8].
בניית בית בכפר האקולוגי Pescomaggiore – דוגמה לשיקום חברתי, שאומנם לא היה מכוון מראש, אך השפעתו הסביבתית הייתה חיובית | צילום: Eco Villaggio Autocostruito a Pescomaggiore, Flickr, CC BY-NC-SA 2.0

הסביבה כחלק משיקום הקהילה

בעוד הפסקאות הקודמות התמקדו בשיקום כהזדמנות לחולל שינויים אקולוגיים במערכת חברתית-אקולוגית, השיקום האקולוגי יכול לשמש גם חלק מתהליך השיקום של החברה האנושית ולחזק את חוסנה [2, 19]. מספר מחקרים מתעדים את התפקיד החשוב של פרויקטים לשיקום הסביבה הטבעית בשיקום קהילתי לאחר אסון [15, 27]. לדוגמה, לאחר הצונאמי בשנת 2004 שגרם נזק רב באי התאילנדי קו-קלאנג, הממשלה השקיעה משאבים רבים בפרויקטים לשיקום של צמחיית המנגרובים על-ידי הקהילה המקומית. הפרויקטים האלה היוו תשתית גם לשיקום הקהילתי, כך שהשיקום הקהילתי נבע מהמשאבים הטבעיים במקום. חקר מקרה של רעידת האדמה בניו זילנד ב-2016 מראה את החשיבות של קשרים חברתיים ורשתות חברתיות לשיקום מוצלח [13]. פרויקטים לשיקום הסביבה הטבעית מהווים מוקדים שסביבם נוצרים ומתחזקים קשרים חברתיים וקהילתיים במהלך השיקום האקולוגי.

סיכום ומחשבות על שיקום חברתי-אקולוגי בנגב המערבי

האסון הנורא של השבעה באוקטובר נבע אומנם ממלחמה, אך יש לזכור כי למלחמה השלכות על כל תחומי החיים. מעבר להשפעות על האדם, החברה והכלכלה, למלחמה יש גם השפעות סביבתיות משמעותיות, כגון קרקעות מזוהמות בחומרי דלק ונפץ, זיהום אוויר ומים, חומרים מסוכנים (אזבסט, חומרי הדברה, חומרים כימיים שהוחזקו במפעלים) ועוד [4, 5]. האסון שפקד את הנגב המערבי יכול לפתוח חלון הזדמנויות לשיקום חברתי-אקולוגי וליצירת שינוי מערכתי. יחד עם המודעות הגבוהה בישראל לצורך בשיקום חברתי ובשיקום פיזי-אקולוגי, חשוב לבצע את השיקום בהתאם לעקרונות הראייה ההוליסטית של המערכת החברתית-אקולוגית, כך שהשיקום ייצור מערכת אזורית מחודשת ויציבה תוך חיזוק החוסן החברתי-אקולוגי והכרה באופי הדינמי של היחסים בין הקהילה לסביבה. ההפרעה רבת-העוצמה שנגרמה וערערה את המערכת, יכולה לפתוח חלון הזדמנויות להטמעת שינויים ארוכי-טווח, הכוללים לא רק שינויים תוספתיים (incremental) קטנים וחלקיים, אלא גם שינויים טרנספורמטיביים – כאלה היוצרים שינוי רוחבי ורב-מערכתי. לדוגמה – פיתוח מנגנונים לקבלת החלטות שישלבו את הקהילה המקומית ויחזקו את זהותה ואת ערכיה הקשורים לסביבה הטבעית, חשיבה מחודשת על הבסיס הכלכלי של האזור, סוג החקלאות, הנוף, היחסים בין ערים ליישובים הכפריים ושיתופי הפעולה ביניהם לצורך שיקום אקולוגי כחלק משיקום הקהילה, כמו גם שיקום הקהילה כחלק משיקום אקולוגי. אנו מקוות שהסקירה שהבאנו כאן תוכל לסייע למקבלי ההחלטות ולבעלי עניין.

  • נהוג לחשוב שבעקבות האסון שפקד את הנגב המערבי יש צורך לבצע פעולות שיקום בשני מישורים: שיקום של המערכות החברתיות ושיקום המערכות הפיזיות-אקולוגיות.
  • המאמר מציג ראייה של מערכת הוליסטית – מערכת חברתית-אקולוגית, שמתקיימים בה יחסי גומלין דינמיים בין הקהילות החיות בה לבין הסביבה.
  • המאמר מתאר את הידע העדכני ממחקרים שנעשו בעולם על חוסן חברתי-אקולוגי, ומציע להטמיע אותו במאמצי השיקום של הנגב המערבי.
  • ניתן לראות בפעולות השיקום תהליכים הבונים את החוסן של האזור, ובכך מסייעים ליצירת מערכת אזורית מחודשת ויציבה.

מערכת אקולוגיה וסביבה

Opportunity for renewal: A review of knowledge on socio-ecological recovery/restoration

Danielle Zaychik, Michal Ben-Gal and Deborah Shmueli

The National Knowledge and Research Center for Emergency Readiness (Israel)

 

The current article reviews scientific literature and knowledge on the concept of socio-ecological recovery and restoration. It emphasizes the importance of a systemic examination that includes the human community along with the natural system in recovery/restoration processes and explains the characteristics and importance of socio-ecological resilience. The relationship between recovery and resilience is in a feedback loop: resilience affects the success of recovery, and the recovery process determines the resilience of the system and influences its future. The literature identifies three components that exist before the disaster and influence the success of the subsequent recovery/restoration processes: the development of knowledge, data, and plans; adaptive and effective governance; and social inclusion. The recovery/restoration process after a disaster can serve as a window of opportunity for renewal and the implementation of changes for the benefit of the socio-ecological system in the long term. The conditions for opening a policy window and the benefits of socio-ecological recovery/restoration, accompanied with examples from the context of the recovery of the Western Negev (Israel), are presented in the article.


  1. אורנשטיין ד. 2020. חיזוק חוסן לאומי בישראל בעידן שלאחר התפרצות מגפת קורונה – שיעורים מסוציו-אקולוגיה. אקולוגיה וסביבה 11(1).
  2. בן-משה נ, מרקל ד, סקוטלסקי א ואחרים. 2024. עקרונות יסוד בשיקום מערכות אקולוגיות. אקולוגיה וסביבה 15(1).
  3. בר ר ושרון א. 2019. ערים בעידן של שינוי אקלים – זירות של פגיעוּת והיערכות. אקולוגיה וסביבה 10(4): 84–89.
  4. דוקטורס אונליין. 2023. נזקי מתקפת 7 באוקטובר: זיהום סביבתי חמור ומסוכן לבריאות. 19 בנובמבר.
  5. ווקס ר. 2023. הזיהומים המסוכנים שגרמו מחבלי חמאס ביישובי העוטף. Ynet, 11 בנובמבר.
  6. Berkes F and Ross H. 2013. Community resilience: Toward an integrated approach. Society and Natural Resources 26(1): 5–20.
  7. Birkmann J, Buckle P, Jaeger J, et al. 2010. Extreme events and disasters: A window of opportunity for change? Analysis of organizational, institutional and political changes, formal and informal responses after mega-disasters. Natural Hazards 55: 637–655.
  8. Brundiers K and Eakin HC. 2018. Leveraging post-disaster windows of opportunities for change towards sustainability: A framework. Sustainability 10(5): 1390.
  9. Bu HT and Saito H. 2022. Resource convergence for post disaster recovery. Annals of Tourism Research 93: 103375.
  10. Chan KM, Balvanera P, Benessaiah K, et al. 2016. Opinion: why protect nature? Rethinking values and the environment. Proceedings of the National Academy of Sciences 113(6): 1462–1465.
  11. Collins SL, Carpenter SR, Swinton SM, et al. 2011. An integrated conceptual framework for long‐term social–ecological research. Frontiers in Ecology and the Environment 9(6): 351–357.
  12. Cote M and Nightingale AJ. 2012. Resilience thinking meets social theory: Situating social change in socio-ecological (SES) research. Progress in Human Geography 36(4): 475–489.
  13. Cradock-Henry NA, Buelow F, and Fountain J. 2019. Social–ecological inventory in a postdisaster context. Ecology and Society 24(3): 9.
  14. Dade MC, Downing AS, Benessaiah K, et al. 2022. Inequalities in the adaptive cycle: Reorganizing after disasters in an unequal world. Ecology and Society 27(4): 10.
  15. Davidsson Å. 2020. Disasters as an opportunity for improved environmental conditions. International Journal of Disaster Risk Reduction 48: 101590.
  16. de Abreu MCS and de Andrade RDJC. 2019. Dealing with wicked problems in socio-ecological systems affected by industrial disasters: A framework for collaborative and adaptive governance. Science of the Total Environment 694: 133700.
  17. Dickman CR. 2021. Ecological consequences of Australia's "Black Summer" bushfires: Managing for recovery. Integrated Environmental Assessment and Management 17(6): 1162–1167.
  18. Epstein K, Dicarlo J, Marsh R, et al. 2017. Coping strategies of smallholder farming communities after the 2015 Nepal earthquake: Insights into post-disaster resilience and social-ecological change. Case Studies in the Environment 1(1): 1–12.
  19. Fernández‐Manjarrés JF, Roturier S, and Bilhaut AG. 2018. The emergence of the social‐ecological restoration concept. Restoration Ecology 26(3): 404–410.
  20. Gunderson LH and Holling CS. 2002. Panarchy: Understanding transformations in human and natural systems. Washington (DC): Island press.
  21. Holling CS. 1996. Engineering resilience versus ecological resilience. In: Schulze PE (Ed). Engineering within ecological constraints. Washington (DC): National Academy Press.
  22. Holling CS. 1973. Resilience and stability of ecological systems. Annual Review of Ecology and Systematics 4(1): 1–23.
  23. Holling CS. 2001. Understanding the complexity of economic, ecological, and social systems. Ecosystems 4: 390–405.
  24. Jozaei J, Chuang WC, Allen CR, and Garmestani A. 2022. Social vulnerability, social-ecological resilience and coastal governance. Global Sustainability 5: e12.
  25. Kingdon JW and Stano E. 1984. Agendas, alternatives, and public policies. Boston: Little, Brown.
  26. Li T, Dong Y, and Liu Z. 2020. A review of social-ecological system resilience: Mechanism, assessment and management. Science of the Total Environment 723: 138113.
  27. Lin PSS. 2019. Building resilience through ecosystem restoration and community participation: Post-disaster recovery in coastal island communities. International Journal of Disaster Risk Reduction 39: 101249.
  28. Liu J, Dietz T, Carpenter SR, et al. 2007. Coupled human and natural systems. AMBIO 36(8): 639–648.
  29. Nohrstedt D. 2022. When do disasters spark transformative policy change and why? Policy and Politics 50(3): 425–441.
  30. Parsons M, Glavac S, Hastings P, et al. 2016. Top-down assessment of disaster resilience: A conceptual framework using coping and adaptive capacities. International Journal of Disaster Risk Reduction 19: 1–11.
  31. Renaud FG, Birkmann J, Damm M, and Gallopín GC. 2010. Understanding multiple thresholds of coupled social–ecological systems exposed to natural hazards as external shocks. Natural Hazards 55: 749–763.
  32. Skrimizea E, Bakema M, McCann P, and Parra C. 2021. Disaster governance and institutional dynamics in times of social-ecological change: Insights from New Zealand, the Netherlands and Greece. Applied Geography 136: 102578.
  33. Smith GP and Wenger D. 2007. Sustainable disaster recovery: Operationalizing an existing agenda. In: Rodríguez H, Quarantelli EL, and Dynes RR (Eds). Handbook of Disaster Research. New York (NY): Springer.
  34. United Nations. Sustainable Development Goals.
  35. Van Andel J and Aronson J (Eds). 2012. Restoration ecology: The new frontier. Chichester (UK): John Wiley & Sons.
  36. Vázquez-González C, Ávila-Foucat VS, Ortiz-Lozano L, et al. 2021. Analytical framework for assessing the social-ecological system trajectory considering the resilience-vulnerability dynamic interaction in the context of disasters. International Journal of Disaster Risk Reduction 59: 102232.
  37. Walker B, Holling CS, Carpenter SR, and Kinzig A. 2004. Resilience, adaptability and transformability in social-ecological systems. Ecology and Society 9(2): 5.
  38. Wortley L, Hero JM, and Howes M. 2013. Evaluating ecological restoration success: a review of the literature. Restoration Ecology 21(5): 537–543.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


מאמר זה עבר שיפוט עמיתים


ציטוט מומלץ

זייצ'יק ד, בן-גל מ ושמואלי ד. 2024. הזדמנות להתחדשות: סקירת ידע על שיקום חברתי-אקולוגי. אקולוגיה וסביבה 15(1).
העתק




כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מחקרי סביבה אצלך בתיבה

    מחקרי סביבה אצלך בתיבה


      מאת

      דניאל זייצ'יק
      מרכז הידע והמחקר הלאומי בתחום ההיערכות למצבי חירום, אוניברסיטת חיפה
      מיכל בן-גל
      מרכז הידע והמחקר הלאומי בתחום ההיערכות למצבי חירום, אוניברסיטת חיפה
      דבורה שמואלי
      מרכז הידע והמחקר הלאומי בתחום ההיערכות למצבי חירום, אוניברסיטת חיפה

      מאת

      דניאל זייצ'יק
      מרכז הידע והמחקר הלאומי בתחום ההיערכות למצבי חירום, אוניברסיטת חיפה
      מיכל בן-גל
      מרכז הידע והמחקר הלאומי בתחום ההיערכות למצבי חירום, אוניברסיטת חיפה
      דבורה שמואלי
      מרכז הידע והמחקר הלאומי בתחום ההיערכות למצבי חירום, אוניברסיטת חיפה

      מאמר זה עבר שיפוט עמיתים





      ציטוט מומלץ

      זייצ'יק ד, בן-גל מ ושמואלי ד. 2024. הזדמנות להתחדשות: סקירת ידע על שיקום חברתי-אקולוגי. אקולוגיה וסביבה 15(1).
      העתק

      תכנים נוספים שעשויים לעניין אותך

      אנרגיה לתקומה – הקמת מערכות אנרגיה סולרית בחבל תקומה לטובת עצמאות אנרגטית: ניתוח גאוגרפי-אנרגטי-כלכלי

      עופרי פרייבך, יערי גינות, גיל פרואקטור, רון קמרה, ג'ניה גוטמן

      גיליון אביב 2024 / כרך 15(1) / שיקום ופיתוח בר-קיימא של הנגב המערבי יישובי חבל תקומה עשויים להוות מודל לחיקוי ולהשראה גם בעתיד, בנושא טרנספורמציה עירונית-אנרגטית וביישום בפועל של מודל הרשויות המקומיות כיצרני אנרגיה שהם הצרכנים שלה

      יישובי חבל תקומה עשויים להוות מודל לחיקוי ולהשראה גם בעתיד, בנושא טרנספורמציה עירונית-אנרגטית וביישום בפועל של מודל הרשויות המקומיות כיצרני אנרגיה שהם הצרכנים שלה

      גיליון אביב 2024 / כרך 15(1) / שיקום ופיתוח בר-קיימא של הנגב המערבי

      לעובדה ולשומרה – מתודולוגיה לניתוח רב-ממדי ולתכנון סביבתי של הנגב המערבי

      ענת בן נתן, לירן בן אלטבט, דניאל זמלר, דויד מנינגר

      גיליון אביב 2024 / כרך 15(1) / שיקום ופיתוח בר-קיימא של הנגב המערבי צו השעה הוא שיקום ופיתוח של הנגב המערבי, אך הם עלולים להיות תהליכים דורסניים. לפיכך, נדרש כלי תכנון מהיר שיכול לספק הערכה של ערכיות סביבתית ולצמצם את הפגיעה בסביבה

      צו השעה הוא שיקום ופיתוח של הנגב המערבי, אך הם עלולים להיות תהליכים דורסניים. לפיכך, נדרש כלי תכנון מהיר שיכול לספק הערכה של ערכיות סביבתית ולצמצם את הפגיעה בסביבה

      גיליון אביב 2024 / כרך 15(1) / שיקום ופיתוח בר-קיימא של הנגב המערבי

      מהו שיקום אקולוגי מוצלח? אילו עקרונות צריכים להנחות את עבודות השיקום האקולוגי בחבל תקומה?

      גיליון אביב 2024 / כרך 15(1) / שיקום ופיתוח בר-קיימא של הנגב המערבי
      לראש העמוד