מיפוי ראשוני של השפעות מלחמת שבעה באוקטובר על הטבע בנגב המערבי

שלב חשוב בתכנון שיקום הנגב המערבי מנזקי מלחמה הוא מיפוי והערכה של הנזקים למערכות הטבעיות. כחלק מהיערכות לשיקום שיידרש בתום הפעילות הצבאית, נערך ניסיון למיפוי ראשוני של גורמים עם פוטנציאל להשפעה של מלחמת שבעה באוקטובר על הטבע. המלחמה עדיין בעיצומה, וחלק מהאזורים לא נגישים, אבל ניסינו לבצע מיפוי ואפיון ראשוני של הנזקים למערכות טבעיות בעקבות המלחמה.

המיפוי מתמקד בהשפעות על שטחים בנגב המערבי וכמעט אינו מתייחס להשפעות, הקשות לאומדן בשלב זה, בתוך רצועת עזה למרות הפוטנציאל שלהן לנזקים חוצי-גבולות. חשוב לציין שהניסיון לבחון את השפעות המלחמה על הטבע נועד לכוון זרקור אל השלכות סביבתיות שראויות להתייחסות במיוחד בשלבי השיקום. אין בו כדי להמעיט מחשיבות ההשפעות הטרגיות רבות העוצמה של המלחמה על האדם והחברה.

טבלה 1 מציגה סקירה של השפעות פוטנציאליות ישירות ועקיפות של המלחמה על מערכות אקולוגיות. חלק מההשפעות קצרות-טווח, וחלק מהן יבואו לידי ביטוי לאורך זמן. עוצמת הנזק לטבע של הפעילות המלחמתית תלויה במספר גורמים, כמו משך הלחימה והיקפה, סוגי החימוש והרגישות והעמידות של מערכות אקולוגיות ושל מינים החשופים למלחמה ^[8]. למשל, השפעה של תנועת כלי רכב צבאיים על חול שונה מהשפעה על שטחים מסולעים.

טבלה 1

סקירה כללית של השפעות פוטנציאליות ישירות ועקיפות של המלחמה על מערכות אקולוגיות בנגב המערבי ומנגנוני ההשפעה המעורבים

לצורך מיפוי ראשוני של הפרות השטח בעקבות פעילות צבאית במהלך המלחמה (כמו שטחי כינוס, צירים, סוללות) השתמשנו בחישה מרחוק באמצעות דימותי לוויין, כיול ותיקוף מול פקחים בשטח ^[1] (נספח 1). בדקנו את השטח היבשתי בישראל במרחק של 15 ק"מ מהגבול עם עזה, מתוך הנחה שמרחק זה מכסה את החלק העיקרי של הפרות קרקע הקשורות למלחמה בדרום. מהניתוח עולה כי השטח הכולל של הפרות הקרקע הניתן לזיהוי עומד על כ-11,000 דונם. הרוב המכריע של הפגיעה היה במסלע אלוביום (85%), הפגיעה בכורכר עמדה על כ-9%, ובדיונות חול על כ-6%. הפגיעה הייתה בשימושי שטח שונים: כ-79% בשטחי חקלאות, כ-7% בשמורות טבע וגנים לאומיים, 7% בשטח טבעי לא מוגן ועוד 7% ביערות קק"ל. יש לציין, כי שיעור הפגיעה היחסי (ביחס לשטח הכולל של שימושי השטח באזור) בשמורות טבע וגנים, בשטח טבעי לא מוגן וביערות קק"ל היה קטן ביחס לשיעור הפגיעה היחסי הגבוה בשטחי חקלאות ^[1] (נספח 1). נתון זה משקף הימנעות מפעילות צבאית בשטחים טבעיים והעדפה לשטחי חקלאות. עם זאת, יש לציין שמעל 40% מהשטח החקלאי שנפגע הם חלק מהמסדרונות האקולוגיים. נקודה נוספת היא שברור שההשפעה הסביבתית של הפעילות הצבאית חורגת משטח ההפרה. כדי להדגים השפעה זו ביצענו ניתוח קישוריות ^{[2, 9]} כמדד להפרעה אנתרופוגנית. בניתוח זה כל תא גריד באזור העניין (שכאמור, הוגדר כמרחב היבשתי בישראל במרחק של 15 ק"מ מגבול רצועת עזה) מקבל ציון לפי מידת ההפרעה שיצרו שימושי קרקע או פעילויות במרחב (ציון גבוה מייצג קישוריות גבוהה או הפרעה נמוכה). הערך מחושב על פי המרחק מגורם ההפרעה, ומשוקלל לפי סוג ההפרעה (למשל, עיר או שטחי פריסה של תותחים מקבלים משקל גדול יותר מחממות או מפריצה של ציר). הניתוח ^[1] (איור 2 בנספח 1) העלה כי עקב הפעילות הצבאית ירד מדד הקישוריות הממוצע באזור ב-35% ביחס למצב לפני המלחמה, בעוד ששטח ההפרה עצמו מהווה רק כ-1% מהמרחב. הניתוח משקף אומדן גס לפוטנציאל ההשפעה הסביבתית במרחב של הפעילות הצבאית בזמן המלחמה באמצעות שימוש במדד מקובל לניתוח קישוריות ^{[2, 9]}. ניתוח זה מדגיש את הצורך להביא בחשבון את השפעות השוליים בתוספת תשתית בתכנון מרחבי גם מעבר להפרות השטח הישירות של התשתית, בייחוד לנוכח החשיבות של האזור לתנועת בעלי חיים.

תהליכי הפיתוח המתוכננים בנגב המערבי במסגרת השיקום וכן במסגרת ההיערכות הביטחונית המחודשת ותוכניות המיגון מחייבים תשומת לב להשלכות על מערכות טבעיות. יש להכניס לתכנון התשתיות שיקולים סביבתיים בשלבים מוקדמים כדי לצמצם פגיעה בשטחים הפתוחים ובערכי טבע ולדאוג למרכיבים האקולוגיים של השיקום, כולל טיפול בבעיית הכלבים המשוטטים, ולפתרונות מערכתיים לצמצום מפגעי פסולת. תכנון מושכל חייב לשים דגש על אזורים צמודי דופן לשמורות טבע ועל אזורים שעוברים בהם מסדרונות אקולוגיים ^[7]. בתהליכי התכנון והפיתוח יש להטמיע פרוטוקולים לצמצום הפגיעה במגוון הביולוגי בדגש על זיהום אור ^[4], מניעת התחשמלות של עופות ^[5], גידור ^[6] וצמצום התפשטות מינים פולשים בתשתיות ^[3].

תודות

אנחנו מבקשים להודות ליהושע שקדי, לנעם לידר, לאסף צוער, לדותן רותם, לעמוס סבח, ליריב מליחי ולניר אנגרט על הערותיהם המועילות לגרסה מוקדמת.