טלוריום (Tellurium) – מתכת למחצה, שסמלה הכימי Te ומספרה האטומי 52 | צילום: Dschwen, ויקימדיה. רישיון: CC BY-SA 3.0 ,GFDL 1.3
מרבית האנרגיה העולמית נשענת על מקורות מתכלים – פחם, נפט וגז טבעי – הפולטים גזי חממה וגורמים לשינוי האקלים. אומנם גז טבעי נחשב מקור נקי יותר מפחם ומנפט, אך כאמור, גם הוא מתכלה ותורם ישירות לאפקט החממה. מגזר האנרגיה הוא הגורם העיקרי לפליטות גזי חממה – כשני שלישים מהפליטות בעולם [7]. נוכח מציאות זו, אנרגיה ממקורות מתחדשים אינה מותרות, אלא צורך קיומי. אנרגיית שמש בפרט עשויה להבטיח מקור אנרגיה בר-קיימא, כל עוד השמש תמשיך לזרוח.
קשה להפריז, אפוא, בחשיבות המעבר לאנרגיה ממקורות מתחדשים. במעבר זה יש תפקיד חשוב ליסוד טֵלוריום (Tellurium). טלוריום הוא מתכת למחצה (מטלואיד), כלומר בעל תכונות ביניים שבין מתכת לאל-מתכת. כאשר הוא מתמזג עם יסודות אחרים, כמו קדמיום, מתקבלת תרכובת בעלת מוליכות חשמלית גבוהה. תכונה זו מאפשרת ליריעות דקות של תאים פוטו-וולטאיים "לבלוע" את אור השמש ולהמיר אותו לחשמל ביעילות רבה [10]. בזכותו ניתן לייצר פאנלים דקי-שכבה, קלים ויעילים יותר. באמצעות שילוב החומרים האלה שוק אנרגיית השמש יכול לגדול דרמטית ולהפוך לחלופה ממשית לייצור אנרגיה.
דא עקא, טלוריום הוא אחד היסודות הנדירים ביותר בקרום כדור הארץ. לפי הערכות, טלוריום מהווה רק 0.0000001% מקרום כדור הארץ – נדיר פי שלושה לפחות מזהב [4]. עם זאת, מחקרים מראים כי במבנים גאולוגיים תת-ימיים, ובעיקר בגושי פֶרו-מנגן (ferromanganese crusts), ניתן למצוא כמויות משמעותיות של טלוריום [10]. נדירותו בקרום היבשתי הופכת את הימצאותו בקרקעית הים, שמחוץ לסמכות שיפוט מדינתית, לבעלת חשיבות אסטרטגית בין-לאומית.
אם כן, מתעוררת השאלה מהי המסגרת החוקית שמסדירה את ניצול הטלוריום שבקרקעית הים? עד המאה ה-20 מדינות לא תבעו בעלות על הים הפתוח שמעבר לסמכות השיפוט המסורתית שלהן, שבעבר הייתה מצומצמת. עם כריתת האמנה בשנת 1982 הורחבה סמכות השיפוט: מים טריטוריאליים הוגדרו כמים שבמרחק של עד 12 מייל ימי (כ-22.2 ק"מ) מחופי המדינה, ואילו האזור הכלכלי הבלעדי הוגדר בשטחים שבמרחק 12–200 מייל ימי (כ-22.2 עד 370.4 ק"מ) מחופי המדינה [8]. אחרי מלחמת העולם השנייה טכנולוגיות חדשות הפכו את משאבי הים לנגישים יותר [5], וכרייה במעמקי הים נראתה אפשרית ואף רווחית למדינות עשירות כמו ארה"ב, צרפת, גרמניה וברית המועצות [1]. מדינות עניות חששו שהעשירות ינצלו את המשאבים לטובתן, ולכן, קואליציה בין-לאומית ביקשה לקבוע מסגרת משפטית בין-לאומית לניהול הים הפתוח ומעמקי הים [3]. ואומנם, בשנת 1982 נחתמה אמנת האומות המאוחדות בדבר דיני הים, שמונה 170 חברות.
באמנה, העוסקת בשטח הים שמעבר לריבונות מדינתית (איור 1), ישנה הבחנה בין המרחב המימי (High Seas) [6] לבין קרקעית הים והקרקע שמתחתיה (The Area) [8]. הקרקע התחתונה ביותר היא הרלוונטית לכריית הטלוריום. האמנה קובעת כי קרקעית הים והקרקע שמתחתיה, על כל משאביהן, הן מורשת אנושית משותפת (Common Heritage of Mankind) [8], דהיינו נשללת ריבונות או בעלות פרטית על המשאבים [8]. כמו כן, האמנה הקימה מכוחה רשות בין-לאומית לקרקעית הים (International Seabed Authority – ISA), שבאחריותה להגן, בין היתר, על הסביבה הימית [8].
מכוח האמנה קמה זרוע מבצעת האמונה על חיפוש, הפקה, שיווק ועוד [8]. בנוסח המקורי של האמנה הוטלה על החברות בה חובה מסוימת למימון זרוע זו, אולם החובה בוטלה בשנת 1994 בעקבות דרישת מדינות חברות שהסתייגו ממנה [9], ונקבע כי פעילות הזרוע תתבצע באמצעות מיזמים משותפים בלבד.
בפועל, רשיונות כרייה לטלוריום טרם ניתנו, שכן כללי אסדרת הכרייה בקרקעית הים שמעבר לריבונות מדינתית עדיין לא גובשו [2], וזאת בשל מחלוקות שונות – יש הסבורים כי לנוכח חוסר-הוודאות והידע החלקי באשר להשפעות של כרייה בקנה מידה רחב, אין הצדקה לקדם פעילות מסחרית בעת הזו, ואף יש מקום לשקול השעיה זמנית שלה (מורטוריום). מנגד, יש הטוענים שעיכוב הכרייה עלול להנציח את התלות במקורות אנרגיה מתכלים ולפגוע במאמץ העולמי לצמצום פליטות גזי חממה, וכי יש להתמקד בהשפעות החיצוניות החיוביות של הכרייה עבור כלל האנושות, ובראשן האצת המעבר לאנרגיה ממקורות מתחדשים. חשוב לזכור כי הכרייה כרוכה בעלויות גבוהות ובסיכונים ניכרים ליזמים ולמדינות, ולכן סביר שיזמים יירתעו להשקיע את כספם בהיעדר מנגנונים שיבטיחו את רווחיהם מהכרייה. על המורכבות והיעדר התמריצים להשקעה ניתן ללמוד מדרישת החברות להסתייג מחובת המימון של הזרוע.
ימים יגידו אם טלוריום ייכרה ממעמקי הים, ואם תהיה לו תרומה משמעותית למאבק במשבר האקלים.
מקורות
- Danley C. 2019. Diving to new depths: How green energy markets can push mining companies into the deep sea, and why nations must balance mineral exploitation with marine conservation. The William and Mary Environmental Law and Policy Review 44(1): 5.
- International Seabed Authority. FAQs about the International Seabed Authority and deep-sea mining. Viewed 25.1.2026.
- Johnson A. 2022. A deep dive into private governance of deep-sea mining. Vanderbilt Journal of Entertainment and Technology Law 24(3): 5.
- Jones N. 2013. A scarcity of rare metals is hindering green technologies. Yale Environment 360. 18 Nov.
- Tong RW. 2016. It's time to get off the bench: The U.S. needs to ratify the Law of the Sea Treaty before it's too late. The University of the Pacific Law Review 48(2): 15.
- United Nations. Agreement on marine biological diversity of areas beyond national jurisdiction – BBNJ agreement. Viewed 25.1.2026.
- United Nations. Sustainable Development Goals – Affordable clean energy. Viewed 25.1.2026.
- United Nations Convention on the Law of the Sea. 1982. 1833 U.N.T.S. 397
- United Nations Convention on the Law of the Sea. 1994. Agreement on the Implementation of Part XI of the United Nations Convention on the Law of the Sea, Nov. 16, 1994.
- United States Geological Survey.2015. Tellurium – The bright future of solar energy. Fact Sheet 2014–3077.
כותב המאמר נשמע מאוד מקצועי עם המון תובנות חשובות.