אקולוגיה וסביבה

אסטרטגיית מתאן – המפתח לאיפוס פליטות גזי החממה

28 בנובמבר, 2022

גידול בקר הוא אחד המקורות המרכזיים לפליטת מתאן בישראל | צילום: שחר עזרא, Unsplash


מאת

ד"ר אריה ונגר
מדען ראשי, אדם טבע ודין
עו"ד תמי גנות-רוזנשטריך
סמנכ"לית, אדם טבע ודין

מאת

ד"ר אריה ונגר
מדען ראשי, אדם טבע ודין
עו"ד תמי גנות-רוזנשטריך
סמנכ"לית, אדם טבע ודין

הניסיונות להפחתת פליטות של גזי חממה מתמקדים בפחמן דו-חמצני, שהוא גז החממה העיקרי, הנפלט בעיקר משרפת דלק מסוגים שונים. עם זאת, דו"חות הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC) לא מותירים ספק – בחלון ההזדמנויות המצטמצם להקטנת נזקי משבר האקלים יש צורך להרחיב את מאמצי ההפחתה גם לגזי חממה נוספים, ובראשם מתאן, שהוא גז החממה השני בחשיבותו.

מתאן (CH4) הוא גז חממה בעל השפעה חזקה ביותר. על פי ה-IPCC, כשליש מההתחממות הגלובלית שנצפתה עד כה נגרמה ממתאן. פוטנציאל ההתחממות הגלובלית (GWP) של מתאן לטווח של 20 שנה הוא פי 82.5 מזה של פחמן דו-חמצני [4], כלומר פליטות טונה מתאן שקולה לפליטת 82.5 טונות פחמן דו-חמצני.

בין השנים 2008–2017 עמד עודף הפליטה של מתאן בעולם על 21 מיליון טונות. ריכוזי המתאן באטמוספרה יותר מהכפילו את עצמם בהשוואה לעידן הטרום תעשייתי, והם עלו מ-729 חלקים למיליארד (ppb) בשנת 1750 ל-1,866 חלקים למיליארד בשנת 2019 [4]. ריכוזי המתאן כיום גבוהים יותר מכל הריכוזים המוערכים ב-800,000 השנים האחרונות,

בישראל מתאן נפלט בעיקר ממטמנות פסולת, משפכים, ממשק החי, מתעשיית האנרגיה וממערכת הגז – החל מהבארות, דרך הצנרת ועד לצרכנים הסופיים שהם תחנות כוח או תעשייה.

פרט להשפעתו על משבר האקלים, מתאן משתתף בשרשרת של תהליכים כימיים שמעורבים ביצירת אוזון באוויר בקרבת הקרקע. בשכבות הגבוהות של האטמוספרה לאוזון יש תפקיד חיוני ("האוזון הטוב"), אולם בשכבות הנמוכות של האטמוספרה זהו גז מזהם ולא רצוי ("האוזון הרע"), והוא נחשב לגורם משמעותי למחלות לב וריאה, לאסתמה, לשבץ מוחי וליתר לחץ דם. הוא גם גורם לבלאי ולנזק לתשתיות, לירידה ביבול החקלאי ועוד. ריכוזי הרקע של האוזון הרע נמצאים בכל העולם במגמת עלייה, והרמות בישראל הן בין הגבוהות בעולם [1].

אבל יש גם חדשות טובות – למתאן זמן חיים קצר יותר מלפחמן דו-חמצני, והפחתה עולמית ניכרת בפליטתו תביא להפחתה מהירה יחסית בריכוזיו באטמוספרה לטובת צמצום משבר האקלים.

ארה"ב והאיחוד האירופי השיקו בוועידת האקלים בגלזגו בנובמבר 2021 את "התחייבות המתאן הגלובלית" (Global Methane Pledge) [3], ו-103 מדינות חתמו עליה. ההתחייבות כוללת יעד של הפחתת פליטות מתאן ב-30% עד לשנת 2030, ביחס לשנת 2020. בלי הפחתה זו לא ניתן יהיה לעמוד ביעד ה-1.5 מעלות צלזיוס, וכנראה שגם לא ביעד ה-2 מעלות של ועידת פריז.

מדינת ישראל חתומה אף היא על ההתחייבות, אך טרם גיבשה או פרסמה אסטרטגיית מתאן מקיפה שתכלול כימות ומדידה של פליטות מתאן מכל המגזרים, גיבוש מדיניות במגזר המזון והחקלאות, ובעיקר שיפור האסדרה והאכיפה במגזרי הפסולת והאנרגיה – בדומה לאסטרטגיה האירופית.

מחקרים שבוצעו בעולם מראים כי פליטות המתאן ממטמנות, ממגזר האנרגיה וממקורות פליטה נוספים, גדולות בהרבה מהנתונים המחושבים או המדווחים. לדוגמה, מדידות ראשוניות שבוצעו במטמנות בארץ באמצעות לוויינים ומצלמות תרמיות על-ידי חברת SP Interface, הראו כי היקף הפליטות גדול פי שישה מאלה שדווחו למפל"ס [2]. פליטות משמעותיות מאתרי גז וממטמנות נמצאו לא רק באתרים פעילים, אלא גם באתרים סגורים שסיימו את פעילותם. על כן, מדידה וכימות מדויק הם הצעד הראשון והכרחי בכל אסטרטגיה להפחתת מתאן. בישראל ביצע לאחרונה המשרד להגנת הסביבה מדידות של מתאן במגזר הגז (ולמיטב ידיעתנו לא במטמנות), אך נכון לכתיבת שורות אלה הוא טרם פרסם לציבור את התוצאות שיאמתו או יפריכו את הדיווחים של מקורות הפליטה.

חוק האקלים שעבר בקריאה ראשונה קובע יעד ארוך-טווח לשנת 2050 להגעה למשק אנרגיה מאופס פחמן, וקובע כי יש צורך להכין תוכנית לאומית לשם כך. המולקולות של פחמן דו-חמצני ומתאן מכילות פחמן, ואלה גם שני גזי החממה העיקריים. לפיכך, שניהם צריכים להיכלל באופן משמעותי בתוכנית כזאת. 28 השנים עד לשנת היעד 2050 הן מצד אחד זמן קצר ומאתגר לשינוי משקי כה עמוק ומקיף, אך מצד שני הן כמעט נצח לנוכח התפתחויות ושינויים בארץ ובעולם שיכולים לחול בקצב מסחרר. אי לכך, וכדי להבטיח ש"הספינה תוכל להמשיך לכיוון היעד במים הסוערים", יש צורך להבטיח יעדי ביניים ומנגנוני בקרה שיאפשרו הגעה לקו המטרה יחד עם אפשרות לגמישות ולעדכון היעדים כלפי מעלה. ניסיון העבר של ממשלות ישראל להתמודד עם משבר האקלים ולאמץ מדיניות באמצעות החלטות ממשלה נבחן, ונחל כישלון חרוץ פעם אחר פעם. מדיניות אקלימית מחייבת מסגרת נורמטיבית ברורה שרק חוק יכול לספק – עם מנגנוני בקרה, אחריותיות (accountability) ותקציב.

מסגרת חוקית שמעגנת את הסמכויות, מחייבת את הממשלה ומכילה יעדי ביניים ברורים, היא הבסיס למדיניות אקלימית בישראל והיא גם הבסיס ההכרחי לאסטרטגיה דחופה להפחתת מתאן.


  1. אדלר ג וגינזבורג א. 2022. אוזון – הטוב, הרע והסיפור של גוש עציון. אקולוגיה וסביבה 13(2).
  2. SP interface. 2022. מדידות ראשוניות שלנו מראות על פליטות מתאן גדולות פי 6 מהמדווח במטמנה בישראל 2022.
  3. Global methane pledge. About the Global Methane Pledge.
  4. IPCC 2021. Climate change 2021: The physical science basis. Contribution of Working Group I to the Sixth Assessment Report of the Intergovernmental Panel on Climate Change (Masson-Delmotte V, Zhai P, Pirani A et al. [Eds]). Cambridge (UK) and New York (NY): Cambridge University Press.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *



מילות מפתח

משק החי (1) מתאן (1)




כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מחקרי סביבה אצלך בתיבה

    מחקרי סביבה אצלך בתיבה


      מאת

      ד"ר אריה ונגר
      מדען ראשי, אדם טבע ודין
      עו"ד תמי גנות-רוזנשטריך
      סמנכ"לית, אדם טבע ודין

      מאת

      ד"ר אריה ונגר
      מדען ראשי, אדם טבע ודין
      עו"ד תמי גנות-רוזנשטריך
      סמנכ"לית, אדם טבע ודין


      מילות מפתח

      משק החי (1) מתאן (1)


      תכנים נוספים שעשויים לעניין אותך

      איור מתוך סדרת “אם וילד”

      נעמה בנזימן

      גיליון אביב 2011 / כרך 2(1) האיור הוצג במסגרת התערוכה ‘ISRAILLUSTRATORS – Israel’s finest picture book illustrators’. תערוכה נודדת שהציגה בין השנים 2006–2009

      האיור הוצג במסגרת התערוכה ‘ISRAILLUSTRATORS – Israel’s finest picture book illustrators’. תערוכה נודדת שהציגה בין השנים 2006–2009

      גיליון אביב 2011 / כרך 2(1)

      ההשפעות האקולוגיות של הפזורה הבדואית בנגב

      דותן רותם, עזרי אלון

      גיליון אביב 2012 / כרך 3(1) / הנגב האופי הפזור אך האחיד יחסית של הפזורה הבדואית בצפון הנגב, גורם לפגיעה קשה מאוד ביכולתן של מערכות אקולוגיות לתפקד ואף להתקיים בגלל הגדלת אפקט השוליים ופגיעה בשטחים הפתוחים

      האופי הפזור אך האחיד יחסית של הפזורה הבדואית בצפון הנגב, גורם לפגיעה קשה מאוד ביכולתן של מערכות אקולוגיות לתפקד ואף להתקיים בגלל הגדלת אפקט השוליים ופגיעה בשטחים הפתוחים

      גיליון אביב 2012 / כרך 3(1) / הנגב
      לראש העמוד