אקולוגיה וסביבה

היבטים כלכליים של גידול אוכלוסין

1 באוגוסט, 2012

אזור בורסת היהלומים ברמת גן | צילום: יהודית גרעין-כל ©


מאת

מוטי שכטר
בית הספר לקיימות, המרכז הבינתחומי, הרצליה; המרכז לחקר משאבי טבע וסביבה, אוניברסיטת חיפה

מאת

מוטי שכטר
בית הספר לקיימות, המרכז הבינתחומי, הרצליה; המרכז לחקר משאבי טבע וסביבה, אוניברסיטת חיפה

לדעתי, ככלכלן, סוגיית ה"קיבולת האנושית" של מדינת ישראל, קרי, יכולת הנשיאה (של בני אדם) המקיימת של משאבי הטבע והסביבה, מסתכמת בשאלה: כמה תושבים יכולים לחיות בארץ ישראל ולהתפרנס ממנה, ברמת חיים 'סבירה'? בשורות אלה אבקש לטעון שמבחינה "כלכלית" גרידא, כפי שהמושג נתפש (בעיקר) על-ידי לא-כלכלנים, לא ניתן לטעון שאי אפשר לצופף יותר את אוכלוסיית המדינה. בסיס המשאבים – טבעיים, אנושיים ומעשה ידי-אדם (הון על כל סוגיו) – מאפשר זאת. ברם, השאלה שחייבת להישאל היא שונה: האם כאשר מביאים בחשבון את כלל העלויות הכלכליות של צפיפות האוכלוסייה, כלומר עלות כלכלית במובנה הרחב – כפי שיוסבר להלן – נגיע לאותה מסקנה? לדעתי, שוב ככלכלן, התשובה לכך שלילית.

בהיבט זה, נסב השיח כבר מראשית ימי המנדט הבריטי (שלא במנותק מההיבט המדיני של יחסי יהודים וערבים בפלשתינה–א"י) על אודות קיבולת הנשיאה, או יכולת הקליטה הכלכלית (economic absorptive capacity) של פיסת ארץ זו שאנו חיים בה. בין שפע ההתייחסויות לסוגיה, יש לציין שעוד בשנת 1918 הופיע בניו יורק חיבור מאת שני פליטים יהודים (מהשלטון התורכי), בן-גוריון ובן-צבי, שכותרתו "ארץ ישראל בעבר ובהווה". בחיבור נקבע (בצורה נאיבית למדי) – על בסיס ממצאים ארכאולוגיים והיסטוריים – שארץ ישראל יכולה לשאת כ-10 מיליון בני אדם. [1]

סוגיה זו נחקרה, בין השאר, על-ידי ועדת פיל (1937), שבדקה את הנושא בעיקר בהקשרו הפוליטי, כתוצאה מהתנגדות הערבים להצהרת בלפור. כבר אז, במחצית הראשונה של המאה הקודמת, ניסתה הוועדה לאמוד את יכולת הקליטה של תושבים מהבחינה הכלכלית, בייחוד מבחינת אפשרות הקליטה של מהגרים יהודים בשטח שייעדה למדינה היהודית. הוועדה אף נקבה במספר (נמוך יחסית) של מהגרים יהודים שיורשו להיכנס למדינה היהודית כל שנה, וזאת כדי לא להעמיס יותר מדי בני אדם על יכולתה של הארץ לקיים תושבים אלה מבחינה כלכלית.

אולם הסוגיה של כושר הקיבולת הכלכלית לא הייתה כלכלית "טהורה". לכן, גם הקביעה שאותו חלק מארץ ישראל המיועד למדינה היהודית לא יוכל לקלוט מספר רב נוסף של מהגרים מבלי להעיק על יכולותיה הכלכליות (תעסוקה, ייצור מזון, מגורים), לא התבססה על נתונים כלכליים גרידא. זאת – יש לזכור – כאשר מספר התושבים היהודים בארץ ישראל המנדטורית עמד על כ-600,000 נפש. כיום, לשם השוואה, אם כי בשטח גדול יותר, מספר התושבים (יהודים וערבים) עולה על 7 מיליון, כלומר יותר מפי עשרה, והם נהנים, בממוצע, מרמת חיים 'סבירה' לכל הדעות (למשל, במונחי תוצר לאומי לנפש) בהשוואה למדינות המפותחות.

איור 1 מראה שאין קשר חד-ערכי בין צפיפות אוכלוסייה והתמ"ג שלה (תמונה דומה מתקבלת בהשוואת מדד הפיתוח האנושי אל מול הצפיפות). אם בכלל, הרי נראה שצפיפות כשלעצמה אינה מחסום בפני התפתחות כלכלית.

איור 1

צפיפות אנושית אינה חוסמת התפתחות כלכלית

ואכן, הכלכלן Robert Nathan טען כבר בשנת 1946 טענה שנכונה גם כיום, שהמשאב האולטימטיבי הנמצא ב"מחסור" בנקודת זמן נתונה הוא מוחו של המין האנושי ויכולתו להתמודד עם אתגרים שהסביבה הטבעית והאנושית מעמידה להתפתחות קהילות של בני אדם (למשל, עד לאיזה גובה ניתן לבנות מגדלי מגורים ולאכלס יותר ויותר אנשים ליחידת שטח?) [4].

בהקשר זה, בל נשכח שהכוח העיקרי המביא להיווצרותם של מרכזי אוכלוסייה במדינות השונות הוא מלכתחילה יעילות כלכלית, קרי, עלות שולית פוחתת של פעילויות רבות (תחבורה, איסוף פסולת, מתן שירותי רווחה או אספקת שירותי תרבות וכד'). במילים אחרות, צפיפות נוצרת עקב כדאיות כלכלית, ותמיד קיימת חלופה של פיזור הומוגני על פני שטח המדינה להורדת הצפיפות, אבל במחיר של יעילות כלכלית פחותה.

מבחינה כלכלית, המושג "קיבולת נשיאה כלכלית" כשלעצמו איננו יכול לקבוע את התקרה שבהגיענו אליה אפשר לדבר על "פיצוץ אוכלוסין". משאבי הטבע (מים, אנרגיה) לא היו מחסום לגידול האוכלוסייה, פרט אולי לתקופות קצרות יחסית של משבר מבחינת המצאי הקיים של המשאב; כך, אנו מתפילים מי ים כאשר מקורות המים השפירים מהטבע עומדים בפני התכלות, וכן הלאה. ייתכן שהמחיר היחסי שאנו צריכים לשלם עבור משאבים חלופיים גבוה יותר (כתוצאה למשל מהצורך בייבוש הים או בבנייה רווּיה), אולם לא מדובר על מחסור פיזי שמגביל את גידול האוכלוסייה. לכן אני טוען שאין רלוונטיות למושג "קיבולת נשיאה כלכלית" בקביעת גודל האוכלוסייה של מדינה כלשהי, ולא בטוח אם אי פעם הייתה לו בכלל משמעות, מעבר לשיח הפופולרי. 

אבל… בשיח הכלכלי העדכני, עלות כלכלית, במובנה הרחב והמלא, חייבת לכלול את כל המרכיבים, גם את אלה שלכאורה איננו יכולים לכמת כספית. כאן נכנס לתמונה המושג 'עלויות חיצוניות' (externalities) שהפך מזמן לביטוי שגור בשיח הסביבתי. כלכלנים שניתחו סוגיות סביבתיות טענו ש"כשל השוק", כלומר, ההתעלמות של המערכת הכלכלית הקונבנציונלית מעלויות נוספות, בדרך כלל עקיפות, הכרוכות באספקת או בייצור מוצר (או שירות) מאפיין בעיות סביבתיות רבות ונפוצות, וגורר התעלמות מתרומת ההון הטבעי, שבלעדיו אין קיום לקשת רחבה ביותר של פעילויות אנושיות.

המגבלה האמתית באכלוס המדינה היא לא כמות משאבי הטבע, אלא המוח האנושי שאמור לסייע לנו במציאת פתרונות יעילים לגודש האוכלוסייה (ואולי, לדעת כמה מדענים, אף במציאת תחליפים מעשה ידי-אדם למשאבי הטבע המתכלים והולכים; סוגיה זו ראויה לדיון נפרד).

ברם, הרבה לפני שהמוח האנושי יניב פתרונות כאלה או אחרים, נצטרך להתמודד עם העלויות החיצוניות של הצפיפות שהולכות וגדלות עם העלייה בצפיפות. אלה יכולות להיות, למשל, עלויות בעלות אופי חברתי-פסיכולוגי הנובעות ממגורים ברבי-קומות צפופים. הן יכולות להתבטא בזמן הנוסף המוקדש לפעילויות שונות (כמו במקרה של גודש בכבישים עמוסים, הגורם להאטה במהירות הנסיעה של כל המשתמשים); בירידה באיכות החיים כתוצאה מהיעלמותם של שטחים פתוחים; בזיהום האוויר שאנו נושמים ובירידה באיכות המים שאנו שותים; במפלסי רעש בלתי-נסבלים, ועוד כהנה וכהנה. ייתכן אף שעקומת העלייה בצפיפות תישא אופי אסימפטוטי, כלומר שעם העלייה בצפיפות היא תתלכד עם קו אנכי: העלות החיצונית של הצפיפות האנושית תהפוך להיות "אין-סופית", והמשמעות המעשית – הצורך בהפסקה מוחלטת של גידול האוכלוסייה. נראה לי שאכן אנו מתקרבים לקו כזה במדינה הקטנה והצפופה שלנו, ולכן הדיון הנוכחי בא בעתו.


תודה לעוזרת המחקר, מיקי רום-רפפורט, על הסיוע בהכנת המאמר

  1. בן-גוריון ד ובן-צבי י. 1918. ארץ ישראל בעבר ובהווה. תורגם מיידיש בשנת 1980 על-ידי ניב ד. ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי.
  2. CIA 2012. The World Factbook. Washington (D.C.): Central Intelligence Agency.
  3. League of Nations. 1937. Report of the Palestine Royal Commission, presented by the UK Secretary of State for the Colonies to the United Kingdom Parliament. London.
  4. Nathan R, Gass O and Creamer D. 1946. Palestine: Problem and promise, an economic study. Washington (D.C.): Public Affairs Press.
  5. United Nations Statistic Division. 2012. Statistical yearbook 2010. 55th issue.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *







כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מחקרי סביבה אצלך בתיבה

    מחקרי סביבה אצלך בתיבה


      מאת

      מוטי שכטר
      בית הספר לקיימות, המרכז הבינתחומי, הרצליה; המרכז לחקר משאבי טבע וסביבה, אוניברסיטת חיפה

      מאת

      מוטי שכטר
      בית הספר לקיימות, המרכז הבינתחומי, הרצליה; המרכז לחקר משאבי טבע וסביבה, אוניברסיטת חיפה




      תכנים נוספים שעשויים לעניין אותך

      מרקמים אקולוגיים: מערכות אקולוגיות בצפון הנגב כמודל

      משה שחק

      גיליון אביב 2011 / כרך 2(1) מטרת המאמר היא להציע גישה לתיאור מערכות אקולוגיות: גישת המרקמים האקולוגיים. גישה זו מתארת מערכת אקולוגית כרשת רבת תהליכים, פשוטה יחסית, המקשרת בין המרכיבים הביוטיים וההיבטים הביופיזיקליים של מבנה המערכת ותפקודה. המאמר מבסס את הגישה המרקמית על מודל אקולוגי של צפון הנגב, הנשען על מחקרי שדה ארוכי טווח

      מטרת המאמר היא להציע גישה לתיאור מערכות אקולוגיות: גישת המרקמים האקולוגיים. גישה זו מתארת מערכת אקולוגית כרשת רבת תהליכים, פשוטה יחסית, המקשרת בין המרכיבים הביוטיים וההיבטים הביופיזיקליים של מבנה המערכת ותפקודה. המאמר מבסס את הגישה המרקמית על מודל אקולוגי של צפון הנגב, הנשען על מחקרי שדה ארוכי טווח

      גיליון אביב 2011 / כרך 2(1)

      ההשפעה של שטחים עירוניים המכוסים בצומח על אקלים של עיר מדברית, וההבדל בין מיתון הטמפרטורה לבין מיתון עומס החום

      גיליון אביב 2012 / כרך 3(1) / הנגב
      לראש העמוד