נקודת מבט
מתי ואיך להתערב בטבע? מטריצת רמספלד כמצפן קוגניטיבי לניהול סיכונים בשמירת טבע
יונתן שקד האוניברסיטה העברית בירושלים; המכון הבין־אוניברסיטאי למדעי הים באילת
הרטבה מלאכותית של שולחן שונית חשוף באירוע שפל קיצוני, במרץ 2007. סירת רשות הטבע והגנים שטה בקרבת השונית החוגרת במטרה ליצור גל ירכתיים שירטיב את שולחן השונית (החלק העליון של השונית) שנחשף לאוויר | צילום: אסף זבולוני
מאת
אסף זבולוני
מרחב סובב מפרץ אילת, מחוז דרום, רשות הטבע והגניםיונתן שקד
האוניברסיטה העברית בירושלים; המכון הבין־אוניברסיטאי למדעי הים באילתמאת
אסף זבולוני
מרחב סובב מפרץ אילת, מחוז דרום, רשות הטבע והגניםיונתן שקד
האוניברסיטה העברית בירושלים; המכון הבין־אוניברסיטאי למדעי הים באילתקבלת החלטות בניהול מערכות אקולוגיות מורכבות מתבצעת לרוב בתנאים של אי-ודאות מובנית. בעוד שקיימת שאיפה שמחקר וניטור יובילו להחלטות ודאיות, המציאות הניהולית מחייבת התמודדות עם סיכונים שאינם ניתנים לחיזוי [8]. אנו מציעים להשתמש במטריצת רמספלד כ"מצפן קוגניטיבי" וככלי למיפוי ידע ואי-ודאות. המטריצה אינה נוסחה לקבלת החלטות חסינות מטעויות. תכליתה לסייע למקבלי החלטות להגדיר את גבולות הידיעה, לתת מקום לידע קיים שעלול להידחק בשל הטיות פעולה, ולעודד ענווה מקצועית אל מול מערכות אקולוגיות מורכבות [6]. נדגים את ישימות המטריצה דרך חקר מקרה משונית האלמוגים באילת.
בפברואר 2002 הציג מזכיר ההגנה האמריקאי, דונלד רמספלד, כלי אנליטי לאפיון רמת הידיעה, המבוסס על שילוב המונחים – ידוע (Known) ולא ידוע (Unknown). רמספלד הבחין בין שלושה מצבי ידיעה [9]: דברים שאנו יודעים שאנו יודעים (Known Knowns – KK), דברים שאנו יודעים שאיננו יודעים (Known Unknowns – KU) ודברים שאיננו יודעים שאיננו יודעים (Unknown Unknowns – UU). בתוספת המצב המשלים – דברים שאיננו יודעים שאנו יודעים (Unknown Knowns – UK) – מתקבלת מטריצה המכונה "מטריצת רמספלד" (איור 1), המאפשרת מיפוי סיכונים ופערי מידע בצורה שיטתית.
איור 1
מטריצת רמספלד ככלי לסיווג ידע, אי-ודאות ואסטרטגיות ניהול
פרשנותו המקורית של רמספלד הייתה שנויה במחלוקת – הוא טען כי היעדר ראיות אינו ראיה להיעדר איום, וכי דווקא ה-UU, סיכונים שאיננו מסוגלים לדמיין, מחייבים נקיטת פעולה נחרצת. בדיעבד, השימוש בפרשנות זו כעילה לפתיחת המלחמה בעיראק ללא מידע מוצק על קיומו של נשק להשמדה המונית נמצא שגוי. בניהול שמירת טבע ניתן לאמץ את הכלי האנליטי, אך להציע לו פרשנות הפוכה, המבוססת על ריסון, זהירות וענווה מקצועית.
השאיפה הניהולית היא ביסוס ממשק על ידע מוצק וראיות (KK), ולא על אינטואיציה או תחושות בטן. עם זאת, כשיש לחצי זמן וציפיות ציבוריות, מתפתחת לעיתים הטיית פעולה (action bias) – דחף לפעול כדי להפגין מחויבות ניהולית, גם כאשר הידע המדעי חסר או שאינו תומך בכך [1]. במצבים אלה עלולים ידע מקצועי ודוקטרינות אקולוגיות מוצקות להידחק לטובת הנחות עבודה מוקדמות וממשק רפלקסיבי מתחום ה-UK – פעולה אוטומטית הנובעת מתחושת בטן או מלחץ חברתי ולא מניתוח של מנגנונים [3].
חוסר היכולת לחזות את מלוא ההשפעות של התערבות ניהולית, ובפרט את קיומם של מנגנונים סמויים מהעין (UU), הוגדר על ידי הסוציולוג רוברט מרטון כ'חוק ההשלכות הבלתי צפויות' [7]. מרטון זיהה כי במערכות מורכבות הרצון להשיג תוצאה מהירה מוביל לעיתים להתעלמות ממנגנוני משוב ארוכי-טווח, ובכך הוא מחולל נזק בלתי צפוי שעלול לעלות על התועלת שבפעולה. דוגמה קלאסית לכך היא תופעת ה-Black Reef באיי פלמירה, שם ברזל שמקורו בספינות שהוטבעו חולל שרשרת תגובות אקולוגיות בלתי צפויות, שהובילו להתפרצויות של מיני אורגניזמים שפגעו בשטחי שונית נרחבים [5].
את הישימות של מטריצת רמספלד נדגים באמצעות בחינת המקרה של קבלת החלטות בנוגע להתמודדות שונית האלמוגים במפרץ אילת עם אירועי שפל קיצוני שגרמו לאלמוגים לבצבץ מחוץ למים. בעבר הונהג ממשק של הרטבת שולחן השונית החשוף באמצעות גלי ירכתיים של סירת מנוע (ראו תמונה בראשית המאמר) במטרה לסייע לחלקו העליון לצלוח את העקה. פעולה זו נבעה מתחושת מחויבות לפעול להצלת האלמוגים הנחשפים, כ"פיצוי" על נזקים אנתרופוגניים אחרים [4]. הגישה התבססה על ההנחה המובנת מאליה, לכאורה, כי במערכת הנתונה ללחצים אנושיים עלינו להתערב באופן פעיל למניעת אובדן אלמוגים, גם כאשר מדובר בגורם טבעי. במקרה זה, לא נעשה ניתוח מעמיק של מנגנוני ויסות טבעיים ושל ההשלכות האפשריות של הפיצוי, והרצון להגן על המערכת גרר פעולה שלא נבחנה כראוי. במחשבה מאוחרת עלו הנקודות הבאות:
- אירועי שפל קיצוניים הם גורם מעצב של שולחן השונית, מאחר שהם מציבים רף עליון לגדילת האלמוגים. מניעת הפגיעה צפויה לגרום לשונית לגבוה מעבר לסף הטבעי, להגדיל את תדירות החשיפה העתידית וליצור תלות של המערכת בהתערבות אנושית תוך החרפת הפגיעה באירועי שפל עתידיים.
- אירועי קיצון מהווים הפרעה טבעית הממתנת השתלטות של מינים מהירי גדילה. מניעת ההפרעה עלולה להוביל לירידה במגוון המינים ולפגיעה בחוסן האקולוגי (resilience) לטווח הארוך [2].
במקרה זה פעולת הממשק נבעה מהמחצית התחתונה של המטריצה: העובדה – ששונית אינה יכולה לשגשג מחוץ לגבול העליון שמסמנים אירועי השפל, ושלאירועים האלה יש תפקיד חשוב בעיצוב המערכת – הייתה ידועה, אך לא נכנסה לשיקולים (UK). השאלה – "האם ייתכנו תוצאות בלתי מכוונות (ובלתי רצויות) לפעולה?" – אפילו לא נשאלה, ובכך נשכחה האפשרות של עצם קיומם של גורמים בלתי ידועים (UU). למעשה, גבולות הידע בנוגע לפעולה כלל לא נבחנו. לדעתנו, שימוש במטריצת רמספלד בתהליך קבלת ההחלטה היה מאלץ בחינה מעמיקה יותר של הסוגיות הנידונות.
חשוב להדגיש, ההסתייגות מהרטבת השונית אינה נובעת מגישה המתנגדת לכל התערבות בטבע. ישנם מקרים שהתערבות מחושבת עשויה להיות מוצדקת ומועילה. המטריצה נועדה למנוע ממשק רפלקסיבי ולהחליפו בניתוח מנגנונים המכיר בכך שחוסן השונית אינו נמדד ביכולתה להימנע מהפרעה, אלא ביכולתה לספוג אותה ולהתאושש ממנה תוך שמירה על מנגנונים תפקודיים. התערבות מלאכותית לנטרול הפרעה טבעית עלולה, באופן פרדוקסלי, לשחוק את חוסנה של המערכת [4].
לסיכום, המטריצה המוצעת מעבירה את כובד המשקל מהדחף הניהולי לפעול לעבר ניתוח מעמיק של השפעות אפשריות. הכרה בגבולות הידע אינה חולשה, אלא תנאי הכרחי לניהול המכבד תהליכים טבעיים ומאפשר למערכת לשמור על חוסנה. האחריות המקצועית נמדדת לא רק בנטרול ההפרעה, אלא בעיקר בשימור המנגנונים המאפשרים למערכת לשרוד בתנאים הקשים.
תודות לענבר קמחי-אנגרט, לרמי קליין ולאביגדור אבלסון על הדיון המעמיק ועל הצעותיהם לשיפור המאמר.
מקורות
- Baron J and Ritov I. 2004. Omission bias, individual differences, and normality. Organizational Behavior and Human Decision Processes 94(2): 74–85.
- Gunderson LH. 2000. Ecological resilience – In theory and application. Annual Review of Ecology and Systematics 31(1): 425–439.
- Holling CS and Meffe GK. 1996. Command and control and the pathology of natural resource management. Conservation Biology 10(2): 328–337.
- Hughes TP, Baird AH, Bellwood DR, et al. 2003. Climate change, human impacts, and the resilience of coral reefs. Science 301(5635): 929–933.
- Kelly LW, Barott KL, Dinsdale E, et al. 2012. Black reefs: Iron-induced phase shifts on coral reefs. The ISME Journal 6(3): 638–649.
- Logan DC. 2009. Known knowns, known unknowns, unknown unknowns and the propagation of scientific enquiry. Journal of Experimental Botany 60(3): 712–714.
- Merton RK. 1936. The unanticipated consequences of purposive social action. American Sociological Review 1(6): 894–904.
- Pilkey OH and Pilkey-Jarvis L. 2007. Useless arithmetic: Why environmental scientists can't predict the future. Columbia University Press.
- Rumsfeld D. 2002. DoD news briefing – Secretary Rumsfeld and Gen. Myers [News transcript]. U.S. Department of Defense. February 12.
כששומרים על מערכות טבע כמו, הדגה באוקיינוסים, יערות הגשם או שונית אלמוגים כמו שבמקרה שדלהלן, לא מדובר רק בפעולות נקודתיות של שימור מינים או נופים' אלא בהתערבות בסדר העמוק של המערכת כולה. כל אחת מהמערכות הללו יושבת בדרגה פנימית מסוימת של מערכת כוחות: הדומם, הצומח והחי, ופועלת כחלק ממארג כולל שבו יש זרימה ואיזון. כאשר האדם שהוא הדרגה הגבוהה בפירמידת הרצון בוחר לפעול מתוך אחריות, התחשבות וראייה כוללת, הוא למעשה “מתקן” את הכוונה שמעל כל הדרגות. התיקון הזה אינו נשאר ברמת המחשבה בלבד אלא הוא מחלחל כלפי מטה ומשפיע על כל המערכת. האקלים מתייצב, מערכות אקולוגיות מתאזנות, והקשרים בין המינים מתארגנים מחדש בהרמוניה. כלומר, לא השימור עצמו הוא העיקר, אלא השינוי בכיוון הרצון שמוביל אותו וכשהוא מתיישר, גם המציאות שמתחתיו מתיישרת בהתאם.
מסקנה – אם נתקן את פנימיותנו, את הכוונה, את החלק הפנימי, השורש והמקור שלנו, כל שאר הדרגות יתוקנו גם כן.
האם קיימת שיטה כזו שמסוגלת לעשות כאלה שינויים?
זאת כבר שאלה אחרת…