אקולוגיה וסביבה

מים עכורים – מחלוקת סביב מיזם החקלאות הימית בערבה הדרומית

17 במאי, 2016

מאת

שחר שלוח
מערכת אקולוגיה וסביבה

"פיתוח כלכלי בר-קיימא של תחום הביולוגיה והחקלאות הימית באילת" – יעד זה, שהממשלה החליטה עליו (החלטה 4848, 1.7.2012), עשוי להוביל להקמת פארק חקלאות ימית בערבה הדרומית. ברקע של ההחלטה נמצאת החלטת ממשלה, הקובעת שיש לפצות את חברות "ערדג" ו"ים סוף" (החלטה 2429, 14.11.2010). החברות הללו נאלצו להפסיק את פעילותן בים סוף לאחר שהמאבק הסביבתי בכלובי הדגים במפרץ אילת נחל הצלחה.

בעקבות ההחלטה לפיתוח החקלאות הימית במערכות יבשתיות באילת הוקם מתקן חלוץ, שבחן את היתכנותן הטכנולוגית והסביבתית של מערכות ברֵכות גידול דגים במי-ים בערבה הדרומית. את המחקר מבצע המרכז הלאומי לחקלאות ימית (מלח"י), שהוא מכון של החברה הממשלתית "חקר ימים ואגמים". בימים אלה מבקשים משרד החקלאות ופיתוח הכפר ומשרד הכלכלה, השואפים להקים פארק חקלאות ימית ידידותית לסביבה, ליישם את תוצאות המחקרים. החזון, על פי משרד הכלכלה, הוא "להפוך את אילת למרכז לאומי ובין-לאומי לביו-טכנולוגיה ימית, באופן שיביא לעיר מסה קריטית של אוכלוסייה מקצועית ואקדמית, שתוכל להביא שינוי ושדרוג בתדמית העיר". במשרדי הכלכלה והחקלאות מקווים שפארק החקלאות הימית יקטין את התלות הכלכלית והתעסוקתית הבעייתית של אילת בתיירות.

לפי תכניות משרד החקלאות, שטח הפארק יתפרס על פני 1,200 דונם, 10 ק"מ מצפון לאילת. חלק משטח הפארק יוקצה לברֵכות לגידול מָקרו-אצות ולביו-רֵאקטורים לגידול מיקרו-אצות. חלקים קטנים מהשטח יוקדשו לגידול דגים ודגיגים בברֵכות מקורות. למיזם שלושה שלבים: תוך חמש שנים יגודלו 500–1,000 טונות דגים בשנה, תוך 10 שנים 3,000 טונות, ותוך 15–20 שנה יגודלו 5,000 טונות.

בעקבות התכנון לשאוב מִים סוף מַים לברֵכות ולהזרים את השפכים המטופלים של הברֵכות חזרה לים, הקים המשרד להגנת הסביבה צוות מדעי, שיחווה את דעתו בנושא שאיבת המים מהמפרץ וההשלכות הסביבתיות הכרוכות בכך, וייעץ בהתוויית ספים והנחיות בנושא היתרי ההזרמה לים סוף.

לדברי נעם מוזס, מנהל תחום חקלאות ימית במשרד החקלאות, גידול דגים נחשב גידול יעיל מבחינה אקולוגית בהשוואה לגידולים אחרים של חלבון מן החי (כדוגמת בקר ועוף). זאת ועוד, בשיטות הגידול המתוכננות, הטיפול בחנקן שבמי הפלט מהברֵכות יהיה יעיל במיוחד: הוא ישמש חומר ההזנה לגידול אצות (ואלה בתורן ינוצלו כמוצר בפני עצמו או כחומר הזנה לתוצרי חקלאות ימית אחרים), והשארית תטופל ביבשה (שלא כמו שנעשה בכלובי הדגים במפרץ אילת) באמצעות תהליך דניטריפיקציה. היות שכך, רק כמות זניחה של חנקן תוזרם למפרץ מדי שנה (טונות בודדות). כיום נכנסות עשרות טונות של חנקן ממקורות ישראליים אחרים, וכן מגיעות אלפי טונות בשנה באופן טבעי במהלך סירקולציית המים בראש מפרץ אילת. קיימת גם אפשרות לכניסת מאות טונות נוספות בשנה ממקורות ירדניים פוטנציאליים. כמו כן, אין חשש להימצאות חומרים בעייתיים כלשהם (כגון אנטיביוטיקה, הורמונים או כימיקלים) במים היוצאים מהברֵכות, שכן לא ייעשה בחומרים כאלה שימוש בברֵכות לגידול דגים למאכל. נוסף על כך, מוזס טוען כי עצם גידול הדגים בחקלאות מביא להקטנת הצורך בדיג, וכך להקטנת הלחץ על אוכלוסיות דגים טבעיות. לדבריו, החיבור בין מצב השונית לבין ההזרמה המצומצמת המתוכננת בחוף הצפוני הוא בגדר "חיפוש מתחת לפנס" והטיית תשומת הלב מגורמים אחרים, כגון כמות מופרזת של צלילות ותהליכים אקולוגיים אחרים.

ברשות הטבע והגנים חוששים מהזרמת שפכי ברֵכות הדגים למפרץ. לדברי אסף זבולוני, אקולוג מפרץ אילת ברשות הטבע והגנים, כלובי הדגים הוצאו ב-2008 מהמפרץ בצו בית משפט בגלל חשש מפגיעתם במערכות האקולוגיות הימיות. למערכות אקולוגיות אלה חשיבות רבה, בקנה מידה לאומי ועולמי. הזרמת מזהמים כימיים וביולוגיים למפרץ כתוצאה מפעילות של כלובים לגידול דגים פגעה בעבר בצורה קריטית במערכות אקולוגיות חשובות אלה, ועלולה לפגוע בהן גם בעתיד. מפרץ אילת, על כל אוצרותיו, חייב להפסיק להיתפס כמקום שניתן להזרים אליו מזהמים. בעוד שתוספת הזיהום מבחינת כמות הדשן ניתנת לחישוב, הזרמת מים מחוות לגידול דגים כרוכה בסיכונים נוספים שקשה לכמת אותם. מערכות אינטנסיביות לגידול דגים מתאפיינות בשיעור גבוה של מחלות, ועל כן מחוללי מחלות (פתוגנים), שיש להם פוטנציאל להדבקת אוכלוסיות הבר, עלולים לחדור מהן למערכת האקולוגית. כמו כן, ישנו חשש מאִגבּוּר (סינרגיה) בין גורמים מזיקים שונים, כגון משיכה של דגי בר למוצא בים בגלל העשרה מקומית בחומרי הזנה והפצת מחלות. זבולוני מציין שבעבר הלא רחוק הובילו כמויות החומר האורגני והמזהמים שהוזרמו למפרץ אילת, להתדרדרות מערכתית, אך כיום, בזכות מאמצים רבים לשמר את העושר של המפרץ ולהפחית את הזיהום, הולך מצב המערכת האקולוגית ומשתפר. לפיכך, עמדת רשות הטבע והגנים היא שיש להפחית את הזיהום, וודאי שלא להוסיף מזהמים כימיים וביולוגים מחוות לגידול דגים.

עמותת צלול, שמאבק הדגל שלה היה סילוק כלובי הדגים ממפרץ אילת, מתנגדת נחרצות לתכנית פארק החקלאות הימית. לטענתה, "הצורך להגן על שונית האלמוגים עמד בבסיס החלטת הממשלה להוציא את כלובי הדגים מים סוף, וכעת נעשה ניסיון להשיב את הגורם המזהם. כפי שבעבר דובר על מתקן חלוץ שהתרחב עם המשך הפעילות, כך גם הפעם מנסים גורמים שונים להבליט את ההיבט של המחקר, ולהסתיר את התכנית למיזם מסחרי לגידול אלפי טונות דגים. הזיהום מהברֵכות ימיט אסון אקולוגי על המפרץ".

ציטוט

שלוח ש. 2016. מים עכורים – מחלוקת סביב מיזם החקלאות הימית בערבה הדרומית. אקולוגיה וסביבה 7(2).
העתק


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מחקרי סביבה אצלך בתיבה

    מאת

    שחר שלוח
    מערכת אקולוגיה וסביבה

    ציטוט

    שלוח ש. 2016. מים עכורים – מחלוקת סביב מיזם החקלאות הימית בערבה הדרומית. אקולוגיה וסביבה 7(2).
    העתק

    תכנים נוספים שעשויים לעניין אותך

    חזית המחקר
    עיצוב היחס למינים פולשים דרך גישה אקו-הומניסטית: חקר המקרה של בזים ומיינות
    מוסריות, אתיקה והומניזם ככלים להתמודדות עם מינים פולשים
    חזית המחקר
    למידה על החלטות שנויות במחלוקת כמנוף לפיתוח חשיבה אזרחית עצמאית – המקרה של מדיניות יצוא הגז הטבעי בישראל
    המאמר מתאר תהליך למידה על מדיניות ציבורית-כלכלית-סביבתית שנויה במחלוקת, שאִפשר ללומדים לגבש את עמדותיהם באופן עצמאי ומעמיק יותר, תוך התבססות על הנמקות מורכבות יותר
    בקצרה
    האם צריכה של תוצרת חקלאית מושקית בקולחים חושפת את האוכלוסייה בישראל לתרופות ולכימיקלים שונים?
    ממצאי המחקר מצביעים על כך שצריכת ירקות ופירות מושקים בקולחים עלולה לחשוף את הצרכנים לקרבמזפין, וכנראה גם לתרופות ולכימיקלים אחרים שמקורם בקולחים
    לראש העמוד