18 שנים לתוכנית "חוף נקי" של המשרד להגנת הסביבה בישראל: הצלחות, אתגרים והשלכות

חופי הים משמשים מוקדי פנאי ותיירות, אך גם מהווים מוקדי הצטברות פסולת מהים ומהיבשה. בין הגורמים לזיהום חופי ניתן למנות פעילות נופש אינטנסיבית, תחבורה ימית, דיג, ניקוז עירוני ושפכי נחלים. המאמצים לצמצום הזיהום (חינוך ציבורי, הפחתת שימוש בפלסטיק חד-פעמי, שיפור מערכות המִחזור), אינם מספקים פתרון מלא, ולכן יש צורך גם בתוכניות ייעודיות לניקוי חופים לתחזוקה שוטפת ולהתמודדות עם כמויות הפסולת המצטברות בחופים.

עד שנת 2005 רוב החופים בישראל לא זכו לטיפול מסודר: רק חופים מוכרזים שנמצאים באחריות הרשויות המקומיות זכו לניקיון שגרתי בעונת הרחצה, ואילו יתר החופים – בעיקר חופים פתוחים – לא טופלו כלל. במטרה להתמודד עם הבעיה יזם המשרד להגנת הסביבה בשנה זו את התוכנית "חוף נקי", שסיפקה עד 2015 מימון שנתי של 2.3 מיליון ש"ח לניקוי החופים השונים. מאז שנת 2016 עלה התקציב ל-14 מיליון ש"ח לשנה.

בבסיס התוכנית עומד מדד חוף נקי, המבוסס על סקרים חודשיים של כמות פריטי הפסולת ליחידת שטח ברצועות חופים לא מוכרזים. ניקוד נמוך במדד משקף חוף נקי יותר, ורשויות שמקבלות ניקוד טוב זכאיות למימון להמשך פעולות הניקוי. בעבר רשות מקומית שנכשלה בשמירה על ניקיון החוף איבדה את כל מימון התוכנית, אך שינוי מדיניות ב-2015 אִפשר לרשויות לקבל מימון חלקי גם במקרה של כישלון כדי למנוע את קריסת המערך. הסקרים מבוצעים על-ידי מפקחי היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית, הגוף האחראי על יישום התוכנית.

במחקר המתואר בקצרה כאן (להרחבה ראו ^[1]) ביצענו ניתוח סטטיסטי של נתוני 18 השנים האחרונות. מהמחקר עולה כי עד שנת 2015 נרשמה הצלחה בתוכנית רק ברשויות שיש בתחומן אחוז גבוה של חופים מוכרזים (בעיקר ברשויות עירוניות). לרשויות האלה כבר היה מערך ניקוי חופים פעיל, והמימון אִפשר להרחיב אותו לחופים הלא מוכרזים. שינוי מדיניות המימון בשנת 2015 אִפשר לרשויות מקומיות בעלות אחוז נמוך של חופים מוכרזים להחזיק צוותי ניקוי חופים תוך שמירה על רציפות המימון, מה שהביא לשיפור בניקיון החופים בהן. בשנת 2021 הושג היעד הראשוני של התוכנית: 70% מהחופים נמצאו נקיים לפחות ב-70% מחודשי השנה. בעקבות זאת, היעד הועלה ל-80% חופים נקיים ב-80% מחודשי השנה ב-2022. בשנת 2023 עמדו 90.9% מהחופים ביעד זה.

הניתוח חשף גם תופעות לא רצויות למרות ההצלחה: מצב הניקיון דווקא הורע מאז 2015 במספר קטן של חופים, שצמודים לתשתיות ימיות ושאינם משויכים לרשות מקומית. ייתכן שהרעת המצב בחופים האלה נובעת מכך שהשיפור במצב הניקיון בחופים הלא מוכרזים של הרשויות הביא לאכיפה מוגברת בהם ולאיסור פעילות בעלת פוטנציאל ליצירת פסולת, דוגמת מסיבות חוף וקמפינג ארוך-טווח. הפעולות האלה נדחקו לחופים הלא מנוהלים, מה שהשפיע לרעה על מצב הניקיון בהם. גורמים נוספים שהשפיעו לרעה על ניקיון החופים היו קרבתם לשפכי נחלים (ככל הנראה בשל סחף פסולת מהערים אל הים דרך הנחלים) וקרבתם לגבולות המדינה: החופים במרכז הארץ היו נקיים יותר באופן מובהק בהשוואה לחופים בצפון ובדרום. ייתכן שאחת הסיבות לכך היא שהחופים האלה חשופים יותר לפסולת ימית שמגיעה מחוץ לישראל מצפון ומדרום עם הרוחות ועם זרמי הים.

מסקנות והמלצות להמשך

תוכנית "חוף נקי" היא מהתוכניות הבודדות בעולם שמתמודדות עם ניקיון חופים בלתי מנוהלים במימון ממשלתי. ניתוח הנתונים מראה כי היא הצליחה לשפר משמעותית את מצב החופים בישראל, בעיקר לאחר שינוי מודל המימון ב-2015. עם זאת, יש לבחון אם אכן קיימת נדידת פעילויות מזהמות לחופים הבלתי מנוהלים, ולהגביר את הפיקוח על החופים האלה בהתאם לממצאים.

כדי להבטיח את המשך ההצלחה מומלץ לנקוט מספר צעדים:

1. יש לבחון לעומק את תהליך החמרת מצב הניקיון בחופים בלתי מנוהלים שאינם בניהול רשות מקומית;
2. יש לשפר את ההתמודדות עם פסולת נחלים ולקדם השקעה של המדינה ורשויות החוף בשיפור מערכות ניקוז עירוניות, כך שפחות פסולת תוזרם לים;
3. על המשרד להגנת הסביבה לבחון שילוב טכנולוגיות של רחפנים ומערכות חישה מרחוק לשיפור איסוף הנתונים;
4. הפחתת הזיהום במקור: תוכנית חוף נקי מהווה רק חלק ממדיניות צמצום הפסולת במקור בהובלת המשרד להגנת הסביבה. ניקוי החופים הוא פתרון קצה בלבד, ואינו מחליף מדיניות להפחתת ייצור הפסולת.

לסיכום, תוכנית "חוף נקי" הצליחה להביא לשיפור ניכר במצב הניקיון בחופי ישראל. הניסיון שנצבר בישראל בתוכנית זו יכול לסייע בהקמה של תוכניות דומות בעולם. אנו סבורים שתוכניות דומות לאורך אגן הים התיכון, בשילוב פעולות למניעה במקור, יוכלו לשפר דרמטית את מצב ניקיון החופים והים התיכון.