"להבחין בין הפתוח לפיתוח" – הצעת החברה להגנת הטבע לקווי מדיניות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב

המצב בשטח עגום ביותר – חלק ניכר מאוכלוסיית הבדואים בנגב חי בתנאי עוני קשים ביותר ונשאר מחוץ ליישובי הקבע העירוניים והפרבריים, בהתיישבות שאינה מתוכננת ושאינה מוכרת על-ידי רשויות המדינה. אוכלוסייה זו כוללת עשרות אלפי נפשות החיות כיום במרחבי השטחים הפתוחים של הנגב במרחב מטרופולין באר שבע. מדובר בהתיישבות בלתי חוקית זוחלת, שמצמצמת את כמות השטחים הפתוחים, פוגעת באיכותם ובבתי הגידול האופייניים לקרקעות הלס, וקוטעת את רציפותם. כמו כן, היא אינה עומדת בסטנדרטים מקובלים של שמירה על איכות הסביבה, על איכות החיים ועל בריאות הציבור. לכל אורך השנים שחלפו, לא הצליחו רשויות המדינה להתמודד עם התופעה בכלי האכיפה העומדים לרשותן, ובו בזמן נקטו מדיניות קרקעית ומדיניות תכנון שדחו את ההכרעה בכל הנוגע לסוגיה חשובה זו. 

החברה להגנת הטבע עובדת שנים רבות בבאר שבע ובנגב. הארגון רואה בחומרה רבה את תהליך הבנייה הבלתי חוקית בקרב אוכלוסיית הבדואים בשטחים הפתוחים. ללא ספק, זו אחת מן הבעיות הסביבתיות והחברתיות החמורות ביותר בארץ בכלל, בדגש על מחוז הדרום. החברה להגנת הטבע ראתה חשיבות רבה בקידומה של תכנית המתאר המחוזית החלקית (תמ"מ 23/14/4) למרחב מטרופולין באר שבע ובהקמתה של הוועדה להצעת מדיניות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב בראשות השופט בדימוס אליעזר גולדברג. זאת, כנדבך ראשון מתבקש לקראת קידום מדיניות מגובשת ונחושה להסדרת התיישבות הבדואים בנגב בהקדם האפשרי, ולעבר האבחנה המתבקשת בעתיד, בין הפתוח (השטחים הפתוחים) ובין הפיתוח (התיישבות מוכרת וחוקית). עם הפקדתה של תכנית מטרופולין באר שבע להתנגדויות הציבור בשנת 2008, וקרוב למועד הקמת הוועדה להצעת מדיניות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, נערכה בחברה להגנת הטבע עבודת מטה יסודית כדי שהארגון יוכל להביע את עמדתו בנושא בפני קובעי המדיניות. בדיעבד, היה זה צעד חשוב ביותר של הצגת ההיבט הסביבתי-אקולוגי-נופי של הסדרת התיישבות הבדואים, היות שעמדות של הגופים הסביבתיים האחרים לא הועברו לתהליכי קבלת ההחלטות שנזכרו לעיל. 

עמדת החברה להגנת הטבע שללה מדיניות קרקעית ומדיניות תכנון הדוחות את ההכרעה בכל הנוגע להתיישבות הבדואים במרחב מטרופולין באר שבע. מבחינה מקצועית, חלופת האי-התערבות (חלופת אפס של הימנעות מהכרעה והתמודדות עם הבעיות בשטח, כפי שנעשה עד כה) ודחיית ההכרעה הקשה – לא היטיבו עם מצב השטחים הפתוחים במרחב: גידול האוכלוסייה הגבוה מוביל בהתאמה לגידול באוכלוסיית הציבור החי בשטחים פתוחים באורח לא חוקי. הולך ומתמשך תהליך של התחזקות קונפליקטים בין שימושי קרקע שונים ואינטרסים רבים ומורכבים. החברה להגנת הטבע סברה כי מדיניות תכנון עמומה ביחס לסוגיית הסדרת התיישבות הבדואים, שמתווספת לדחיית הסדר הקרקעות לתביעות הבעלות של אוכלוסיית הבדואים, אינה מיטיבה עם החברה הישראלית, עם הסביבה ועם מרכיב חשוב בדמותה המרחבית של ישראל – מרחבי הנגב הפתוחים. המלצת הארגון לקובעי המדיניות הייתה לנקוט גישה של שילוב וחיבור אוכלוסיית הבדואים בנגב בהליך משולב (תכנוני, קרקעי וחברתי), ולהעדיפה על פני הפרדה וניכור שמעמיקים ככל שמתעלמים מבעיותיהם. גישה זו תשרת היטב את הסביבה בנגב, ולא פחות מכך – תועיל להתפתחותו הכלכלית והחברתית של האזור ברוח חזון בן-גוריון.

תכנית המתאר המחוזית למרחב מטרופולין באר שבע, שאחת ממטרותיה היא הסדרה של התיישבות האוכלוסייה הבדואית, נמצאת בהליכי אישור אחרונים, וצפויה לקבל תוקף חוקי בתחילת 2012. ממשלת ישראל אף אישרה השנה את המלצות ועדת גולדברג ואת המלצות צוות היישום הממשלתי (ועדת פראוור), המציעות סל אמצעים תכנוניים, קרקעיים ואחרים לקידום הציבור הבדואי בנגב. לראשונה מוצעת רשמית מטעם רשויות המדינה, בהתאם לתפיסה שהביעה החברה להגנת הטבע, גישת מדיניות קרקעית המשולבת במדיניות תכנון שיש בכוחה להביא בשורה להתיישבות ולשטחים הפתוחים בנגב. לפי גישה זו ייערך במוסדות התכנון בשנים הקרובות, באופן חריג, תהליך הכרה במספר יישובים בעלי מאפיינים פרבריים וכפריים, בשילוב מהלך אכיפה קפדנית של חוקי התכנון והבנייה, שיכלול פינוי של כ-30,000 תושבים החיים בשטחים הפתוחים, ויישובם ביישובים קיימים וביישובים חדשים שיוכרו, תמורת פיצוי כספי ו/או קרקעי הולם. לאור ניסיון העבר, אוכלוסיית הבדואים בנגב לא תעבור בצורה מסודרת ליישובים ללא שיח פתוח וכן איתה ועם מנהיגותה. אל השיח צריך להתלוות הסדר קרקעות מקיף ונרחב, שיגובה במאמץ תכנוני גדול, שיוכל למצוא פתרונות ראויים להתיישבות שיעניקו איכות חיים גבוהה לכל הקבוצות של אוכלוסיית הבדואים. החברה להגנת הטבע קוראת ליישום החלטת הממשלה ולהסדרה הוגנת, רגישה וארוכת טווח של ההתיישבות הבדואית בנגב. כך, לתפיסת החברה להגנת הטבע, תיערך ההפרדה בין הפתוח לפיתוח, בתהליך של צדק סביבתי-חברתי שמביא בשורה לאוכלוסייה הבדואית בנגב ושמשמר את נופי השטחים הפתוחים המדבריים. 

לסיכום הדברים, שטחים פתוחים אלו אינם הפקר, וראוי לשמרם לרווחת יהודים ובדואים כאחד. זה הזמן, לכל הגורמים הנוגעים בדבר ובראשם ממשלת ישראל, לנקוט גישה של שילוב וחיבור אוכלוסיית הבדואים בנגב למדינת ישראל ולערכיה, ולהעדיף אותה על פני גישת ההפרדה והניכור.