אקולוגיה וסביבה

ביעור חמציץ נטוי – מין פולש בשטחים טבעיים וטבעיים למחצה: ממצאים ראשוניים מהשרון

15 בדצמבר, 2021

פריחת חמציץ נטוי | צילום: רון פרומקין


מאת

אביב אבישר
אביב אבישר, אקולוגיה ותכנון
תמר מרכוס
ד"ר רון פרומקין, ייעוץ אקולוגי לתכנון סביבתי
טל לבנוני
טל לבנוני, ייעוץ אקולוגי
רון פרומקין
ד"ר רון פרומקין, ייעוץ אקולוגי לתכנון סביבתי
טל אלמליח
אקולוגית עירונית, אגף איכות הסביבה, עיריית נתניה

מאת

אביב אבישר
אביב אבישר, אקולוגיה ותכנון
תמר מרכוס
ד"ר רון פרומקין, ייעוץ אקולוגי לתכנון סביבתי
טל לבנוני
טל לבנוני, ייעוץ אקולוגי
רון פרומקין
ד"ר רון פרומקין, ייעוץ אקולוגי לתכנון סביבתי
טל אלמליח
אקולוגית עירונית, אגף איכות הסביבה, עיריית נתניה

חמציץ נטוי (Oxalis pes-caprae) הוא גאופיט שמוצאו מאזור הכף בדרום אפריקה. הוא הגיע לאגן הים התיכון בסוף המאה ה-18 כצמח נוי לגינון, ומשם חדר לשטחים חקלאיים וטבעיים [11]. בזכות אסטרטגיית הריבוי שלו הוא נחשב לפולש יעיל ביותר באזורים ממוזגים ובאקלים ים תיכוני. בישראל וברוב אזורי הפלישה שלו באגן הים התיכון חמציץ נטוי מתרבה בעיקר באופן וגטטיבי, באמצעות בצלים הנוצרים מקנה השורש [17]. לפיכך, הוא אינו תלוי במאביקים ובאורגניזמים מפיצי זרעים, ויש לו יתרון במערכות אקולוגיות ראשוניות. קצב הריבוי שלו מהיר מאוד: פרט יחיד יכול לגדל עד 70 בצלצולים בעונה, ובממוצע 22 בצלצולים ו-93 גבעולים בעונה [13, 21]. בעוד שבמערכות אקולוגיות חוליות במרכז הארץ המינים המקומיים נובטים רק לאחר הגשמים הראשונים, החמציץ מלבלב מוקדם (נובמבר–דצמבר), דבר המאפשר לו ליצור מרבדים צפופים, עד 3,000 פרטים במ"ר, היוצרים כיסוי מלא של השטח עוד לפני נביטת הצומח המקומי [4]. כיסוי צמחי צפוף זה מגביל את חדירת אור השמש לקרקע, ומקנה לחמציץ יתרון תחרותי עצום ביחס למינים המקומיים (תמונה 1). עוצמת הנזק של חמציץ נטוי למערכות אקולוגיות בישראל הוערכה בדרגה שלוש מתוך ארבע, קרי – נזק משמעותי למערכת האקולוגית ופגיעה גדולה במגוון הביולוגי [4]. נוסף על כך, נמצא כי קצב התפשטותו מהיר ואגרסיבי בייחוד בבתי הגידול החוליים, שם הוא מקטין במידה ניכרת את המגוון הביולוגי [4, 8]. רק 5.2% משטח חולות מישור החוף מוגן במסגרות סטטוטוריות מחייבות, ועל כן בית הגידול נמצא בייצוג חסר ביחס ליעד שנקבע בהסכם Aichi שישראל חתומה עליו [9, 10]. השטחים המוגנים הנותרים קטנים ומקוטעים, וחשופים להשפעות שוליים. אי לכך, גם פלישה של פרטים בודדים של חמציץ נטוי עלולה להביא לכיסוי מלא של השטח בתוך שנים ספורות.

אפשרויות הביעור של חמציץ נטוי

עקירה ידנית של חמציץ נטוי אינה יעילה לביעור המין בשטחים גדולים. כך עולה מהניסיון שנצבר עד כה בישראל בשמורת הטבע בני ציון ובגן לאומי חוף השרון (מרגרטה וולצ'אק, מידע בע"פ), בגן הבוטני בטכניון [6] ובחורשת הסרג'נטים בנתניה [1], וכן ממחקרים מהעולם [12, 16]. בבסיס הפטוטרת יש רקמות ניתוק הנתלשות בקלות בעת משיכה בציצת העלים. כך חלק מהבצלים נותרים בקרקע, ומצמיחים בהמשך עלים חדשים [19]. מניסויים ראשוניים שבוצעו בגן הבוטני בטכניון, נמצא כי באמצעות טיפולים עקביים בעקירה, הכוללים עקירה ככל הניתן של הנצרון ושל הבצלים הטמונים בקרקע, ולא של העלווה בלבד, אפשר לצמצם את גודל האוכלוסייה. בניסויים בתנאי המשתלה נמצא שהבצלים היו קטנים יותר. אנו משערים שהירידה בגודל הבצלים נגרמה מהעקירה, וייתכן שהגורם לה הוא הפחתת המשאבים שנצברו [6]. עם זאת, לנוכח המאמץ והמשאבים הרבים הכרוכים בטיפול ארוך-טווח, במיומנות הדרושה לחפירת כל חלקי הצמח, ובפגיעה בקרום הקרקע, שיטה זו אינה ישימה בשטחים גדולים. בחורשת הסרג'נטים נבחנה יעילות טיפול באמצעות חיפוי ביריעות פוליאתילן שחורות המעודדות עלייה בטמפרטורת הקרקע. הטיפול היה יעיל באופן מקומי וזמני בלבד, תוצאה שעולה בקנה אחד עם הידוע מהמחקר בעולם [16]. בתום עונה אחת בלבד מהסרת היריעה שהונחה בחורשה במשך שנתיים, החמציץ התאושש והחל לכסות שוב את השטח [1]. בדומה לכך, שרפה אינה יעילה בשל העומק הרב שהבצלים נמצאים בו [4], ורעייה אף היא אינה פתרון בר-קיימא כיוון שהצמח מכיל חומצה אוקסלית שעלולה להיות רעילה במינונים גבוהים [14]. ניסיונות לטיפול ביולוגי באמצעות חומצה פורמית (חומצת נמלים) שבוצעו בשמורת הטבע בני ציון הוכחו גם הם כלא יעילים לדיכוי הצמח [2, 3].

תמונה 1. בן-חצב יקינתוני (Scilla hyacinthoides) מתחת למעטה החמציץ | צילום: אביב אבישר

חמציצים בחורשת הסרג'נטים

חורשת הסרג'נטים היא חורשת איקליפטוס המקור (Eucalyptus camaldulensis) ששטחה כ-250 דונם, הנטועה בקרקעות חוליות בצפון-מזרח העיר נתניה. יש לחורשה חשיבות ארצית לשימור מיני צומח [7], שכן במהלך השנים נסקרו במקום 345 מיני צמחים, מתוכם 84 מינים רגישים, כלומר מינים מוגנים, נדירים או אנדמיים [8]. העובדה כי חמציץ נטוי מתפשט בחורשה במהירות, תוך איום על עושר המינים המקומי לרבות מינים בסיכון, מעוררת דאגה רבה. לאחר שעקירה ידנית וחיפוי ביריעת פוליאתילן שחורה כשלו, החל האגף לאיכות הסביבה בעיריית נתניה בטיפול כימי בחלקות קטנות (עד 1,000 מ"ר כל אחת) בין השנים 2015–2019. החלקות, שהיו בכיסוי מלא של חמציץ, רוססו באופן מבוקר באמצעות גלייפוסט (שם מסחרי ראונדאפ/ טייפון). הגלייפוסט הוא קוטל עלווה לא בררני בעל פעילות מערכתית, המקובל והנפוץ ביותר לשימוש כנגד צמחים פולשים בעולם [22]. פרופיל החומר מתבטא בקשירה חזקה לעלווה המרוססת, בהולכה נמוכה בקרקע, בפירוק מהיר ברוב סוגי הקרקעות ובמים וברעילות נמוכה לבעלי חיים, כיוון שמנגנון הפעולה מעכב פעילות אנזימטית הקשורה לייצור חומצות אמינו ספציפית לצמחים [15, 20]. החומר שימש בחורשת הסרג'נטים בריכוז של 1%, ריכוז הנמוך מהמלצות היצרן (3%–2, כתלות במין המטרה). נבקש להבהיר שגם הריכוז וגם נפח התכשיר לדונם לשנה ששימשו בחורשת הסרג'נטים זניחים ביחס לכמויות המשמשות במסגרת התפעול החקלאי והעירוני הקונבנציונלי השוטף. החלקות רוססו באמצעות מרססת גב, במהירות דיזה נמוכה, בימים שמהירות הרוח הייתה אפסית, ובאופן סלקטיבי וזהיר, כאשר החומר מרוסס במגע ישר בין הדיזה ומין המטרה (חמציץ). בעקבות הצלחת הטיפול הורחב הטיפול בחמציץ לחלקים נוספים של החורשה שנצפה בהם כיסוי גבוה של חמציץ בשנת 2020. ב-2021 הופסק הטיפול עקב התנגדות תושבים להתערבות בשטח. חלק מהחלקות (טבלה 1, עמודה ג) נזרעו בזרעים של צמחיית בר מקומית שנאספו מהחורשה בצפיפות של 2 ק"ג לדונם.  

ניטור בוטני שמטרתו לעמוד על יעילות הטיפול הכימי בוצע בשבע חלקות בשטח של 100 מ"ר כל אחת. החלקות היו מכוסות במלואן בחמציץ נטוי לפני הטיפול, ונוטרו במשך מספר משתנה של שנים לאחריו (טבלה 1). כמו כן, נדגמו שלוש חלקות ביקורת שלא תועד בהן חמציץ. בכל חלקה תועדו עושר מיני הצמחים, עושר המינים הרגישים (מוגנים, נדירים ואנדמיים) ושיעור הכיסוי של חמציץ נטוי.

טבלה 1

תוצאות ממוצעות של עושר מינים כללי, עושר מינים רגישים ושיעור הכיסוי בחמציץ נטוי

הממצאים תועדו באביב 2019 ובאביב 2021 בחלקות בעלות היסטוריה שונה של טיפולים בחמציץ נטוי – טיפול יחיד בין הניטורים (א), טיפול ראשון מיד לפני ניטור ראשון וטיפול שני בין הניטורים (ב), טיפול יחיד כשנתיים לפני הניטור הראשון שלווה בזריעת צומח מקומי וטיפול שני בין הניטורים (ג) וחלקות ביקורת שלא היה בהן חמציץ בשנת 2019 ושמעולם לא טופלו (ד).

מניתוח הממצאים בחלקות בכיסוי התחלתי מלא של חמציץ עולות מספר מגמות מעניינות (טבלה 1). חודש לאחר הריסוס עושר המינים הכללי לא השתנה בהשוואה לחלקות שלא טופלו. נתון זה מעיד כי הריסוס הממוקד לא פגע במעט הצומח המקומי ששרד בחלקות החמציץ, או שהפגיעה הייתה מזערית. אחוז הכיסוי של החמציץ, לעומת זאת, צנח מיד לאחר הטיפול הראשון ב-74% בממוצע. שנה לאחר הטיפול נמצאה הכפלה של עושר המינים הכללי ביחס לאותן החלקות לפני הטיפול, ועם זאת, לא נצפתה עלייה בעושר המינים הרגישים בחלקות שטופלו. בחלקות שעברו שני טיפולים (ב-2019 וב-2020) נראית עלייה קלה בלבד בעושר המינים הכללי ובעושר המינים הרגישים בין שני הטיפולים. הטיפול השני לא תרם אמנם לעלייה בעושר המינים, אך השאיר את הכיסוי של החמציץ בשיעור נמוך (10%). בחלקות שטופלו בשני טיפולים ונזרעו במינים מקומיים מיד לאחר הטיפול הראשון, עושר המינים הכללי ועושר המינים הרגישים היה גבוה ביחס לחלקות ללא זריעה, והיה דומה לחלקות הביקורת. לאורך השנים נמצאה התפשטות של החמציץ גם לחלקות הביקורת, נתון המעיד על חיוניות הטיפול במין באופן רציף ועקבי [5, 8]. התוצאות המוצגות מתבססות על מספר מצומצם של חלקות (10), ועם זאת, לאור התוצאות הברורות שקיבלנו, ההתפשטות המהירה של חמציץ, פוטנציאל הנזק האקולוגי שלו וחוסר היעילות של שיטות מכניות, ראוי בעינינו לפרסם את התוצאות ולעודד המשך בחינה מבוקרת של ממשק חמציץ נטוי בשטחים נוספים בשרון.

שימוש באמצעים כימיים לטיפול במינים פולשים בשטחים טבעיים וחצי-טבעיים בישראל, הוא נושא מורכב, השנוי במחלוקת בין אנשי המקצוע ואף בקרב הציבור הרחב. שימוש בחומרים כימיים בשטחים טבעיים, שלא על פי הנחיות היצרן (ראו נספח "הנחיות להדברה כימית של חמציץ"), הוא מסוכן והרסני, וברוב המקרים יעלה הנזק שלו על התועלת. עם זאת, קבלת ההחלטות בניהול שטחים חייבת להיות מבוססת על ניהול סיכונים: העלות הסביבתית הכרוכה בטיפול כימי מול התועלת בשמירה על מינים בסכנת הכחדה. נסכם שלדעתנו, כאשר מנהלי השטח נאלצים להתמודד עם מינים פולשים עשבוניים בעלי פוטנציאל נזק משמעותי המתפשטים במהירות ובאגרסיביות, ובמקרים שהתערבות מכנית אינה מספקת, יש לשקול שילוב של הדברה כימית זהירה ומדויקת בסל הכלים.


  1. אבישר א. 2018. טיפול בחמציץ נטוי. דו"ח סיכום תוצאות הטיפול הכימי (2018-2016). מוגש לעיריית נתניה.
  2. דופור-דרור ז'-מ. 2017. דו"ח טיפול בחמציץ נטוי בשמורות טבע במישור החוף: בחינת יעילות שיטות טיפול והתאמתן ליישום בשטח מוגן. מוגש לרשות הטבע והגנים.
  3. דופור-דרור ז'-מ. 2018. דו"ח בחינת יעילות טיפול בחמציץ נטוי בעזרת חומצת נמלים (HCOOH) ניסוי בשמורת בני ציון. מוגש לרשות הטבע והגנים.
  4. דופור-דרור ז'-מ. 2019. הצמחים הפולשים בישראל, מהדורה שנייה. ירושלים: דן פרי.
  5. לבנוני ט. 2021. דו"ח – סקר בוטני בחורשת הסרג'נטים, כשנתיים לאחר טיפול בחמציץ נטוי. מוגש לעיריית נתניה.
  6. סגל ב. 2019. איך להיפטר מחמציץ נטוי? טיפולי עקירה והשפעתם על שרידה וריבוי. תקציר, כנס גנים בוטניים בישראל, בית דגן.
  7. פרומקין ר. 2009. חורשת הסרג'נטים – תכנית לשימור ושיקום ערכי הטבע ולניהול קהל המבקרים. מוגשת לחברה להגנת הטבע ולוועד קריית השרון.
  8. פרומקין ר ומרכוס ת. 2020. דו"ח חמציץ נטוי בחורשת הסרג'נטים, נתניה: התמודדות עם מין פולש באתר טבע עשיר במינים רגישים. מוגש לעיריית נתניה.
  9. רותם ד. 2021. מה עוד חסר וכמה? ייצוג מערכות אקולוגיות טבעיות ומגוון ביולוגי בשטחים מוגנים בישראל. תקציר, כנס כך אנחנו שומרים על הטבע (הכנס ה-12) – התפקיד המרכזי של פרויקטים ארוכי טווח, כנס דיגיטלי.
  10. רותם ד, וייל ג, וולצ'אק מ ואמיר ש. 2016. מידת ייצוגן של יחידות אקולוגיות טבעיות בשטחים המוגנים בישראל. אקולוגיה וסביבה 7(1): 16–23.
  11. D’Austria S. 1884. Die Balearen-Menorca, Vol. II. Palma de Mallorca:Sa Nostra Caixa De Balears.
  12. DiTomaso JM, Kyser GB, Oneto SR, et al. 2013. Weed control in natural areas in the Western United States. Davis (CA): Weed Research and Information Center, University of California.
  13. Gimeno I, Vilà M, and Hulme PE. 2006. Are islands more susceptible to plant invasion than continents? A test using Oxalis pes-caprae L. in the western Mediterranean. Journal of Biogeography 33: 1559–1565.
  14. James LF. 1978. Oxalate poisoning in livestock. In: Keeler RF, Van Kempen KR, and James LF (Eds). Cambridge (MA): Academic Press.
  15. Kogan M and Alister C. 2010. Glyphosate use in forest plantations. Chilean Journal of Agricultural Research 70(4): 652–666.
  16. Lazzaro L, Ferretti G, Bianchi E, and Benespri R. 2019. Treatment by glyphosate-based herbicide allowed recovering native species after Oxalis pes-caprae L. invasion: Indications from a Mediterranean island. Plant Biosystems – An International Journal Dealing with all Aspects of Plant Biology 153(5): 651–659.
  17. Pütz N. 1994 Vegetative spreading of Oxalis pes-caprae (Oxalidaceae). Plant Systematics and Evolution 191: 57–67.
  18. Rolando CA, Baillie BR, Thompson DG, and Little KM. 2017. The risks associated with glyphosate-based herbicide use in planted forests. Forests 8(6): 208.
  19. Shtein I, Koyfamn A, Eshel A et al. 2019. Autotonomy in plants: Organ sacrifice in Oxalis leaves. Journal of the Royal Society Interface 16: 20180737.
  20. Thompson DG. 2011. Ecological impacts of major forest-use pesticides. In: Sanchez-Bayo F, van den Brink P, and Mann RM (Eds). Ecological impacts of toxic chemicals. Bentham Publishers.
  21. Vilà M, Bartomeus I, Gimeno I, et al. 2006. Demography of the invasive geophyte Oxalis pes-caprae across a Mediterranean Island. Annals of Botany 97(6): 1055–1062.
  22. Weidlich EW, Flórido FG, Sorrini TB, and Brancalion PHS. 2020. Controlling invasive plant species in ecological restoration: A global review. Journal of Applied Ecology 57(9): 1806–1817.

ציטוט מומלץ

אבישר א, מרכוס ת, לבנוני ט ואחרים. 2021. ביעור חמציץ נטוי – מין פולש בשטחים טבעיים וטבעיים למחצה: ממצאים ראשוניים מהשרון. אקולוגיה וסביבה 12(4).
העתק


תגובות

  1. שלום רב,
    שמי גיא שחר ואני פעיל חברתי-סביבתי הגר בסמיכות לחורשת הסרג׳נטים ועוקב אחריה משנת 2014 ברמה יום יומית. כחלק מפעילות זאת אני מנהל את קבוצת ׳תושבים למען חורשת הסרג׳נטים׳ (פייסבוק) ופעלתי להפסקת הריסוסים בקוטלי עשבים (וכריתות עצים) בחורשה.
    ברצוני להתייחס למאמר שפורסם בירחון ׳אקולוגיה וסביבה׳ בתאריך 15.12.2021 ונושאו ׳ביעור חמציץ נטוי – מין פולש בשטחים טבעיים וטבעיים למחצה: ממצאים ראשוניים מהשרון׳.
    לצערי הריסוסים גרמו נזק, אולי בלתי הפיך, לחורשה ולבית הגידול וחשוב מאוד להציג זאת בפני הקוראים.

    המאמר שפורסם מלא באי-דיוקים שעולים לכדי הטעיה של הקורא כדי לייצר מצג כאלו שימוש בראונדאפ יעיל בטיפול בחמציץ. המציאות לא יכולה להיות רחוקה יותר מהמצג שמתואר במאמר.

    ראשית, כותבי המאמר לא ציינו מספר פעולות רקע מהותיות שהתרחשו בשנים האחרונות בחורשה ושעודדו את התפשטות החמציץ. בחודשים אוקטובר-דצמבר בשנת 2015 בוצעו בחורשה דילולי עצים נרחבים וסלילת שבילים. הדילולים כללו כריתה של 300 עצים בוגרים לערך ואלפי חוטרים (חזירים). החורשה הפכה מחורשה בעלת כיסוי מלא ורציף של חופת איקליפטוסים לשטח פתוח למחצה וחל שינוי מהותי בכמות האור והשמש שחודרים לפני הקרקע. בנוסף, כחלק מפעילות הדילול, טרקטורים ופועלים נכנסו לליבות החורשה כדי לכרות ולפנות את העצים שנכרתו. בין השנים 2016-2020 בוצעו פעמיים בשנה כריתות של כל התחדשותיות החוטרים בחורשה, פעולה שחייבה כניסה של צוותי פועלים לכל שטח החורשה. לא מן הנמנע שפעולות אלה סייעו להתגברות תפוצת החמציץ ושינוי תנאי המיקרו-אקלים בחורשה (עליית הטמפ׳ על פני הקרקע).

    עוד לא ציינו כותבי המאמר תופעות לוואי שליליות שהתרחשו במקביל לשימוש בקוטלי עשבים, העלמות כמעט מלאה של אוכלוסיית השועלים, הקיפודים והצבים בחורשה. לפני פעולות הדילול והריסוסים בחורשה הייתה אוכלוסייה יציבה של עשרות שועלים בחורשה. בספירה שנערכה בשנת 2015 נספרו כ-64 פרטי שועלים. היום, צפייה בשועל בחורשה הפכה להיות אירוע חריג. ההסברים המלומדים של ׳גורמי המקצוע׳ לגבי כמות הפריטים שיכולים להיות בשטח בהיקף מסוים וכי נצפו בסקר כזה או אחר מספר מחילות פעילות, אינם מניחים את הדעת לגבי העלמות השועלים מהחורשה. גם קיפודים וצבים שהיו נפוצים לפני תחילת ההתערבות בחורשה, נעלמו. בנוסף, החל משנת 2015 החלה תמותת עצים נרחבת בחורשה. שמונה אורנים וותיקים מתו ימים ספורים לאחר ששטח שנמצא בסמיכות אליהם רוסס בראונדאפ, תמותת עשרות עצי אקליפטוס ועוד. כמובן ש׳גורמי המקצוע׳ אינם קושרים בין תמותת העצים והריסוסים ואף מציגים דוח רעלים שבוצע כחצי שנה לאחר הריסוס אבל גם במקרה הזה, הקשר הנסיבתי בין תמותת העצים והשימוש ההולך וגובר בקוטלי עשבים על בית השורשים של העצים או בקרבה אליהם, אינו מניח את הדעת.

    זאת ועוד, כותבי המאמר מציגים נתונים ומתייחסים אליהם כ׳עובדות׳ בעוד שבפועל הנתונים האמיתיים שונים לגמרי, להלן מספר דוגמאות:
    1. "… החל האגף לאיכות הסביבה בעיריית נתניה בטיפול כימי בחלקות קטנות (עד 1,000 מ"ר כל אחת) בין השנים 2015–2019״ –
    ראשית, הריסוסים החלו בחורף שבין השנים 2014-2015 ונמשכו עד לחורף 2019-2020. בנוסף, רוססו עשרות רבות של דונמים ולא ׳1000 מ״ר׳ כפי שמציגים כותבי המאמר. בשנת 2020 רוססו חלקים שלמים של החורשה בצורה מלאה או חלקית ויש לציין שהמרססים סרקו וריססו, להערכתי, 50-60% משטח החורשה.
    2. ׳החומר שימש בחורשת הסרג'נטים בריכוז של 1%, ריכוז הנמוך מהמלצות היצרן׳ – אין לדעת באיזה ריכוז היה שימוש בפועל מאחר והפועלים שריססו את החורשה מילאו את המיכלים בצורה לא מדויקת מברזי כיבוי האש הפרוסים בחורשה ואת הקוטל העשבים שפכו למיכל הריסוס מבקבוקון ללא כלי מדידה תקני. אין לדעת אם הריכוז היה 1-2-3-4 אחוז.
    3. ״בימים שמהירות הרוח הייתה אפסית, ובאופן סלקטיבי וזהיר, כאשר החומר מרוסס במגע ישר בין הדיזה ומין המטרה (חמציץ).״
    גם אמירה זאת רחוקה מאוד מהמציאות. המועדים בהם בוצעו הריסוסים נקבעו מראש עם הקבלן המבצע ולא שונו בעקבות תנאי מזג האוויר. היו מקרים בהם היו ריסוסים אחרי ימים גשומים, ובתנאי רוחות. עוד יש בידנו סרטון של פעולות הריסוס בהם רואים את הפועלים עוברים ומרססים לכל עבר, בצורה בלתי מבוקרת, במרחק גבוה מהקרקע, ובכיסוי מלא.
    כניסה לחורשה ימים לאחר ביצוע הריסוסים העלתה טעם חריף של חומר כימי בפה ואף הרגשה של קצף בפה. לומר שהפעולה היתה ממוקד ונקודתית, זה פשוט לא נכון.
    4. ״לאורך השנים נמצאה התפשטות של החמציץ גם לחלקות הביקורת, נתון המעיד על חיוניות הטיפול במין באופן רציף ועקבי״
    בעצם מה שכותבי המאמר מודים בו הוא שהריסוס בקוטלי עשבים אינו יעיל בטיפול בחמציץ. אם צריך לרסס כל שנה ושנה את החמציץ דהיינו שהריסוס אינו יעיל. בנוסף, גם בחלקות הביקורת נעשו התערבויות שונות (כניסת טרקטורוני עבודה, ריסוסים ועוד) ובכך חיבלו למעשה באיכות המחקר שכן שטחי הביקורות לא נשארו נקיים מטיפול כמתבקש.
    5. כמות הצמחים בחורשה נמצאת בנסיגה עקבית בשנים האחרונות ובמקביל לביצוע הריסוסים –
    ההסבר לדעתי הוא ריסוסים וכריתת עצים נרחבת שפגעו במאזן האקולוגי. צריך לזכור שבשנת 2009, תחת חורש איקליפטוסים צפוף, אחרי שנים רבות ללא התערבות, ללא כריתות וללא ריסוסים, דווקא אז נמצא בחורשה עושר המינים העצום שאליו מתייחסים כותבי המאמר. עצום בעשרות מונים מכל מקום אחר באזור וממה שקיים היום בחורשה.
    6. ׳מהלך השנים נסקרו במקום 345 מיני צמחים, מתוכם 84 מינים רגישים׳ –
    יש בידנו תיעוד של צמחים נדירים, לדוגמא אירוס ארץ ישראלי, ש"פתאום" הופיעו ליד השבילים ומתחת לשלטי הסברה. צמח זה לא נמצא בסקרי הצמחים המקוריים בחורשה ו"פתאום" הופיע יש מאין מתחת לשלט הסברה. נראה לכאורה שהטבע קיבל דחיפה קטנה ופתאום צנחו מהשמיים צמחים נדירים בחורשה ועל הדרך כמות הצמחים (והנדירים שבהם) מתנפחת. אולי זה כדי להרגיע את כל קוראי הדוחות שהמצב בחורשה הוא חיובי בעוד שבפעול, בשטח, המצב קטסטרופה. למי שתוהה, האירוס הא״י נעלם כמו שהגיע מספר שבועות אחרי ״שמצאנו אותו״ והצפנו את המוזרות שבהופעתו.

    כבר אחרי השנה הראשונה של הריסוסים היה ניתן לראות כי שימוש בקוטלי עשבים אינו יעיל בעליל נגד החמציץ הנטוי.
    ולמה? הריסוסים קוטלים את כל הצמחייה העשבונית שאיתה הם באים במגע. בעוד שהחמציץ גדל מבצלצלון הנמצא בעומק של 15-25 ס״מ מתחת לפני הקרקע ופחות מושפע מהריסוס, עשבים חד שנתיים נפגעים בצורה מלאה ולא מסוגלים להשלים מחזור חיים ולייצר זרעים לשנה הבאה.
    גם אם הבצלצלון של החמציץ נפגע, הפגיעה הכללית בחמציץ נמוכה. מתחת לפני קרקע ישנם מקבצי בצלצלונים שאינם גדלים כולם במקביל. כך שגם אם חלק מבצלצלוני החמציץ נפגעים, ישנם עוד שיצמחו בשבועות שלאחר הריסוס ובשנה העוקבת.
    פועל יוצא מכך ששנה אחרי הריסוסים, רק החמציץ גדל בחלקות ובאזורים שרוססו. הריסוס בעצם גורם לחיזוק וביסוס החמציץ ולא לפגיעה בו. כל מי שרוצה להיווכח בכך, מוזמן לבוא לביקור היום בחורשה ולראות את תוצאות שש השנים של ריסוסים בקוטלי עשבים. ישנם אזורים שרוססו שנה אחרי שנה במשך שש שנים והיום מלאים שכבה עבה מאוד של חמציץ, הרבה יותר צפופה ממה שהיה בשנת 2015.

    ואולי הדיסוננס הגדול – כותבי המאמר, אקולוגים מכובדים אחד/ת אחד/ת, הם למיטב ידיעתי לא בעלי ידע והכשרה בתחום של ״עשבים רעים״ ולא מגיעים מהתחום של ׳קוטלי עשבים׳ מהאקדמיה בכלל או הפקולטה לחקלאות ברחובות בפרט. כחלק מפעילותי נפגשתי עם פרופ׳ ברוך רובין מהפקולטה לחקלאות ברחובות שאמר שדרך הפעולה כפי שמבוצעת בחורשה תביא בעיקר לפיתוח עמידות של החמציץ לריסוסים. הניסוי המתמשך בחורשה בוצע (לשון עבר), לכאורה, על ידי גורמים שאין להם את ההכשרה המקצועית המתאימה לערוך ניסויים מסוג זה. הדוחות שנכתבו והניסוי בכלל, מתבססים על גישה של ׳ניסוי, טעיה ומעקב׳ אחרי התוצאות ומתעלמים מעולם מקצועי וידע שקיימים היום באקדמיה. מוזר, שאם כבר ביצעו ניסוי בכזה סדר גודל, לא צירפו אנשי אקדמיה שיש להם את הידע והכישורים המתאימים.

    אני תוהה מדוע כותבי המאמר מתעקשים להפיץ את האג׳נדה של שימוש בקוטלי עשבים כדרך פעולה יעילה לכאורה נגד חמציץ, בעוד שברור כשמש שההיפך הוא הנכון. שימוש בראונדאפ נגד חמציץ לא רק שאינו יעיל, אלה מחזק אותו.

    כל האמור לעייל הוא דעתי ומבוסס על אירועים והתרחשויות כפי שראיתי במו עיניי. יש לי גיבוי מלא של מסמכים, תמונות וסרטונים שיתמכו בכל האמור לעייל ואשמח לשתף אותם עם מי שירצה.
    אשמח להיפגש עם כל גורם, פרטי או מקצועי, ולהציג את הנתונים, הדוחות שפורסמו ולעמוד על דיוקם של הפעולות שבוצעו בחורשה.
    אם מישהו רואה את עצמו נפגע מהאמור , מוזמן לפנות אלי.

    גיא שחר
    משקיף בוועדה לאיכות הסביבה נתניה
    ׳תושבים למען חורשת הסרג׳נטים׳
    אימייל- ggguuyyy@gmail.com


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מחקרי סביבה אצלך בתיבה

    מאת

    אביב אבישר
    אביב אבישר, אקולוגיה ותכנון
    תמר מרכוס
    ד"ר רון פרומקין, ייעוץ אקולוגי לתכנון סביבתי
    טל לבנוני
    טל לבנוני, ייעוץ אקולוגי
    רון פרומקין
    ד"ר רון פרומקין, ייעוץ אקולוגי לתכנון סביבתי
    טל אלמליח
    אקולוגית עירונית, אגף איכות הסביבה, עיריית נתניה

    מאת

    אביב אבישר
    אביב אבישר, אקולוגיה ותכנון
    תמר מרכוס
    ד"ר רון פרומקין, ייעוץ אקולוגי לתכנון סביבתי
    טל לבנוני
    טל לבנוני, ייעוץ אקולוגי
    רון פרומקין
    ד"ר רון פרומקין, ייעוץ אקולוגי לתכנון סביבתי
    טל אלמליח
    אקולוגית עירונית, אגף איכות הסביבה, עיריית נתניה



    ציטוט מומלץ

    אבישר א, מרכוס ת, לבנוני ט ואחרים. 2021. ביעור חמציץ נטוי – מין פולש בשטחים טבעיים וטבעיים למחצה: ממצאים ראשוניים מהשרון. אקולוגיה וסביבה 12(4).
    העתק

    תכנים נוספים שעשויים לעניין אותך

    סקירות
    פתרונות מבוססי טבע – סל כלים לטובת ניהול סיכוני הצפה
    בחזרה לטבע – כיצד להפחית את סכנת ההצפות על-ידי שיקום וחיקוי של תפקודיו הטבעיים של הנחל
    בקצרה
    הגנה על צנרת מנזקי קורוזיה באמצעות ציפוי ביולוגי
    האם ניתן היה למנוע את זיהום מי התהום מתחת לתע"ש ברמת השרון? כיצד ניתן להאט את קצב השיתוך (קורוזיה) במערכת צינורות ישנה ולצמצם את הדליפות ממנה?

    - מודעה -

    לראש העמוד