שלל הדיג בספינת מכמורת בין השנים 1976‒2010 כפי שמשתקף ביומני הספינה

מבוא

דיג המכמורת הוא הרכיב העיקרי בדיג המסחרי בישראל, ומתמקד בעיקר בבתי הגידול החוליים ובטווח עומקים רחב. בשיטת דיג זו, שרשתות נגררות בה על קרקעית הים, אין כמעט אפשרות לברור את הרכב המינים בשלל וגם לא את גודל הדגים הנתפסים ^[2]. מרכזיותו של ענף המכמורת בדייג המסחרי בישראל והעובדה שאי אפשר לברור בו את השלל הנתפס, הובילו לכך שענף זה נמצא במוקד הדיון על השפעות פעילות הדיג בישראל.

אחד המדדים המקובלים למעקב אחר מגמות בענף הדיג הוא השלל ליחידת מאמץ (CPUE – Catch Per Unit Effort) המורכב משני רכיבים: שלל הדגה וכמות המאמץ שנדרשה להשגתו ^[3]. שלל הדגה מתאר את שופַע (abundance) הדגים מבחינת ביומסה, ולרוב נמדד בחישוב שנתי לספינה או לכלל הצי. בהתאם, ניתן לתאר את יחידת המאמץ ביחידות של מספר הספינות ובמספר ימי הדיג לאורך השנה. כאשר נתונים שנתיים משמשים לחישוב ה-CPUE, לרוב יש צורך בהערכה של כמות השלל והמאמץ, מכיוון שלא ניתן למדוד אותם ישירות. מדידה ישירה של השלל, לדוגמה כמות השלל הממוצעת המתקבלת בהטלת רשת יחידה, עשויה להראות מגמות שונות מאלה המתקבלות במדידה שנתית ^[7].

בישראל חושב מדד ה-CPUE עבור כלל השלל השנתי וחישוב של סך המאמץ המושקע בדיג. בשלושת העשורים האחרונים מתוארת ירידה במדד זה בשיעור של 30% ^[4]. בפרסום של החברה להגנת הטבע  ^[1], במסגרת מיזם לניהול מקיים של הדיג בים התיכון, מתארים המחברים ירידה חדה יותר בשלל המכמורת בשיעור של פי 2.5 בעשור האחרון (עוד על המחקר בגיליון זה). עם זאת, נראה כי לדייגי המכמורת תפיסה שונה, והם מדווחים על יציבות בשלל (כך הסתבר בכנסים שנערכו בנושא בשנת 2013 ומשיחות פרטיות עם דייגים).

במחקר זה אנו בוחנים מקור מידע חדש המאפשר הערכת המגמות במדד ה-CPUE בארבעת העשורים האחרונים. מקור הנתונים ביומנים של ספינת המכמורת "מוטי" שנאספו בהם נתונים על השלל המועלה ברשתות. היומנים מתארים את פעילות הספינה לאורך תקופה ששיטות הדיג בה, מרבית הצוות בספינה ונתוני הספק המנוע נשארו דומים. עד לתחילת שנות ה-90 מדווחים מרבית הרישומים ביומנים רק על מספר הארגזים בכל רשת. בשנים מאוחרות יותר קיים פירוט רב יותר על כמויות המינים בשלל. ספינת המכמורת המדוברת מפליגה מנמל אשדוד, ובמרבית המקרים מתבצע הדיג באזורים שבין עזה בדרום לנתניה בצפון.

מטרת המאמר הנוכחי היא לבחון אם ניתן לזהות מגמות במדד ה-CPUE לאור הכתוב ביומני ספינת המכמורת. ייחודו של מאגר נתונים זה הוא בכך שהוא מאפשר בחינה של מדד ה-CPUE ביחידות של רשת בודדת, ובכך מצמצם את אי-הוודאות המאפיינת את הערכת השלל והמאמץ הכולל.

שיטות

יומני הדייגים מכסים את השנים 1976‒2010. עד כה נותחו נתונים מכ-23 יומנים שנתיים (איור 1). במשך שנים אלה לא בוצעו שינויים משמעותיים במבנה הספינה. בפרט נציין כי על פי הרישומים ביומנים, מהירות הגרירה הממוצעת, שעשויה להשפיע על הצלחת הדיג, נותרה דומה לאורך התקופה. ניתוח הנתונים במחקר זה כלל רשתות שנגררו במשך שעות היום, במטרה לתפוס דגים (בניגוד לדיג חסילונים ודיונונים בשעות הלילה). השלל הוגדר כמספר ארגזים, ויחידת המאמץ הוגדרה בשתי דרכים: א. גרירה יחידה של רשת; ב. גרירה יחידה של רשת חלקי זמן הגרירה. משקל הדגים בארגז ממוצע עומד על כ-14 ק"ג. ניתוח נתונים ראשוני הראה כי עבור שתי השיטות לחישוב המאמץ מתקבלות תוצאות דומות (נספח 1). במחקר זה מוגדרת יחידת הדגימה כגרירה יחידה, דבר המאפשר שימוש בנתוני רשתות שזמן הגרירה אינו מוגדר עבורן. עבור כל עונה חושבו ממוצע מספר הארגזים לרשת ושגיאת התקן סביב ערך זה. ניתוח הנתונים נעשה עבור שתי עונות, העונה הקרה הוגדרה בחודשים נובמבר–אפריל, והעונה החמה בחודשים מאי–אוקטובר. מצאנו שבשנים מסוימות ישנם הבדלים בין העונות, ולכן חלוקה לעונות מאפשרת הבחנה טובה יותר במגמות שעלולות להיבלע בנתונים שנתיים, והיא רלוונטית במיוחד לאור הדיונים על הטלת מגבלות דיג בעונת הקיץ.

איור 1

שלל הדיג 1976–2010: נתוני השלל ליחידת מאמץ עבור רשת יחידה

ממוצע ומקדם השונות השנתי עבור שתי עונות: העונה הקרה – נובמבר עד אפריל, העונה החמה – מאי עד אוקטובר. מספר הרשומות בכל שנה ועונה מופיע סמוך לממוצע השנתי. עבור כל עונה מופיע מעל הקו המקוטע האופקי מספר הרשתות הנמצאות באחוזון העליון מבחינת כמות השלל (מעל 35 ו-30 ארגזים בעונה הקרה והחמה בהתאמה). פיזור המלבנים מעל כל קו וגובהם היחסי מייצגים את ההתפלגות של הופעת הרשתות המוצלחות במיוחד לאורך השנים. הקו הוורוד מייצג רגרסיית locally weighted scatterplot smoothing) loess).

תוצאות

ביומנים שנבחנו נמצאו רישומים המתארים שלל מ-7,102 רשתות שנגררו בשעות היום, מתוכן 2,474 ו-4,628 מהעונות הקרה והחמה בהתאמה (איור 1). מספר הרשתות לשנה בעונה הקרה נע בין 98 ל-273, ועמד בממוצע על 154.6. בעונה החמה תועדו בין 22 ל-467 רשתות, ובממוצע 192.8 רשתות בשנה. בשנים שנבחנו נע ממוצע הארגזים העונתי בטווח 6.8‒13.2 בעונה הקרה ובטווח 5.3‒14.0 בעונת החמה. בעונה הקרה העלו 75% מהרשתות פחות מ-13 ארגזים, ובעונה החמה עמד ערך זה על 10 ארגזים לרשת. ביומנים מופיעים רישומים של רשתות שהועלה בהן שלל חריג בגודלו. בעונה הקרה העלו אחוז אחד מהרשתות מעל 35 ארגזים, והשיא נרשם בשנת 1976 שהועלו בה 105 ארגזים ברשת יחידה. בעונה החמה העלו אחוז אחד מהרשתות מעל 30 ארגזים, והשיא נרשם בשנת 2005 שהועלו בה 119 ארגזים ברשת יחידה.

בשתי העונות לא ניתן להצביע על מגמה ברורה במדד ה-CPUE לאורך השנים. בעונה החמה נראה כי מתחילת שנות ה-90 אין שינוי משמעותי בשלל הממוצע לרשת. קודם לכן, בין השנים 1976‒1990 ישנן מספר שנים שהשלל בהן הניה גבוה בצורה משמעותית, ונצפית תנודתיות רבה יותר בין השנים. בעונה הקרה נראה כי השלל התאפיין בתנודתיות גבוהה בין השנים, אך ללא מגמה ברורה.

דיון

ניתוח נתונים ראשוני של יומני הדייגים מאפשר לעקוב אחר מדד ה-CPUE בספינה יחידה בארבעת העשורים האחרונים. יומני הדייגים אפשרו מדידה ישירה של השלל לגרירה יחידה, ובכך חוזקם לעומת שיטות מדידה הכרוכות בהערכות עקיפות של כמות השלל והמאמץ. השימוש בנתונים מספינה יחידה מאפשר אחידות בשיטת איסוף הנתונים לאורך התקופה. מכיוון שכמות השלל עשויה להשתנות בין ספינות מכמורת שונות, אנו ממליצים להסתכל על המגמות הנשקפות מהנתונים, ולא על הערכים המוחלטים של השלל.

בשתי העונות שנבחנו לא ניתן לזהות מגמה ברורה של מדד ה-CPUE בשנים שמתועדות ביומנים, וניתן לראות שונות גדולה בין השנים. תוצאה זו עומדת בניגוד לתצפיות המצביעות על ירידה בשלל ליחידת מאמץ. נראה שתוצאות המחקר אינן תומכות בתצפית המתארת ירידה חדה, בשיעור של פי 2.5 בעשור, שהוצגה במסגרת המיזם של החברה להגנת הטבע ^[1]. במאמרם של Edelist ואחרים ^[4] נראה כי הייתה ירידה במדד משנות ה-70 ועד לשנות ה-90, ולאחר מכן המדד מתייצב על ערך הנמוך ב-30% בקירוב. אף על פי שירידה זו לא נצפתה בנתונים שנבחנו, התוצאות העולות משני המחקרים דומות בכך שהן מראות עשורים שלא נצפית בהם מגמה ברורה במדד, אולם ניתן לראות שינויים של כמה עשרות אחוזים במדד בין שנים עוקבות.

ייתכנו כמה הסברים להבדל הנצפה במגמות מדד ה-CPUE. ראשית, בכל הנוגע לאופן חישוב המדד, בהערכה של כלל השלל השנתי והמאמץ השנתי בכלל הצי תיתכן הערכת חסר של השלל או הערכת יתר של המאמץ שיורידו את ערכי המדד. שנית, הספינה פעלה בשדות הדיג במרכז הארץ ובדרומה. אם בשדות הדיג הצפוניים חלה ירידה במדד ה-CPUE שהשפיעה על המדד הארצי, היא לא הייתה באה לידי ביטוי ברישומי הספינה שנבחנה. ונקודה אחרונה, המחקר התמקד בשלל היום, הכולל בעיקר דגים, ולא נבחנו בו מגמות בשלל דיג החסילונים והדיונונים הלילי.

חישוב מדד ה-CPUE במחקר זה, בדומה למרבית הנתונים הקיימים בישראל, מאחד את כלל המינים בשלל, ומעיד על כלל הביומסה של מינים מסחריים. מנגד, הוא אינו מעיד על שינויים בהרכב השלל. עדויות רבות מראות כי חברת הדגים בחופי הים התיכון של ישראל עוברת שינויים משמעותיים בעשורים האחרונים, בין היתר עקב התבססות מינים מהגרים רבים ^[5]. מעבר לכך, יש לזכור כי הדיג מונע גם מכוחות השוק. אם בשנים מסוימות הייתה התמקדות במינים בעלי ערך שוק גבוה הנמצאים בכמויות נמוכות, נצפה לירידה במדד ה-CPUE.

בעונה החמה קיימות מספר שנים שמספר הארגזים הממוצע בהן נראה גבוה יחסית לממוצע הרב-שנתי (1987‒1989). עלייה משמעותית בשלל בשנים מסוימות עשויה לנבוע מהצלחה יחסית של מין יחיד או משינוי בתפוצתו המרחבית ^[8] או מעלייה כללית בביומסה של מיני המטרה עקב גורמים סביבתיים שונים ^{[6, 9]}.

המשך ניתוח נתוני היומנים יכלול מעקב אחר מגמות השלל של מינים יחידים, ונוסף על כך נוכל לבחון כיצד מפוזר לחץ הדיג מבחינה מרחבית. אנו מקווים שמקור מידע חדש זה יתרום להבנת מאפייני דיג המכמורת בארץ ולניהולו הנכון לרווחת הדייגים והסביבה הימית.

תודות

המחברים מבקשים להודות למר לוי אורנוי על שאִפשר לנו שימוש ביומני ספינת המכמורת.