תפיסת הסביבה בתרבויות שונות –  הערכת שירותי המערכת האקולוגית בערבה הדרומית בקרב תושבי שני צִדי הגבול

הקדמה

“Ecosystem services are the benefits provided by ecosystems to humans, which contribute to making human life both possible and worth living"

Millennium Ecosystem Assessment (הדגש שלנו) 

בשנים האחרונות נאספת כמות הולכת וגדלה של מידע בנושא 'שירותי המערכת האקולוגית'. מונח זה מתייחס למגוון התהליכים והמשאבים שמערכות אקולוגיות מספקות לאדם, והוא נעשה למושג מרכזי בפיתוח בר-קיימא של משאבי טבע ובעיצוב מדיניות לשימושי קרקע. לשירותי המערכת האקולוגית השפעות ישירות ועקיפות על רווחת האדם, ואף על עצם קיומו כפרט וכחברה ^[24]. שירותים אלו כוללים שירותי אספקה (מזון, חומרי בנייה, מים), שירותי תמיכה (עיצוב קרקע, מִחזור חומרים), שירותי בקרה (בקרת שיטפונות, הגנה על חופים) ושירותי תרבות (חינוך, השראה, תיירות). על אף התביעות הרבות לשלב גישות דיסציפלינריות שונות בהערכת שירותי המערכת ^{[4, 7, 8, 14, 21]}, נעשה הרוב המכריע של המחקרים בנושא על-ידי אקולוגים ובמידת מה על-ידי כלכלנים ^[22]. הגישה האקולוגית קושרת בין תפקוד המערכת האקולוגית ותמורות בשימושי קרקע לבין כימות האספקה של השירותים ^{[11, 17]}. לעומת זאת, הגישה הכלכלית מפתחת ומיישמת כלים לאומדן כלכלי של שירותי מערכת חומריים, ובמידת הצלחה פחותה, של שירותים לא-חומריים ^{[10, 12]}. במאמר זה, אנו שואפים להראות את תרומתן של שיטות ממדעי החברה להערכת הקשר בין שירותי המערכת לאדם ולרווחתו בכלל, ולשירותי התרבות שאינם בעלי ערך חומרי בפרט.

לעתים קרובות, לשירותי המערכת יש ערך לא-חומרי שקשה, אם לא בלתי אפשרי, לכמת במונחים כספיים או למדוד בכלים אקולוגיים. חלק מהם מסווגים באופן ברור כ'שירותים תרבותיים' שמוגדרים על-ידי פרויקט המילניום להערכת מערכות אקולוגיות כשירותים המספקים זהות ושונות תרבותית, נופים תרבותיים וערכי מורשת, וכן שירותים רוחניים, השראה (כגון אמנות ותרבות עממית), אסתטיקה, בילוי ותיירות ^[24]. להערכת החשיבות בשירותים מסוג זה נדרשים הכלים התאורטיים והמתודולוגיים של מדעי החברה ^{[5, 13]}. גם כאשר ניתן לכמת שירותי מערכת בכלים כלכליים, כגון שירותי אספקה ותיירות, הכלים הכלכליים יכולים לספק מידע חלקי בלבד לגבי הערך האמִתי של השירות. יש לכך שתי סיבות: האחת – אנשים מעריכים לעתים קרובות שירותים מעבר לערכם הכלכלי, מסיבות אדֵאולוגיות או רגשיות ^[5], והשנייה – כלים כלכליים מספקים ערכים כמותיים, אך אינם מתייחסים לשאלה למה שירות אחד הוא בעל ערך כלכלי גבוה יותר ממשנהו. תוצאה בלתי נמנעת של שימוש באמצעים כלכליים לעיצוב מדיניות, בניגוד לשימוש באמצעים חברתיים, היא שאלו שמעריכים את השירותים במונחים כלכליים יהיו בעלי השפעה רבה יותר בקביעת המדיניות מאשר אלו שמעריכים שירותים במונחי תרבות, רוחניות ואסתטיקה.

החשיבות של שימוש בכלים ממדעי החברה להערכת שירותי המערכת נובעת מן הצורך לקשור בין הידע האקולוגי והביולוגי ובין הערכים התרבותיים והחברתיים, בקביעת מדיניות פיתוח ושימוש בקרקע, וזאת כדי לקבוע מדיניות שתהיה מקובלת על החברה באותה מידה שהיא הכרחית מבחינה ביולוגית ^[11]. אף על פי שלעתים תכופות תופסים המומחים בתחום את תהליך יצירת המדיניות כהליך רציונלי טהור, שנשען על איסוף נתונים וידע מדעי, למען האמת מדובר בתהליך חברתי שבו הרציונל והעובדות לאו דווקא קובעים את התוצר הסופי ^[6]. מדענים, מנהלי משאבים וקובעי מדיניות, המתעסקים בהגנה על המערכת האקולוגית, זקוקים להבנה ברורה של עדיפויות חברתיות לגבי שירותי המערכת האקולוגית כדי לוודא שהמלצותיהם יהיו מקובלות מבחינה חברתית ועל כן אפשריות ליישום מבחינה פוליטית. שיתוף של בעלי עניין הוא עיקרון מרכזי בתאוריה של ניהול בר-קיימא ^{[4, 18]}. הדגמת השימוש בכלים להערכת תפיסותיהם של בעלי עניין היא התרומה הראשונה שלנו במחקר זה.

החידוש השני שלנו במחקר זה הוא בביסוס הטענה שטיב השירותים האקולוגיים וכַמותם, תלויים לא רק במערכת האקולוגית, אלא גם בחברה המקבלת אותם. על פי תפיסה זו, מערכת אחת מעניקה שירותים שונים לחברות שונות בהתאם לתרבות ולצרכים של כל חברה וחברה. מבחינה תאורטית, ידוע מספרות מדעי החברה שקבוצות שונות עשויות להעריך את סביבתן בדרכים שונות ^{[15, 18, 27]}. להערכות אלה יש השלכות גם על האומדן הכלכלי של שירותי המערכת, כיוון שאנשים השייכים לתרבויות שונות עשויים להעריך שירותים באופן שונה. ההשלכות על המדיניות מתבהרות כאשר מתחשבים בכך ששירותי מערכת בין-תרבותיים עלולים לדרוש פתרונות מדיניים בין-תרבותיים עבור ניהולם של השירותים באופן בר-קיימא ^[19]. 

מערכת אקולוגית אחת החוצה גבולות פוליטיים וכוללת בתוכה חברות בעלות תרבויות שונות היא דוגמה טובה למצב כזה. המחקר הנוכחי מדווח על תוצאותיהן של שתי הערכות של שירותי המערכת משני צִדי הגבול הישראלי-ירדני של דרום עמק הערבה/ואדי ערבה. עצם השימוש בעמק הערבה כמקרה בוחן הוא מעניין במיוחד, מהיותו איזור צחיח שארבעת הסוגים של שירותי המערכת אמנם קיימים בו ^[25], אך קשים יותר לזיהוי והערכה מאשר בסביבות בעלות אקלים לח יותר. 

מטרות המחקר הן: 

• יישום שתי שיטות מחקר ממדעי החברה כדי להעריך שירותי מערכת, ובמיוחד את תפיסותיהם של התושבים המקומיים לגבי שירותי המערכת. 
• הבנה כיצד תפיסותיהם של התושבים המקומיים לגבי סביבתם ושירותי המערכת משתנות כשהן חוצות גבול פוליטי שמייצג פערים תרבותיים וכלכליים ברורים. אנו מתארים שילוב בין שתי שיטות מחקר – ראיונות פתוחים וסקר של תושבים מקומיים ביישובים שונים משני צִדי הגבול בעמק הערבה, כדי לבחון את הדעות והידע שלהם לגבי שירותי המערכת ואת חשיבותם של היבטים שונים של המערכת האקולוגית בחייהם.

תיאור אזור המחקר

אזור הערבה הוא עמק מדברי השוכן בין הרי אדום להרי הנגב, וממוצע הגשמים השנתי בו הוא כ-30 מ"מ. המערכת האקולוגית, תפרוסת הצומח ותפוצת האורגניזמים בסביבות הגידול השונות, מוכתבות ברובן על-ידי משטר המים באזור צחיח זה ^[2]. 

גבול פוליטי מחלק את הערבה בין שני לאומים השונים בתרבותם, בדתם, באורח חייהם וברמת הפיתוח הכלכלי שלהם. התיישבות קבע באזור החלה בהדרגה מאז שנות ה-50 של המאה ה-20. המחקר שלפנינו עוסק רק בהתיישבות הכפרית, ואינו כולל את הערים אילת ועקבה. בצד הישראלי של הערבה הדרומית יש שמונה קיבוצים ויישוב קהילתי אחד, הנמצאים בתחום השיפוט של המועצה המקומית חבל אילות. גודל האוכלוסייה הוא 3,400 נפש ^[1]. עיקר כלכלתם של תושבי האזור מבוססת על חקלאות מודרנית של תמרים ועל משק חלב. המועצה היא גוף מוביל בקידום יוזמות של אנרגיות מתחדשות. האוכלוסייה בעלת רמת השכלה גבוהה: מעל 50% מהתושבים הם בעלי השכלה על-תיכונית ^[1]. האוכלוסייה שהשתתפה במחקר נבחרה באופן אקראי מהיישובים הבאים: באר אורה, אליפז, סמר, יטבתה, גרופית, קטורה, לוטן ויהל (איור 1).

איור 1

אזור המחקר

האזור המקביל בצד הירדני נמצא בתחום השיפוט של תת-המחוז 'ואדי ערבה' שכולל שמונה יישובים. בשישה מהם חיים התושבים במגורי קבע, ובשניים חיה אוכלוסייה נוודית במגורים זמניים. האוכלוסייה משתייכת לכמה שבטים בדואיים וגודלה 6,800 נפש. הפעילויות הכלכליות העיקריות של התושבים הן משרות ממשלתיות וצבאיות, רעיית צאן וחקלאות. רוב התושבים חסרי השכלה על-יסודית, כשליש אנאלפביתיים ו-26% מהילדים בגיל בית הספר אינם לומדים ^[28]. תושבי האזור סובלים משיעורי אבטלה גבוהים; על פי דו"ח של הבנק העולמי, ב-2004 חיו כ-53% מתושבי ואדי ערבה מתחת לקו העוני ^[29]. האוכלוסייה שהשתתפה במחקר נבחרה באופן אקראי מהיישובים הבאים: אל-קטר, רחמה, אל רישה, ביר מטקור, פינן (הישנה והחדשה) וקריקארה (איור 1). 

שיטות המחקר

השתמשנו בשתי שיטות מחקר, איכותית וכמותית, כדי להפיק מידע חברתי לגבי תפיסותיהם של תושבי הערבה את סביבתם ואת שירותי המערכת שהם מקבלים ממנה. בשתי השיטות היו הנחקרים מעל גיל 18, בחלוקה כמעט שווה של גברים/נשים וצעירים (18–30) / מבוגרים (30 ומעלה). השיטה הראשונה, האיכותית, כללה שני סוגי ראיונות פתוחים: 20 ראיונות עם מנהיגים נבחרים מהאזור, 10 מכל צד של הגבול; 64 ראיונות עם תושבים מקומיים החיים באזור מעל 15 שנה, 32 תושבים מכל צד. השאלונים כללו שאלות לגבי תיאור הסביבה, אופן הקֶשר לסביבה ותחושת המקום, השימוש בסביבה, הדברים החשובים ביותר מבחינתם בסביבה, שינויים שהיו עושים בסביבה ודעותיהם לגבי החקלאות. הנשאלים לא הוגבלו באורך תשובותיהם, וכשהיה צורך נוספו שאלות הבהרה. מכלול התשובות האיכותיות לגבי שירותי המערכת מויָן לקטגוריות מרכזיות בטבלה.

בשיטה השנייה שהשתמשנו בה, הכמותית, הושלמו 150 סקרים בקרב תושבי הערבה הדרומית, 75 מכל צד של הגבול. הסקר נבנה ועוצב על בסיס תוצאות הראיונות הפתוחים שנערכו עם המנהיגים מהאזור ועם התושבים המקומיים. מטרת הסקר הייתה להבין את רמת המודעות וההערכה של תושבי המקום לגבי השירותים שהם מקבלים מסביבתם הטבעית. מהראיונות הפתוחים למדנו שהמונח 'שירותי המערכת האקולוגית' איננו מוכר או מובן לנשאלים, ולכן לא השתמשנו במונח זה באופן מפורש בסקר. במקום זאת שאלנו לגבי שירותי המערכת באופן עקיף. השתמשנו בשתי קבוצות של שאלות מתוך הסקר: 

• רמת ההנאה מ-15 מאפיינים שונים של הסביבה.
• תפיסת התלות הכלכלית ב-9 משאבים שונים בסביבתם, כמייצגים את שירותי האספקה ושירותי התמיכה של המערכת האקולוגית. 

תוצאות הסקרים נותחו והושמו בתרשימים, תוך שימוש ב-ANOVA חד-צדדית כדי להשוות את התוצאות בין המשיבים הישראלים לירדנים. 

תוצאות

הראיונות הפתוחים – כדי להציג את המידע האיכותי באופן תמציתי, ריכזנו את המידע בטבלה 1, שמסכמת את שירותי המערכת העיקריים שציינו המרואיינים. בהמשך לטבלה 1, אנו מסבירים את הממצאים באמצעות ציטוטים שמציגים את התייחסות התושבים לשירותי מערכת ספציפיים. חילקנו את שירותי המערכת לשני סוגים: שירותי אספקה ושירותי תרבות, ולתת-קטגוריות התואמות את הגדרות פרויקט המילניום להערכת מערכות אקולוגיות ^[24]. הטבלה אינה כוללת שירותי תמיכה ובקרה משום שאלו כמעט לא הוזכרו על-ידי המרואיינים (חוץ ממים, שזוהו גם כשירות תמיכה). למטרת השוואה, הטבלה מפרידה בין שירותים שהזכירו הישראלים בלבד, הירדנים בלבד, ושניהם במשותף. 

טבלה 1

מגוון שירותי המערכת האקולוגית על פי תושבי הערבה משני צִדי הגבול

ניתן לראות שסביבת הערבה הדרומית שונה עבור כל צד. הישראלים תיארו את הסביבה בדרך כלל כנווה מדבר הכולל את תחום היישוב הירוק עם צמחי נוי ודשא, השטחים החקלאיים והמטעים, נוסף על המדבר מסביב. ישראלית: "אני מוקפת בעצים ודשא, ובמעגל החיצוני יש נוף מדברי". הירדנים תיארו את הסביבה כמדבר, ללא הפרדה בין יישובם לשאר המדבר. יש לציין שסביב יישוביהם אין גדרות, וכמעט שאין בהם צמחי נוי. השטחים החקלאיים המעטים שקיימים כמעט אינם נראים בנוף, והכניסה אליהם שלא לצורך עבודה אסורה על התושבים. על כן, כשהישראלים תיארו את השירותים שהם מקבלים מסביבתם, הם ציינו גם את השירותים שהם מקבלים מהשטחים החקלאיים. הירדנים, לעומתם, תיארו רק את שירותי הסביבה המדברית.

בתפיסת שירותי האספקה לשני הצדדים רב השונה על הדומה. בצד הישראלי, השימוש בשירותי האספקה הוא בעיקר למטרות תעשייה, והמשאבים שנעשה בהם שימוש הם בעיקר השמש, היובש, החול ומי האקווה. הירדנים, לעומתם, עושים שימוש בחיות, בעצים, בשיחים ובמי המעיינות לאספקת צורכיהם הבסיסיים. באשר למשותף ביניהם – חקלאות וגידול חיות – ממכלול התשובות ציינו הישראלים בעיקר את החקלאות והירדנים את גידול הצאן. 

המכנה המשותף בין שני הצדדים גדול יותר בתפיסת שירותי התרבות, אך הוא תיאורי ומפורט יותר בצד הישראלי. המשותף התבטא בעיקר בהתפעלות מהנוף, בהנאה מהשקט ומהמרחב הפתוח וברוגע שמשרה המדבר. ישראלי: "ההנאה שאני מקבל מהטבע והנוף מפצה על עבודתי המשעממת". ירדנית: "אני אוהבת את ההרים מוקדם בבוקר, הם גורמים לי להרגיש טוב וכל בעיותיי קטֵנות". תחושת הקֶשר החזקה למקום חזרה על עצמה לעתים קרובות. ירדני: "זוהי אדמתנו, פה אני חי כל חיי, גם אם ייקחו אותי למקום אחר אחזור לפה". ישראלית: "אני מאוד קשורה לסביבה, זאת הסביבה שבה אני מרגישה בבית במלוא מובן המילה. המשפחה שלי, כל זיכרונותיי מפה…".

שני הצדדים דיברו על חוויית העוצמה של תחושת ה"לבד" במדבר, אם כי בצד הישראלי הזכירו יותר את תחושת נוכחות האל. בשני הצדדים הרבו לתאר פעילויות פנאי בסביבה. בעוד שני הצדדים נהנים מטיפוס הרים, מטיול במדבר, מלינה בחוץ ומצפייה בכוכבים ובחיות בר, לכל צד גם פעילויות ייחודיות לו. הירדנים ציינו: ציד, רכיבה על גמלים וחמורים, פיקניקים ועישון נרגילה, ואילו הישראלים ציינו: משחקים בדיונות החול, צפרות, רכיבה על אופניים ועל סוסים וטיולי ג'יפים במדבר ובשטחים החקלאיים. קיים הבדל ניכר בין שני הצדדים בנוכחות התיירות שקיימת בצד הישראלי, וחסרה בצד הירדני, אך מוזכרת פעמים רבות כתחום שהיו רוצים לפתח.

נושא מעניין שחזר על עצמו בראיונות (בעיקר עם הישראלים) היה שירותי התרבות שהשטחים החקלאיים מספקים. ישראלית: "אנו שומרים על החקלאות, על אף שאינה רווחית, בין השאר גם מתוך אידֵאולוגיה שצריך להיות איזשהו קשר בין הקרקע לבין היישוב, וכדי שלא יהיה ערעור לגבי המקום שבו היישוב נמצא". ירדנית שעובדת בחקלאות: "אף על פי שאני מקבלת משכורת נמוכה אני שמחה שאני לומדת כיצד לגדל ירקות, לשתול ולזרוע". 

להלן אנו מציגים את תוצאות הסקרים הכמותיים, שתורמות לתוצאות האיכותיות באיתור ובהפרדה בין נטיות כלליות בחברה לבין דעות ייחודיות של תושבים ספציפיים.

סקרים – התוצאות לשאלה: "אנא דרג את המאפיינים הבאים של סביבתך לפי המידה שבה אתה נהנה מהם או מעריך אותם" נמצאות באיור 2. 

איור 2

דירוג מידת ההנאה/ ההערכה מהמאפיינים השונים של סביבת הערבה הדרומית

הנתונים מוצגים עם סטיית תקן. הדירוג נע בין 1 – שונא, ל-5 – אוהב מאוד.

(p* < 0.05; p** < 0.01; p*** < 0.001)

בתשובות לשאלה נמצאו הבדלים מובהקים. נוף, הרים, שקט, אלמוגים, עצי שיטה ושיחים – מוערכים מאוד על-ידי הירדנים והישראלים, אך בכל המקרים חוץ משניים (שקט ושיחים), ישראלים העריכו את מאפייני סביבתם באופן חיובי יותר מאשר הירדנים. כמו כן, היו מאפיינים שהישראלים היו ניטרליים לגביהם והירדנים העריכו באופן שלילי: צחיחות/יובש, בוהק/בהירות, מרחק משאר הארץ וחרקים. חוץ מההבדלים הללו רואים מגמה דומה בדירוג המאפיינים הכללי בין הירדנים לישראלים, עם ארבעה יוצאי דופן (מרחב פתוח, שקט, שיחים ויובש) (p < 0.05). 

באשר לשימוש במשאבי הטבע או בשירותי הסביבה עבור רווח כלכלי כלשהו, נאסף מידע סידורי לגבי רמת התלות ב-9 שירותי מערכת או תנאים סביבתיים. התוצאות מוצגות באיור 3. 

ניתן לראות שהישראלים מודעים יותר לתלותם הכלכלית בכל המשאבים, ומעניקים חשיבות גבוהה במיוחד למים, לאדמה, לשמש/חום ולשטח פתוח. הדירוג של הירדנים נמוך עבור כל הגורמים, אף על פי שהמים, האדמה, השטח הפתוח והחיות קיבלו דירוג יחסי גבוה. יותר מההבדלים בעצם ההערכה, מעניין ההבדל בסדר של הגורמים. עבור הירדנים, השמש והחום מהווים בעיקר בעיה ואין הם תופסים אותם כמשאב כלכלי. לעומת זאת, הם תופסים חיות כמשאב השלישי בחשיבותו לעומת הישראלים הממקמים אותו שישי.

איור 3

דירוג של רמת החשיבות של שירותי המערכת והתנאים הסביבתיים לרווח כלכלי

הנתונים מוצגים עם סטיית תקן. הדירוג נע בין 1 – בכלל לא, ל-4 – היציבות הכלכלית שלי תלויה במשאב זה.

דיון ומסקנות

ממצאי מחקר זה חושפים מגוון רחב של שירותי אספקה ושירותי תרבות, שאוכלוסיות מקומיות בערבה הדרומית עושות בהם שימוש. התדירות ורמת המודעות של השימוש בשירותים אלו משתנות לאורך הגבול הפוליטי. עם זאת, התגלה שאזור צחיח זה מדגיש במיוחד את שירותי התרבות. 

מודעות והערכה רבה ניתנו לשירותי התרבות משני צִדי הגבול. שקט ונוף היו בולטים בהערכה הגבוהה שקיבלו וצוינו פעמים רבות. כך גם שירותי בילוי והנאה, שהתבטאו בפעילויות בסביבה, עם הבדלים מסוימים בין הצדדים בסוגי הפעילויות. הערכים הרוחניים והנפשיים של המדבר, בהיותו שטח פתוח, מלא עוצמה ובעל קצב אִטי המאפשר להיות לבד, להירגע מלחצי היום-יום ולהרהר בחיים, הוזכרו רבות גם כן. התגלה שהתושבים קשורים מאוד למקום; גם תושבים שהביעו רצון לנסות לחיות בסביבה אחרת, ירוקה או עירונית יותר, היו בעלי תחושת בית וזהות מקומית חזקה מאוד, או כפי שחלקם ניסחו זאת: 'זהות מדברית'. 

באשר לשירותי האספקה, ניתן לראות שהתושבים משני הצדדים התקשו בתיאור שירותי האספקה שהם מקבלים מסביבתם ובדירוג התלות בהם. שירותי האספקה שציינו שני הצדדים היו מי האקווה, האדמה החולית והאקלים עבור החקלאות (במיוחד גידול תמרים) וגידול החיות. עם זאת, רבים מהנשאלים העדיפו לתאר את המחסור בשירותים או את השירותים השליליים של סביבתם. שירותי מערכת שליליים (disservices) הם מונח חדש יחסית בספרות שירותי המערכת ^{[3, 26]}. תושבים רבים ציינו את אי-שביעות רצונם מתנאים סביבתיים שונים: סופות אבק/חול, חום כבד, חרקים, יובש, אדמה מליחה, כמות המים המועטה ואיכותם הנמוכה והמחסור בירוק. 

מההשוואה בין שירותי המערכת שהחברות משני צִדי הגבול מקבלות מסביבתן נראה כי אף על פי שהמשאבים לשירותים זהים, בהיותם ניתנים מאותה מערכת אקולוגית, יש הבדלים בהערכת השירותים. בצד הירדני משתמשים התושבים יותר בשירותים הטבעיים של סביבתם, כגון גשם, חיות לציד, אדמה וצמחים לרעיית צאן ולהסקה. למרות זאת הם כמעט לא ציינו תלות כלכלית במשאבים אלו (טבלה 1, איור 3). לעומת זאת, הישראלים המשתמשים בעיקר בשמש/חום, באדמה החולית, במי האקווה, בשטחים פתוחים וביובש, זיהו תלות כלכלית גבוהה בהם. באופן כללי, רמת החשיבות של שירותי המערכת לרווח כלכלי נתפסת בעיני הישראלים כגבוהה יותר מאשר אצל הירדנים (איור 3). כמעט כל המשאבים הפוטנציאליים נתפסו כחשובים לחברה הישראלית, בעוד שבחברה הירדנית אף משאב לא עבר את הערך 2, שמשמעותו "קצת". אחת הסיבות לממצא זה יכולה להיות שכיום מבוססת רוב כלכלת התושבים הירדנים על עבודות חוץ צבאיות וממשלתיות, לעומת כלכלת הקיבוצים שעדיין מתבססת ברובה על המטעים, על משק החיות, על תעשייה (כמו מחלבה, מפעל אצות ותחנות חשמל סולָריות) ועל תיירות. על כן, נתפס השימוש של הירדנים במשאבים כמקור לקיום יום-יומי ולא כמקור הכנסה כלכלית. 

בעוד שישנם מספר ערכים (כגון נוף ושקט) המוערכים על-ידי שני הצדדים, ישנם מאפיינים רבים המוערכים הרבה יותר על-ידי ישראלים (איור 2). מאפיינים אלו הם מאפיינים ייחודיים למדבר, לריחוק ולאזור בעל צפיפות אוכלוסין נמוכה. המאפיין היחיד שקיבל ערך גבוה יותר בצד הירדני הוא שיחים. את הסיבות לחשיבות הגבוהה של השיחים ציינו הירדנים בראיונות הפתוחים: מזון למרעה, צל ומקור דלק למדורות לבישול, לחימום ולבילוי. ההסברים העיקריים להבדלים בין הירדנים לישראלים בהערכת השירותים הם הפערים הכלכליים והתרבותיים. הבדלים כגון התיירות, אנרגיות מתחדשות, החקלאות ומשק החיות התעשייתי, שמפותחים מאוד בצד הישראלי ובסיסיים ביותר או חסרים בצד הירדני, נובעים בעיקר מהפער הכלכלי בין ירדן וישראל. אך הבדלים כגון בחירה בסוג חיות המשק – פרות בצד הישראלי ועִזים בצד הירדני, בסוג החיה לרכיבה בחוץ – סוס לעומת גמל, והאִטיות שהחקלאות בצד הירדני מתפתחת בה – בחברה בדואית שבאופן מסורתי התבססה על מרעה ולא על חקלאות ^{[23 ,9]}, מעידים על פערים תרבותיים. כמו כן, בעוד הישראלים הגיעו למדבר חדורי אידֵאולוגיה ומוטיבציה ליישב את הספר, לגאול את השממה ולהקים יישובים חקלאיים, הבדואים חיו במדבר מאז ומתמיד, ועוברים כיום באִטיות את ההסתגלות לתכניות הממשלה ליישבם ביישובי קבע. עם זאת, אנו סבורים שנדרש מחקר המשך, כדי להבדיל בין ההשפעות של התרבות, הכלכלה והבדלים כלכליים-חברתיים אחרים ^[16] שלא נמדדו במחקר זה, על השימושים השונים בשירותים. 

לסיכום, מחקר זה מדגיש את היתרונות של שילוב שיטות מחקר סוציולוגיות/אנתרופולוגיות להערכת שירותי המערכת האקולוגית. אנו טוענים ששיטות אלו משלימות את ההערכה הכלכלית והאקולוגית של שירותי המערכת, בכך שהן מספקות הערכות איכותיות של בעלי העניין בזיהוי ובהערכת החשיבות של שירותי תרבות לחיי התושבים ובגילוי הבדלים בין התפיסות של חברות ותרבויות שונות לגבי השירותים. סדרי העדיפויות של בעלי העניין שחשפו הסקרים והראיונות, יכולים לספק לקובעי המדיניות מידע חשוב שבעזרתו הם יכולים לעצב מדיניות מתאימה יותר כלפי הציבור לקראת ניהול בר-קיימא של מערכות אקולוגיות. דוגמה לכך היא שתושבי הערבה משני צִדי הגבול ציינו את החשיבות הרבה בשימור שירותי התרבות הייחודיים לאזור, כגון נוף, שקט ואתרי בילוי בטבע, תוך הבנה שפיתוח אזורי הוא בעל חשיבות ניכרת להישרדותם הכלכלית. יוזמות פיתוח, כגון כריית חולות סמר ובניית המלון בעמק ססגון, גוררות התנגדות מצד הישראלים בשל פגיעתן בשירותי התרבות היקרים להם. לעומת זאת, יוזמות פיתוח של אנרגיות מתחדשות ותיירות אקולוגית גוררות התנגדות פחותה עקב היותן חדשניות, סביבתיות ומותאמות לשירותים הייחודיים של האזור. אצל הירדנים בולט במיוחד הרצון לפיתוח כלכלי, וייתכן שלמען ביטחון כלכלי הם יהיו מוכנים לוותר על יותר שירותי תרבות מאשר הישראלים. אך עם זאת, סוג הפיתוח שהם ציינו היה בעיקר חקלאות ותיירות, בניגוד למפעלים ולתעשיות שהזכירו הישראלים. כלומר, נראה כי הם מעוניינים בפיתוח שפגיעתו בשקט הייחודי לאזור ובפעילויות האהובות עליהם, כמו רעיית צאן וציד, תהיה פחותה. 

תודות

ברצוננו להודות למרכז המדע ים המלח וערבה ולמשרד לשיתוף פעולה אזורי, שעזרו במימון המחקר, וכן לשותפינו הירדנים, שעזרו בביצוע המחקר בירדן.