התגברות המודעות הסביבתית בכלל, ובקרב תאגידים בפרט, יוצרת סוג חדש, מעניין ומאתגר של מערכת יחסים בין ארגוני סביבה לא ממשלתיים לבין תאגידים עסקיים, שלאורך שנים עמדו משני צִדי המתרס. שיתופי פעולה מסוג זה הם חשובים, אך הם מעלים גם בעיות אתיות וחשש מפני ניצול לרעה של התדמית הסביבתית החיובית של התאגיד לצורך פעילות בלתי סביבתית

ישראל עומדת להיות הצפופה במדינות המערב, ומאפייניה מציבים אתגר תכנוני גדול בפנינו. ריבוי היוזמות הסותרות לא רק שלא יפתור את מצוקת הדיור, אלא יביא לפיתוח בזבזני, לפגיעה בעתודות השטחים הפתוחים ולהנצחת מצבן העגום של מרכזי הערים בישראל. עדיין לא מאוחר לעצור את היוזמה להקמת הותמ"ל, ולרכז מאמץ במימוש עתודות הקרקע העצומות למגורים בדרך של חידוש עירוני ובאמצעות הליכי תכנון מאוזנים, הוגנים ושקופים

מעבר לנזק אקולוגי נרחב, זריקת פסולת בטבע היא ביטוי לתופעה עמוקה יותר, ולמעשה ליחסו של האדם למרחב הטבעי

בדיוק לפני 40 שנה, על רקע פינוי סיני והעברת תשתיות רבות לנגב, התכנסו אנשי רוח לדון במתח המתקיים בין פיתוח ושמירת טבע – עמוס עוז, חיים גורי, עמוס קינן וס' יזהר

לעת כתיבת שורות אלה אנו עושים צעדים ראשונים של חזרה לשגרה, ובמסגרתם נשאלת השאלה הבלתי נמנעת – מהם הלקחים שיש ללמוד מהמגפה, ומה עלינו לשנות ברמה האישית, הלאומית והבין-לאומית כדי להגדיל את החוסן האנושי מפני מגפות ובכל

מצב האכיפה הסביבתית האזרחית בישראל רחוק מלהשביע רצון, והוא אינו גורם משמעותי במאמצים לשיפור איכות הסביבה. כדי להשיג אכיפה סביבתית יעילה ומשפיעה יש צורך לבצע מספר תיקוני חקיקה משמעותיים

מחקר זה מבקש לזהות ולבחון את הגורמים והנסיבות המביאים לחדשנות במדיניות הסביבתית במערכת התכנון בישראל, ואת דרכי יישומה של חדשנות זו. בוצע ניתוח של חמישה חקרי מקרה בתכנון הסביבתי על ידי מודל תאורטי מקורי לניתוח חדשנות סביבתית במערכות תכנון ממסדיות

שני היבטים של המחאה: העירוניות, ותופעת הריכוזיות ושלטון התאגידים ממחישים את הקשר העמוק בין סביבה, חברה וכלכלה. אמנם המחאה החברתית עוררה בעיקר את הדיון החברתי-כלכלי, אך אין כל ספק כי פיתוח בר-קיימא, שיבטיח שוויון וצדק חברתי וסביבתי, מחייב תפיסה כלכלית-חברתית-סביבתית גם יחד

כדי להגן על ערכי הטבע, הנוף והמורשת שמדינת ישראל התברכה בהם, יש לעגן את השמירה עליהם באופן מחייב בין מטרות החוק החדש. צריך להבטיח כי מערכת התכנון תהיה מקצועית ואיתנה; חשוב ליצור מבנה היררכי בעל ראייה רחבה אשר יכוון את עיקר הפיתוח לשטחים המיועדים לכך ולא לשטחים הפתוחים. לצערנו, דבר מכל אלה אינו מצוי בחוק החדש