בקצרה
המתווה הלאומי לביטחון תזונתי לישראל בראי העבודה הסוציאלית הסביבתית
דסי פוסטן-אייזיק החוג לעבודה סוציאלית, המכללה האקדמית עמק יזרעאל; המרכז הבינתחומי לחקר עוני והדרה חברתית, אוניברסיטת חיפה
איתי גרינשפן בית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית, האוניברסיטה העברית בירושלים
רוני סטריאר המועצה הלאומית לביטחון תזונתי; המרכז הבינתחומי לחקר עוני והדרה חברתית, אוניברסיטת חיפה; המחלקה לעבודה סוציאלית, המרכז האקדמי רופין

ארגז תוצרת טרייה בחווה חקלאית. צולם במהלך סיור במסגרת סמינר 'צדק סביבתי וחברתי בעבודה סוציאלית', כחלק מתוכנית הלימודים במכללה האקדמית עמק יזרעאל | צילום: דסי פוסטן-אייזיק
מאת
יותם לוי
המועצה הלאומית לביטחון תזונתי; בית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית, האוניברסיטה העברית בירושליםדסי פוסטן-אייזיק
החוג לעבודה סוציאלית, המכללה האקדמית עמק יזרעאל; המרכז הבינתחומי לחקר עוני והדרה חברתית, אוניברסיטת חיפהאיתי גרינשפן
בית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית, האוניברסיטה העברית בירושליםרוני סטריאר
המועצה הלאומית לביטחון תזונתי; המרכז הבינתחומי לחקר עוני והדרה חברתית, אוניברסיטת חיפה; המחלקה לעבודה סוציאלית, המרכז האקדמי רופיןמאת
יותם לוי
המועצה הלאומית לביטחון תזונתי; בית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית, האוניברסיטה העברית בירושליםדסי פוסטן-אייזיק
החוג לעבודה סוציאלית, המכללה האקדמית עמק יזרעאל; המרכז הבינתחומי לחקר עוני והדרה חברתית, אוניברסיטת חיפהאיתי גרינשפן
בית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית, האוניברסיטה העברית בירושליםרוני סטריאר
המועצה הלאומית לביטחון תזונתי; המרכז הבינתחומי לחקר עוני והדרה חברתית, אוניברסיטת חיפה; המחלקה לעבודה סוציאלית, המרכז האקדמי רופיןהזכות לביטחון תזונתי היא זכות יסוד חברתית אוניברסלית שמהותה, לפי אמנות בין-לאומית, גישה סדירה, יציבה, זמינה וריבונית למזון באיכות ובכמות המאפשרת קיום אנושי בסיסי [1, 5]. ביטחון תזונתי הוא היעד השני בראש רשימת יעדי הפיתוח בר-קיימא של האו"ם (SGDs), המוגדר כך: "לשים קץ לרעב, להשיג ביטחון תזונתי ותזונה משופרת ולקדם חקלאות בת-קיימא" [8]. החוק הישראלי מגדיר ביטחון תזונתי כ-"אפשרות לצרוך באופן סדיר מזון הכולל את כל רכיבי התזונה הנדרשים להתפתחות תקינה ולבריאות האדם" [2].
אי-ביטחון תזונתי הוא מצב מסכן חיים שעלול, בין היתר, לפגוע בבריאות וביכולת ההשתכרות של מבוגרים ואף לגרום לעיכוב התפתחותי אצל ילדים. לאי-ביטחון תזונתי יש גם השלכות שליליות על השתלבות חברתית ולכידות קהילתית, והוא מאיים על החוסן האישי, הקהילתי והלאומי. קבוצות אוכלוסייה פגיעות ומוחלשות – לרבות אנשים החיים בעוני, אוכלוסיות מיעוט תרבותיות ואתניות, אנשים עם מוגבלות, ואנשים החיים באזורי פריפריה – נמצאות בסיכון מוגבר לאי-ביטחון תזונתי ולהשלכותיו [1, 5].
המתווה הלאומי לביטחון תזונתי
בישראל שיעורי אי-ביטחון תזונתי גבוהים ביחס לשאר הכלכלות המפותחות בעולם [1, 3, 5]. בשנת 2023, למשל, כ-30% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל סבלו ממצב של אי-ביטחון תזונתי מתון המתאפיין בחוסר גישה יציבה למזון, ו-12.6% מהאוכלוסייה הבוגרת סבלו מאי-ביטחון תזונתי חמור, המקביל לרעב [1, 3]. בהשוואה בין-לאומית, בממוצע אחד מכל 13 אנשים מדינות המפותחות סובל מאי-ביטחון תזונתי, ואילו בישראל מדובר באחד מכל שבעה אנשים [1, 5].
לנוכח שיעורי האי-ביטחון התזונתי הגבוהים בישראל, הנושא זכה להכרה בחוק המועצה הארצית לביטחון תזונתי(תשע"א–2011) שעיגן את הקמתה ופעילותה של המועצה הלאומית לביטחון תזונתי [2]. המועצה מורכבת מנציגים של משרדי ממשלה וגופים ציבוריים, ותפקידה לייעץ לשר הרווחה והביטחון החברתי ולממשלת ישראל בקידום מדיניות להגברת הביטחון התזונתי של תושבי ישראל [1, 2]. נוסף על כך, המועצה פועלת להגברת השיח הציבורי, לפיתוח הידע, וכשומרת סף בנושא הביטחון התזונתי הלאומי של תושבי הארץ [1, 5].
במרץ השנה פרסמה המועצה את המתווה הלאומי לביטחון תזונתי – מסמך מדיניות המשרטט לראשונה את קווי המתאר למדיניות ביטחון תזונתי לישראל. לשם כתיבת המתווה הוקמו ופעלו צוותים ששילבו נציגים מהמועצה הלאומית, מומחים מהאקדמיה ואנשי מקצוע מארגוני החברה האזרחית מחמישה תחומים בעלי ממשקים לתחום הביטחון התזונתי: עוני ומדינת הרווחה; חינוך; אקלים, סביבה וקיימות; בריאות ותזונה; שלטון מקומי-אזורי. הצוותים הפיקו מסמכי מדיניות, שאוגדו למתווה המכיל המלצות חברתיות, משפטיות, כלכליות, פדגוגיות, בריאותיות וסביבתיות לקידום מדיניות ביטחון תזונתי. למתווה שבעה עקרונות ליבה חוצי-תחומים המהווים את הבסיס למדיניות הלאומית בַּנושא: הזכות למזון; הכרה בקשר בין עוני ובין אי-ביטחון תזונתי; אחריות ממשלתית; גישה דמוקרטית-השתתפותית; תפיסה רב-תחומית; היערכות בין-משרדית; ליווי מחקרי מדידה והערכה [1].
במתווה יש התייחסות וחיבורים למגוון תחומים. למשל, בחלק המאגד את עולמות האקלים, הסביבה והקיימות מובאת סקירה עדכנית על המגמות הנוכחיות ביחס לפעילות מערכות המזון בישראל ובעולם. מהסקירה עולה כי להפחתה בכמות התוצרת החקלאית בישראל ולירידה ביבול בעולם יש השלכות חמורות על אספקת המזון ומחירי המזון בישראל, בייחוד עבור אוכלוסיות החיות בעוני ואוכלוסיות פגיעות נוספות. על כן, המתווה מכיל המלצות לטווח הקצר והארוך שכוללות, בין היתר: קידום מערך מזון חסין ותמיכה בחקלאות המקומית; הקמת גוף מתכלל במשרד הרווחה והביטחון החברתי; עידוד חקלאות עירונית מקיימת; פיתוח ועידוד של עסקי מזון קהילתיים-מקומיים; ביסוס קשר ישיר בין חקלאים ישראלים לבין הצרכנים בשילוב מערכת שווקים עירונית; אימוץ רכיבי סל מזון בריא ובר-קיימא [1].

עבודה סוציאלית סביבתית: חיזוק הקשר בין מערכות המזון והרווחה
את סוגיית הביטחון התזונתי יש, לטענתנו, לבחון ולפתח גם דרך הפריזמה התאורטית של עבודה סוציאלית סביבתית. זוהי גישה הוליסטית וביקורתית, שהתפתחה בעשורים האחרונים, המקדמת את מעורבותן של עובדות סוציאליות בסוגיות של קיימות לנוכח אתגרי הסביבה והאקלים של המאה ה-21. הגישה מרחיבה את תחום העיסוק של המקצוע כך שיכלול לא רק מחויבות לזכויות אדם ולצדק חברתי, אלא גם מחויבות לצדק סביבתי ואקלימי. העבודה הסוציאלית הסביבתית מקדמת גישה שוויונית למשאבי סביבה והגנה מפני נזקים עבור כולם, אך מתמקדת בעיקר באוכלוסיות פגיעות. אימוץ של גישה זו במערכות הרווחה השונות יכולה לתרום לקידום הביטחון התזונתי [5, 6, 7].
את נושאי הביטחון התזונתי וביטחון המזון אפשר לפתח באמצעות הפריזמה הסביבתית, דרך פעולותיהן של עובדות סוציאליות לטיפול, לקידום ולסיוע לאוכלוסיות פגיעות בשירותי הרווחה הציבוריים ובארגוני החברה האזרחית. החיבור המוצע בין מערכות השירותים החברתיים לבין מערכות המזון המקומיות יכול להתבצע על-ידי עובדות סוציאליות הפועלות עם ולמען יחידים, משפחות וקהילות פגיעות [4]. לדוגמה, ברמה הפרטנית ניתן ורצוי לקדם חלוקת סלי מזון בריאים למקבלי השירות כדי להפחית צריכת מזון מזיק ואולטרה-מעובד. ברמה הקהילתית, מקצוע העבודה הסוציאלית מותאם במיוחד לסייע לקהילות לפתח מערכות מזון מקומיות כדוגמת גינת מאכל קהילתית, קואופרטיב מזון שכונתי וגם שותפויות בין עסקי מזון מקומיים ותושבים [4, 6, 7]. לאחרונה, למשל, התפתחו בישראל מיזמים מקומיים להצלת מזון ותוצרת חקלאית טרייה המונגשת לקהילות פגיעות ומוחלשות. ברמה הלאומית, מדיניות ביטחון סוציאלי, לצד ביטחון תזונתי, צריכה להיות מקודמת במשרד הרווחה והביטחון החברתי ולהתבסס על עקרונות הצדק הסביבתי והחברתי בהתאם להמלצות המתווה הלאומי לביטחון תזונתי ובהלימה עם יעדי פיתוח בר-קיימא של האו"ם [1, 4, 5, 6, 7, 8].
אימוץ הגישה הסביבתית בעבודה סוציאלית יכול לסייע בגישור ובסנכרון בין מערכות הרווחה והמזון תוך התייחסות למשאבים החברתיים והסביבתיים בצורה מכבדת, שוויונית, הוליסטית והשתתפותית. קווי מתאר לקידום מערכות חסינות, מקיימות עם ועבור אוכלוסיות פגיעות כבר נוכחים במתווה הלאומי לביטחון תזונתי. נוסף על כך, תיאום בין תהליכי המדיניות המקודמים במקביל במשרדי הממשלה שונים, לרבות הדגשת נושא ביטחון המזון במשרד החקלאות, מצביע על תחילתו של חיבור פוטנציאלי בין רווחה חברתית ורווחה סביבתית [1]. החיבורים הנרקמים בעת הזאת יכולים להוות הזדמנות לבחינה ולבנייה מחודשת של מערכות המזון ומערכות הרווחה, תוך התייחסות להשפעות המצטברות של שינוי האקלים ואירועי חירום כגון מלחמת חרבות ברזל, על האוכלוסיות הפגיעות בישראל. החיבורים הללו יכולים להגביר את הביטחון התזונתי וגם לקדם צדק חברתי, סביבתי ואקלימי למען הדורות הבאים.
תודות
לליאור גבריאל מאוניברסיטת תל אביב ומהמועצה הלאומית לביטחון תזונתי, לנתן לב מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומהמועצה הלאומית לביטחון תזונתי, וכן לג'ומאנה עדוי-גרייב מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
מקורות
- המועצה הלאומית לביטחון תזונתי. 2025. המתווה הלאומי לביטחון תזונתי. המועצה הלאומית לביטחון תזונתי, משרד הרווחה והביטחון החברתי.
- כנסת ישראל. 2011. חוק המועצה הארצית לביטחון תזונתי, תשע"א–2011.
- קסיר (קלינר) נ, פינס ר ופלאם נ. 2023. דוח העוני והאי-שוויון בהכנסות – 2022. המוסד לביטוח לאומי.
- קריגל ק. 2023. חברה במשבר, אקלים במשבר: כיצד שדה העבודה הסוציאלית יכול להוביל את ההיערכות למשבר הבא?. חברה ורווחה מ"ג(4): 518–534.
- שרביט ז"א. 2024. אי-ביטחון תזונתי במדינות מפותחות בעולם – מאפיינים, מענים ואתגרים, סקירה בין-לאומית: ירושלים: מכון מאיירס–ג'וינט–ברוקדייל.
- Dominelli L (Ed). 2018. The Routledge handbook of green social work. London: Routledge.
- Gray M, Coates J, and Hetherington T (Eds). 2013. Environmental social work. London: Routledge.
- United Nations. 2015. Transforming our world: The 2030 Agenda for Sustainable Development.

מהדורה מודפסת 










