פיתוח מדד פגיעוּת אקלים לאומי להערכת מאפייני הרגישות המגוונים של קהילות, תשתיות ואזורים

כולנו חשופים להשפעותיו של שינוי האקלים במידה כזו או אחרת, אך השינוי אינו צפוי לפגוע בכולם במידה שווה. בישראל, כמו בשאר מדינות העולם, אוכלוסיות מוחלשות נוטות להתגורר באזורים ובבתים פגיעים יותר לאיתני הטבע, להיות מועסקות בעבודות המצריכות שהות ממושכת בחוץ, ולהסתמך על תשתיות רעועות יותר. האוכלוסיות האלה אף מתאפיינות ברשת ביטחון כלכלית ותעסוקתית מופחתת, במוכנות נמוכה למצבי חירום ובסיכון מוגבר לחולי גופני ונפשי. זאת ועוד, אוכלוסיות מוחלשות נאלצות להתמודד עם תופעת העוני באנרגיה – קושי לעמוד בעלויות הנדרשות לצורך חימום או קירור הבית. מכאן, שפגיעתו של שינוי האקלים איננה נקבעת רק מעצם החשיפה לתופעות הנגרמות בגינו, אלא גם על-ידי מידת רגישותן של האוכלוסיות המתגוררות באזור ספציפי ושל המערכות המצויות בו. לפיכך, בהיעדר מאמצי היערכות מותאמים, שינוי האקלים צפוי להטיל נטל עודף דווקא על האוכלוסיות החלשות יותר בחברה, להנציח פערים חברתיים על רקע כלכלי, מגדרי, אתני ובריאותי ולהגביר את האי-שוויון ^{[2, 7]}.

רבים ממאמצי ההיערכות לשינוי האקלים, ברמה הלאומית וברמת השלטון המקומי, מופנים כיום לעבר היערכות פיזית לתנאים הצפויים, ואלה אכן פעולות חיוניות. עם זאת, כדי להפחית את מידת הפגיעות לא די בהיערכות שתיתן מענה למידת החשיפה בלבד. במקום זאת, יש לפעול להפחתת מידת הרגישות של משקי בית וקהילות וכן לשיפור יכולת ההסתגלות של רשויות, מוסדות ושירותים. בשל הרב-ממדיות של סוגיית הפגיעוּת להשלכות של שינוי האקלים, בניית חוסן בפני השינויים הצפויים מצריכה ניתוחים מבוססי-נתונים של הנסיבות החברתיות, הכלכליות, הטכניות והסביבתיות של כל אזור ואזור, על מערכותיהם השונות. ניתוחים מעין אלה יאפשרו הקצאת משאבים מושכלת, לצד פיזור צודק של הסיכונים הטמונים בשינוי האקלים, ושל התועלת הרבה והמגוונת הגלומה בהיערכות אליו.

הערכת פגיעותן של קהילות ומערכות לשינוי האקלים מצריכה ניתוח מושכל של מאפייני הרגישות הנבדלים שלהן. לביצוע ניתוח זה בצורה אחידה ומהימנה יש צורך בפיתוח מדד (אינדקס) פגיעוּת, שיאפשר לעמוד על מאפייני הרגישות המגוונים (הסביבתיים, החברתיים, הכלכליים, הבריאותיים וכאלה נוגעים לרציפות תפקודית) של קהילות ואזורים שונים. מדד פגיעוּת אקלים הוא כלי מתודולוגי לבחירת הנתונים הרלוונטיים והמהימנים ביותר, מבין שלל הנתונים הקיימים, לשקלול הנתונים הנבחרים לפי מפתח שעוצב לשם כך, ולעיבודם לכדי ערכים סטנדרטיים המאפשרים יכולת השוואה בין תאי שטח שונים ובין הקהילות המתגוררות בהם ^[5]. יכולת השוואה זו תאפשר בעתיד קביעה מושכלת של הקהילות, המגזרים והמערכות הרגישים ביותר לשינוי האקלים, תוך אפיון מדויק של אופי הפעולות הנחוצות והפתרונות הנדרשים להפחתת רגישות זו ולהגברת החוסן האקלימי של החברה בישראל.

מדד פגיעוּת מורכב בדרך כלל משלושה מֵמַדים: ממד החשיפה, ממד יכולת ההסתגלות וממד הרגישות (איור 1). כל אחד מן הממדים הללו מורכב ממחוונים (אינדיקטורים). במדדי פגיעוּת שונים ברחבי העולם מספר המחוונים נע בין בודדים לעשרות רבות ^[9]. שקלול המחוונים בהתאם לצורך מוגדר יפיק ערכים המייצגים את מידת הפגיעות לשינוי האקלים בחתך של אזור, קהילה, מגזר או תשתית. המחוונים הם אבני הבניין שמדדי הפגיעות מורכבים מהן. על כן, תהליך בחירת המחוונים וחלוקת המשקל ביניהם מעצב הלכה למעשה את תוקפו, מהימנותו ותועלתו של המדד כולו. בחירת המחוונים שירכיבו את המדד היא השלב הראשון, ההכרחי והמהותי, בפיתוחו של המדד ובעיצובה של מפת הפגיעוּת בכללותה. בחירת מחוונים היא תהליך רדוקטיבי במהותו, שבמסגרתו מספר גדול מאוד של סוגיות חברתיות, כלכליות וסביבתיות מצטמצם לכדי מספר מחוונים עיקריים. הרדוקטיביות בלתי נמנעת, אך כדי לבצעה באופן מושכל יש לבצע את התהליך תוך שיתוף והיוועצות עם מספר גדול של בעלי עניין ומומחים.

איור 1

שרשרת ההשפעה של מרכיבי החשיפה, הרגישות ויכולת ההסתגלות על פגיעוּת אקלים

מבוסס על בלק ואחרים, 2024 ^[1]. עיצוב: תמר רוזנר.

ניתן להבין את מושג הפגיעוּת באמצעות כלי אנליטי המכונה שרשרת ההשפעה (impact chain). כלי זה מגדיר 'פגיעוּת' כחוליה האחרונה בשרשרת המורכבת מהיבטי רגישות, חשיפה ויכולת הסתגלות. כל אחד מההיבטים האלה מושפע במידה נבדלת ממגוון משתנים סביבתיים, כלכליים וחברתיים. כימות ההיבטים ושקלולם הוא שמאפשר בסופו של דבר את הערכת הפגיעוּת בכללותה.

באפריל 2023 התכנסה במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב ועדת המומחים והמומחיוֹת לפיתוח מדד פגיעוּת אקלים. מטרת הוועדה הייתה ליצור את התשתית המקצועית לפיתוחו של המדד, וזאת באמצעות אפיון ובחירה של מחווני הרגישות שירכיבו מדד פגיעוּּת אקלים לאומי: הכלי המתודולוגי שעל בסיסו תפותח מפת פגיעוּת האקלים הלאומית.הוועדה כללה למעלה מ-100 מומחים ומומחיות משורה של מוסדות מחקר, משרדי ממשלה וארגוני החברה האזרחית, לצד נציגים נבחרים ממערכת הביטחון, מהשלטון המקומי ומהתעשייה. במסגרת הדיונים אופיינו האתגרים, המגבלות, הצרכים וההזדמנויות שבביצוע הערכת רגישות בכל אחד מהמישורים שנידונו. המומחים גיבשו רשימת מחוונים אפשריים ורלוונטיים הראויים להרכיב את המישור הנידון בממד הרגישות. באופן זה הומלץ על 130 מחוונים אפשריים, בחלוקה לארבעה מישורי רגישות (איור 2) ^[1].

איור 2

רשימת המחוונים המומלצים, בחלוקה למישורי רגישות

מספר הנקודות מתחת לכל תחום רגישות מסמל את מספר מחווני הרגישות באותו תחום. מבוסס על בלק ואחרים, 2024 ^[1]. עיצוב: תמר רוזנר.

מישור הרגישות החברתית-כלכלית עומד בליבו של המחקר על פגיעות האקלים ^[4]. כפי שצוין לעיל, לאוכלוסיות המוחלשות בחברה רגישות גבוהה יותר לפגעיו של שינוי האקלים, וזאת כפועל יוצא של תשתיות לקויות, רשת ביטחון כלכלית ותעסוקתית מופחתת, מוכנות מופחתת למצבי חירום, סיכון מוגבר לחולי גופני ונפשי ועוד. מנגד, משפחות אמידות יכולות להרשות לעצמן אמצעי הגנה יעילים יותר מפני פגעי משבר האקלים, החל ממגורים בבתים הבנויים בסטנדרט גבוה יותר וכלה בנטייה לעבודות שאינן חושפות את מבצעיהן לפגעי מזג האוויר. 22 מחווני מישור הרגישות חברתית-כלכלית שקבעה הוועדה נחלקים לארבעה תחומים: רגישות חברתית, רגישות כלכלית-פיננסית ברמת הפרט, רגישות כלכלית-פיננסית ברמת המשק ורגישות חברתית-כלכלית ברמת הרשות המקומית.

מישור הרציפות התפקודית עוסק בהערכת יכולתן של רשויות (ממשלתיות או מוניציפליות) להמשיך ולספק שירותים חיוניים גם בעיתות משבר. כל שירות כזה יושפע בצורה שונה ובמידה שונה מתרחישי אקלים שונים: הסיכונים הנובעים מהתחממות שונים מהסיכונים של הפחתה בכמות המשקעים, או מאלה של העלייה בתדירות אירועי גשם עזים ^[8]. זאת ועוד, בהערכת יכולתן של רשויות להמשיך ולספק שירותים חיוניים עלינו להביא בחשבון שני סוגים שונים של תרחישי שינוי אקלים: מצד אחד מצבי קיצון, ומצד שני חשיפה ממושכת לתנאי אקלים שונים. 63 מחווני מישור הרציפות התפקודית שנקבעו בדיון נחלקים לתשעה תחומים: אספקת מים, אספקת חשמל, תנועה ותחבורה, מערכות מזון, שירותי כבאות והצלה, טיפול בשפכים, מערכות תקשורת, הסביבה הבנויה ורגישות לסיכוני הצפות.

מישור הרגישות הבריאותית מתייחס למידת רגישותם של פרטים, קהילות או אוכלוסיות להשפעות בריאותיות שליליות בעקבות שינוי האקלים. בבסיס הצורך בהערכת הרגישות במישור הבריאותי ניצבת התובנה שישנו קשר ישיר בין היעדר שלומוּת פיזית ונפשית לבין הנטייה להיפגע באופן משמעותי יותר משינוי האקלים. שינוי האקלים ישפיע לרעה על בריאות הציבור גם כהשפעה ישירה של אירועי קיצון אקלימיים וגם כהשפעה נלווית, שמקורה במגמות שינוי אקלים הדרגתיות, בשינויים בפיזור הגאוגרפי של מזיקים, בתקלות באספקת אנרגיה ומים, או בחשיפה מוגברת לזיהום אוויר ^[10]. 25 מחווני מישור הרגישות הבריאותית שקבעה הוועדה נחלקים לשישה תחומים: התפלגות גילים, מצב רפואי, פריון ולידה, נגישות לשירותי בריאות, חשיפה למקורות זיהום ותחום עיסוק.

מישור הרגישות הסביבתית מתייחס להערכה ולאפיון של הפגיעה הצפויה לסביבה בישראל בשל שינוי האקלים. שינוי האקלים הוא גורם מרכזי המאיים על המגוון הביולוגי, ופגיעתו צפויה ללכת ולהחריף ^[6]. קצב השינויים שהמערכות האקולוגיות בישראל חוות משמעותי אפילו ביחס לשאר מדינות העולם, וזאת בשל מיקומה הגאוגרפי של ישראל במזרח התיכון המשתנה במהירות, וכן בשל היותה נקודת מפגש בין יבשות ואזורי אקלים, עובדה המגבירה את רגישות המינים. שינוי זה מצטרף למגוון הלחצים המופעלים ממילא על המערכות האקולוגיות, ובהם צמצום השטחים הטבעיים, ניצול יתר של משאבי הטבע, זיהום מים, קרקע ואוויר ומינים פולשים; הלחצים המופעלים על המערכות האקולוגיות בישראל מגבירים את רגישותן לשינוי האקלים, וכך האיום המוטל על המגוון הביולוגי גדֵל ^[3]. 20 מחווני מישור הרגישות הסביבתית שקבעה הוועדה נחלקים לחמישה תחומים: המגוון הביולוגי, מערכת אקולוגית – מאפיינים ביוטיים, מערכת אקולוגית – מאפיינים אביוטיים, מידת החשיפה לזיהומים וערך לאדם.

נוסף על כל אלה, הוועדה דנה בשיקולים הנוגעים לאינטגרציה בין מישורי הרגישות השונים, ובין ממדי הפגיעוּת המרכיבים את המדד, ובהם אופן החלוקה של שטח המדינה לתאי שטח עבור כל אחד ממישורי הרגישות, התאמת המדד למגוון רחב של צרכים ושימושים, עיצוב המדד כך שיהיה ביכולתו לבטא פגיעה אפשרית באדם ובסביבה, וכן גיבוש המלצות מתודולוגיות עבור ביצוע האינטגרציה בין ממד הרגישות לשאר ממדי הפגיעוּת.

עבודת ועדת המומחים ^[1] – אפיון ובחירה של המחוונים שירכיבו מדד פגיעוּת אקלים לאומי – הניחה את התשתית המקצועית הראשונית לתכנון מושכל של פעולות היערכות עתידיות ולגיבוש מדיניות ממשלתית כוללת לנוכח מגמות האקלים הצפויות. בכך הסתיים שלב ראשון במיזם נרחב יותר למיפוי פגיעוּת אקלים בישראל, המקודם בימים אלה במשרד להגנת הסביבה. על בסיס מדד הפגיעוּת תפותח מפת פגיעוּת לאומית: ביטוי חזותי של ערכי הפגיעוּת המגוונים שיופקו עבור כל אזור ואזור בישראל. המפה תנגיש מידע מרחבי רלוונטי בנושאי פגיעוּת אקלים עבור קהל יעד מגוון, לרבות מקבלי ההחלטות בממשלה ובשלטון המקומי, גופי חירום והצלה וכן אנשי מקצוע מהמגזר העסקי. גם כאשר נראה שיש צרכים דחופים יותר מאשר היערכות לשינוי האקלים, על הממשלה לוודא את המשכיותו של מיזם חשוב זה, שיהווה כלי חיוני לקבלת החלטות מושכלת, לקידום אוכלוסיות מוחלשות, לווידוא רציפותם התפקודית של שירותים חיוניים גם בעת אירועי קיצון, ולהגנה על הסביבה והמערכות האקולוגיות אל מול לחצי שינוי האקלים.