שיקום קרקעות בשדות הנגב המערבי – השבת קרקעות לשימוש חקלאי מיטבי

מאז השבעה באוקטובר שטחים חקלאיים נרחבים בנגב המערבי משמשים לפעילות צבאית רבה, הכוללת בין השאר תנועת טנקים וכלי רכב צבאיים אחרים. בעקבות פעילות זו חלה פגיעה חמורה במבנה הקרקע ובפוריותה, בכושר קליטת מים וחומרים מהקרקע וכן בכושר הצימוח של הגידול החקלאי. לכך עלולות להיות השפעות מרחיקות לכת על היצרנות החקלאית ועל האיכות והכמות של היבול בטווח הקצר והארוך.

הפגיעות בשדות החקלאיים הן תוצאה של שחיקה והידוק של הקרקע. שחיקה של שכבת הקרקע העליונה חושפת את השכבות הפוריות העליונות לסחיפה (erosion) של קרקע על-ידי מים ורוח. הידוק קרקע פוגע במבנה הקרקע לעומק, בחלחול ובניקוז מים. הנזקים האלה מחמירים כאשר הקרקע רטובה, כפי שאכן קרה במרבית השטחים בפעילות הצבאית בתקופת הגשמים. יתר על כן, שכבות קרקע נוספות, עמוקות יותר, נפגעות בשטחי כינוס ובבסיסים זמניים, שנחפרות בהם סוללות ומחפורות. נוסף על הפגיעה בקרקע עצמה, נפגעות גם תשתיות השקיה וניקוז. לצד הנזקים האלה, בשדות רבים גורמת הפעילות הצבאית לזיהום מסוגים שונים – מצעים (תערובת אבן גרוסה, המפוזרת על הקרקע בשטח לצורך תנועת כלי רכב עליה) הפוגעים בהרכב, במבנה ובפוריות של הקרקע וכן פסולת, מתכת ואשפה מסוגים שונים הפוגעות בכלים החקלאיים וביבול הנאסף מהשדה. לכל אלה יש השלכות ישירות על פוריות הקרקע, והם פוגעים בתפקודה כמשאב החיוני לצמח.

במהלך החודשים האחרונים אגף שימור קרקע במשרד החקלאות עורך מיפוי של נזקים בשדות החקלאיים לתיעוד סוגי הנזקים ומידת חומרתם באזורים שונים שנפגעו. על בסיס ניסיון שהצטבר ממלחמות קודמות ומיפוי הנזקים שהן גרמו, גובשו באגף, בשיתוף חקלאים, מדריכי שה"מ (שירות ההדרכה והמקצוע של משרד החקלאות) ואנשי מקצוע נוספים, המלצות לטיפול בנזקים השונים בהתאם למידת חומרתם. השלב הראשון הנדרש לפני תחילת השיקום הוא ניקוי יסודי של מפגעי הזיהום, וההמלצות מתייחסות בעיקרן להיבטים של אופן עיבוד הקרקע, הוספת חומר אורגני, התאמת פעולות השיקום לעונה, תזמון ביחס למחזור הגידולים ולתוכניות הגידול בכל שדה וכן הערכה לזמן הנדרש לשיקום הקרקעות ^[1]. מיפוי הנזקים נעשה בסיורים משותפים עם חקלאים בשדות השזורים בין השטחים הפתוחים הטבעיים והטבעיים למחצה.

שיקום הקרקעות הוא תהליך מתמשך והכרחי עבור השבת הקרקע לשימוש חקלאי מיטבי (כלומר, הפקת הערך הכלכלי המרבי של הקרקע, הנגזר מהיבול החקלאי שלה), והמיפוי נועד לשמש כלי מקצועי לביצועו. פעילותו העיקרית של האגף לשימור קרקע וחקלאות בת-קיימא בימי שגרה היא בעידוד וביישום של ממשקי חקלאות בת-קיימא (המכונה גם חקלאות משמרת או חקלאות מחדשת) באמצעות הדרכה מקצועית ומתן תמיכות ישירות לחקלאים. העקרונות המנחים של הממשקים האלה כוללים הפחתה של פעולות עיבוד הקרקע למינימום (אי-פליחה), חיפוי צמחי לאורך השנה (גידולי שירות) וקיום של מחזור גידולים ^[3]. לחקלאות בת-קיימא מגוון סוגי תועלת לשימור ולטיוב של משאב הקרקע, כגון הפחתה של סחיפת קרקע, שיפור מבנה הקרקע ופוריותה, הגדלת תכולת החומר האורגני, הגדלת אוגר המים בקרקע, המגוון הביולוגי בקרקע ועוד ^[4]. בעשרים השנים האחרונות יש עלייה במעבר לשימוש בממשקים של חקלאות בת-קיימא בישראל עם הבדלים בין ענפי הגידול השונים ^[2].

ממשקי חקלאות בת-קיימא עשויים לשפר את ערכם של שטחים חקלאיים כספקים של שירותי מערכת אקולוגית נוספים ומגוונים עבור הגידול החקלאי ועבור המערכת האקולוגית ככלל. לדוגמה, גידולי שירות עשויים להגדיל את המגוון הביולוגי ולתמוך בשירותי האבקה והדברה ביולוגית לגידול החקלאי, כמו גם לתרום לרציפות המסדרונות האקולוגיים במרחב ואף להעלות את ערכי הנוף ^[5].

מכאן, ששיקום מיטבי של השדות החקלאיים ככלל וקידום היישום וההטמעה של חקלאות בת-קיימא בפרט, ראויים למאמץ משותף ולתמיכה של מגוון בעלי עניין, נוסף על החקלאים ומשרד החקלאות. עובדת היותם של השדות החקלאיים נדבך מרכזי בכלל השטחים הפתוחים בנגב המערבי מגבירה את החשיבות של תפקודם המיטבי כחלק מהמערכת האקולוגית במרחב.