לצאת מהזבל – הקמת מתקנים לייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים באתרי פסולת בלתי חוקיים

אתרי פסולת בלתי חוקיים בלב השטחים הפתוחים בנגב המערבי הם מפגע סביבתי נפוץ ^{[3, 6]}. בגלל הפעילות החקלאית הנרחבת באזור זה לעיתים קרובות מדובר בפסולת חקלאית, שבשל עלויות פינוי גבוהות, פתרונות פינוי קודמים שכשלו וחסמי אסדרה שונים, נשארת בשטח ^[5]. המצבורים גדלים עם הזמן, ואז מושלכת אליהם פסולת מסוגים אחרים. פסולת נוספת מושלכת על-ידי עבריינים ^{[2, 3, 6]}. פסולת בלתי חוקית באזורים פתוחים מזהמת את הקרקע, האוויר והמים, פולטת גזי חממה, פוגעת במערכות אקולוגיות מקומיות ובחיות בר, עלולה ליצור נזק סביבתי לטווח הקצר והארוך, ופוגעת בבריאות האדם ^{[4, 5]}.

השלכה בלתי חוקית של פסולת בישראל היא במובנים מסוימים שילוב של תרבות עבריינית ושל תמריצים כלכליים שליליים. כלפי רבים מהעבריינים המשליכים פסולת באופן בלתי חוקי לא מבוצעת אכיפה בשל מיעוט פקחים האמונים על תפיסתם בשעת מעשה והשגת ראיות המספקות ברמה פלילית, כלומר מעל לספק סביר ^{[2, 4]}. נוסף על כך, קיים תמריץ כלכלי ברור, בייחוד לגורמים עברייניים ^{[2, 3, 6]}, להשלכה בלתי חוקית של פסולת, מאחר שכך נחסך תשלום היטלי ההטמנה. הצד השני של המטבע הוא היעדר תמריץ כלכלי לפינוי הפסולת ולשיקום האזור שהושלכה בו. אדרבה, על גורם שירצה לפנות את הפסולת יושתו לא רק עלויות תפעול הפינוי, אלא גם עלויות ההטמנה.

המערכת הכלכלית שלנו מבוססת על מחזור חיים קווי ובזבזני למוצרים – מהמדף לאשפה – וערך המוצר פוחת לאורך חייו. לעומת זאת תפיסת העולם של הכלכלה המעגלית מתמקדת בניסיון להבין כיצד הפסולת יכולה ליצור הון במקום לצמצם אותו. בראייה זו יש לחשוב ולטפל במצבורי הפסולת הקיימים כפי שניגשים לכריית חומרי גלם מהקרקע, ולהבין כיצד עוברים מפסולת למשאב. על פי גישה זו, לריכוזי פסולת יש ערך כלכלי גבוה. על כן, יצירת תמריץ כלכלי מבוסס שוק – שותפות בין בעלי קרקע ליזמים שיפנו את הפסולת על חשבונם בתמורה להקמת מתקנים לייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים – תתרום לשיקום אתרי הפסולת החקלאית ותצמצם את הצורך באכיפה.

גם אתרי פסולת וגם מתקני אנרגיה ממקורות מתחדשים ממוקמים על שטחים פתוחים. במדינת צפופה כישראל ניתן לחסוך בשטח על-ידי שימוש משני באתרי הפסולת להקמת מתקני ייצור אנרגיה (כלומר, הוספת שימוש של מתקן הנדסי לקרקע חקלאית או לשטח פתוח). בתהליך זה בשלב ראשון תסולק הפסולת, במקומה יוקם מתקן אנרגיה ממקורות מתחדשים, כגון ביוגז או מתקן סולארי כשלב ביניים, תוך שיקום הקרקע, ובתום חיי המתקן (כ-20 שנה) יוחזר השטח לשימושו המקורי.

בדו"ח שהציג אשכול רשויות הנגב המערבי נכתב כי מכשול גדול בטיפול בפסולת החקלאית בשטחם הוא פתרונות הקצה ^[5]. הקמת מתקני ביוגז תאפשר טיפול בפסולת החקלאית האורגנית באתר עצמו ללא צורך בפינויה, והיא יכולה להוות פתרון קצה גם לפסולת חקלאית מהאזור. בעזרת ניתוח כמות הפסולת החקלאית האורגנית האזורית הפוטנציאלית ומיפוי המוקדים במרחב ניתן יהיה למקם את המתקן במיקום מרכזי, במרחק הובלה קצר ממוקדים אלה, כך שישתלם לבעלי הקרקעות לפנות את הפסולת משטחם אל המתקן באופן תדיר, ולא להשאירה בשטח. ניסיונות של רשויות הנגב המערבי לטיפול בפסולת באמצעות שימוש משני לפני המלחמה כשלו בשל חסמי אסדרה. עם הקמת מנהל תקומה וההתגייסות הממשלתית לשיקום חבל ארץ זה נוצרה אפשרות לקדם במהירות אסדרה שתסיר חסמים ותקל על התנאים להקמת מתקני אנרגיה ממקורות מתחדשים בשימוש משני, וכן להקצות תקציבים לעידוד בעלי קרקעות לפנות באופן שוטף את הפסולת החקלאית האורגנית אל פתרונות קצה מקומיים זמינים.

לשימוש המשני יתרונות רבים, ובהם שיקום השטח המזוהם, הפיכת הפסולת למשאב, חיסכון בעלויות פינוי הפסולת, הפקת אנרגיה ממקורות מתחדשים והשבת צומח מקומי כחלק מתהליך טיוב הקרקע לקראת השבתה לחקלאות.

נדבך נוסף של הכלכלה המעגלית הוא הפניית החשמל המופק ממתקני האנרגיה ממקורות מתחדשים לשימוש מקומי (כעת בהסדרה). דבר זה ייתר את הצורך בהקמת קווי הולכה ארוכים לאזורי ביקוש רחוקים, וישפר את נצילות החשמל. הקמת מתקני אנרגיה ממקורות מתחדשים במקום אתרי פסולת תשתלב היטב בתוכנית שמקדם משרד האנרגיה בעקבות אירועי שבעה באוקטובר להגברת ייצור החשמל הסולארי בעוטף עזה לכדי שליש מהייצור בישראל וניתוק התלות ברשת החשמל, כך שחבל תקומה ואזור הנגב המערבי יוכלו להפוך ל"אי אנרגטי" ^[1] מופחת פליטות.

בצד היתרונות הרבים קיימים מספר אתגרים. החשוב ביותר הוא מניעת היווצרות אתרי פסולת חקלאית חדשים, דבר המצריך שיתוף פעולה מלא של בעלי הקרקע החקלאית, המתחייבים להפעיל כראוי את מרכז הפסולת החקלאית שלהם (מפח"ק) כתנאי להקמת מתקן האנרגיה. נוסף על כך, להקמת מתקני אנרגיה בשטחים פתוחים יש השלכות הידרולוגיות, נופיות ואקולוגיות. בשלב התכנון המפורט של המתקן ניתן להציע פתרונות אקולוגיים והידרולוגיים לשזרוע מינים רלוונטיים, פתחי מעבר לבעלי חיים דרך הגדרות, טיוב הקרקע ומניעת סחיפתה באמצעות תוכנית ניהול נגר.

בגלל גודלו ואופיו החקלאי של הנגב המערבי הוא יכול לשמש חקר מקרה להיתכנות שימוש משני באתרי פסולת בלתי חוקיים כפתרון למפגעים ברמה מקומית ואזורית, תוך קידום מיזמי אנרגיה ממקורות מתחדשים במהירות ובאופן מיטבי. אם יוכתר בהצלחה ניתן יהיה לשכפל מודל זה באתרי פסולת רבים, צעד שיספק פתרון ארוך-טווח לבעיה דוחקת, שייטיב עם חבל ארץ זה ויהווה דוגמה לחיקוי במקומות נוספים.