מצב חיות הבר בישראל בעשור האחרון – עדות לתרומת פעולות השימור והממשק

תפיסת השימור של רשות הטבע והגנים, הנוגעת למערכות אקולוגיות טבעיות ולמגוון הביולוגי, מתבססת בראש ובראשונה על שמירת בתי גידול מייצגים הנמצאים בשמורות טבע מוכרזות גדולות בעלות מערכות אקולוגיות מתפקדות. התפיסה כוללת גם שמירה על קישוריות בין שטחים פתוחים באמצעות מסדרונות אקולוגיים.

עם זאת, איומים ייחודיים על מינים ועל אוכלוסיות של חיות בר מחייבים גם ביצוע של תוכניות ממשק שימור פרטניות לעשרות מינים או חברות מינים נוסף על פעולות של שימור מערכות ושטח. היעד של תוכניות לשימור מינים הוא שיפור משמעותי במצב האוכלוסיות, ולטווח זמן ארוך. יש לדעת עוד, ששימור המינים עשוי להביא להיזון חוזר ולתרום לתפקודים הטבעיים של המערכת האקולוגית המתקיימת בבתי הגידול שלהם.

נדבך חשוב בתוכניות לשימור מינים הוא פעולות ניטור וספירות רב-שנתיות של פרטים באוכלוסיות. הן משמשות אותנו להערכה של מגמות ארוכות-טווח של האוכלוסיות הנספרות; לבחינת ההשפעות שיש לאיומים העיקריים על אותם מינים; להערכת מידת יעילותן של הפעולות שבוצעו על-ידי רשות הטבע והגנים. ניתוח המגמות מאפשר אף היערכות נדרשת לאיומים בעתיד.

מצב חיות הבר בישראל

לאחרונה השלמנו ביצוע הערכה של גודל אוכלוסיות ומגמותיהן עבור עשרות מיני חיות בר וחברות מינים מהחולייתנים, על סמך עיבוד ספירות וניטורים שעשינו בעשור האחרון. את תוצאות העבודה פרסמנו בדו"ח העשור של מצב חיות הבר בישראל ^[2]. זהו דו"ח עוקב לדו"חות דומים שנעשו בשני העשורים הקודמים. עם זאת, ניתוח התוצאות ובחינת מידת הצלחתן של פעולות השימור והממשק נעשו בו בדרך אחרת מקודמיו, והתרכזו בדרך שהארגון הבין-לאומי לשמירת טבע (IUCN) ממליץ עליה: בחינת מצב האוכלוסיות בשלושת הדורות האחרונים של כל מין, שעל פי רוב מבטאים הסתכלות ארוכת-טווח מספקת במגמות של אוכלוסיות.

בדו"ח נסקרו מיני יונקים, עופות וזוחלים שחשוב לבחון את מצבם – אם בשל היותם בסכנת הכחדה, אם בהיותם מינים בעלי חשיבות לשמירת המערכת האקולוגית (מיני מטרייה), או בעלי חשיבות מבחינת תודעת הציבור (מיני דגל).

סיכום המגמות בשלושה דורות של מינים אלה מראה שגודל האוכלוסיות של רובם, בהם רבים שנמצאים בסכנת הכחדה קריטית, עולה או נשאר יציב (איור 1, עמודות ירוקות וצהובות, בהתאמה). רק בשני מינים נראית מגמת ירידה מתמשכת: אוכלוסיית הנשר המקראי (Gyps Fulvus) קטנה בדור האחרון, ואוכלוסיית הלוטרה (Lutra lutra) קטנה בשני דורות לפחות (איור 1, עמודות כתומות).

איור 1

סיכום המגמות במינים שנסקרו בדו"ח

המינים מסודרים באיור לפי מחלקות: יונקים, עופות וזוחלים.

דרגת הסיכון להכחדה, לפי הספר האדום ^{[1, 3]}, מצוינת ליד שם המין: CR – בסכנת הכחדה חמורה, EN – בסכנת הכחדה, VU – עתידו בסיכון, LC – לא בסיכון. מספר השנים שהמין נספר בהן לצורכי ניתוח המגמות בדו"ח מצוין בסוגריים.

מינים המסומנים בסימון פלוס ("+") הם מינים שאוכלוסיותיהם נספרות יותר משלושה דורות, אך ניתוח הנתונים נעשה רק לשלושת הדורות האחרונים.

סיכום הממצאים העיקריים עבור מינים נבחרים והמלצות לשימורם

יונקים

פרסתנים: אוכלוסיות היעל הנובי והצבי הישראלי יציבות במרבית אתרי הספירה, ואוכלוסיית צבי הנגב אף במגמת עלייה. מדידת המגמות נמשכה לפחות שלושה דורות של המין, ומשכן מאפשר להעריך שהן יציבות. עם זאת, ידוע שהמגמות החיוביות תלויות בהתמשכות פעולות הממשק הנדרשות להסרת האיומים על כל מין ואוכלוסייה – החל באכיפת החוק על ציד לא חוקי וטיפול בריבוי טורפים, וכלה בתכנון שטחים מוגנים ומסדרונות אקולוגיים ובהקמת מעברי בעלי חיים למניעת קיטוע אוכלוסיות.

לוטרה: מאז החלה ספירת הלוטרות בישראל לפני 19 שנים פחתה אוכלוסייתן באופן חד בכל אזורי תפוצתן ההיסטוריים העיקריים: עמק החולה והירדן הצפוני, הכינרת ועמק הירדן. בעבר הקרוב היו הכחדות מקומיות גם בעמק חרוד, בעמק בית שאן וברמת הגולן. מגמה שלילית זו נצפית בעקביות במשך כמעט שלושה דורות של המין, ולכן גדל הסיכון המיידי שהמין ייכחד בישראל. על רקע זה יש להתמיד בממשק שימור, הכולל שימור ושיקום של בתי גידול מימיים וקישוריות נחלים – באזורי הליבה ובאזורים שהייתה בהם הכחדה מקומית.

חברת עטלפי חרקים: נראה שהמגוון העשיר של מיני עטלפי החרקים ברחבי ישראל שומר על יציבות באתרי משכן מוכרים (מערות טבעיות ומבנים מלאכותיים) ובאתרי הזנה בשמורות טבע של בתי גידול מימיים. פערי ידע על הביולוגיה של מרבית המינים והתמודדות עם גורמי איום חדשים, כגון טורבינות רוח, זיהום אור, מחלות זואונוטיות, טיפוס צוקים וגלישת מערות מקשים על שימור עושר המינים ומקומות חיותם. חשיבות ראשונה במעלה נודעת לשימור מערות טבעיות המשמשות משכן לפרטים רבים או למינים רבים של עטלפי חרקים. בשמורות הטבע יש לנהל את שימורן כמערכת אקולוגית מתפקדת, ואילו באזורים ללא הגנה סטטוטורית יש לאתר דרכי שימור של מערות בשיתוף גופים אחרים המנהלים שטחים פתוחים.

עופות

דורסים: אוכלוסיית הנשרים ומספר קינוני הנשרים בישראל ירדו ירידה חדה במשך זמן ארוך מדור אחד של הנשר. בתקופת זמן זו נצפתה בגליל וברמת הגולן מגמת ירידה עקבית במספר הקינים עד היעלמותם כליל, אך בד בבד החלה התבססות של אוכלוסייה מקננת בכרמל. בחבל המדברי של ישראל נצפתה ירידה חדה במספר הקינים במדבר יהודה, ולעומת זאת בנגב ניכרת יציבות ואף עלייה מתונה במספר הקינים. למרות מגוון פעולות ממשק ושימור שמבצעת רשות הטבע והגנים בסיוע שותפים רבים, טרם נצפתה התאוששות של אוכלוסיית הנשרים בישראל. יש לפעול על פי היעדים בכל אפיקי השימור, ובראש וראשונה יש לפעול למזעור גורמי התמותה מהרעלות בעזרת שינויי חקיקה, אכיפה מוגברת ומיסוד השימוש בכלבים לאיתור רעלים.

חוברה: אוכלוסיית המין נמצאת במגמת עלייה יציבה במשך יותר משני דורות. עם זאת, בעקבות הרס בית הגידול המקורי של החוברות הצטמצם ריכוזן עם השנים לאזור קטן יחסית בנגב המערבי, בעיקר לאזור חצרים, והצמצום מגדיל את רגישות האוכלוסייה לפגיעה מתהליכים דמוגרפיים אקראיים. לפיכך יש להתמיד במאמצים לשימור שטחי הלס של צפון הנגב, להגדיל את האזורים המתאימים לרבייה ולשיחור מזון של החוברות ולשמרם.

זוחלים

צבי ים: מתחילת המיזם של רשות הטבע והגנים לשיקום אוכלוסיית צבי הים בתחילת שנות ה-90 נרשמה עלייה ניכרת במספר הקינים המאותרים של צב הים החום ושל צב הים הירוק. עם זאת, מאחר שצבי ים הם מינים מאריכי חיים – דור הוא 45 שנים – המגמות שמראה דו"ח זה מבטאות תגובה בטווח הקצר בלבד, הן על האיומים הרבים על קיומם בים וביבשה הן על פעולות ממשק השימור של רשות הטבע והגנים. התמודדות עם גורמי איום חדשים – תשתיות בים, זיהום אור ועליית מפלס פני הים החזויה בשל שינוי האקלים – היא, אפוא, אתגר לשימור הצבים ומקומות חיותם, ויש להתמיד בכל אפיקי השימור שהוגדרו בתוכנית שימורם: שילוב של שימור אזורים ימיים וחופיים באמצעות קידום הכרזתם כשמורות טבע, המשך הפעלתו של המרכז להצלת צבי ים לטיפול בצבים פגועים ושיתופי פעולה אזוריים במחקר ובשימור.

צב רך: האוכלוסיות הגדולות והיציבות של הצבים הרכים בישראל מתקיימות בנחל אלכסנדר ובמערכת הנחלים תנינים–עדה–דליה. בנחלים ירקון, שמורת עין אפק, נחל הנעמן ובנחל הקישון מתקיימות אוכלוסיות קטנות יותר ויציבות גם הן, ואילו בנחלים שורק, פולג וחדרה לא מתקיימות אוכלוסיות יציבות. בעבר הועברו פרטים של צב רך לשימור בשמורת טבע החולה, אף על פי שאינה חלק מתחום התפוצה המקורי של המין. ממשק יזום של רשות הטבע והגנים להעתקת בוגרים ואבקועים חזרה לנחלי החוף, לאחר שחלק מהם עבר שיקום, הביא לירידת מספר הקינים בשמורת החולה מכ-65 לפני יותר מעשור לפחות מעשרה קינים כיום. פערי ידע על הביולוגיה של המין ועל אורח חייו מציבים אתגר לשימורו ולבחינת יעילותן של הפעולות הננקטות כיום לשימור המין והנחלים שהוא מתקיים בהם. כיווני הפעולה הנדרשים הם המשך הניטור בנחלים ושיפורו, מזעור הפגיעות בקינים, ובד בבד מחקר על התנועה המרחבית והבין-אגנית של צבים רכים בעזרת משדרים וכן מחקר על ההרכב הגנטי של אוכלוסיותיו.

אם כן, באופן כללי מצבם של מרבית מיני היונקים, העופות והזוחלים שנבדקו – מינים בסכנת הכחדה, מיני מטרייה ומיני דגל בישראל – נשאר יציב או השתפר בעשור האחרון ואף מעבר לכך. עבור חלק מהם מדובר על תקופות זמן ארוכות המייצגות שניים ואף שלושה דורות, ממצא המעיד שמכלול פעולות השימור והממשק המיושם אכן תורם לשימורם. עם זאת, מגוון האיומים הקיימים והעתידיים מחייב את המשך פעולות השימור והגברתן, ובפרט עבור המינים שתקופת הזמן שנסקרו בה קצרה יחסית לאורך הדור שלהם.