מדיניות משרד התחבורה לפיתוח בר-קיימא

מדי יום נכנסים לגוש דן, הכרך העמוס במדינה, כ-300 אלף כלי רכב פרטיים. במשך חלק ניכר מהיום זורמת התנועה בעיר בעצלתיים. מרווחי הזמן שאנשים לוקחים לעצמם כדי להגיע בזמן ממקום למקום במטרופולין אינם מתבססים על המרחק, אלא על המסלול, כלומר על תוואי הפקקים. וכך נסיעה קצרה הופכת לארוכה יחסית, נסיעה ארוכה יחסית נמשכת יותר, וכן הלאה…
נדמה שכולם כבר הורגלו להיות מדינה קטנה וצפופה, הסובלת מזיהום אוויר ומרעש אבל נהנית ממֶשק מודרני ומכלכלה מפותחת. מספר כלי הרכב על הכבישים נמצא בעלייה, וכך גם מספר הנסיעות הממוצע לתושב. בגלל המרכזיות שלה – כולם נוסעים לתל-אביב. לכאורה, הפתרון פשוט: לסלול עוד כבישים. אלא שמאחר שאנחנו כאמור, מדינה קטנה, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו פתרון של מדינות גדולות. משאבי הקרקע שלנו מוגבלים, וכמותם גם השטחים הפתוחים. לכן באופן עקרוני כבישים אינם אפשרות עבורנו.
עכשיו שערו בנפשכם מה היה קורה לו מחצית מנוסעי הרכב הפרטי הנכנסים מדי יום לגוש דן היו עולים לאוטובוס. חישוב גס מראה צורך בגיוס של כ-3,000 אוטובוסים נוספים שייכנסו למטרופולין מדי יום. זה אולי נשמע הרבה, אבל זו רק טיפה בים אל מול 150 אלף כלי הרכב שהיו נשארים בבית.
אמנם זה נשמע כמו חזון, אבל עבורנו זהו היעד, גם לטווח הארוך: קידום התחבורה הציבורית והפיכתה לאמצעי הנסיעה העיקרי בגוש דן ובכלל. לכאורה, זו ברֵרת המחדל שלנו, אך בפועל כולנו נרוויח יותר, וגם הסביבה. לכך בדיוק מכוונת מדיניות התכנון הבר-קיימא של משרד התחבורה לשנים הקרובות: האמצעים שיסייעו לשפר את תשתיות התחבורה הציבורית ואת השירות. עבורנו זו המשמעות האמיתית של תחבורה ירוקה.
בשטח, נכנסנו לשלב הביצוע: ראשית, האוטובוסים הנוסעים כיום בכבישי הארץ הם מהחדישים באירופה ומצוידים בתקן יורו 5, שיוחלף תוך שנתיים ליורו 6. נוסף על כך, חברת דן החלה כבר לייבא ארצה אוטובוסים היברידיים (לפרויקט המטרונית בחיפה). כדי לפטור את האוטובוסים מהפקקים, נפתחים בכבישים מרכזיים נתיבים בלעדיים המיועדים רק לתחבורה ציבורית ונותנים לה עדיפות בכביש. כידוע, אוטובוס נוסע מזהם הרבה פחות מאשר אוטובוס עומד. הנתיב המהיר בכביש 1 שנפתח לפני חודשים ספורים הוא דוגמה כזו. מלבד עדיפות לתחבורה ציבורית הוא גם הכניס מרכיב של גביית אגרת גודש מכלי רכב פרטיים. הרעיון הוא להפעיל מדיניות של ריסון השימוש ברכב הפרטי במקביל לעידוד השימוש בתחבורה ציבורית. כך למשל, אנו מנסים לקדם בקשיים מרובים מדיניות חנייה קשוחה שתמנע תוספת מקומות חנייה באזורי מסחר ותעסוקה ותרכז את החניונים בשולי הערים. כפועל יוצא מכך יגיעו אנשים לאזורי הפעילות בתחבורה ציבורית, שתעבור כמובן שיפור  משמעותי.

בתל-אביב אנו מבצעים פרויקט נרחב של ארגון מחדש של קווי האוטובוסים, במטרה להנגיש אותם יותר לציבור ולשפר את השירות והתדירות. גם כרטיס המעבר שכבר נמצא בשימוש בחיפה, בירושלים ובקרוב גם בתל-אביב, עתיד לתת מענה נוח וזול לנסיעה בתחבורה הציבורית, תוך מתן אפשרות לשימוש במספר קווי אוטובוס בטווח זמן מסוים, במחיר של נסיעה בודדת.
הבעיה היא שהציבור עוד לא השתכנע לעזוב את הרכב הפרטי ולנסוע בתחבורה הציבורית, אבל אי אפשר להאשים אותו. קשה לשנות הרגלים, וגם נטל ההוכחה שהשיפור הוא משמעותי, עדיין כבד. ברור שפרויקטים של תחבורה ציבורית שמתעכבים, כגון סלילת קו הרכבת לירושלים, הרכבת הקלה בירושלים, אחותה המתוכננת בתל-אביב ואחרים, רק מדגישים את היותם של פרויקטים לסלילת כבישים זמינים ופשוטים הרבה יותר. ולשם עדיין מופנה מרבית התקציב. עובדה זו, יחד עם זאת הציבור שמעדיף לשבת בעצמו במושב הנהג, הופכת את יעד המדיניות הכלכלית שתביא לתמיכה בתחבורה ציבורית לכמעט בלתי אפשרי. בשטח, הפעילות בעיצומה: חברת נת"ע (נתיבי תחבורה עירוניים) הממשלתית נכנסה במרץ לנעליה של הזכיינית הפרטית לאחר שזו פרשה מפרויקט הרכבת הקלה בתל-אביב, הארגון מחדש של התחבורה הציבורית בתל-אביב יוצא בחודשים הקרובים לדרך, הרכבת הקלה בירושלים עלתה על הפסים, ובשעה טובה יצא לדרך גם פרויקט הרכבת לירושלים.
ובינתיים, כדי להגדיל את מגוון האפשרויות העומדות בפני התושבים, נעשית פעילות יזומה לטובת רוכבי האופניים. תכנון התחבורה בערים כיום נועד לאפשר דו-קיום של הולכי רגל ורוכבי אופניים עם כלי הרכב הממונעים, בעיקר באמצעות שוליים רחבים הכוללים מעבר בטוח לרוכבים ולהולכים.
לסיכומו של דבר, יש רק דרך אחת משמעותית לפתרון בעיות העומס והזיהום, והיא דרכה של התחבורה הציבורית. אבל בדומה לסיפור הביצה והתרנגולת – כל עוד הפרויקטים של התחבורה הציבורית יהיו פחות זמינים וגם לא פופולריים, לא תהיה ברֵרה אלא לסלול עוד כבישים. הציבור, מן הסתם, ינהג עליהם. מה שאומר שבדרך להגשים את החזון, יש לנו עוד כמה תחנות לעבור, ואולי גם אכזבות וקשיים. מבחינתנו האוטובוס עזב את התחנה. יצאנו לדרך נחושים ואנו ממשיכים לתחנות הבאות.