מאפרה אישית ניידת — פתרון להשלכת סיגריות בשטחים ציבוריים ובטבע? | צילום: El Grafo, CC-BY-SA-4.0
קראתי בעיון את הצעת החוק שמקדם ניר נווה "להתמודדות עם ההשלכות הסביבתיות של תעשיית הסיגריות" [1]. ברצוני להעיר כמה הערות, וכן להציע רעיון לשיפור ההצעה.
היטל נוסף של 33% על מס הקניה – רעיון מצוין. מאין ספור תצפיות ושיחות שערכתי, אני למד כי מרבית המעשנים בישראל יוצאים לרחוב או לשטחים הפתוחים ללא מאפרה, ועל כן ישליכו את בדל הסיגריה על הארץ בסיום העישון. הסכום שיצטבר בזכות ההיטל הנוסף יוכל לשמש בעתיד לפעילויות חינוך, הסברה ואכיפה, שתכליתן מניעת השלכה של בדלים.
בדלים מתכלים – רעיון בעייתי. כחברה עלינו לפעול לחינוך הציבור לשאת באחריות על הפסולת (תהא אשר תהא) ולהשליך אותה לפח בכל זמן ובכל מקום. כפועל יוצא מכך, עלינו לחנך את המעשנים להשליך בדלי סיגריה למאפרה, וכחלוף זמן יש לפעול נגד מי שיימצא משליך בדלי סיגריה על הארץ באמצעות דו"חות מרתיעים. מנגד, ההצעה לייצר בדלי סיגריה מתכלים עלול לתת לגיטימציה למעשנים בבחינת "זה בדל מתכלה ולכן אין בעיה להשליך אותו על הארץ…", ואת הדבר הזה עלינו למנוע.
כיצד ניתן לשפר את ההצעה? אפשר לחייב את חברות הטבק להוסיף לכל קופסת סיגריות מאפרה אישית ניידת. סביר שפעולה כזו תצמצם את היקף השלכת הבדלים על הארץ. בעתיד אפשר לשקול לחייב את המעשנים להימצא עם מאפרה בעת העישון במרחב הציבורי.
מקורות
- נווה נ. 2018. מטפלים בבדלים – הצעת חוק חדשה תתמודד עם ההשלכות הסביבתיות של תעשיית הסיגריות. אקולוגיה וסביבה 9(2): 52–53.
מהדורה מודפסת
