התערבות התנהגותית להפחתת השימוש בכלים חד-פעמיים בחברה החרדית

רקע

מוצרי פלסטיק חד-פעמיים גורמים לנזק סביבתי משמעותי לאורך כל מחזור חייהם ^{[10, 20]}. כמו כן, בעשור האחרון מצטברות עדויות לקשר בין חשיפה לחומרי פלסטיק לבין השפעות בריאותיות שליליות ^[‎7]. לפיכך, הפחתת השימוש בפלסטיק חד-פעמי עשויה להיטיב עם הסביבה ועם בריאות הציבור, ולכן היא בעלת ערך ציבורי ובריאותי משמעותי.

בישראל שיעור השימוש בכלים חד-פעמיים גבוה פי חמישה מהממוצע האירופי, ורוב הצריכה מיוחסת לסביבה הביתית ^[‎5]. החברה החרדית בישראל מהווה קבוצה ייחודית בהקשר זה. אף ששיעור החרדים באוכלוסייה הכללית עומד על כ-9%, הם אחראים לכ-27% מצריכת הכלים החד-פעמיים בישראל. המניעים לשימוש בחברה החרדית שונים ממגזרים אחרים, והמניע העיקרי לשימוש הגובר הוא נוחות ^[‎4]. בין הסיבות המרכזיות לדפוס השימוש הגבוה ניתן למנות הקפדה על כשרות, היעדר מדיחי כלים בבתים רבים, משפחה גרעינית גדולה והרגלי אירוח תכופים. לצד זאת, קיימת רמה נמוכה יחסית של הזדהות עם מניעים סביבתיים, ומספר סקרים הראו כי עמדות הציבור החרדי ביחס להשלכות הסביבתיות של התנהגות הפרט חריגות בהשוואה לעמדות יתר הציבור הישראלי ^{[4, 6]}. נוסף על כך, מאפיינים דמוגרפיים ייחודיים, ובהם רמת השכלה נמוכה יותר של ראש משק הבית ומספר נפשות גבוה יותר, נמצאו קשורים לשימוש מוגבר בכלים חד-פעמיים ^[12].

מהלך המדיניות הבולט ביותר להפחתת השימוש בכלים חד-פעמיים בישראל היה הטלת מס על הכלים האלה, שהכפיל את מחירי המוצרים והביא לירידה משמעותית בצריכה, בעיקר בקרב האוכלוסייה החרדית ^[1]. בראשית 2023 בוטל המס בעקבות לחץ ציבורי, ונרשמה עלייה מחודשת בצריכה; עם זאת, הרמה החדשה נותרה נמוכה מהרמה שלפני הטלת המס ^[1]. בקהילה החרדית ניכרה התנגדות למס, שנלוותה לתחושות רדיפה ואפליה ^{[‎‎17‎]}, ולצידה שיעור הסכמה נמוך להיגד שמטרת המס הייתה סביבתית ^[14].

המאפיינים הייחודיים המניעים שימוש בכלים חד-פעמיים בחברה החרדית, לצד הסתייגות מכלי מדיניות מסורתיים, מחייבים פיתוח פתרונות מותאמים לאורח החיים בחברה זו מבחינה תרבותית, חברתית והתנהגותית. בהתאם לכך, שימוש בכלים "רכים" המבוססים על תובנות התנהגותיות הוצע כדרך פוטנציאלית ^[14]. התערבויות מסוג זה, המכונות הֵינֵדים (nudges), משפיעות על סביבת ההחלטה מבלי לפגוע בחופש הבחירה ואינן נשענות על תמריצים כלכליים. בהקשר של התנהגות פרו-סביבתית נמצא כי התערבויות מסוג זה יעילות יותר מהסברה בלבד, ולעיתים אף שקולות בהשפעתן לתמריצים ^[‎‎8]. לנוכח החסמים הייחודיים לחברה החרדית והקושי הצפוי בשינוי התנהגותי זה, ישנו צורך לחזק את המוטיבציה הפנימית לשינוי כדי להגביר את הסיכוי ליצירת שינוי לאורך זמן. התערבויות שונות משדה המחקר של פסיכולוגיה חברתית וכלכלה התנהגותית הוצעו כיעילות למטרה זו. לדוגמה, מתן אוטונומיה בבחירת המטרות יוצר אצל אנשים מחויבות גדולה יותר לתהליך השינוי ותחושת בעלות עליו. תחושת שליטה זו תומכת בהתמדה לאורך זמן, מאחר שהיא מעגנת את ההתנהגות הרצויה בתוך מערכת הערכים האישית של האדם ושאיפותיו ^{[13, ‎15]}. זיהוי מוקדם של חסמים פוטנציאליים לשינוי ההתנהגות ומציאה מראש של פתרונות להתמודדות עימם ^[‎‎11] יכולים לחזק את המחויבות למטרה, היות שציפייה לקשיים מאפשרת לאנשים להקצות משאבים להתמודדות עימם, למשל באמצעות תכנון פעולה מפורט או גיוס תמיכה חברתית ^[11]. כמו כן, התחייבות מראש באמצעות הצהרה על נקיטת פעולה מסוימת משמשת אמצעי לפתרון קונפליקט, מכיוון שהיא מסייעת לפרטים להחזיק במטרותיהם אל מול הפיתוי ^{[16, 18]}. התחייבות מראש, בייחוד כאשר היא מנוסחת באופן אישי, עשויה לשמש חוזה פסיכולוגי שמחזק אחריות ועקביות.

לפיכך, מטרת מחקר זה היא לבחון את השפעתה של התערבות התנהגותית על היקף השימוש בכלים חד-פעמיים בסביבה הביתית בקרב האוכלוסייה החרדית.

שיטת המחקר

גיוס המשתתפות

המחקר נערך בקרב נשים חרדיות ממודיעין עילית, בנות 25 ומעלה, אימהות לשני ילדים לפחות, דוברות עברית ומשתמשות בכלים חד-פעמיים בבית. שיטות המחקר, לרבות פיתוח קריטריוני ההכללה, גובשו בשיתוף קבוצת מיקוד מהחברה החרדית. במסגרת קבוצה זו הומלץ לגייס למחקר נשים בלבד, בהינתן תפקידן המרכזי בניהול משק הבית ובקבלת החלטות יום-יומיות הנוגעות לצריכה ביתית בחברה החרדית. נוסף על כך, בחירת אתר המחקר בעיר מודיעין עילית נעשתה מטעמי נוחות ומשיקול מחקרי עקרוני, שלפיו בחינת ההתערבות באוכלוסייה המאופיינת בהכנסה נמוכה ^[2] ובשיעורי פריון גבוהים ^[3] עשויה לשמש מקרה מבחן שמרני. המאפיינים האלה קשורים לעיתים לחסמים הקשורים לאורח החיים ולמגבלות משאבים, ולפיכך הצלחת ההתערבות בהקשר זה עשויה להעיד על פוטנציאל יישום רחב גם בקרב אוכלוסיות נוספות. יעד הגיוס נקבע ל-35 נשים לכל קבוצה, ואת הגיוס ביצעה עוזרת מחקר תושבת מודיעין עילית באמצעות פניות טלפוניות ופרסום בקבוצות דוא"ל שונות שהחברות בהן התאגדו במטרה לחלוק מידע בנושאי הורות, אומנות ועוד. גודל המדגם נקבע על בסיס שיקולי היתכנות, ובהתאם לאילוצים לוגיסטיים הקשורים למפגשים פרונטליים, לרבות מגבלות מקום ומשאבים תקציביים. המתעניינות השלימו שאלון סינון טלפוני, וכל העומדות בקריטריונים הוקצו באופן מקרי לשתי קבוצות, והוזמנו במועדים נפרדים למפגשים פיזיים בעיר עם צוות המחקר בסוף נובמבר 2024. בסך הכול הוקצו 64 נשים באופן שווה בין הקבוצות; בפועל הגיעו 55 משתתפות: 29 בקבוצת הביקורת הפעילה (להלן קבוצת הביקורת) ו-26 בקבוצת ההתערבות.

הליך המחקר

בתחילת המפגש ולאחר חתימה על טופס הסכמה ענו המשתתפות על שאלון שכלל פרטים דמוגרפיים ושאלות בנושא היקף השימוש בכלים חד-פעמיים בימי חול ובשבת. בקבוצת הביקורת נמסר רקע קצר וחולקו עלוני מידע בנושאי השלכות בריאותיות, סביבתיות, כלכליות ותורניות של שימוש בכלים חד-פעמיים, בצירוף המלצה כללית לצמצום השימוש בהם. בקבוצת ההתערבות, מלבד חלוקת עלוני המידע, נכחו המשתתפות בהרצאה שארכה כחצי שעה על אותם תכנים, וכללה קטע קצר מטעם נציג הקהילה החרדית על המסר התורני לגבי צמצום השימוש. הנציג משתייך לעמותת 'לשומרה', שעוסקת בהגברת מודעות לסביבה ולקיימות בציבור החרדי. לאחר ההרצאה התאפשר דיון פתוח לשיתוף טכניקות להפחתה בבית, כגון הרחקה מהשיש, כך שיהיו נגישים פחות, שימוש בעזרים חזותיים וחיזוק חיובי לבני המשפחה על שטיפת כלים ושימוש בכלים רב-פעמיים. לאחר ההרצאה התבקשו המשתתפות בקבוצת ההתערבות למלא טופס ובו: א. בחרו מטרה אחת או יותר מתוך שמונה מטרות להפחתת שימוש (מעבר לכלים רב-פעמיים כאשר מוגש מזון חם, בימים או בארוחות מסוימות, בימי חול, במסגרת המשפחה הגרעינית, כאשר יש די כלים לסועדים או באופן קבוע); ב. ציינו קשיים צפויים להשגת המטרה; ג. ציינו פתרונות אפשריים כמענה לקשיים שעשויים לעלות; ד. חתמו בראשי תיבות ותאריך על הצהרת התחייבות מוקדמת להפחתת שימוש. מילוי כל ארבעת הרכיבים הוגדר כהיענות גבוהה, ומילוי של שלושה רכיבים או פחות כהיענות נמוכה.

מדדים

היקף השימוש בכלים חד-פעמיים הוערך באמצעות שאלונים שהבחינו בין ימי חול לשבת וחגים בשל דפוסי שימוש שונים, והמשתתפות מילאו אותם שלוש פעמים: בתחילת המחקר, לאחר 2–3 שבועות (לאמידת השינוי בטווח הקצר) ולאחר 7–9 שבועות (לאמידת השינוי בטווח הארוך). בימי החול נמדדה תדירות השימוש בצלחות, בסכו"ם, בכוסות שתייה קרה וחמה, בקערות מרק ובקערות הגשה מרכזיות בעזרת סולם בן שש דרגות: לעיתים נדירות, מספר פעמים בחודש, פעם בשבוע, מספר פעמים בשבוע, כל יום, יותר מפעם ביום. משתני השימוש בכלי פלסטיק חד-פעמיים שנמדדו בסולם ליקרט הומרו לתדירות שימוש שבועית בימי החול (חמישה ימים בשבוע). לכל קטגוריה הוגדרה תדירות שימוש משוערת, והתקבל ציון רציף המייצג את מספר השימושים השבועי בכל כלי. ההמרות האלה נועדו לאפשר תִקנוּן של הדיווח העצמי והשוואה בין קבוצות וזמני מדידה. סכום השימוש השבועי בכלים השונים היווה את השימוש בכלים חד-פעמיים במהלך השבוע. קערות מרק וקערות הגשה מרכזיות הושמטו מן הסכימה עקב מהימנות נמוכה. בשבת ובחגים נמדדה תדירות השימוש בשאלה מקבילה על סולם בן ארבע דרגות: לא משתמשים כלל או לעיתים נדירות, בחלק קטן מהסעודות, ברוב הסעודות ובכל הסעודות, ונבנה משתנה סכום משוקלל ללא המרה לשבוע. פיתוח השאלון נעשה בשיתוף חוקרים מהקהילה החרדית ובסיוע קבוצת מיקוד מהקהילה, במטרה להבטיח התאמה תרבותית ודיוק בניסוח.

ניתוח נתונים

משתנים כמותיים הוצגו באמצעות ממוצע וסטיית תקן, ואילו משתנים איכותיים הוצגו באמצעות שכיחויות ואחוזים. לבחינת הקשרים בין היקף השימוש בכלים חד-פעמיים לבין משתנים דמוגרפיים השתמשנו במבחני מִתאם של ספירמן או פירסון, בהתאם להתפלגות המשתנים (שנקבעה באמצעות מבחן קולמוגורוב-סמירנוב). להשוואת השינוי בהיקף השימוש בין הקבוצות השתמשנו במבחן T למדגמים בלתי תלויים או בניתוח שונות (ANOVA) כאשר התקיימה התפלגות נורמלית, ובמבחני מאן-ויטני או קרוסקל-וואליס כאשר ההתפלגות לא הייתה נורמלית.

המחקר אושר על-ידי ועדת האתיקה של האוניברסיטה העברית, ולמשתתפות הוענק שובר קנייה בסך 150 שקלים עבור השתתפות מלאה.

עלוני המידע הללו, שחולקו למשתתפות במחקר, עוסקים בהשלכות בריאותיות, סביבתיות, כלכליות ותורניות של שימוש בכלים חד-פעמיים.

תוצאות

לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הנשים בקבוצת הניסוי והביקורת במאפיינים הדמוגרפיים או בהיקף השימוש בכלים חד-פעמיים בתחילת המחקר (טבלה 1). כמו כן, לא נמצא קשר בין המאפיינים הדמוגרפיים לבין היקף השימוש בימי חול או שבת, וכן לא נמצא קשר בין היקף השימוש בימי חול לבין היקף השימוש בשבת.

טבלה 1

המאפיינים הדמוגרפיים של המשתתפות במחקר

הנתונים מוצגים כאחוזים או כממוצע (וסטיית תקן), בהתאם למשתנה.

השפעת ההתערבות על היקף השימוש בכלים חד-פעמיים בימי חול

בכלל המדגם חלה ירידה בהיקף השימוש בכלים השונים בטווח הקצר ובטווח הארוך בהשוואה למצב בתחילת המחקר. בשקלול כלל הכלים חלה בטווח הקצר ירידה של 19.9% בקבוצת הביקורת ושל 22.1% בקבוצת ההתערבות (גודל אפקט של Cohen’s d = 0.07). בטווח הארוך חלה ירידה של 15.5% בקבוצת הביקורת לעומת 19.4% בקבוצת ההתערבות (גודל אפקט של Cohen’s d = 0.12) (איור 1). בהשוואה בין הקבוצות לא נמצא הבדל מובהק סטטיסטית בשיעור הירידה.

מבין 26 משתתפות בקבוצת ההתערבות, 14 נשים (53%) מילאו את ארבעת רכיבי התוכנית והוגדרו כבעלות היענות גבוהה, ואילו 12 משתתפות (47%) מילאו שלושה מרכיבי תוכנית או פחות, והוגדרו כבעלות היענות חלקית. בטווח הקצר דווחה ירידה של 36.6% בשימוש בכלים חד-פעמיים בקבוצת ההיענות הגבוהה. ירידה זו הייתה גדולה יותר מזו שדווחה בקבוצת הביקורת (19.9%-), אך ההבדל בין הקבוצות לא הגיע למובהקות סטטיסטית. לעומת זאת, נמצא הבדל מובהק בין הירידה בקבוצת ההיענות הגבוהה לבין קבוצת ההיענות החלקית (5.7%-, p<0.05). בטווח הארוך דווחה ירידה גדולה יותר בקבוצת ההיענות הגבוהה (33.3%-) לעומת קבוצת הביקורת (15.5%-), אולם הבדל זה לא היה מובהק סטטיסטית. נוסף על כך, נמצא הבדל מובהק בין קבוצת ההיענות הגבוהה לקבוצת ההיענות החלקית (4.3%-, p<0.05) (איור 1). בהשוואה בין קבוצת הביקורת לקבוצת ההיענות הגבוהה, גודלי האפקט (Cohen's d) בטווח הקצר והארוך עמדו על 0.44 ו-‎0.49 בהתאמה, והם מעידים על אפקט בינוני בין הקבוצות, כלומר קרוב לחצי סטיית תקן ביניהן.

איור 1

השינוי בשימוש בכלים חד פעמיים בימי חול

השפעת ההתערבות על היקף השימוש בכלים חד-פעמיים בשבת

במהלך תקופת המחקר חלה ירידה בהיקף השימוש בשימוש בכלים חד-פעמיים בשבת בשתי הקבוצות. בטווח הקצר חלה ירידה של 0.38 ו-2.15 נקודות בציון המשוקלל בקבוצת הביקורת וההתערבות בהתאמה, אך לא נמצא הבדל מובהק סטטיסטית. בהשוואה בין הקבוצות נמצא גודל אפקט בינוני (Cohen's d = ‎0.40), לטובת קבוצת ההתערבות, וייתכן שחוסר המובהקות הסטטיסטית נובע מגודל המדגם הקטן.

בטווח הארוך חלה ירידה של 1.69 ו-1.46 נקודות בציון המשוקלל בקבוצת הביקורת וההתערבות בהתאמה. לא נמצא כל יתרון לקבוצת ההתערבות לעומת קבוצת הביקורת (איור 2). בהשוואה לפי מידת ההיענות לרכיבי ההתערבות, בטווח הקצר חלה ירידה של 0.38, 1.67 ו-2.57 בציון המשוקלל בקבוצת הביקורת, ההיענות החלקית וההיענות הגבוהה ללא הבדל מובהק בין הקבוצות. בטווח הארוך לא ניתן לראות יתרון משמעותי או מובהק לקבוצת ההיענות הגבוהה (ירידה של 1.71 בציון המשוקלל) לעומת קבוצות ההיענות החלקית או הביקורת (ירידה של 1.17 ו-1.69 בהתאמה) (איור 2). בהשוואה בין קבוצת הביקורת לקבוצת ההיענות הגבוהה עמד גודל האפקט (Cohen's d) בטווח הקצר על 0.46, והוא מעיד על אפקט בינוני בין הקבוצות. לעומת זאת, בטווח הארוך עמד גודל האפקט על 0.02, ומשמעותו אפקט זניח בין הקבוצות.

איור 2

הפרש הציון בשימוש בכלים חד-פעמיים בשבת

דיון

מחקר זה הוא, ככל הידוע לנו, מהמחקרים הראשונים שבחנו התערבות התנהגותית להפחתת השימוש בכלים חד-פעמיים בקרב נשים חרדיות בישראל. תוצאות המחקר הראו כי בכלל המדגם חלה ירידה בשימוש בכלים חד-פעמיים בימי חול בהשוואה לתחילת המחקר. בהשוואה בין קבוצת הביקורת לקבוצת ההתערבות דווחה ירידה מעט גבוהה יותר בקבוצת ההתערבות, אך לא באופן מובהק. חוסר ההבדל המובהק בין הקבוצות עשוי להיות מוסבר על-ידי גודל המדגם הקטן או על-ידי האפשרות כי נשים שהסכימו להשתתף במחקר היו בעלות כוונות גבוהות לשינוי מלכתחילה. במהלך גיוס המשתתפות הובהר כי מטרת המחקר היא לבדוק את הרגלי השימוש בכלים חד-פעמיים בקרב משפחות חרדיות ממודיעין עילית, והוסבר שלא תהיה חובה לבצע שינוי התנהגותי, אולם לא ניתן לשלול שמידת ההיענות למחקר הייתה גבוהה ביותר בקרב נשים עם נטייה מוקדמת לנושא.

בין שתי נקודות המעקב שמבטאות הבדלים בטווח הקצר והארוך דווחה ירידה בעוצמת השינוי גם בקבוצת הביקורת וגם בקבוצת ההתערבות, דבר המעיד על קושי לשמר הרגלים בטווח הארוך. נתון זה מלמד שהתערבות חד-פעמית עשויה להיות בעלת השפעות חזקות בטווח הקצר, אך ייתכן שיש צורך בתחזוקה של השינוי על-ידי המשך התערבויות. מעניין לציין כי הירידה היחסית בעוצמת השינוי בין המעקב קצר-הטווח לארוך-הטווח הייתה מתונה יותר בקבוצת ההתערבות לעומת קבוצת הביקורת. בקבוצת הביקורת חלה ירידה מ-19.9% ל-15.5%, כלומר ירידה יחסית של כ-22% בעוצמת השינוי. לעומת זאת, בקבוצת ההתערבות חלה ירידה מ-22.1% ל-19.4%, ירידה יחסית של כ-12%. הנתונים האלה עשויים לרמז כי ההתערבות תרמה לשימור טוב יותר של ההשפעה לאורך זמן, אולי באמצעות סיגול של הרגלים חדשים, אך אישוש של ממצא זה יידרש במחקר נוסף רחב היקף.

בהשוואה לפי מידת ההיענות לרכיבי ההתערבות, הירידה הגבוהה ביותר נמצאה אצל הקבוצה עם היענות מלאה לכלל רכיבי התוכנית. נתון זה מדגיש כי היענות לכלל רכיבי תוכנית ההתערבות עשויה להיות בעלת ערך ליישום הכוונות להפחית שימוש בכלים חד-פעמיים ולהטמעת המסרים שנלמדו בחלק החינוכי. ההפחתה בכלים חד-פעמיים בקבוצת ההיענות הנמוכה הייתה הנמוכה ביותר. ייתכן כי מילוי רכיבי השאלון מהווה מדד לכוונה ולנכונות מוקדמת לערוך שינוי התנהגותי, כך שככל שעולה הנכונות לשינוי, עולה ההיענות למלא את רכיבי התוכנית. אפשרות נוספת היא שמילוי רכיבי ההתערבות הוביל לתגובת נגד (reactance) בקרב חלק מן הנשים. בתופעה זו לעיתים אנשים שחווים איום על האוטונומיה שלהם, עשויים לשנות את ההתנהגות שלהם דווקא בכיוון ההפוך למטרת ההתערבות ^[9]. קבוצת התערבות נוספת שיינתן בה תגמול נוסף על מילוי כלל רכיבי התוכנית תוכל לשפוך אור על ההשפעה שיש להיענות לכלל רכיבי התוכנית, על היענות לשינוי ההתנהגות או אם מדובר במדד לכוונה מוקדמת ולמוכנות לשינוי.

לעומת ימי החול, ההשפעה של ההתערבות על יצירת השינוי בשבת מציגה תמונה שונה. כאשר בוצעה השוואה לפי היענות לרכיבי ההתערבות, לא נמצאה כל השפעה להיענות גבוהה לרכיבי התוכנית על שינוי ארוך-טווח בשבת. ממצא זה מדגיש כי שבת היא הקשר התנהגותי מובחן, המאופיין בנורמות משפחתיות, חברתיות ודתיות שונות (לדוגמה, האיסור בחלק מן המגזרים לשטוף כלים בשבת, אלא אם כן מטרת שטיפת הכלים היא לארוחה הבאה ("איסור בורר"). לפיכך, ייתכן כי ההתערבות שנבחנה במחקר המתואר אינה הכלי המתאים ליצירת שינוי בהקשר זה, ויש לבחון חלופות אחרות להפחתת השימוש בכלים חד-פעמיים בשבת, שיותאמו למאפייניה הייחודיים. התמקדות בהפחתת כלים חד-פעמיים בימי חול עשויה להיות צעד ראשון בשינוי שיהיה קל יותר ליישום בחברה זו. מעבר לשאלת קיומה של השפעה, חשוב להתייחס גם למשמעות הכמותית הפוטנציאלית של ההתערבות בהקשרים שונים לאורך השבוע. המחקר שערכנו אינו מאפשר השוואה כמותית ישירה בין היקף השימוש בכלי פלסטיק חד-פעמיים בימי החול ובשבת; עם זאת, מחקרי המשך עשויים לשפוך אור על סוגיה זו ולבחון את התרומה היחסית ואת ההשפעה הצפויה של התערבויות שונות בהקשרים האלה.

מספר מחקרים מהשנים האחרונות, שמלמדים על הקשר בין שימוש בכלים חד-פעמיים לבין השפעות על הבריאות, עשויים להיות משמעותיים ביותר לשינוי התנהגות בקהילה החרדית. כאשר נשאלו הנשים בשיחת המעקב האחרונה על המסר שהכי השפיע עליהן לדעתן, מעל מחצית מהנשים (52.7%) דיווחו כי המסר הבריאותי היה המשמעותי ביותר עבורן. נשים אחרות דיווחו כי המסר הכלכלי (3.6%) או הסביבתי (5.5%) היו המשמעותיים ביותר עבורן, ו-34.5% דיווחו כי שילוב של מספר מסרים היה משמעותי עבורן. ייתכן אף שהמסר הבריאותי הוביל לירידה בשימוש בכלים החד-פעמיים בקבוצת הביקורת. אם כן, קשה לבודד את ההשפעה של רכיבי התערבות ההתנהגותיים מהמידע החדש שניתן במסגרת חלוקת עלון המידע וייתכן שהוביל לחלק מהשינוי. מחקר נוסף שימדוד את ההשפעה של רכיבים התנהגותיים של שינוי התנהגות לעומת מתן הדרכה על הקשר של שימוש בכלים חד-פעמיים לבריאות עשוי לשפוך אור על התועלת היחסית של כלים התנהגותיים ליצירת שינוי.

יש לציין מספר מגבלות של המחקר. תחילה גודל המדגם במחקר זה נקבע על פי שיקולי ישימות ואילוצי מערכת, והיה קטן. יכולת ההכללה של הממצאים מוגבלת, ונדרש מחקר נוסף בעל עוצמה סטטיסטית כדי לאשש את ממצאי המחקר הנוכחי. נוסף על כך, המחקר בוצע בקהילה החרדית במודיעין עילית, ועל כן יכולת ההכללה למקומות נוספים מוגבלת. רצוי שמחקרים עתידיים בנושא ידגמו את האוכלוסייה המדוברת באופן רחב ומייצג יותר.

לסיכום, מחקר זה מציג התערבות התנהגותית ישימה לשינוי ובעלת יעילות בקרב אוכלוסייה חרדית. כמו כן, הראינו כי היענות גבוהה לרכיבי ההתערבות הייתה קשורה לשינוי התנהגותי גבוה יותר. אנו מעריכים כי מחקר עתידי נוסף בעל גודל מדגם גדול יותר, שיכלול קבוצות התערבות נוספות, יוכל לשפוך אור על היעילות של רכיבי ההתערבות ההתנהגותיים בקבוצות שונות באוכלוסייה. ממצאי המחקר מציעים כי כדי שמדיניות ציבורית להפחתת השימוש בכלים חד-פעמיים בחברה החרדית תהיה אפקטיבית, עליה לכלול הטמעה של כלים התנהגותיים שמשמרים את חופש הבחירה ללא כפייה (על-ידי חוק או אסדרה כלשהי) ולא להשתמש בתמריצים שליליים (דרך מיסוי או סנקציות). הפוטנציאל של כלים התנהגותיים ליישום מדיניות יכול להיות גם בכך שהם יובילו לשינוי התנהגותי מתוך מוטיבציה פנימית. שכנוע בחשיבות ההפחתה והבנת היכולת לבצע אותו בפועל עשויים לחזק שינוי של הרגלים, שיבטיחו הפחתה עקבית ולאורך זמן בשימוש בכלים חד-פעמיים.

תודות

המחקר בוצע בעזרת מענק מחקר של המרכז למחקרי סביבה וקיימות, האוניברסיטה הפתוחה, וכן מענק מחקר של המשרד להגנת הסביבה.