האהבה רבת-השנים לציפורים של זאב לבינגר – אמן, אקולוג ונציג של קרן האמנים למען הטבע בישראל – מכילה בתוכה קרע בין מדע לאמנות, שמאפיין היבטים רבים של החיים המודרניים בעולם המערבי.
הניתוק בין בני אדם לעולם הטבע נוצר בעיקרו באמצעות הטכנולוגיה שמוּנעת בחומר הדלק של המדע. ישנו פער עצום בין המציאות המתוארת באמצעות המדע לזו המתוארת באמנות, ואף אחת מהן לא מספקת תמונה שלמה. דרך הציור מנסה לבינגר לגעת בנושאים של סביבה, טבע ומקומו של האדם.
השניוּת של לבינגר כאמן וכאקולוג באה לידי ביטוי אף בגיליון זה: ציור פרי מכחולו בשער האחורי, וכתבה פרי עטו על שיפור התפקוד האקולוגי של ברֵכות דגים.
מהדורה מודפסת
