השפעות גידול האוכלוסייה על איכות האוויר
אמיר זלצברג אגף איכות אוויר, המשרד להגנת הסביבה ([email protected])
מנחם לוריא המכון למדעי כדור הארץ, האוניברסיטה העברית בירושלים
מכונית לכל פועל | צילום: אילן מלסטר, באדיבות המשרד להגנת הסביבה ©
מאת
דוד אסף
המחלקה לסביבה ואנרגיה, מכון ויצמן למדעאמיר זלצברג
אגף איכות אוויר, המשרד להגנת הסביבהמנחם לוריא
המכון למדעי כדור הארץ, האוניברסיטה העברית בירושליםמאת
דוד אסף
המחלקה לסביבה ואנרגיה, מכון ויצמן למדעאמיר זלצברג
אגף איכות אוויר, המשרד להגנת הסביבהמנחם לוריא
המכון למדעי כדור הארץ, האוניברסיטה העברית בירושליםעל קצה המזלג
הלכה למעשה
מחקרים רבים שנערכו בארץ ובעולם קושרים את החשיפה לזיהום אוויר לעלייה בשיעור התחלואה במחלות של דרכי הנשימה, הלב וכלי הדם, לעלייה בסיכון לסרטן ולתמותה מוקדמת. האוכלוסיות הרגישות ביותר להשפעות אלה הן עוברים, תינוקות, ילדים וקשישים. להשפעות בריאותיות אלה מתלוות השלכות כלכליות עקיפות על המשק, המתבטאות באבדן ימי עבודה, בעלויות אשפוז, בעלויות תרופות וכיו"ב. משרד האוצר העריך בשנת 2008 את העלויות החיצוניות של זיהום האוויר מתחבורה ביותר מ-2% מהתוצר [4].
כיצד משפיע גידול האוכלוסייה בישראל על איכות האוויר שאנו נושמים? כדי לענות על כך עלינו לזהות את מקורות זיהום האוויר ולבחון את הקשר בינם לבין גודל האוכלוסייה ופיזורה. בעוד שזיהום האוויר בערים קשור בעיקר בפליטות מזהמים מתחבורה, זיהום האוויר הנפלט מתחנות הכוח ומהתעשייה מתאפיין בפליטת מזהמים גבוהה יותר, אך בשל מיקום הארובות וגובהן, לרוב ההשפעה על ריכוזי האוכלוסין נמוכה יותר. בד בבד עם הגידול הדמוגרפי, חל בישראל גידול מתמיד ברמת צריכת האנרגיה ובכמות כלי הרכב (איור 1), כפי שנראה בהמשך.
איור 1
נסועה ופליטות של תחמוצות חנקן (NOx), פחמן חד-חמצני (CO) ופחמימנים (HC) לאוויר משרֵפת דלק בכלי רכב בישראל, 2000–2010
עליית הביקוש לאנרגיה
בשנים 1970–2005 גדל שיעור צריכת החשמל ב-768%, ואילו הצריכה לנפש גדלה ב-330%, ומכאן מסתבר כי משקלו של הגורם הדמוגרפי בסך העלייה גדול מזה של העלייה ברמת החיים. בניגוד למגמה הכללית, בשנת 2009 הייתה ירידה של 2.4% בצריכת החשמל לעומת שנת 2008. ירידה זו הייתה אחת הסיבות העיקריות לירידה ממוצעת של כ-10% בפליטות מזהמי האוויר השונים (תחמוצות חנקן וגפרית, פחמן חד-חמצני וחלקיקים) ממתקני ייצור החשמל, והיא אינדיקציה לקשר שבין צריכת החשמל לאיכות האוויר. עם זאת, תחזית הביקוש לחשמל לשנת 2025 בישראל צופה עלייה ממוצעת של 3.2% בצריכה הכוללת לשנה [3], בהמשך למגמת העלייה בארבעת העשורים האחרונים.
בתסריט של 'עסקים כרגיל' – המשך צמיחה כלכלית יחד עם ייצור האנרגיה על-ידי שרֵפת דלקי מחצבים – יגבר זיהום האוויר עקב פליטת מזהמים. שינוי מעודד ממגמה זו חל בתקופה האחרונה, עם המעבר לשימוש בגז טבעי. נכון לשנת 2009, 33% מייצור החשמל היה מגז טבעי (השאר מפחם ו-1% ממזוט ומסולר). ישנה עלייה מתמדת מדי שנה בשיעור השימוש בגז לייצור חשמל (למעט התקופה האחרונה, המתאפיינת בקשיים באספקת הגז). מאז תחילת השימוש בגז הטבעי לייצור חשמל, בשנת 2004, ניכרת הפחתה מצטברת בפליטה הסגולית של גפרית דו-חמצנית וחומר חלקיקי, תחמוצות חנקן, ופחמן דו-חמצני (של 46%, 24%, ו-15% בהתאמה) [3].
גידול התחבורה הממונעת
גם כאן חלו שני תהליכים בו-זמנית: גידול האוכלוסין מחד גיסא והעלייה ברמת המינוע (כמות כלי הרכב ל-1,000 נפש) מאידך גיסא, שתרמו לעלייה של כ-30% בשיעור הנסועה (קילומטרז') השנתי הכולל של כלי רכב בישראל, וזאת תוך פרק זמן של 8 שנים בלבד (2008-2000) (איור 1). למרות העלייה בנסועה, במהלך אותה התקופה חלה הפחתה של כ-40% בפליטות מזהמי האוויר האופייניים לתחבורה, כגון פחמן חד-חמצני, פחמימנים ותחמוצות חנקן [1] (איור 1). ההפחתה בפליטות נובעת בעיקרה משיפורים טכנולוגיים, כגון ממירים קטליטיים ומסנני חלקיקים שהותקנו בכלי הרכב החדשים בהתאם לדרישות התקינה הבין-לאומית. זוהי דוגמה למקרה שבו גברה ההשפעה החיובית של השיפורים הטכנולוגיים על ההשפעה השלילית של הגידול הדמוגרפי. למרות זאת, חשוב להבהיר כי ההחמרה בדרישות התקינה היא מוגבלת, ועל פי הידע הקיים היום, נראה שלא ניתן עוד, בטווח הזמן של העשורים הקרובים, להוריד משמעותית פליטות מזהמי אוויר מתחבורה. מקדמי פליטת תחמוצות החנקן מרכב בנזין פרטי ממוצע לפי תקינת זיהום האוויר האירופית (טבלה 1) מראים כי שיעור ההפחתה השולי בפליטות קטֵן עם התקדמות התקינה לאורך השנים. יש להדגיש כי בהשוואה למדינות בצפון אמריקה ובאירופה, רמת המינוע בישראל נמוכה עדיין [2]. גידול האוכלוסייה, המשך תהליך העיור והעלייה בצפיפות האוכלוסייה, יחד עם פוטנציאל הגידול ברמת המינוע, מורים בבירור כי זיהום האוויר שמקורו ברכב צפוי להחריף בישראל בשנים הקרובות על אף השיפורים הטכנולוגיים המשמעותיים שהושגו. המשך ההשקעה הממשלתית הנרחבת בסלילת כבישים בד בבד עם הורדת שיעורי המיסוי על השימוש ברכב, יובילו להגברת השימוש ברכב הפרטי ולעלייה בגודש התחבורתי ובזיהום האוויר. מנגד, תכנון תחבורתי נכון, השם את הדגש על הגברת הנגישות באמצעות שיפור מערך התחבורה הציבורית והתחבורה הבלתי-ממונעת למוקדי הנסיעה היום-יומיים, יאפשר שימוש מושכל יותר במשאבים ויבטיח שלאורך זמן תהיה לאנשים מכל שכבות האוכלוסייה יכולת טובה יותר להגיע למחוז חפצם בקלות ובמהירות. תחבורה היברידית ומונעת חשמל משפרת את איכות האוויר בערים על-ידי הפחתת השימוש בכלי רכב המבוססים על דלקי מחצבים, תוך העברת מֵרב הפליטות לתחנות כוח שניתן למנוע בהן את זיהום האוויר בצורה יעילה ומבוקרת יותר.
טבלה 1
מקדמי פליטת תחמוצות חנקן מרכב בנזין פרטי ממוצע לפי התקינה האירופית
הנתונים לפי בר אור ומצנר [1].
לסיכום, נראה כי המשך הגידול הדמוגרפי יוכל להמשיך ולהתקיים מבלי לגרום להחמרה באיכות האוויר רק אם המדינה תבחר לקדם פתרונות משמעותיים בהקדם האפשרי. יש לעודד טכנולוגיות נקיות ככל האפשר לייצור אנרגיה, כדוגמת אנרגיית שמש שעלותה נמצאת בירידה מתמדת ותחנות גרעיניות שיש בהן בעייתיות מסוימת באזורנו אך הן מובילות מבחינת היבטים של צריכת אנרגיה ופגיעה בסביבה. נוסף על כך, יש להמשיך לפתח אנרגיות מתחדשות חלופיות. בו בזמן יש צורך מיָדי בתחבורה מקיימת יותר כחלופה לכלי הרכב הפרטיים. לאור מסקנה זו יש להשקיע כבר כעת תקציבי ענק להקמת מערכות הסעת המונים מהירוֹת למוקדי הנסיעה היום-יומית, שיהיו זולות ויעילות, ישמשו אמצעי תחבורה שווה לכל כיס, וישפרו את איכות חיינו.
'המשבר האקו-דמוגרפי'
תמיר קליין, איל רוטנברג ודן יקיר
המחלקה למדעי הסביבה וחקר האנרגיה, מכון ויצמן למדע
במהלך המאה האחרונה גדלה השפעתו של האדם על הסביבה בצורה ניכרת. השפעה זו היא תוצאת מכפלה של שלושה גורמים: גודל האוכלוסייה, הרמה הטכנולוגית שלה, והרמה הכלכלית שלה [2, 3]. גידול של מאות אחוזים שחל בכל אחד משלושת הגורמים עשוי להסביר את העלייה החדה בסך השפעת האדם על הסביבה. מתוך שלושת הגורמים של המכפלה, גודל האוכלוסייה הוא המשמעותי ביותר, מאחר שהוא טומן בחובו מנגנוני הגברה: נגישותם של משאבים שונים יורדת עקב ניצולם בידי יותר ויותר אנשים. במחקר שבחן את מידת הניצול הסביבתי של מדינות העולם נמצא מקדם המתאם הגבוה ביותר (0.93) בין גודל האוכלוסייה של מדינה לבין השפעתה הסביבתית [1]. המשאבים העומדים לרשותה של כל מדינה מוגבלים, וגם אם ינהג כל פרט באוכלוסייה באופן מושכל, עדיין יהיו המשאבים המשותפים בסכנת כליה עקב הגידול, וכתוצאה מכך יימצא בסכנה גם עתידה של האוכלוסייה כולה [3]. שינוי אורחות חיים ופתרונות טכנולוגיים יוכלו לצמצם בעתיד השפעות מסוימות של פעילות האדם על סביבתו, אך אמצעים אלה לא יוכלו לפתור השפעות אחרות של גידול האוכלוסייה (למשל הצורך של אנשים רבים יותר לחלוק את אותה רצועת חוף רחצה).
בישראל מוּנע עיקר גידול האוכלוסייה משלושה תהליכים: קצב ילודה גבוה, גידול בתוחלת החיים והגירה. קצב הילודה וההגירה הם פועל יוצא של תפיסות חברתיות ומדיניות ממשלתית הנחשבות רגישות מאוד מבחינה ציבורית בישראל. חרף שטחה הקטן יחסית, קצב גידול האוכלוסייה בישראל הוא מהגבוהים בעולם ביחס לרמת ההכנסה לנפש. בעוד שבמדינות רבות נעצר לחלוטין קצב הגידול, בישראל צפויה האוכלוסייה לגדול במהלך חמישים השנים הבאות, לפי תרחישים שונים, ב-75% עד 172%, כלומר לעמוד על יותר מ-20 מיליון נפש. לגודל האוכלוסייה (ולגידול הצריכה לנפש עקב העלייה המתמדת בשני הגורמים האחרים – רמת החיים והטכנולוגיה) השפעה ישירה על משאבי הטבע של ישראל.
למרות הקשר הבלתי-נמנע שבין גידול האוכלוסייה לאיכות הסביבה (כמו גם לשאר תחומי החיים כדוגמת חינוך, בריאות ורווחה), בישראל עלה הנושא הדמוגרפי לדרגת טאבו ובשל כך כמעט שלא מתקיים דיון עקרוני ומדעי בהשלכות הגידול. חלקו של המרכיב הדמוגרפי בעיצוב פני הסביבה בישראל דורש התייחסות מעמיקה שלא ניתן להתעלם מהצורך בה. הכרת הבעיה וחיפוש מושכל של פתרונות היום עשויים למנוע צורך בקבלת החלטות קשות בדורות הבאים. בשולחן דיונים זה ברצוננו להעלות את הנושא על סדר היום הציבורי והמדעי באופן מקצועי, לפתח את הדיון ולהעלות 'על פני השטח' את ההשלכות הסביבתיות של גידול האוכלוסייה בישראל.
מקורות
[1] Dietz T, Rosa EA, and York R. 2007. Driving the human ecological footprint. Frontiers in Ecology and the Environment 5(1): 13–18.
[2] Ehrlich PR and Holdren JP. 1971. Impact of population growth. Science, New Series 171(3977): 1212–1217
[3] Hardin G. 1968. The tragedy of the commons. Science 162(3859): 1243–1248.
מקורות
- בר אור י ומצנר א. 2010. איכות הסביבה בישראל – מדדים, נתונים ומגמות 2010 ירושלים: המשרד להגנת הסביבה.
- השמשוני ג. 1999. מדיניות פיתוח התחבורה היבשתית למדינת ישראל – תכנית אב ארצית לתחבורה יבשתית. ירושלים: המכון הישראלי לתכנון ומחקר תחבורה.
- חברת חשמל. 2010. סיכום ממצאי ניטור איכות אוויר מתחנות הניטור של חברת החשמל.
- רשות המסים בישראל. 2008. דו"ח הוועדה הבין-משרדית למיסוי ירוק. נצפה ב-28 ביוני 2012.