אחריות תאגידית

התגברות המודעות הסביבתית בכלל, ובקרב תאגידים בפרט, יוצרת סוג חדש, מעניין ומאתגר של מערכת יחסים בין ארגוני סביבה לא ממשלתיים לבין תאגידים עסקיים, שלאורך שנים עמדו משני צִדי המתרס. שיתופי פעולה מסוג זה הם חשובים, אך הם מעלים גם בעיות אתיות וחשש מפני ניצול לרעה של התדמית הסביבתית החיובית של התאגיד לצורך פעילות בלתי סביבתית

אנו צועדים בבטחה לקראת הרחבה גוברת והולכת של חובת הדיווח החלה על תאגידים על פי דין בנושאי איכות סביבה

בעשור האחרון האחריות התאגידית כבר אינה אוסף של פעולות חברתיות מקריות, אלא נתפסת כסדרה של פעולות ותכניות המתוכננות היטב בתחומי החברה, הסביבה והאתיקה, שיש להן יעדים ומטרות ברורים המשתלבים באסטרטגיה העסקית והארגונית של העסק

׳אחריות תאגידית׳ היא קודם כל שינוי תפיסה. שינוי כזה אי אפשר לעשות רק בעזרת חוקים וכללים, ועל כן יש להותיר את האחריות התאגידית לשיקול דעתן של החברות

התעלמות מסיכונים פוטנציאליים וסדר עדיפויות המתעלם מהאתגרים האקולוגיים העולמיים אינם מקובלים יותר, על כן יש להפוך את חובת הדיווח הסביבתי-חברתי למחייבת את החברות הגדולות במשק

השפעת תאגידים אינה מוגבלת לבעלי המניות שלהם, אלא כוללת גם את הצרכנים, את עובדי התאגידים ואת המדינה, החברה והסביבה. לפיכך, לחברות עסקיות צריכה להיות, וישנה למעשה, אחריות כלפי בעלי עניין מגוונים

דיון ייחודי על המגזר העסקי בישראל בהקשר הסביבתי, שלטובתו כניסנו מספר יועצים בכירים למגזר העסקי המתמחים בהיבטים שונים של התנהלות סביבתית

האם התחום של ׳אחריות תאגידית׳ מוסדר על-ידי רגולציה או נתון לרצונן החופשי של החברות בכפוף לאסטרטגיה שלהן?