התחנה לחקר ציפורי ירושלים ע"ש נילי ודוד: האוניברסיטה של הציפורים – שלושה עשורים של טיבוע ומחקר ציפורים

במרחק צעדים ספורים ממשכן הכנסת פועלת כבר יותר משלושה עשורים תחנת טיבוע ציפורים הפותחת חלון גם לציבור הרחב. בביתן הטיבוע ע"ש אריאל המבקרים צופים בציפורים נמדדות, מטובעות ומשוחררות, וכך פוגשים מקרוב מחקר שמתנהל ברציפות כבר שנים רבות. המפגש בין עבודת שדה מקצועית וקפדנית לקהילה גדולה וחזקה הוא תמצית פועלה של התחנה לחקר ציפורי ירושלים ע"ש נילי ודוד – אתר הטבע העירוני הראשון בישראל, השייך למרכז הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע.

התחנה הוקמה בשנת 1994 בידי עמיר בלבן וד"ר גדעון פרלמן ז"ל, ובהמשך הצטרפה לרשת אתרי הצפרות של מרכז הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע. התחנה משתרעת על פני חמישה דונמים, ומנהלת עוד כשני דונמים סמוכים, בתווך שבין הכנסת, בית המשפט העליון, גן הוורדים וגן סאקר. בעבר פעלה באזור מצומצם זה משתלה של קריית הלאום. בשטח השתמרו שרידי המשתלה לצד בוסתן הררי, בתה, גָריגה וחורש ים תיכוני, ובהם מינים שונים של עצים – אלה ארץ-ישראלית, חרוב, שקד, אלון מצוי ואשחר רחב-עלים. נטיעות מושכלות, טיפוח הצומח והקמת בריכת נימן בשנת 2006 הרחיבו משמעותית את מגוון בתי הגידול בתחנה. בתוך שטח עירוני צפוף, שמרחב השטחים הפתוחים הסמוכים בו הצטמצם עם השנים, התחנה משמשת בית גידול מנוהל ותחנת עצירה חיונית (stopover site) לעשרות אלפי ציפורים נודדות.

הטיבוע באתר החל ב-23 באפריל 1994. עם השנים התרחבה הפעילות מטיבוע עונתי למערך מחקרי רציף לאורך כל חודשי השנה, ומאז 2004 מתקיים גם טיבוע יומי בעונת נדידת האביב. רשתות ערפל – רשתות דקות ועדינות, המשמשות ללכידה זמנית של ציפורים לצורכי מחקר וטיבוע, ומאפשרות לחוקרים לזהות, למדוד ולסמן את הציפורים לפני שחרורן בחזרה לטבע – מוצבות בתחנה במיקומים קבועים, ומאמץ הדגימה באמצעותן מתועד בקפדנות ובאופן המאפשר להשוות בין תקופות שונות לאורך ציר הזמן. החלטות מתודולוגיות מוקפדות, דוגמת הפסקת השימוש בהשמעת הקלטות למשיכת ציפורים (ב-2002), נועדו לצמצם הטיות סטטיסטיות. כך נבנתה תשתית מחקרית ארוכת-טווח, המאפשרת לבחון שאלות אקולוגיות מעמיקות מעבר לתיעוד הבסיסי של הציפורים החולפות במקום.

מאגר הנתונים האחיד לשנים 2004–2025 כולל 235,788 אירועי לכידה של 136 מינים (איור 1). יותר מ-40% מכלל הלכידות היו של סבכי שחור-כיפה (Sylvia atricapilla) ושל סבכי טוחנים (Curruca curruca) (איור 2). מאחורי המספרים נצברים נתונים בעלי ערך מדעי רב על עיתוי הנדידה (פנולוגיה), גיל, זוויג, מדדי שומן, מצב גופני ומשך השהייה באתר. לכידות חוזרות מאפשרות לעקוב אחר פרטים ספציפיים לאורך עונות ושנים שונות. סדרת נתונים ארוכה זו מעניקה לחוקרים יכולת לזהות תנודות ומגמות אוכלוסייה שלא ניתן להבחין בהן במחקרים קצרי-מועד.

איור 1

מספר הלכידות השנתי בתחנה לחקר ציפורי ירושלים ע"ש נילי ודוד

מספר הלכידות השנתי בתחנה בשנים 2004–2025 (כולל לכידות חוזרות). הקו המקווקו מסמן את הממוצע הרב-שנתי, כ-10,600 לכידות בשנה. השפל ב-2006 חל בשנת בניית בריכת נימן. המספרים גולמיים ואינם מתוקננים למאמץ הדגימה, שהשתנה בין השנים.

איור 2

עשרת המינים הנפוצים בטיבוע בתחנה

מספר הלכידות של עשרת המינים הנפוצים בתחנה לאורך השנים 2004–2025 (כולל לכידות חוזרות). בסך הכול נרשמו בתקופה זו 235,788 לכידות של 136 מינים. עשרת המינים המובילים אחראים ליותר מ-60% מהלכידות, ושני מיני הסבכים שבראש הרשימה לבדם היוו כ-42% מהן.

בניתוח המשוקלל והמתוקנן לפי מאמץ הדגימה (Capture per Unit Effort) נמצאה עלייה מובהקת בשיעורי הלכידה של קנית קטנה (Acrocephalus scirpaceus) ושיחנית קטנה (Iduna pallida), לצד ירידה מובהקת בשיעורי הלכידה של ירקון (Chloris chloris) ושחרור (Turdus merula). אלה אינן רק תנודות מקריות במספר הפרטים שנלכדו בשנה נתונה, אלא מגמות רב-שנתיות מבוססות, המביאות בחשבון את היקף פריסת הרשתות ושעות הפעילות. היכולת להצביע על השינויים האלה היא מתרומותיו הבולטות של המחקר באתר, והיא מהווה בסיס להבנת תהליכים אקולוגיים רחבים יותר המתרחשים בבתי הגידול ובתפוצת המינים.

גם יחסי הגומלין שבין הציפורים לצומח עומדים במוקד העניין המדעי: עצים ושיחים נושאי פירות מספקים מזון עתיר אנרגיה לציפורים, והן מצידן מפיצות את זרעיהם. ניטור הצומח בשטח התחנה בשילוב עם נתוני הטיבוע מאפשר לבחון כיצד זמינות הפירות והשתנות הצמחייה לאורך השנה משפיעות על נוכחות הציפורים ועל משך שהייתן. באופן זה הופך ממשק ניהול השטח לחלק בלתי נפרד מנושאי המחקר היישומי של התחנה.

המערך המדעי מבוסס על קהילה מסורה של מטבעים, חוקרים, מתנדבים, מדריכים ובני שירות לאומי. לאורך השנים הכשירה התחנה אנשי מקצוע מהמובילים בעשייה המדעית והסביבתית בארץ. החיבור ההדוק שבין הכשרה מקצועית, התנדבות ועבודת שדה מאפשר רציפות מחקרית יוצאת דופן, ובמקביל הופך את המדע לנגיש, חי ומוחשי עבור מבקרים, תלמידים ומשפחות. הקהל הרחב אינו פוגש תצוגה מדעית מרוחקת, אלא עוקב אחר המדע בזמן אמת ופוגש ציפורי שיר שנחקרות בידו של החוקר ממרחק קרוב במיוחד.

התחנה לחקר ציפורי ירושלים מוכיחה כי אי קטן של טבע עירוני יכול להוות הרבה מעבר לריאה ירוקה ואתר טבע עירוני. זהו בית גידול חיוני התומך בציפורים הנודדות מעל העיר, מוקד למחקר ארוך-טווח, ומרחב קהילתי המקיים מפעל מדעי מתמשך. השמירה עליו היא לא רק שמירה על הציפורים, אלא גם על מקום המגדל את דורות שומרי הטבע הבאים בישראל ועל מוקד ידע ייחודי שנצבר במשך שלושה עשורים.