חלופות סביבתיות לסילוק עודפי הקולחים מנחלי ישראל

זיהום נחלים הוא אחד האיומים המרכזיים על האקולוגיה של הנחלים. השפעותיו כוללות שינויים במבנה הפיזי והמורפולוגי של הנחלים, בכמויות המים ובמשטר הזרימה. כל אלה מעודדים שינויים בחברות הביולוגיות בנחלים, עושים אותם לרגישים ולפגיעים יותר, והופכים את הנחלים ממשאב למפגע.

הזרמות שפכים וקולחים בנחלי ישראל היוו גורם זיהום מרכזי לאורך שנים בשל השפעתם על ההרכב הכימי של המים ועל מאפיינים הידרולוגיים וביולוגיים. ההשפעה על הנחלים ומאכלסי המים מתרחשת במנגנונים ישירים, כדוגמת רעילות של חומרים, ובמנגנונים עקיפים בעקבות שינוי במורכבות ובתנאים של בית הגידול. תקנות בריאות העם (תקני איכות מי קולחין וכללים לטיהור שפכים) לנחלים אינן נותנות מענה לפגיעה בנחלים, אלא קובעות תקנים להזרמה, ומנציחות את בעיות זיהום הנחלים. הזרמת הקולחים משפיעה לא רק על האקולוגיה בנחלים, אלא מהווה מחסום לקידום תוכניות לשיקום נחלים. אם קולחים ימשיכו לזרום לנחלים ולחופי הים, לא נוכל לשקם נחלים ולשחזר מערכות אקולוגיות לטובת הטבע והאדם.

מאז ראשית שנות ה-60 החלו בישראל להשיב קולחים לחקלאות, אולם הנחלים והים המשיכו לסבול מהזרמות שפכים וקולחים באיכויות ירודות. עד סוף שנות ה-80, בהיעדר מט"שים, עמד נפח השפכים הגולמיים שזרמו לסביבה על כ-100 מלמ"ק לשנה. החל משנות ה-90, בעקבות הקמת מט"שים, הנפח הזה צומצם בהדרגה, וכיום נפח השפכים הזורמים לסביבה נמוך מ-15 מלמ"ק בשנה, רובם בנחל קדרון, מפגע שיוסר בקרוב.

לאורך השנים חלו שינויים בנפח הקולחים הזורמים לסביבה. הקמת מאגרים לאיגום הקולחים ולוויסותם בעונת ההשקיה צמצמה את נפח עודפי הקולחים. השינויים המרכזיים התרחשו בסוף שנות ה-80 והחל משנת 2010, אז משבר המים התעצם, וחלחלה ההבנה שהקולחים הם משאב חשוב לחקלאות. בשנים האלה עמדו נפחי עודפי הקולחים שזרמו לסביבה על כ-60–70 מלמ"ק בשנה. בעשור האחרון, בהיעדר מפעלי השבת קולחים חדשים ועם גידול האכולוסייה, חל גידול בנפח עודפי הקולחים, והוא הגיע ליותר מ-100 מלמ"ק בשנה.

הפער הכמותי בין ייצור השפכים וניצול הקולחים לא נסגר מעולם במלואו (איור 1, איור 2).

איור 1

נפחי ייצור השפכים, השפכים המטופלים וניצול הקולחים בישראל לאורך השנים

איור 2

נפח עודפי השפכים והקולחים שהוזרמו לסביבה בישראל לאורך השנים

הזרמות הקולחים העיקריות מפורטות באיור נ1, ובטבלה נ1 (בנספח).

על אף מאמצי רשות המים לשיפור הטיפול בשפכים ולהתאמתו לעתיד ועל אף התוכנית לשדרוג השבת הקולחים, צפויים לזרום לסביבה עודפי קולחים גם בעתיד. הסיבות המרכזיות לכך הן הגידול בכמות האוכלוסייה, המייצרת נפח שפכים גבוה ביחס לגידול בניצול הקולחים.

רשות הטבע והגנים מקדמת חלופות סביבתיות לפתרון ארוך-טווח להזרמת הקולחים לסביבה, שפוטנציאל ההשפעה שלהן על הסביבה הוא הקטן ביותר. החלופות האלה נדונו בוועדה בין-משרדית שעסקה בנושא, אך לא נעשה דבר בעניין, והחלופות לא קודמו. בשתי חלופות, הקולחים ימשיכו לזרום בנחלים או בחלק מהם, באיכויות משתנות. בשלוש חלופות, הקולחים הזורמים בנחלים יסולקו ליעדים אחרים ויחדלו להוות מפגע בנחלים. להלן חמש החלופות:

1. המשך המצב הקיים, קולחים מוזרמים לנחלים או למספר 'נחלי הקרָבה' – בחלופה זו יתאפשר שיקום של חלק מהנחלים שסובלים כיום מזיהום, בזכות הוצאת הקולחים מהם, אך מצבם של נחלים אחרים, שעודפי הקולחים ירוכזו בהם, יורע משמעותית. הנחלים שמבחינה הנדסית מתאימים להפוך ל'נחלי הקרבה' אינם בהכרח אלה שרגישים פחות או ערכיים פחות מבחינה אקולוגית, או חשובים פחות מבחינה חברתית וכלכלית.

המשך הזרמת הקולחים לנחלים ינציח את המצב הקיים ואף יחריף את מצבו בשל הצפי לגידול בנפחי עודפי הקולחים. ההשפעות של הזרמת קולחים לנחלים הן בעיקר ביולוגיות והידרולוגיות, כמו גם השפעות על בריאות הציבור, על התיירות ועל הטיילות.

2. חלופת טיפול מתקדם בשפכים והזרמה לנחלים, שהקולחים זורמים בהם כיום – בחלופה זו יתבצעו טיפול מתקדם בשפכים והזרמת העודפים לנחלים. הטיפול חייב לכלול הרחקת חנקן, זרחן, פתוגנים, מיקרו-מזהמים ומלחים. בטכנולוגיות הקיימות, שעלותן אינה גבוהה כבעבר, ניתן לשפר את איכויות הקולחים לאיכויות מי שתייה. התועלת שעשויה להיות משדרוג הטיפול כוללת גם את הרווחים העקיפים (תיירות, קיט).

הטכנולוגיות המתקדמות כוללות טיפול ממברנלי, והאיכויות המתקבלות שינו בשנים האחרונות את ייעוד הקולחים המטופלים והשבת הקולחים לחקלאות, לצד ערבוב הקולחים עם מים טבעיים לשימושים שונים. רשות המים מתכננת הקמת 14 מט"שים ממברנליים. המתקנים המתוכננים אינם בהכרח המתקנים שזורמים מהם כיום עודפי קולחים לנחלים, כלומר, צפוי שיפור באיכות המים רק בחלק הנחלים.

הקמת מט"שים בישראל מתרחשת בקצב איטי. ניתן להעריך כי בקצב ההקמה הנוכחי של מתקנים חדשים, קולחים ירודים ימשיכו להוות מטרד סביבתי בנחלים גם בשנים הבאות.

3. חלופת הזרמת קולחים לירדן הדרומי ולים המלח – הזרמת עודפי קולחים לירדן הדרומי, ממורד מפגש הנחלים תבור והירדן, ומשם לים המלח, היא פתרון לחלק מעודפי הקולחים בצפון. נפח עודפי הקולחים בצפון עומד כיום על כ-15–20 מלמ"ק בשנה, וצפוי לגדול. זאת ועוד, אם ממלכת ירדן תקדם הקמת תשתיות לשימוש בקולחים בעמק הירדן, הקולחים האלה עשויים להיות מקור להשבה לחקלאות בירדן.

הירדן הדרומי מקיים מערכת אקולוגית מתפקדת ומגוונת עד המפגש עם נחל תבור. מנקודה זו ואילך איכות המים מתדרדרת בחריפות בשל כניסת שפכים וקולחים ירודים מממלכת ירדן. הזרמת קולחים באיכות גבוהה, ממורד מפגש נחל תבור, עשויה לשפר בעתיד את איכות המים בירדן הדרומי.

הזרמת קולחים לירדן הדרומי מחייבת שדרוג באיכות הקולחים המיועדים להזרמה, שיתרמו לשיפור מצבו האקולוגי של הירדן הדרומי. הזרמת קולחים באיכות ירודה תפגע בשיקום הירדן הדרומי וים המלח. קו קולחים שרובו גרביטציוני, ממערב הגליל, דרך עמק יזרעאל ועמק חרוד, יאפשר הזרמת עודפי קולחים לירדן הדרומי.

4. חלופת הזרמת עודפי הקולחים להשקיה חקלאית ולשימושים עירוניים – תגבור קולחים להשקיה חקלאית אפשרי בשטחים המושקים בקולחים ובשטחי חקלאות חדשים, שכיום הם טבעיים. תגבור זה מחייב הקמת מובלי קולחים לאורך הארץ ומאגרי קולחים חדשים. בצפון הנגב ישנו אזור חקלאי שמתוכנן בו תגבור קולחים להשקיה חקלאית, ורוב השטחים המושקים בו הם גידולי שדה. המרת חלק מגידולי השדה במטעים עשויה להגדיל את השימוש בקולחים בנפח של עשרות מלמ"ק בשנה.

שימוש בקולחים לצרכים עירוניים עשוי להפוך ערים לירוקות, קרירות ומוצלות יותר ומותאמות יותר לשינוי האקלים. במספר ערים בישראל נעשה שימוש בקולחים לגינון עירוני (להבים, הרצליה ועוד) ולמילוי אגמי קיט (למשל בהוד השרון ובדימונה). הרחבת השימוש לערים נוספות עשויה לתרום להפחתת עודפי הקולחים.

5. חלופת הזרמה במוצאים מרכזיים לעומק הים התיכון – הזרמת קולחים דרך מוצאים ימיים היא פרקטיקה נפוצה בערים הסמוכות לים (איור נ2, בנספח). ברצלונה, ונציה ואתונה הן דוגמה לערים באגן הים התיכון שמוזרמים מהן קולחים לים למרחק של כ-4–6 ק"מ מהחוף. בחינתן מעלה כי תכנון מושכל, הכולל מודל זרמים ומערך ניטור מעמיק, עשוי להוות פתרון ראוי לעודפי קולחים, כל עוד המוצא ממוקם במרחק רב מהחוף ובעומק קרקעית גדול, הרחק מבתי גידול רגישים, ובהתאמה לזרמים ולתנאי הים.

לסיכום, בהיעדר תכנון להתאמת הצרכים החקלאיים בהווה ובעתיד, הרחבת איגום הקולחים במאגרים או תוכניות להמרת מים שפירים בקולחים לחקלאות – נפח עודפי הקולחים צפוי להמשיך לגדול ולהוות מפגע סביבתי משמעותי בסביבת הנחלים, החופים והים. יישום ושילוב של החלופות השונות שנסקרו בכתבה זו עשויים לפתור את הבעיות הסביבתיות והאקולוגיות הנגרמות מהזרמות הקולחים הכרוניות לנחלים ולים. הפסקת הזרמת הקולחים תאפשר שיקום מלא של הנחלים, לטובת הציבור והטבע.