לקראת מערכות מזון בנות-קיימא בישראל: ממדע למדיניות

גילוי נאות: כרכזת ועדת ביטחון תזונתי של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ד"ר יעל בן חיים ריכזה את הכנס המוזכר בכתבה ואת הכנת הדו"ח שבלב הכתבה.

בעקבות שילוב גורמים כלל-עולמיים – בכללם השלכותיה של מגפת הקורונה, הגידול במספר אירועי מזג האוויר הקיצוני, מלחמת רוסיה–אוקראינה, המלחמה בעזה ובישראל והמלחמות האזוריות – התברר עד כמה מערכות המזון הקיימות בישראל פגיעות. חלק ניכר מתושבי ישראל סובלים מבעיות של נשיגות מזון (יכולת לרכישת מזון, affordability) ומאי-ביטחון תזונתי. כלומר, מתרחבת מגמה של תזונה לא בריאה הכוללת מזונות בעיבוד יתר, ונושאת השלכות חמורות על הבריאות. בשל המשברים בישראל ובעולם כולו מן ההכרח לנקוט בדחיפות צעדים למניעת פגיעתם הרעה במערכת המזון. מוערך כי מספר החקלאים בדור הבא בישראל ילך ויפחת, וכי ישנו חלון הזדמנויות צר לשינוי מגמה זו. הצורך בשינוי המגמה גובר בשל התמורות הבין-לאומיות והלאומיות. נוסף על כך, ראוי שמקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות ייתנו את דעתם בדחיפות על סוגיות של קיימות שיש להן השלכות בטווח הארוך.

מערכת המזון מורכבת ורבת-רבדים, ומתקיימים בה יחסי גומלין דינמיים בין מרכיבים שונים. יש לה יחסי גומלין עם מערכות חיצוניות לה, כגון בריאות, אקולוגיה ואקלים, כלכלה וממשל, והיא מושפעת גם מתחומי מדע וחדשנות (איור 1). לנוכח הקושי שמציב המפגש בין מערכת מורכבת לאתגרי המציאות ערכה האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים כנס בין-לאומי בשנת 2022 בנושא "אי-ביטחון תזונתי – המגפה המתמשכת". תוצר מרכזי של הכנס הוא דו"ח מדיניות מדעי (שהתפרסם ביולי 2025, בעברית ובאנגלית): "לקראת מערכות מזון בנות-קיימה בישראל: ממדע למדיניות" ^[2], מאת פרופ' אליוט בארי ופרופ' ערן פייטלסון מהאוניברסיטה העברית בירושלים וד"ר אמילי סו, לשעבר מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הדו"ח מבטא גישה רב-תחומית מקיפה המאפשרת להידרש להיבטים הרבים והמורכבים של סוגיית הביטחון התזונתי. הדו"ח ממפה את פערי מדיניות המזון בישראל ואת האתגרים הניצבים בפניה (טבלה 1) כבסיס להתוויית מדיניות להתמרת מערכת המזון בישראל למערכת עמידה יותר, שוויונית יותר ובת-קיימא – כזאת שתאפשר תזונה בריאה לכל אדם.

איור 1

מערכות ביטחון תזונתי קשורות למערכות אחרות – כמערכת מורכבת מסתגלת

מתוך: בארי (2025) ^[1].

טבלה 1

האתגרים ומיפוי הבעיות במערכת המזון, על פי מדדי הביטחון התזונתי של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם

מעובד מתוך: סו א, בארי א"מ ופייטלסון ע (2025) ^[2].

בדו"ח נבחנו הסוגיות הכרוכות בגיבוש מדיניות מזון. המלצות הדו"ח מתבססות על מתודולוגיה מדעית המשלבת את העקרונות והיעדים של האו"ם לביטחון תזונתי עם גישת "מערכות מורכבות מסתגלות". האתגרים והפערים הניצבים בפני מערכת המזון בישראל, וכך גם ההמלצות, מאורגנים בדו"ח לפי שלושה טווחי זמן: הקצר, הבינוני והארוך (טבלה 2). הדו"ח ממליץ על גיבוש תוכנית לאומית למערכת מזון חסינה ובת-קיימא בעלת תקציב ייעודי, שייקבעו בה תחומי התערבות ואחריות ברורים, ושיוגדרו בה סמכויות ביצוע. על התוכנית הזאת צריך להיות מופקד כוח משימה בין-משרדי, בהובלת המטה לביטחון לאומי (מל"ל) בשיתוף פעלה הדוק עם משרד החקלאות וביטחון המזון ויחד עם משרדי הממשלה הרלוונטיים האחרים. במסגרת התוכנית זו הדו"ח ממליץ על שורת צעדים בטווח הקצר, הבינוני והארוך, ונביא את העיקריים שבהם.

בטווח הזמן הקצר:

• הכרה בחשיבותה האסטרטגית של החקלאות בישראל, סיוע בהתחדשות החקלאות ובהפיכתה לבת-קיימא וגיבוש אסטרטגיות ודרכי פעולה לחקלאות ולייצור המזון בארץ;
• קביעת דרכי פעולה לשיפור נשיגות המזון (היותו בר-השגה) ולהעלאת המודעות להשלכות התזונה על הבריאות;
• בחינה מחדש של מדיניות הסובסידיות והפיקוח על מחירי מוצרי מזון בסיסיים;
• קביעת דרכי פעולה למאבק בתחלואה הקשורה לתזונה;
• וידוא צריכת מזון בריאה, כולל מזון מזין בבתי ספר ובמוסדות ציבור;
• שילוב הרשויות המקומיות וארגוני החברה האזרחית בתהליכים לכינון מערכת מזון בת-קיימא.

בטווח הזמן הבינוני:

• מתן תמריצים חיוביים לייצור מזון בריא ובר-קיימא ותמריצים שליליים לייצור מזון בעיבוד יתר;
• נקיטת מדיניות המאזנת בין סיוע לחקלאות המקומית לבין תחרות בשוק המזון;
• איסוף והפצה של מידע הנוגע לתזונה ולמשטרי תזונה, בדגש על עידוד תזונה המבוססת על דיאטה ים תיכונית;
• גיבוש תפיסה ואסטרטגיה בדבר סיוע באספקת מזון לנזקקים והגדרת גבולות גזרה לפעולתם של המדינה, הארגונים הלא-ממשלתיים והמגזר הפרטי;
• הנהגת מדדים אחידים במערכת המזון וגיבוש קריטריונים ומדדים לבחינה של ממדי הקיימות;
• התאמת יעדי מערכת המזון הישראלית ליעדי האו"ם.

בטווח הזמן הארוך:

• גיבוש אסטרטגיות שמטרתן: א. חיזוק המחקר והפיתוח בתחומי המזון והחקלאות; ב. חיזוק הממשק ושיתופי הפעולה בין מחקר למדיניות; ג. תכנון ויישום של דרכי פעולה לצמיחה ולפיתוח במחקר ובטכנולוגיות; ד. הובלת יוזמות ומתן תמריצים לקידום השקעות וחדשנות וליצירת שיתופי פעולה עם המגזר הפרטי, האקדמיה וארגונים לא ממשלתיים; ה. הגברת החוסן הלאומי בתחום המזון נוכח הסיכונים המאיימים על הביטחון התזונתי (כגון תלות במזון מיובא ולחצים דמוגרפיים);
• יצירת איזון בין יבוא מזון לישראל לבין ייצור מזון בישראל ויישום אסטרטגיות ליצירת שרשרות אספקת מזון בנות-קיימא;
• כינון תוכנית מזון כוללנית שתבטיח חוסן בעיתות חירום ותאפשר ליזום מענים גם בהתאוששות ממשברים (כגון מאגרי מזון ותשתית חלוקה ברחבי המדינה);
• גיבוש תוכנית לאומית לכינון מערכת מזון בת-קיימא בטווח הבינוני והארוך, והיערכות מערכת המזון לשינוי האקלים, בזבוז מזון וכו'.

טבלה 2

ההמלצות למערכת מזון בישראל, על פי מדדי ביטחון המזון

סיכום המלצות הדו"ח עבור 15 שדות הפעולה, לפי ממדי הביטחון התזונתי של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם ובחלוקה לפי קדימויות בשלושת טווחי הזמן: המיידי, הבינוני והארוך.

מעובד מתוך: סו א, בארי א"מ ופייטלסון ע (2025) ^[2].