התוכנית האסטרטגית לקידום החקלאות האורגנית בישראל

בעוד מדינות בעולם עוסקות מזה שלושה עשורים בקידום חקלאות אורגנית, והאיחוד האירופי מתקרב ליעד השאפתני שקבע – 25% מהשטח החקלאי בממשק אורגני עד 2030, במדינת ישראל מעולם לא אומצה מדיניות לגבי החקלאות האורגנית, ומשרדי החקלאות וביטחון המזון, הבריאות והגנת הסביבה אינם עוסקים בקידומה. האם התוכנית הלאומית לביטחון מזון היא ההזדמנות לסמן את החקלאות האורגנית ככלי מדיניות לקידום החקלאות הישראלית?

תנועת החקלאות האורגנית החלה להתפתח באמצע המאה הקודמת במטרה להקים מערכת מזון מקיימת, בתוך המתח המובנה שבין ייצור מזון מסחרי לבין שמירה על הטבע, הסביבה והאדם. האידאולוגיה של התנועה והתורה שבעל פה שניסחה אותה, הפכו ברבות השנים לחקיקה המסדירה את תהליכי הגידול, הייצור והשיווק של מזון אורגני, המלווים במנגנוני פיקוח ובקרה. המנגנונים נולדו מתוך הצורך של החקלאים, היצרנים והצרכנים בסטנדרטיזציה ובשקיפות, ואפשרו את התפתחותה של מערכת מסחר עולמית.

במחקרים שנערכו במהלך עשרות שנים של ייצור אורגני, הוכחו יתרונות סביבתיים ובריאותיים רבים – הפחתת פליטות גזי החממה, הגברת ספיחת הפחמן בקרקע החקלאית ^[5], מניעת סחיפת קרקעות והגברת פוריותן, שמירה על המגוון הביולוגי ^[7], הקטנת התלות בתשומות מיובאות, הפחתת החשיפה לחומרי הדברה ועוד. בגלל המתח המובנה בין ייצור מזון לבין איכות סביבה ובריאות, ליתרונות האלה יש מחיר – והמוכר והמשמעותי בהם הוא ייצור הנמוך בממוצע ב-20% מזה הקונבנציונלי ^[6].

בשנת 2020 הוערך הסחר במוצרים אורגניים בעולם ב-120 מיליארד אירו, כפול משהיה בשנת 2015, ובעשור האחרון נרשמה עלייה של כ-200% בשטחים החקלאיים ^[8]. מתחילת המאה ה-21 החלו מדינות להשקיע בתחום כחלק מתוכניות לאומיות שונות. בשנת 2020, כחלק מתוכנית ה-Green Deal של האיחוד האירופי, נקבע יעד שלפיו 25% משטחי החקלאות יהיו אורגניים עד לשנת 2030 ^[4].

התוכנית האסטרטגית לקידום החקלאות האורגנית בישראל

חקלאות אורגנית מוסדרת קיימת בישראל החל משנות ה-70 של המאה הקודמת. בשנת 2005 חוקק החוק האורגני בישראל (החוק להסדרת תוצרת אורגנית, תשס"ה–2005). שיא היקף החקלאות האורגנית היה ב-2010, אז עובדו מעל 80,000 דונם ^[3], ומסיבות שונות חל בו מאז צמצום ניכר. בשנת 2023 עובדו 45,000 דונם בממשק אורגני, 1.15% בלבד מכלל השטחים החקלאיים בישראל. כ-98% מהתוצרת הטרייה האורגנית הנמכרת בישראל מקורה בגידול מקומי.

בניגוד למדינות רבות ברחבי העולם, שעוסקות ביישום תוכניות מדיניות שאפתניות לקידום התחום, בבניית שרשראות אספקה, בתמיכה בחקלאים ובהשקעה במחקר ופיתוח, במדינת ישראל מעולם לא אומצה מדיניות ממשלתית לעידוד החקלאות האורגנית. במהלך 2024 גיבש צוות 'טוב השדה – הארגון לחקלאות אורגנית בישראל', הגוף היציג של החקלאים והעוסקים האורגניים, יחד עם האגף למחקר, כלכלה ואסטרטגיה במשרד החקלאות ושותפים נוספים במשרד, תוכנית אסטרטגית לקידום הענף עד לשנת 2035 ^[1]. התוכנית מציגה יעד שאפתני להגדלת השטח האורגני מ-1.15% ל-10% מכלל השטחים החקלאיים בישראל. התוכנית מחולקת לחמישה עוגנים, המאזנים בין דחיפת היצע למשיכת ביקוש:

1. תמיכה בחקלאים בהסבה, בהתרחבות ובהתמדה;
2. תמיכה בגורמי ייצור ושיפור האסדרה (הרגולציה);
3. חיזוק משולש הידע – מחקר, הדרכה והכשרה;
4. קידום תעשיית המזון האורגני ושרשרת האספקה שלה;
5. הרחבת הביקוש והמכר בשוק האורגני.

העלייה בייצור תיתמך בעלייה משמעותית במכר, המתחלק לשלושה ערוצים:

1. פיתוח והרחבה של השוק המקומי, העומד כיום על כ-1% ונמצא בקיפאון מזה מספר שנים;
2. פיתוח שוקי יצוא חדשים, נוסף על יצוא לשוק האורגני האירופי שהולך ומצטמצם בשל מדיניות עידוד צריכה מקומית;
3. הטמעת מזון אורגני בצריכה ציבורית ומוסדית להגדלת הייצור ולקידום "צדק חלוקתי" בנגישות למזון אורגני, בהשראת פעולותיהן של דנמרק ^[2] ומדינות נוספות.

התקציב הדרוש ליישום השנתיים הראשונות של התוכנית האסטרטגית הוערך ב-16.2 מיליון ש"ח. התוכנית והתקציב המלא הוצגו בפני הנהלת משרד החקלאות, ומחכים בימים אלה לאישור. נוסף על כך, התוכנית תשולב כחלק מהתוכנית הלאומית לביטחון מזון 2050 שהמשרד עמֵל על פיתוחה.

החקלאות והיצרנות האורגניות ככלי מדיניות

המורכבות במערכות המזון העולמיות מקשה על יצירת שינוי הוליסטי, אך החקלאות והיצרנות האורגניות הן כלי מדיניות יעיל לשינוי מסוג זה ממספר סיבות:

1. החקלאי או היצרן בוחר בפיקוח ובהתעדה על פי חקיקה ותקנים מוגדרים. הפיקוח מספק נתונים מהימנים המתעדכנים מדי שנה, וההתעדה מאפשרת לתמוך בחקלאי או ביצרן, כמו גם לנטר ולמדוד את הצלחת המדיניות לפי כמות שטח או גודל שוק.
2. לתנועה האורגנית ותק של עשרות שנים וכך גם למחקר בתחום. בידע המדעי שהצטבר בתחומי הגידול והייצור השונים ניתן להשתמש ככלי יעיל לקבלת החלטות.
3. כחלק מתהליך ההסבה לגידול אורגני, החקלאי והיצרן מחויבים בשינויים רבים באופן גידול המזון וייצורו. התוצאה היא מכלול של השפעות חיוביות בתחומי סביבה, בריאות וחברה.
4. קיימת שרשרת אספקה עולמית למוצרים אורגניים, והשוק בצמיחה. בזיהוי יתרונות מקומיים ובפיתוח שווקים בהתאם יש לתחום פוטנציאל כלכלי משמעותי. היבט כלכלי נוסף הוא חיסכון בעלויות הנובעות ממפגעים סביבתיים, כמו אובדן קרקעות או זיהום מים.
5. לחקלאות האורגנית אדוות השפעה על כלל החקלאות. המסגרת האורגנית מובילה לפיתוח ידע ופתרונות חלופיים המרחיבים את סל הכלים החקלאי, והם רלוונטיים בייחוד כאשר היעילות של חומרי הדברה הולכת ופוחתת, והצורך בעמידה בתקנים מחמירים בשוק היצוא גובר.

לסיכום, משרד החקלאות עומד בפני הזדמנות להצטרף למגמה העולמית ולקדם את החקלאות האורגנית ככלי מדיניות ליצירת שינוי במערכות המזון שלנו. התמיכה בתחום מוביל ופורץ דרך יכולה להוות קריאת כיוון למדיניות חקלאית אחראית ובריאה יותר.