ביטחון המזון הוא גם ביטחון סביבתי

בשנים האחרונות אנו עדים להצטברות חסרת תקדים של משברים עולמיים – בריאותיים, ביטחוניים, כלכליים ואקלימיים – שמערערים את היסודות של מה שהיה נחשב פעם כמובן מאליו: אספקת המזון שלנו. שרשראות האספקה העולמיות הפכו לפגיעות, מחירי המזון תנודתיים, ותנאי האקלים, שקצב השתנותם הולך וגובר, משפיעים על כל שדה, חממה, רפת ולול. בישראל, מדינה קטנה עם מגוון אקלימי, אוכלוסייה צפופה ואתגרים ביטחוניים ייחודיים, האתגר הסביבתי מורכב במיוחד, ונדרש מענה מקומי מקיף ובר-קיימא לשאלה הבסיסית: כיצד נבטיח מזון לכל אזרחי המדינה, לא רק כיום, אלא גם בעוד 25 שנה?

שאלה זו עמדה בבסיס עבודתנו על התוכנית הלאומית לביטחון המזון. כבר בראשית הדרך היה לנו ברור ששינוי האקלים אינו תרחיש עתידי ובודד, אלא מציאות עכשווית שמאיימת ישירות על יכולת הייצור החקלאי ועל השמירה על הסביבה במדינת ישראל. התחממות כדור הארץ, התגברות אירועי קיצון, ירידה קיצונית בכמויות הגשמים והתפשטות מזיקים – כל אלה פוגעים בפועל ברציפות הייצור של התוצרת המקומית. נוסיף לכך את התחזיות הדמוגרפיות לגבי גידול האוכלוסייה בישראל, שבעקבותיו צפויה עלייה בצריכת המזון, ונקבל תמונה מדאיגה: יותר צרכנים, פחות משאבים זמינים וסיכון ממשי לפגיעה במערכות המזון ובשרשרת האספקה.

תפקידנו, כמי שנושאים באחריות לעתידן של המערכות האלה, הוא להשקיע בתשתיות, בידע ובטכנולוגיה, להכשיר דור חדש של חקלאים, להישיר מבט אל העתיד הקרוב והרחוק ולהציב יעדים ברורים, כדי שבסופו של דבר נוכל להבטיח אספקה סדירה של מזון איכותי ובריא לכל האזרחים בישראל. עם זאת, אבקש להאיר את התוכנית מזווית שלא תמיד נמצאת במוקד השיח – הזווית הסביבתית. התוכנית הלאומית לביטחון המזון של מדינת ישראל אינה רק תגובה לאיומים, אלא מהלך רחב היקף לשינוי תפיסה בכל אחד מהגורמים בשרשרת הייצור: ממערכת מזון פגיעה המזהמת את הסביבה, הקרקע והאוויר, למערכת מקומית בת-קיימא. החקלאות היא לא רק דרך ליצור מזון אלא גם חלק בלתי נפרד מהסביבה ומהשפעותיה. החקלאות משפיעה על הקרקע ועל משאבי המים, מונעת שיטפונות וסחיפת קרקע, שומרת על ריאות ירוקות, ועל-ידי אימוץ פרקטיקות חקלאיות מתאימות יכולה להפחית את ריכוז גזי החממה באטמוספרה ולתמוך במגוון ביולוגי עשיר. לנוכח אופייה של מדינת ישראל והיקף שטחיה המצומצם, זוהי ההזדמנות להפוך את החקלאות לחלק מהפתרון הסביבתי.

מבחינת גורמי הייצור, הכוללים את הקרקע, המים וכוח האדם, התוכנית מדגישה את שימור השטחים החקלאיים הקיימים, שהיקפם עומד כיום על כ-4.1 מיליון דונם, ושמהווים ריאות ירוקות ומרחבים של טבע לשימור גם לדורות הבאים. כל דונם חקלאי במדינה שלנו משמש קו הגנה סביבתי וגם בסיס להתיישבות ולפרנסה, בעיקר בפריפריה הגאוגרפית והחברתית. נוסף על כך, אנחנו מתכוונים להרחיב משמעותית את השימוש בקולחים לחקלאות עד ל-550 מיליון קוב בשנה. זהו מהלך שיאפשר חקלאות גם באזורים צחיחים, שם היא הכי נדרשת. לצד זאת, אנחנו פועלים לשחרור התלות בעובדים זרים ובחיזוק דור צעיר שמסתכל על עתיד החקלאות כמקור לקריירה וכביטוי של שליחות, ויוצר במו ידיו חקלאות מקומית, עם ידע מקומי וטכנולוגיה מתקדמת.

מבחינת תעשיית המזון, מתחדדת ההבנה שהבחירות שאנחנו עושים כצרכנים משפיעות עלינו בריאותית, אך גם על האקלים ועל כדור הארץ. מזון אולטרה-מעובד כרוך בתהליכים מזהמים, בשרשראות אספקה בין-לאומיות ובשימוש מוגבר באריזות חד-פעמיות. לרוב, מדובר במוצרים שעברו אלפי קילומטרים בדרך לצלחת שלנו, ומשום כך מִדרַך הפחמן שלהם משמעותי. לכן, גיבשנו בתוכנית מודלים כלכליים שייתנו תמריצים לייצור מקומי של מזון בריא. ככל שהציבור יבחר יותר בתוצרת מקומית, כך נצמצם את הזיהום ונחזק את הכלכלה דרך תמיכה בחקלאות הישראלית.

אחד התחומים שאני, באופן אישי, גאה בו במיוחד, הוא קידום המחקר והחדשנות בתחומי האגרוטק והפודטק. בשיחות עם חקלאים, יזמים ואנשי מקצוע אני שומע שוב ושוב כמה לישראל יש פוטנציאל להוביל מהפכה עולמית בחקלאות חכמה, יעילה וסביבתית. מערך הידע הדיגיטלי שנקים יאסוף נתונים חקלאיים, סביבתיים וכלכליים, ישמש בסיס לתכנון חכם יותר של השימוש בקרקע ובמים, ויתמוך בפתרונות ירוקים כמו חקלאות בת-קיימא, שימוש מצומצם יותר בהדברה והתאמה של גידולים לתנאי האקלים המשתנים. חשוב להדגיש כי החדשנות הישראלית תמיד הייתה מקור של תקווה לעולם כולו.

אנחנו ניצבים בפני אתגר מורכב, אבל גם בפני הזדמנות נדירה. אין לנו זמן לחכות שמשבר נוסף יכה בנו כדי להבין את גודל השעה. התוכנית הלאומית לביטחון המזון מבקשת להתמודד עם מציאות מורכבת, ובעזרת השקעה בתשתיות, בידע ובטכנולוגיה מעצבת אותה מחדש. זו משימה שמחייבת חשיבה אחרת, פעולה משותפת ואחריות של כולנו – כחברה, כמדינה ובסופו של דבר, כקבוצה של אנשים שחולקים את אותה הסביבה. מזון הוא צורך קיומי, אבל הוא גם תשתית לחיים בריאים ולסביבה מתחדשת. תזונה בריאה ומקיימת, מדפים מלאים, יכולת ייצור מקומי ויבוא מושכל וקיימות והמשכיות לטווח הארוך – אלה ארבעת עמודי התווך שביטחון המזון שלנו יעמוד עליהם. עכשיו עלינו לחזק כל אחד מהם.