משירת הנגב המערבי

אסטרטגיית יציאה / סִלעית לזר

לִחְיוֹת בְּעוֹטֵף עַזָּה כְּמוֹ

לִהְיוֹת אִשָּׁה בִּרְחוֹב חָשׁוּךְ כְּמוֹ

אֶסְטְרָטֶגְיַת יְצִיאָה מִמַּגֵּפָה.

דְּרִיכוּת בַּגּוּף הֶחָשׂוּךְ:

הַסַּכָּנָה לֹא חָלְפָה.

מתוך: סִלעית לזר. 2021. והעולם במסלולו הנודע. הוצאה עצמית.

גינה לי / סִלעית לזר

אֲניִ עוֹקֶרֶת מְרוֹרִים,

מְנַכֶּשֶׁת סִרְפָּדִים,

הַיָּדַיִם חֲשׂוּפוֹת,

גַּם הַפְּחָדִים.

מִתְגּוֹנֶנֶת

בֵּין מֶרְחָבִים חֲלוּדִים.

מתוך: סִלעית לזר. 2021. והעולם במסלולו הנודע. הוצאה עצמית.

כוחות הטבע / סִלעית לזר

קוֹהֶזְיָה הִיא מְשִׁיכָה בֵּין מוֹלֵקוּלוֹת דּוֹמוֹת:

כְּשֶׁלֵּב נִשְׁבָּר הַכְּאֵב מִתְפַּזֵּר בַּמֶּרְחָב.

אַדְהֶזְיָה הִיא מְשִׁיכָה בֵּין מוֹלֵקוּלוֹת שׁוֹנוֹת:

כְּשֶׁשִּׁלְהֵי הָאָבִיב חוֹבְרִים לְבוֹא הַסְּתָו.

כַּאֲשֶׁר אַדְהֶזְיָה גּוֹבֶרֶת עַל קוֹהֶזְיָה,

מַעֲשֵׂה יוֹם־יוֹם,

מִתְרַחֶשֶׁת עֲלִיָּה נִימִית:

כְּשֶׁאֵגֶל טַל מוֹשֵׁךְ אָדָם

מִן הַתְּהוֹם.

מתוך: סִלעית לזר. 2021. והעולם במסלולו הנודע. הוצאה עצמית.

* / ישראל נטע

מִתּוֹךְ צַלֶּקֶת וָאדִי מְפֻחָם יִפְרְחוּ הַחֲצָבִים.

עֱלִי, וּשְׁחָלוֹת וְצַלֶּקֶת פֶּרַח, וְזִיר. יִתְרוֹן הַחַיִּים.

אֵיזֶה תַּיָּר יַעֲצֹר בְּשׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ וְיִדְרֹךְ אֶת מַצְלֵמָתוֹ.

שִׂמְחַת אוֹקְטוֹבֶּר. הָאֲוִיר צָלוּל כְּפִי שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם.

אֶפְשָׁר מַמָּשׁ לִשְׁמֹעַ אֶת הָעוֹלָם סוֹבֵב עַל סְבִיבוֹתָיו וְנוֹשֵׁם:

עֶרֶב בָּא אֶל כֶּתֶף הַגְּבָעוֹת, כָּךְ שַׁרְנוּ, וּמֶשֶׁךְ הַצְּלָלִים.

בְּמֶרְחַק הַשָּׂדוֹת נִשְׁמָעִים צְלִילֵי דִיסְקוּס שִׁינִיצְקִי.

זֶה הַבַּרְזֶל הָעַתִּיק הַבָּא אֶל אַדְמַת הַלֶּס וְנוֹשֵׁק לִשְׂפַת

הַמָּצוּק, וְהוֹלֵךְ. יִתְרוֹן הָאָרֶץ. תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

בִּסְגֹל הַמַּעֲרָב תָּצוּף לָהּ סְפִינַת חָלָל, אוֹ פְּלָנֶטָה.

מתוך: ישראל נטע. 2020. האלכסון של אמש. הוצאת הקיבוץ המאוחד.

* / ישראל נטע

נוֹלַדְתִּי בֵּין שְׁנֵי הַנְּהָרוֹת הַגְּדוֹלִים,

בְּאֶרֶץ הַקּוֹצִים, בֵּין הַנְּהָרוֹת,

וְשֵׁם הַנָּהָר הָאֶחָד בְּשׂוֹר, הוּא סוֹבֵב אֶת רָמַת נֶגֶב,

וְשֵׁם הַשֵּׁנִי גְּרָר, הוּא הוֹלֵךְ מֵהָרֵי הַגּוֹרָל

וְחוֹצֶה אֶת שְׁתַּיִם-שָׁלֹשׁ-שְׁתַּיִם וּבָא עַד הַיָּם הַגָּדוֹל.

גָּדַלְתִּי בֵּין שְׁנֵי הַנְּהָרוֹת הַחֲרֵבִים,

בִּשְׂדוֹת הַדַּרְדַּר וְהַחוֹחַ וְהַבַּרְקָן וְהַשָּׁמִיר

וְקוֹץ הַמִּדְבָּר הַמָּצוּי, וְקוֹץ הַמִּדְבָּר הַנָּדִיר, וְהַסִּילוֹן.

הָלַכְתִּי בִּשְׂדוֹת הַקּוֹצִים, בֵּין הַנְּהָרוֹת:

צִבְאוֹת עוֹלָם צָעֲדוּ כָּאן בָּאָבִיב, לְמַרְגְּלוֹת הַתִּלִּים הַחֲרֵבִים, וְנִמְלְטוּ

בַּקַּיִץ מֵעֹמֶס הַחֹם אוֹ מֵאֵימַת הַקּוֹצִים, חֵילוֹת שִׁנְעָר וְאַכַּד וֶאֱדוֹם

וּנְיוּ זִילַנְד צָעֲדוּ כָּאן עַד שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ הֲמָמָם. הֲיָדְעוּ אֶת רֵיחַ פְּרִיחַת

הָאֵיקָלִיפְּטוּסִים בְּמַאי, אֶת רֵיחַ הַפַּרְדֵּס הַקֵּיצִי, אֶת רֵיחַ הַיֵּאוּשׁ

בְּשַׁעֲרֵי עַזָּה? הֲיָדְעוּ אֶת הָרַכּוּת הַבִּלְתִּי מֻשֶּׂגֶת הַזּוֹ בֵּין עַרְבַּיִם,

בֵּין הַנְּהָרוֹת, וְרֵיחַ הַחִטָּה הַנִּקְצֶרֶת, וְרֵיחַ הַקּוֹמְבַּיְן הַמְּדוֹמֵם אֶת

מְנוֹעָיו וְרֵיחַ הַקַּשׁ בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה נוֹשֵׁם אֶת הַטַּל.

נוֹלַדְתִּי בֵּין שְׁנֵי הַנְּהָרוֹת הַגְּדוֹלִים:

הַגְּרָר, הַהוֹלֵךְ וְנִגְרָע מִשָּׁנָה לְשָׁנָה, מִמַּשְׁאֵבָה לְמַשְׁאֵבָה,

וְהַבְּשׂוֹר: דֶה מַיְטִי רִיבֶר הַבְּשׂוֹר, הַנָּהָר הַנִּשְׁבָּר אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל,

נְהַר הַמִּיוֹקֶן הָעַתִּיק הַנִּגְזָל מֵהוֹרָתוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן וְאַף עַל פִּי כֵן.

לְאֹרֶךְ מִגְדְּלֵי הַשְּׁמִירָה נְסִיכֵי מִצְרַיִם סִמְּנוּ אֶת הַגְּבוּל בְּחַלּוּקֵי

הַנַּחַל: מִכָּאן לַנָּהָר הַגָּדוֹל גְּרָר, וּמִכָּאן לַנָּהָר הַגָּדוֹל בְּשׂוֹר,

וּמִכָּאן לַיָּם וּמִכָּאן לֶהָרִים. מִמְּעוֹף אֲוִירוֹן הַמַּצְלֵמוֹת הַחוֹרֵךְ

אֶת הַשָּׁמַיִם הָלְכוּ וּבָאוּ הַצְּבָעִים. בְּעִתָּם. תָּמִיד הַפֶּלֶא הַזֶּה:

בְּעִתָּם. קוֹצִים וְקוֹצִים וְקוֹצִים וְשֵׁשׁ דַּקּוֹת הִשְׁתָּאוּת יְרֻקָּה

מְלוֹא רֵאוֹת הָאֲדָמָה. שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ, לֹא יִגְרָע הָאֵל,

אַדְמַת הַלֶּס הָאֲהוּבָה, בֵּין שְׁנֵי הַנְּהָרוֹת. כְּסוּתָהּ קוֹצִים. עוֹנָתָהּ

קוֹצִים. שְׁאֵרָהּ – עֲנַן עָשָׁן וְאַשְׁפַּתּוֹת.

גָּדַלְתִּי בֵּין שְׁנֵי הַנְּהָרוֹת הַגְּדוֹלִים, בְּאֶרֶץ הַקּוֹצִים. שֵׁם הָאֶחָד

בְּשׂוֹר הוּא הַהוֹלֵךְ מֵרָמַת נֶגֶב, וְשֵׁם הַשֵּׁנִי גְּרָר הַנִּשְׁבָּר אֶל הַיָּם.

מתוך: ישראל נטע. 2020. האלכסון של אמש. הוצאת הקיבוץ המאוחד.

התירו את חוטי התיל / אנדד אלדן

הַתִּירוּ אֶת חוּטֵי הַתַּיִל, הָסִירוּ אֶת הַמְּשׂוּכוֹת,

אוּלַי הַגְּדֵרוֹת תִּפָּתַחְנָה כְּיָדַיִם לַחֲבֹק לַחֲצוֹת אֶת

הַקַּו לָבוֹא אֶל שְׁתֵּי זְרוֹעוֹת נִפְרָשׂוֹת גַּם אִם

נִשְׁאֲרוּ עוֹד עַמּוּדֵי הַבַּרְזֶל. הַמֶּרְחַקִּים מִתְקָרְבִים

שִׁטְחֵי הָאֵשׁ שִׁטְחֵי פְּרָחִים וְגָר מֻצָּב עִם מֻצָּב

וְאַחַר כָּךְ מֻצָּב עִם כֶּבֶשׂ וּלְכֻלָּם שִׁנַּיִם טִבְעִיּוֹת

לוֹחֲכוֹת לֶחֶם לוֹחֲכוֹת עָלִים עַד עָפָר כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר

אֶת פְּצָעָיו.

מתוך: אנדד אלדן. 1998.סתיו מהסס סודי. הוצאת הקיבוץ המאוחד.

שיבה שניה / אנדד אלדן

שִׁיבָה שְׁנִיָּה מְפַתָּה.

אֲנִי צָף בָּעֲרָבָה הַזֹּאת

עַל מִשְׁטְחֵי הָאוֹר הַצִּבְעוֹנִי

אִתִּי

בָּעֲרָבָה הַזֹּאת

צָף, דֶּרֶךְ עוֹרְקַי

כָּל נַחַל עַד לִבּוֹ,

וְאוֹבְדִים מֵימָיו

מִמֶּרְחַקֵּי סִפּוּרֵי גְּרָר

עַד לַבְּשׂוֹר.

לִבְסוֹף חֲלוֹמוֹת מִפְרָשׂ קְטַנִּים

בִּנְמֵלָהּ שֶׁל עַזָּה; פַּחְדָּם מְתַנִּים.

שַׁלְוָה שְׁנִיָּה לֹא שָׁבָה.

מתוך: אנדד אלדן. 1970. לבדו בזרם הכבד. הקיבוץ המאוחד.

עזה תל אביב / סער ליבן

אולי תיקח אותי מכאן, לשום מקום מוכר

מחפשת חנייה הכי קרוב לים

פעם בשבוע בעיר הכי חמה

משוטטת ברחובות עד קצה הנשימה

יש איזו מסיבה על איזה גג בעיר

הם מזמינים אותי לבוא איתם, עולה על כביש מהיר

והטלפון שלי לא מפסיק לצלצל

הילדה עם חום, אולי כדאי שתחזרי, הוא אומר

ועזה נראית מרחוק כמו תל אביב, תמיד בסוף הנסיעה

אני בוכה דמעות של נגב מערבי,

מרחוק מישהו כבר פותח את השער, זוג אופניים

אדומים שנשכחו על המדרכה,

מחזירים לי את האוויר, הכי חשוב זה משפחה

אולי תזמין לנו מלון, תראה לי משהו אחר

שיחות ארוכות לתוך הלילה, חושבת אם להישאר

פעם בשבוע בעיר הכי קרה

נסיעות לסידורים, נשארת בדירה

בדרך חזרה הגוף שלי בוער

עוצרת לתדלק, תמיד בסוף חסר

והכביש הזה ארוך, אף פעם לא נגמר

גורדי שחקים וחלומות, הופכים לחול מדבר

ועזה נראית מרחוק כמו תל אביב, תמיד בסוף הנסיעה

אני בוכה דמעות של נגב מערבי,

מרחוק מישהו כבר פותח את השער, זוג אופניים

אדומים שנשכחו על המדרכה,

מחזירים לי את האוויר, הכי חשוב זה משפחה

סער ליבן – מילים, לחן וביצוע. מתוך האלבום עזה תל-אביב, 2015.

בפלנטה אחרת / לירון צדקה

בִּפְּלָנֶטָה אַחֶרֶת, עֶשֶׂר דַּקּוֹת נְסִיעָה

מֵהַבַּיִת שֶׁעָזַבְנוּ, מִשְּׂדֵה הַקְּרָב,

שָׂדוֹת יְרֻקִּים לְכָל מְלוֹא הָעַיִן

כַּלָּנִיּוֹת פּוֹרְחוֹת בְּאָדֹם אַחֵר

עֲסָקִים פְּתוּחִים, קֻפָּה רוֹשֶׁמֶת

יְלָדִים הוֹלְכִים לְבֵית הַסֵּפֶר

גַּנֵּי שַׁעֲשׁוּעִים מְלֵאִים

הָרְחוֹב הוֹמֶה אָדָם.

וְרַק קוֹל טִרְטוּר מַזְלָ"ט

וְהֵדֵי פִּיצוּצִים עֲמוּמִים מֵרָחוֹק

מַזְכִּירִים לְךָ מִדֵּי פַּעַם

אֶת מָה שֶׁקּוֹרֶה שָׁם

בִּפְּלָנֶטָה אַחֶרֶת, עֶשֶׂר דַּקּוֹת נְסִיעָה

בַּבַּיִת שֶׁעָזַבְנוּ, בִּשְׂדֵה הַקְּרָב.

נכתב ב-25.1.2024, בשדרות.