אספת אזרחים בנגב המערבי – למה היא חיונית ולמה עכשיו?

# גילוי נאות: המחברים הם חברי צוות מיזם דמוקרטיה 3.0 המקדם קיום אספות אזרחים בישראל

דמיינו אולם גדול ובו מאה אזרחים, בבואה של מגוון הציבור של הנגב המערבי. כל אזרחי הנגב המערבי הנמצאים מחוץ לאולם ומביטים בו מרגישים שהם מיוצגים באופן הוגן על ידי אנשים דומים להם. תארו לכם שבאולם נשמעים מומחים ובעלי עניין המציגים את קשת הפרספקטיבות הנוגעות לפיתוח האזור, בסוגיות שיש להן השפעה מהותית על חיי התושבים. לאחר מכן נערכים דיוני עומק ומתקבלות החלטות בהסכמה רחבה – המלצות כיצד צריך ליישם, הלכה למעשה, את השיקום והפיתוח בנגב המערבי. תארו גם שמִנהלת תקומה היא זו המזמנת את המתרחש באולם, ומביאה איתה מחויבות של משרדי ממשלה לדון בכובד ראש בהמלצות, ואף נותנת דין וחשבון למשתתפים – אילו מהן מתקבלות, אילו לא, ואילו נדחות לדיון מאוחר יותר, ומנמקת את החלטתה (איור 1).

השיטה המתוארת איננה דמיונית כלל וכלל. היא נקראת אספת אזרחים (Citizens' Assembly). זהו הליך של חדשנות דמוקרטית שנועד ליצור מדיניות ציבורית מיטיבה בסוגיות מורכבות. שיטה זו הוצעה בחודשים אלה למנהלת תקומה כדי לסייע לבנות מחדש את האמון בין המדינה לתושבי המקום, וכדי לאפשר לתושבים להשפיע על עתידם כדרך להתאוששות ולבניית חוסן.

איור 1

אספת אזרחים – איך עובדת השיטה?

סוגיות המתאימות להיות מטופלות באמצעות אספת אזרחים הן בין-תחומיות, מערבות בעלי עניין רבים, מעוררות מחלוקת ומורכבות לפיצוח (wicked problems). על כן, אין זה מפתיע שמדינות רבות מנהיגות אספות אזרחים כחלק מההתמודדות עם משבר האקלים. הבולטת בין יותר מ-100 אספות האקלים שכבר בוצעו, היא זו שכינס נשיא צרפת מקרון ב-2019 במטרה לבחון כיצד צרפת יכולה לצמצם את פליטות גזי החממה ברוח הצדק החברתי, והיא דנה בנושאים: דיור, תחבורה, אוכל, צריכה, עבודה וייצור. גם אספת האקלים באוסטריה עסקה בנושאים דומים במסגרת השאלה: "כיצד אוסטריה יכולה להגיע לניטרליות אקלימית עד 2040?". אספות האזרחים הללו יצרו דיון ציבורי, העלו את המודעות האזרחית, ואפשרו לאוכלוסייה למלא תפקיד פעיל בהתמודדות עם משבר האקלים. לדוגמה, בצרפת הוטמעו באופן מלא או חלקי 100 מההמלצות, שמהוות 67% מסך ההמלצות שהוגשו לנשיא ^[2].

ההצעה לקיום אספת אזרחים שתעסוק בפיתוח בר-קיימא של הנגב המערבי נתמכת במורשת הזו של אספות אקלים. יתרה מכך, המקרה של הנגב המערבי שלאחר השבר של השבעה באוקטובר, מזמן סיבות נוספות לקיומה של אספת אזרחים: המחקר הבין-לאומי על בניית חוסן אחרי אסון מצביע על כך ששילוב התושבים במציאת פתרונות יישומיים הוא מהמרכיבים החשובים ביותר להאצת התאוששות, לבניית חוסן של קהילות ולשיקום האמון ^[3].

במקומות שונים בעולם שאירע בהם אסון, או במקרים של משברים חברתיים או פוליטיים, כונסו אספות אזרחים כמרכיב משמעותי בתהליך קבלת החלטות. הוריקן קתרינה שאירע בניו אורלינס ב-2005, זרע הרס בעיר ובסביבתה. ממשל בוש דרש שחמש ישויות, בהן המושל, המחוקק ומנהלת השיקום, יסכימו על סדרי העדיפויות של שיקום העיר כתנאי להעברת הכספים הפדרליים. שלושה ניסיונות לתכנן את השיקום כשלו, בעיקר כי תהליך התכנון לא נתן ייצוג לתושבי העיר. בינואר 2007 החל הניסיון הרביעי: קונגרס אזרחי שהתנהל במשך חמישה חודשים זימן השתתפות אזרחית רחבה – מעל 3,000 תושבים מפונים, על פני חמש ערים שונות, ובליווי מומחים – הצליח לכנס את "ניו אורלינס בחדר אחד" ולהשיג את ההסכמה שהייתה דרושה לשחרור כספי הסיוע הפדרליים ^[4].

משבר פוליטי עמוק יכול אף הוא למצוא מענה בקיום של אספת אזרחים. כך קרה בבלגיה, כאשר במשך 541 ימים, בין יוני 2010 לדצמבר 2011, שרר ואקום שלטוני מכיוון שלא הייתה ממשלה פעילה, ורבים תהו אם בלגיה בכלל תצליח להמשיך להתקיים כמדינה. הארגון החברתי G1000 חולל את אספת האזרחים הראשונה בבלגיה, שצמחה כתנועת אזרחים שביקשה להתחיל לפעול מהמקום שהפוליטיקאים נתקעו בו. לכאורה, לאספה היה אפקט פוליטי מוגבל, אך יש הטוענים שהיא זו שהצליחה לשנות את האקלים הפוליטי במדינה ^[1]. מקרים אלה ונוספים מדגימים כיצד אספת האזרחים פרצה דרך ליציאה מהמשבר.

מתבקש שהתוכניות הנרקמות לפיתוח מקיים של הנגב המערבי, לאחר השבעה באוקטובר, ישקפו תפיסה דמוקרטית של שיתוף אזרחי מייצג ועמוק. אספת אזרחים היא אחת השיטות המבטיחות לעשות זאת, גם בזכות הניסיון הרב שהצטבר בעולם ביישומה, וגם בזכות היותה מקודמת על ידי ארגון ישראלי, מיזם דמוקרטיה 3.0, שהתנסה בה. אספת אזרחים מזמנת עיסוק גם בהיבטים הפיזיים של התכנון והשיקום, וגם בסוגיות נרחבות יותר של קיימות, כמו קהילה, חוסן ורב-דוריות. אלה וגם אלה הן סוגיות שמחייבות את הרשויות והממשלה להעז לתת לתושבים קול בקבלת ההחלטות. גם כשיחלוף מועד ההגשה של תוכנית החומש הממשלתית, יהיה מקום לערוך אספת אזרחים ככלי חיוני ומועיל בתוכניות היישום הממשלתיות.