אקולוגיה וסביבה

תגובה למאמר: מגמות אקלימיות בישראל 1970–2002 חם וצחיח יותר בפנים הארץ

2 במאי, 2010

שיטפון במדבר יהודה, פברואר 2010 | צילום: דוד פולישוק


מאת

חיים קותיאל
החוג לגיאוגרפיה וללימודי הסביבה, אוניברסיטת חיפה 

מאת

חיים קותיאל
החוג לגיאוגרפיה וללימודי הסביבה, אוניברסיטת חיפה 

הבעיה העיקרית במאמר מאת המו חארל קאפלה והנדריק ברוינס שהתפרסם בגיליון הקודם של אקולוגיה וסביבה, נעוצה, לדעתי, בעובדה שהמחברים מציינים, שהייתה ירידה בכמויות הגשם ובמדד הצחיחות (P/PET). הייתי נזהר מאוד מקביעה נחרצת כזו, מאחר שמכל התחנות שנתוניהן נבדקו, רק בסדום נמצאה מגמת ירידה מובהקת בגשם. משטר הגשם בסדום (אם בכלל ניתן לכנותו בשם "משטר גשם") הוא כזה, ששנים יכולות להיות שחונות לחלוטין או עם כמויות גשם מזעריות ובשנה מסוימת עשוי להתרחש שיטפון עם עשרות מ"מ, וכך בכל התחנות המדבריות. התבססות על נתוני תחנה יחידה שכמות הגשם בה מזערית והסקת מסקנות לפי נתוניה אינה רצינית. כך גם לגבי מדד הצחיחות. במחקר שערך ד"ר נועם חלפון בהנחייתי, בחוג לגאוגרפיה וללימודי הסביבה באוניברסיטת חיפה, נבדקו עשרות תחנות גשם בישראל על פני עשרות שנים. למעט מקרים בודדים, לא נמצאה כל מגמה של שינוי בכמויות הגשם השנתיות (נמצאו מגמות מובהקות במדדים אחרים של משטר הגשם). יתרה מזאת, בכל ניתוח של סדרות עתיות, צפוי שאחוז קטן ואקראי של הסדרות (בדרך כלל עד 5%) יראה מגמה מובהקת כלשהי, אך אין להסיק מכך לגבי המגמה הכללית.

לגבי הטמפרטורה השנתית, המחברים מציגים בכל התחנות מגמות מובהקות סטטיסטית (בדרגות שונות), של עלייה בשיעור שבין, 0.2 ל-0.5 מעלות צלסיוס לעשור. חשוב לציין שטמפרטורה שנתית ממוצעת היא מדד שאינו משמעותי, מאחר שהוא ממצע בתוכו ערכי מקסימום בחודשי הקיץ עם ערכי מינימום בחודשי החורף. כאשר מנתחים משטר טמפרטורות, עדיף לבדוק זאת ברמה חודשית או עונתית ולא ברמה שנתית, וכן עדיף להפריד בין טמפרטורות המקסימום לבין טמפרטורות המינימום המושפעות מגורמים שונים ולרוב גם מתנהגות באופן שונה. מחקרים כאלה כבר נעשו ופורסמו בארץ [1], ומכאן שהממצאים המוצגים במאמר אינם מחדשים.

לגבי הקשר בין הטמפרטורה לבין כמות המשקעים, נראה לי שישנו היפוך בין הסיבה למסובב. מן המאמר ניתן להסיק, שעלייה בטמפרטורה גורמת לירידה בכמות הגשם, ומכאן שאם תימשך מגמת העלייה בטמפרטורות, אזי כתוצאה מכך צפויה ירידה בכמות הגשם. אין להנחה זו כל אחיזה במציאות. אדרבה, עליית הטמפרטורה גורמת לעלייה בהתאדות ולעלייה בעננות ועשויה דווקא להגביר את כמות המשקעים. מאחר שמרבית הגשם בארץ (לפחות באזור הים תיכוני) מקורו בחזיתות קרות, אזי ריבוי אירועי גשם הוא זה שגורם לירידה בטמפרטורות ולהפך, מיעוט משקעים ועמו מיעוט חזיתות קרות, יגרמו לעלייה בטמפרטורות. דהיינו, הגורם המשפיע הנו הגשם והגורם המושפע הן הטמפרטורות ולא להפך.

אני מודע לכך, שקיים רצון להציג תרחישים אפוקליפטיים בהקשר של שינויי אקלים. הדבר הנו חלק מטרנד כלל עולמי. עם זאת, דווקא ההקפדה המרבית על אינטרפרטציה שקולה של התוצאות, מעניקה אמינות רבה יותר למחקר גם אם לא תמיד הממצאים מאפשרים לצאת בכותרות מרעישות. 

בברכה,

פרופ' חיים קותיאל

החוג לגיאוגרפיה וללימודי הסביבה, אוניברסיטת חיפה 


  1. Ben-Gai T, Bitan A, Manes A, Alpert P, and Rubin S. 1999.  Temporal and spatial trends of temperature patterns in Israel. Theor Appl Climatol 163-177: 64.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


ציטוט מומלץ

קותיאל ח. 2010. תגובה למאמר: מגמות אקלימיות בישראל 1970–2002 חם וצחיח יותר בפנים הארץ. אקולוגיה וסביבה 1(2): 3.
העתק





כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מחקרי סביבה אצלך בתיבה

    מחקרי סביבה אצלך בתיבה


      מאת

      חיים קותיאל
      החוג לגיאוגרפיה וללימודי הסביבה, אוניברסיטת חיפה 

      מאת

      חיים קותיאל
      החוג לגיאוגרפיה וללימודי הסביבה, אוניברסיטת חיפה 



      ציטוט מומלץ

      קותיאל ח. 2010. תגובה למאמר: מגמות אקלימיות בישראל 1970–2002 חם וצחיח יותר בפנים הארץ. אקולוגיה וסביבה 1(2): 3.
      העתק

      תכנים נוספים שעשויים לעניין אותך

      מרקמים אקולוגיים: מערכות אקולוגיות בצפון הנגב כמודל

      משה שחק

      גיליון אביב 2011 / כרך 2(1) מטרת המאמר היא להציע גישה לתיאור מערכות אקולוגיות: גישת המרקמים האקולוגיים. גישה זו מתארת מערכת אקולוגית כרשת רבת תהליכים, פשוטה יחסית, המקשרת בין המרכיבים הביוטיים וההיבטים הביופיזיקליים של מבנה המערכת ותפקודה. המאמר מבסס את הגישה המרקמית על מודל אקולוגי של צפון הנגב, הנשען על מחקרי שדה ארוכי טווח

      מטרת המאמר היא להציע גישה לתיאור מערכות אקולוגיות: גישת המרקמים האקולוגיים. גישה זו מתארת מערכת אקולוגית כרשת רבת תהליכים, פשוטה יחסית, המקשרת בין המרכיבים הביוטיים וההיבטים הביופיזיקליים של מבנה המערכת ותפקודה. המאמר מבסס את הגישה המרקמית על מודל אקולוגי של צפון הנגב, הנשען על מחקרי שדה ארוכי טווח

      גיליון אביב 2011 / כרך 2(1)

      נגב בר-קיימא – עם היישובים הבדואיים

      אורן יפתחאל

      גיליון אביב 2012 / כרך 3(1) / הנגב הכרה בכל היישובים הבדואיים אינה פתרון פופולרי בקרב פעילים וארגונים סביבתיים, אך תפיסה הוליסטית יותר של קיימות, המתחשבת במרקם החברתי, בזכויות ההיסטוריות ובערכם של קהילות ויישובים, תוביל בצורה מיטיבה לכינונה של חברה בת-קיימא בנגב, שתושבי האזור כולם ירוויחו ממנה, ואיתם גם הסביבה הטבעית

      הכרה בכל היישובים הבדואיים אינה פתרון פופולרי בקרב פעילים וארגונים סביבתיים, אך תפיסה הוליסטית יותר של קיימות, המתחשבת במרקם החברתי, בזכויות ההיסטוריות ובערכם של קהילות ויישובים, תוביל בצורה מיטיבה לכינונה של חברה בת-קיימא בנגב, שתושבי האזור כולם ירוויחו ממנה, ואיתם גם הסביבה הטבעית

      גיליון אביב 2012 / כרך 3(1) / הנגב

      זיהוי מוקדים חדשים של מינים פולשים באמצעות דיווחים מיָדיים מהשטח לאתר אינטרנט

      אלון רוטשילד

      גיליון קיץ 2012 / כרך 3(2) בד בבד עם צורך בשדרוג של החקיקה ומערך המניעה של חדירת פולשים לישראל, קיים צורך בבנייה של יכולת ניטור וטיפול מהיר במוקדים חדשים של מינים פולשים, עוד בטרם התבססו בשטח הטבעי

      בד בבד עם צורך בשדרוג של החקיקה ומערך המניעה של חדירת פולשים לישראל, קיים צורך בבנייה של יכולת ניטור וטיפול מהיר במוקדים חדשים של מינים פולשים, עוד בטרם התבססו בשטח הטבעי

      גיליון קיץ 2012 / כרך 3(2)
      לראש העמוד