בקרב מדענים וחוקרים מתחום הסביבה קיימת הסכמה רחבה ששינוי האקלים מתרחש בעולם, ושללא פעולה אנושית אקטיבית לאִפחות (mitigation) ולהסתגלות (adaptation), להתחממות העולם יהיו השלכות מרחיקות לכת על כדור הארץ ועל החיים בו ^[3]. כדי להתמודד בהצלחה עם השלכות משבר האקלים נדרשים שינויים בתשתיות ובאסדרה, אך הם אינם מספקים. חיוני להשקיע גם בחינוך שמטרתו לפתח בקרב לומדים בגילים שונים חשיבה לטווח ארוך, וכישורים ומיומנויות שיאפשרו להם לחיות בעולם משתנה ולפעול לצמצום משבר האקלים כאזרחים בעלי תודעה סביבתית. מודלים שונים מתארים את מקומן ותפקידן של מערכות החינוך בעולם בהתמודדות עם המשבר בדגש על שינוי הכרחי בערכים, בהרגלים ובאורחות החיים, נוסף על הפעולות המרכזיות לאִפחות ולהסתגלות שמתבצעות כבר כיום ^[4].

בעלי עניין (הורים, מורים, תלמידים, אזרחים), קובעי מדיניות ומקבלי החלטות בשלטון המרכזי, ברשויות המקומיות, בחברה האזרחית (ארגונים סביבתיים וחברתיים), באקדמיה ובתעשייה בישראל מבינים כיום את חשיבות שילוב החינוך (במסגרות פורמליות ולא פורמליות) בתחום שינוי האקלים לצמצום המשבר. בעלי עניין אלה מייצגים נקודות מבט מגוונות לגבי דרכי השילוב ומטרותיו. בשנים האחרונות חלחל הנושא גם לשיח הציבורי, למשל באמצעות המדיה, והתחזקה ההבנה שיש לחנך בתחום שינוי האקלים באופן ישיר ולא רק באמצעות חינוך לקיימות וחינוך סביבתי, שאינם מדגישים בהכרח את התחום ^{[2, 5]}.

למרות ההכרה בחשיבות החינוך בתחום שינוי האקלים בישראל, יישומו מורכב ומאתגר. האתגר הראשון מתמקד במהות החינוך במערכת הפורמלית. האם תפקידה לעצב בוגרים בעלי ידע רחב וחשיבה ביקורתית או גם לטפח סוכני שינוי בחברה שיקדמו את הטוב המשותף מבחינה חברתית וסביבתית ^[6]? באופן ספציפי, האם תפקיד מערכת החינוך ללמד את הנושא לקראת הבנה מערכתית ופיתוח עמדות סביבתיות, או גם לחנך לאקטיביזם ולאפשר יישום שלו במרחב הציבורי בהווה ובעתיד? אתגר זה מעורר תהיות רבות שחוצות את הגבולות של מערכת החינוך הפורמלית, למשל: האם תפקיד מערכת החינוך לחנך לפעילות במרחב הציבורי? מה המשמעות של חינוך לאקטיביזם? האם הוא מתמקד בהכרח במחאה? האם חינוך לאקטיביזם עלול לשמש חרב פיפיות מול הממסד? מה תפקיד הארגונים הסביבתיים בחינוך בתחום שינוי האקלים? מה תפקיד תנועות הנוער והחינוך הבלתי פורמלי? מה תפקיד ההורים?

האתגר השני מתמקד בהיבט הרגשי הקשור לשינוי האקלים, המעורר תחושות של אי-ודאות, חוסר ביטחון, פחד, חרדה, תסכול, ייאוש וחוסר תקווה. תופעת 'חרדת האקלים' מוכרת ומתעצמת בעולם ^[1] ובישראל. תחושות אלה פוגעות בחוסן האישי של מורים, הורים, תלמידים ואזרחים בחברה הישראלית. חוסר הידיעה הברורה כיצד ראוי לפעול ברמה האישית, הקהילתית, הארצית והעולמית מגביר את הרגשות השליליים ואת האתגר לעסוק בנושא. אתגר זה משליך על האופן שבו החינוך בתחום שינוי האקלים צריך לווסת רגשות אלה.

הצורך בהכשרת מורים ברור ומוסכם על כולם, אולם ההכשרה בנושא מורכבת. ההכשרה לא יכולה להתמקד רק בידע תוכן (content knowledge), אלא חייבת לכלול היבטים רגשיים באופן ישיר, שיווסתו את רגשות המורים ויקנו להם כלים לוויסות רגשות התלמידים. כיום ברור שלכל אדם תפקיד חשוב בחינוך להתמודדות עם שינוי האקלים, ושאין דרך אחת נכונה, ראויה וחד-משמעית. נוסף על כך, קהילה מסוימת, כדוגמת המורים למדעים ולמקצועות שבאופן מסורתי נחשבים לבעלי זיקה לסביבה, לא יכולה לשאת על גבה לבדה את העיסוק בנושא. כולנו צריכים לפעול באופן משותף ליצירת חברה בת-קיימא באמצעות החינוך שתחום שינוי האקלים הוא חלק משמעותי בו.

בדיון בנושא זה, על שלל אתגריו, משתתפות ומשתתפים נציגות ונציגים ממשרדי הממשלה המובילים את המהלך (משרדי החינוך והגנת הסביבה), מהאקדמיה ומארגון המוביל חינוך סביבתי, וכן ישנה נציגות של מורים, תלמידים והורים. אנו מקוות שהעמקה בקריאת הרב-שיח, הכולל מגוון עמדות ותפיסות, תחדד עבור הקוראים הבנה של מורכבות החינוך בתחום שינוי האקלים, ההיבטים המגוונים שראוי שייכללו בו, העקרונות והדרכים השונות ליישומו. רב-שיח זה נכתב על רקע השקת תוכנית לימודים ארצית חדשה בתחום שינוי האקלים, והוא מתייחס גם לייחודיות התוכנית, לתרומתה הפוטנציאלית לדור העתיד של החברה הישראלית ולאתגרים העומדים בפני מערכת החינוך בתחום זה. התוכנית היא חלק מהמאמץ שאנשי חינוך בישראל נדרשים לו במסגרות פורמליות ובלתי פורמליות במטרה להקל על ההתמודדות עם ההשלכות של שינוי האקלים.

אמנת המסגרת של האו"ם בנושא שינוי האקלים (UNFCCC), שנכנסה לתוקף בשנת 1994 ואושררה על-ידי ישראל בשנת 1996, מכירה בתפקידו של החינוך באִפחות (mitigation) שינוי האקלים ובהתמודדות איתו. סעיף 6 לאמנה, שכותרתו "חינוך, הכשרה ומודעות ציבורית", קורא למדינות לקדם תוכניות חינוכיות ולפתח חומרים בנושא שינוי האקלים והשפעותיו כדי לאפשר לכולם להשתתף בהתמודדות עם שינוי האקלים והשלכותיו. ברוח האמנה והקריאה לשיתופי פעולה בין-לאומיים, אני מציע לבחון את המדיניות המתהווה בנוגע לחינוך בתחום שינוי האקלים בעיר ניו יורק. התובנות מתבססות על שותפות אקדמיה–שדה בין מחלקת החינוך של עיריית ניו יורק ואוניברסיטת קולומביה ^[2]. הכרת הנעשה במקומות אחרים יכולה לסייע בפיתוח מדיניות שמתאימה לישראל בחינוך בתחום שינוי האקלים. מה ניתן ללמוד מהניסיון של מחלקת החינוך של ניו יורק? אני מציע ארבע תובנות עיקריות.

1. חשיבה אסטרטגית ותכנון. עיריית ניו יורק פועלת לאור תוכנית אסטרטגית לקיימות שפורסמה לראשונה בשנת 2007. התוכנית מציגה חזון עירוני שמאורגן סביב עקרונות של צמיחה, שוויון, קיימות וחוסן חברתי. בהתחשב בעובדה שלבתי ספר יש פוטנציאל לשמש סוכני שינוי משמעותיים, התוכנית האסטרטגית לקיימות מתייחסת גם למערכת החינוך המקומית. לדוגמה, חוזר הנגיד (דומה לחוזר מנכ"ל) A-850 הקים את המשרד לקיימות בתוך מחלקת החינוך העירונית, וחייב כל בית ספר בעיר להגדיר מוביל קיימות בית ספרי (Sustainability Coordinator) ולהגיש מדי שנה תוכנית עבודה לקיימות בתחילת השנה ודו"ח ביצוע לקיימות בסוף השנה. התוכנית האסטרגית וחוזר הנגיד יצרו תשתית להעצמת בתי ספר ולניטור הפעילות שלהם בתחום הקיימות בכלל ושינוי האקלים בפרט.
2. חקיקה ותקינה מקומית. חוק האקלים העירוני (Climate Mobilization Act 2019) קובע יעדים ברורים ואמצעים להפחתת פליטת גזי חממה באופן דרמטי ממבני ציבור בעיר ניו יורק. אחד היעדים הוא הרחבה משמעותית של תפוקת אנרגיית השמש (מ-14.1 מגה-ואט כיום לכדי 100 מגה-ואט בשנת 2025), וגגות של בתי ספר ציבוריים הם תשתית מרכזית בקידום יעד עירוני זה. נוסף על אנרגיה מתחדשת, המתקנים הסולאריים מספקים לבתי הספר הזדמנות לקדם למידה חווייתית באמצעות מדע, טכנולוגיה ועיצוב.
3. פיתוח מקצועי של סגלי הוראה. מורים ומנהלים הם הלב הפועם של כל רפורמה חינוכית משמעותית, כגון חינוך בתחום שינוי האקלים. לכן, חשוב להבין את העמדות והידע המוקדם של המורים כלפי שינוי האקלים והוראת התחום. במחקר שהשתתפתי בעריכתו ב-2020/21 ^[1] מצאנו כי רוב המורים במדגם (סקרים וקבוצות מיקוד) מודאגים משינוי האקלים (72% מודאגים מאוד). עם זאת, רק שליש מהמשיבים במדגם (31%) דיווחו שהם מלמדים על שינוי האקלים. החסמים העיקריים להוראה הם: א) תפיסה של שינוי האקלים כנושא שלא קשור למקצוע שלהם; ב) תחושה של חוסר מוכנות מבחינת ידע על שינוי אקלים וחומרי הוראה מתאימים. בתגובה לממצאים אלה, מחלקת החינוך העירונית מציעה כעת השתלמויות בנושאים שונים – מדע האקלים, צדק חברתי ואקלים ושיטות יצירתיות להוראת נושא האקלים במדעי החברה, במדעי הרוח ובאומנויות (לדוגמה, חיבור בין המהפכה התעשייתית ומשבר האקלים במסגרת הוראת היסטוריה; דוגמאות נוספות באתר). מחלקת החינוך אף הקימה קבוצת מנהיגות של מורים מובילים (Climate Education Leadership Team) שמייעצת למחלקה ולמורים על דרכי פעולה אפשריות.
4. שילוב מושכל של הוראה פורמלית ובלתי פורמלית. מחלקת החינוך העירונית מעודדת הקמה של מועצות תלמידים ירוקות (Green Teams) ותומכת בהן. מועצות ירוקות מאפשרות לתלמידים לעבוד לצד צוות ההוראה בבית הספר בקידום יוזמות בקהילה. מחלקת החינוך מארגנת פסגת אקלים שנתית לבני נוער (Youth Climate Summit) שמספקת הזדמנות ללמידה על סוגיות שונות הקשורות לשינוי האקלים. אחד התוצרים של הפסגה הוא תוכנית פעולה בית ספרית לאִפחות שינוי האקלים ולהתמודדות עם שינוי האקלים והשלכותיו (School Climate Action Plan). מחלקת החינוך אף הקימה קבוצת מנהיגות של תלמידים מובילים (Sustainability Youth Leadership Council) שמייעצת למחלקה על דרכי פעולה אפשריות.

המדיניות המתהווה בנוגע לחינוך בתחום שינוי האקלים בעיר ניו יורק יכולה להשתלב עם תוכנית הלימודים המקיפה בנושא שינוי האקלים שפרסמו לאחרונה משרד החינוך והמשרד להגנת הסביבה בישראל. בעוד תוכנית הלימודים מתמקדת בתכנים שיילמדו, התובנות מהעיר ניו יורק מצביעות על הצורך לתת את הדעת על המערכת התומכת ועל המסגרת הארגונית של בתי הספר וצוותי ההוראה. חוק האקלים, למשל, יוכל לספק את התכנון האסטרטגי וידרוש ממשרד החינוך לפתח תוכנית היערכות מקיפה לשינוי האקלים (קרי: תוכניות לימודים, הכשרה ופיתוח מקצועי, חינוך בלתי פורמלי, תכנון ובינוי וכדומה). גישה כוללת לחינוך בתחום שינוי האקלים – כזאת שתשלב שינוי פדגוגי ותשתיות "ירוקות" – תעצים את תהליך הלמידה ואת ההשפעה של בתי הספר בקהילותיהם. חשוב לזכור, כי מחקר השוואתי בחינוך מצביע באופן עקבי על הקשיים "לייבא" בהצלחה רפורמות חינוכיות ממדינות זרות ^[3]. אני מציע לבחון באופן ביקורתי את המקרה של העיר ניו יורק (וכל מקרה אחר) ולהתמקד בלמידה של תהליכים ובתכנון ארוך-טווח ופחות בתוכניות לימודים ספציפיות. שינוי האקלים הוא איום קיומי על החיים על פני כדור הארץ. הזמן אוזל. הגיעה העת לעשות מעשה.

כאשר מדברים על חינוך לקיימות בכלל ועל חינוך אקלימי בפרט ניתן לומר כי הארגונים הסביבתיים-חינוכיים, כמו הרשת הירוקה, הם בעלי ידע מעמיק, תאורטי ומעשי כאחד, בתחומי התוכן הללו, יחד עם ידע פדגוגי מתעדכן והיכרות עם השטח. כחלק מהמגזר השלישי יש להם יכולת ליצור חיבורים וקשרים עם גופים מקומיים, אנשי מקצוע, פעילים ומאבקים מקומיים. כל ארגון צופה פני עתיד בתחום התמחותו, ומאתגר את המערכת בכיווני חשיבה חדשים.

הרשת הירוקה – ארגון מוביל בתחום החינוך לקיימות ולמשבר האקלים במערכות חינוך, נוער וקהילה בכל הארץ ועם כל קשת האוכלוסייה – התמקדה בתחילת דרכה (בשנת 1998) בחינוך לקיימות, ועבדה בעיקר עם סוכני שינוי במערכת החינוך, ממפקחות ועד גננות, ובקהילה. המשבר הסביבתי-חברתי היה כמובן אחד הנושאים שעסקנו בו, אולם לא הושם דגש מיוחד על משבר האקלים. לפני כחמש שנים השתתפו כל עובדי הארגון בהשתלמות מקיפה בנושא משבר האקלים, שלאחריה היה לנו ברור שיש לשנות כיוון ולהתמקד בחינוך אקלימי, וכן להיפתח לקהלים חדשים בדגש על נוער וצעירים.

העיסוק של הרשת הירוקה בחינוך אקלימי פונה לכמה כיוונים:

1. עבודה ישירה מול אנשי חינוך – בתוכנית החדשה של משרד החינוך מדובר רבות על הכשרת אנשי חינוך בתחום שינוי האקלים. הרשת הירוקה מעבירה בכל שנה השתלמויות ופיתוח מקצועי לאלפי אנשי חינוך. בשנים האחרונות אנו שמים דגש מיוחד בהכשרות אלה על שינוי האקלים – איך ללמד אותו, ומהם הדגשים הפדגוגיים והמעשיים הרלוונטיים.
2. קשר ישיר עם תלמידים וצעירים – זיהינו כי בני נוער וצעירים הם סוכני שינוי משמעותיים, בייחוד בתחום משבר האקלים. לכן, בשנים האחרונות התמקדנו בפיתוח מגוון של תכנים המיועדים להם. אנחנו פוגשים אותם בבתי הספר, בתנועות הנוער, במכינות ועוד, ומציעים להם תכנים שנעים מהרצאה חד-פעמית ועד לתוכנית לימודים שנתית. פיתחנו גם מערכי שיעור ייעודיים לקראת מצעד האקלים השנתי, ואנו מעודדים מורים ובתי ספר להשתתף בו.
3. פיתוח תכנים – כתיבה ופיתוח של תוכניות לימוד ופורמטים שונים:
   • תוכניות ייעודיות – אנו מפתחים תוכניות לימוד עבור רשויות מקומיות או עבור גופים אחרים. לדוגמה: תוכנית לימודים עבור עיריית תל-אביב–יפו, שעוקבת אחר האתגרים שהגדירה הרשות לעצמה במסגרת היערכותה לשינוי האקלים. תוכנית לימודים אחרת פותחה עבור בתי ספר שהשתתפו בתחרות ארצית בנושא מבני חינוך מאופסי אנרגיה.
   • פיתוח כיווני חשיבה חדשים – לדוגמה, הבאנו את העקרונות של כלכלה מעגלית למודעות של כל התלמידים במגמת עיצוב בארץ באמצעות שיתוף פעולה עם מפמ"ר עיצוב במשרד החינוך ועם תחום החינוך ברמת הנדיב. דוגמה נוספת היא "סיירת הפחמן" – תוכנית לימודים בנושא פליטות פחמן דו-חמצני לבתי הספר היסודיים ולחטיבות הביניים, שהשתתפו בה בשנת תשפ"ב כ-150 בתי ספר. אנחנו יוזמים כנסים שונים בתחום החינוך הסביבתי והאקלימי ומשתתפים בהם. רק בחודשים האחרונים השתתפנו בכנס בית ברל, בביאנלה לחינוך, בכנס חינוך אקלימי בכנסת ועוד.
   • פיתוח פורמטים מגוונים לעבודה עם תלמידים – יזמנו קליימתון (כלומר, האקתון אקלים), סדנאות אקטיביזם, סמינר חד-יומי לשכבת גיל שלמה המשלב הרצאות עם סדנאות חווייתיות ועוד.
   • פדגוגיה מותאמת לעידן האקלים – אנחנו עוסקים בחשיבה פדגוגית מעמיקה לגבי החינוך האקלימי הראוי, והתשתית הערכית שהוא נבנה עליה. את עיקרי הדברים כינסנו במספר מאמרים ^{[1, 2, 3]}.
   • שינוי מדיניות – הרשת הירוקה מובילה את פורום החינוך של קואליציית ארגוני האקלים. היתרונות בעבודה משותפת עם ארגוני החינוך הסביבתי: ניסיון עשיר בעבודת שטח, מומחיות ומקצועיות בתחום הקיימות, גמישות ויכולת לתת מענה לצרכים ספציפיים בקרב קהלים מגוונים. הכנסת החינוך האקלימי לתוכנית הלימודים מהגן עד י"ב בשנת הלימודים תשפ"ג היא אחד ההישגים החשובים של עבודת הפורום מול מקבלי החלטות.

עקרונות המפתח שלנו בחינוך האקלימי נמצאים בהלימה לתוכנית החדשה של משרד החינוך:

1. חינוך רב-גילי המותאם לגיל – לדוגמה, בעוד שבגיל הרך מתאים לעסוק בפליאה ובחיבור לטבע, בתיכון מתאימים נושאים מורכבים כמו צדק אקלימי, מעורבות אזרחית ואקטיביזם.
2. התייחסות לפן הרגשי – בכל תוכנית לימודים או פעילות צריכה להיות התייחסות משמעותית לתגובות הרגשיות שהעיסוק במשבר האקלים מעלה, ודרכי התמודדות איתן.
3. מתמקדים בפתרונות – לצד העובדות המדעיות חשוב לקדם דיון חיובי בפתרונות בעולם ובארץ.
4. שיח אופטימי – לקהל יעד של תלמידים וצעירים חשוב במיוחד להביא נקודת מבט אופטימית ומלאת תקווה ולא משברית ומאיימת.
5. הנעה לפעולה ולאקטיביזם – כל פעילות צריכה להיות מכוונת ל"עולם האמיתי" מתוך הבנה של גודל האתגר וקוצר הזמן, מכיוון שעשייה היא אחת הדרכים היעילות למיתון חרדה אקלימית. אנו מכוונים לאקטיביזם במובן הרחב, כלומר כל פעולה שיוצרת שינוי, ולא רק פעילות מחאה.

לסיכום, לארגוני החינוך הסביבתי יש מקום חשוב בקידום החינוך האקלימי במערכת החינוך, בהיותם כוח מניע, מקדם ומוביל שינויים וחשיבה מחודשת על נושא האקלים, לצד תרומתם כמומחים ומקצוענים בעלי ניסיון בחינוך סביבתי.

בתחילת העשור הנוכחי, בערב השנה החדשה 2020, ישבתי עם ילדיי המתבגרים. שוחחנו על העשור החדש שמתחיל, ותהינו מה הוא צופן בחובו עבורנו. הבן שלי, אביב, שבדיוק למד בבית הספר את נושא משבר האקלים בזכות מורה פורצת דרך שהנושא העסיק אותה, אמר: זה העשור האחרון שיש לנו עד לנקודת האל-חזור של שינוי האקלים.

זו סיטואציה לא קלה להורה. אבל אני לא רק אמא, אני גם מנהלת את תחום החינוך לקיימות בשש רשויות מקומיות. אמרתי לו: אני מבטיחה לך שאעשה כל שביכולתי כדי לקדם את המוכנות של הרשויות המקומיות בהיערכות למשבר האקלים. בעיניי זה התפקיד של הרשויות המקומיות.

הרשויות המקומיות בישראל חייבות להיערך כבר מעכשיו, כאשר התסריטים החזויים מתחילים להתממש לנגד עינינו. הן יכולות לצמצם את ההשפעות הסביבתיות השליליות של מוסדות חינוך, מוסדות ציבור ותשתיות ציבוריות, וכן לקדם את העיסוק בנושא במערכת החינוך ברשות ולתת לו עדיפות.

לפני כשנתיים הקמנו את פורום היערכות החינוך בשרון למשבר האקלים, שמטרתו לשמור על איכות חיי התושבים הבוגרים וילדיהם לנוכח משבר אקלים. הפורום כולל נציגים מקצועיים משש הרשויות שאנו מלווים ביחידה האזורית לאיכות הסביבה בשרון (כפר סבא, רעננה, הוד השרון, כוכב יאיר–צור יגאל, וכן המועצות האזוריות חוף השרון ודרום השרון).

מכיוון שהנושא רב-תחומי, נבנו מספר צוותי עבודה, והם עוסקים בקירור העיר והמרחב הציבורי, באנרגיה מקיימת, בניהול נגר ושטחים פתוחים, בהיערכות לחירום, בחוסן קהילתי, בהסברה וכמובן בחינוך.

בהערת אגב אציין, שאף על פי שההחלטה להשתמש במונח 'שינוי האקלים' במערכת החינוך נבונה בעיניי, כאשר עובדים עם רשות מקומית, למונח 'משבר האקלים' ישנה השפעה חזקה יותר על מקבלי ההחלטות ואנשי המקצוע. ככל הנראה, מצבי חירום מניעים את אנשי הרשויות המקומיות לפעול.

פורום היערכות החינוך בשרון למשבר האקלים מורכב ממנהלות מחלקות חינוך ברשויות המקומיות ומרכזות חינוך לקיימות, שמלוות את התהליכים במוסדות החינוך. הצוות הציב לעצמו שתי מטרות עיקריות:

המטרה הראשונה היא הרחבת העיסוק בקרב המנהלים, המורים, הגננות והתלמידים בתחום משבר האקלים. לצורך כך אנו נעזרים במכללת סמינר הקיבוצים, שמבצעת עבורנו סקר אקדמי הבוחן את התפיסות והמהלכים המתבצעים כיום בבתי הספר. מעבר ללמידה על הנושא ולעידוד אקטיביזם של תלמידים, חשוב לנו לשלב שהות ולמידה בחוץ, שלתפיסתנו תורמות מאוד לחיזוק תחושת המסוגלות של הילדים ולקידום אורח חיים מקיים.

המטרה השנייה היא בחינת תשתיות מוסדות החינוך ועריכת סקר בנושא ההיבטים השונים של ההיערכות לשינוי האקלים ושל הפחתת פליטות גזי החממה בבתי הספר, שיובילו למתן הצעות ייעול ולזיהוי אתגרים שיש לתת עליהם את הדעת. בכל הנוגע לתשתיות בתי הספר, ניתן להיעזר במיפוי שערכנו.

הודות לתוכנית החדשה של המשרד להגנת הסביבה ומשרד החינוך לקידום החינוך בתחום שינוי האקלים אנו יכולים כיום להכניס את הנושא לבתי הספר בדלת הקדמית ולא בדלת האחורית. נוסף על כך, המשרד להגנת הסביבה מעניק תקציבים לתוכניות חינוכיות דרך קולות קוראים, ומשרד החינוך מתחיל להטמיע את הנושא באופן משמעותי בתוכניות הלימוד. אנו מקווים שבשנים הקרובות הנושא יצבור תאוצה במערכת החינוך ויזכה בתקציבים. בעזרת התקציב יתאפשר מתן תגמול למורים שמובילים את נושאי הקיימות בבתי הספר ויינתן תמריץ למוסדות החינוך לעסוק בנושא ולהיות מחויבים לו, דבר שיביא כמובן להרחבת החשיפה של תלמידים לתחום ואף לפעילות בו.

לסיכום, הרשויות המקומיות הן בעלות השפעה רבה על תשתיות בתי הספר, על היבטים הנוגעים להכשרת מנהלים ומורים, ועל קביעת סדר יום מקומי. בכל הארץ פועלים יחידות סביבתיות ואיגודי ערים לאיכות הסביבה, ויש בהם רכזי חינוך סביבתי, שיכולים לסייע בקידום העיסוק בשינוי האקלים במוסדות החינוך, ובעיקר בקידום האסטרטגיה של אגפי החינוך בכל רשות מקומית, כדי להעלות את הנושא לסדר היום של מוסדות החינוך.

החינוך בתחום שינוי האקלים צריך להיעשות בתוך המסגרת הרחבה של החינוך הסביבתי, גם כי משבר האקלים שלוב במשבר הסביבה, וגם משום שקל יותר ונכון יותר לחבר תלמידים, ובייחוד תלמידים צעירים, לנושאי סביבה ולהכרת הטבע. אומנם חשוב להסביר על גזי חממה ומה ההשפעות של התחממות העולם, אך אלה נושאים קשים להבנה, שעלולים להביא לקושי רגשי. כמו כן, חלק חשוב מלימודי הסביבה והקיימות הוא ההבנה שהדברים שאנחנו צורכים, כמו החשמל והבגדים והמזון, לא מגיעים מחלל ריק, אלא נוצרים בתהליכים שמשפיעים רבות על הסביבה, והפסולת והזבל שאנחנו משליכים לא נעלמים בחלל בלא סימן. נוסף על כך, הכרת הטבע מתוך התנסות חווייתית וחיובית וטיפוח האהבה אליו יכולים להיות מניע חזק לפעולה. אנחנו אדישים לדברים שאנחנו לא מכירים, ו'דור המסכים' שנחשף פחות לטבע, עלול להיות אדיש לעולם הטבע ולסכנות הצפויות לו. אך תלמידים שיזכו לראות צבי מקפץ בוואדי, או שיתצפתו על דבורים ופרפרים בשדה פרחים, ירכשו אהבה לטבע, אכפתיות ורצון לשמור על העולם שלנו.

החינוך בבית הספר נובע ממשולש היחסים בין תלמידים, מורים והורים. יחסי הגומלין ביניהם חשובים בייחוד בחינוך הסביבתי, כי מטרתו היא לא רק להקנות ידע לתלמידים, אלא גם להקנות להם אורח חיים מקיים. שינוי אורח החיים של התלמידים מתרחש גם במסגרת המשפחתית. מה תהיה ההצלחה של חינוך סביבתי שמסביר לתלמידים את הבעיות הנובעות מזיהום הפלסטיק, או את השפעות תעשיית המזון מהחי, אם ההורים ימשיכו באורח חיים פוגעני הכולל שימוש בכלי אוכל חד-פעמיים או צריכת בשר מוגזמת? בחינוך סביבתי מושא החינוך הוא ההורים לא פחות מהתלמידים.

איך מערבים את ההורים? חלק מהפעילות הקשורה לבית הספר היא באחריות ההורים, כמו למשל ימי הולדת. אם נוכל להעביר מודל להתנהלות במהלכם, שכולל שימוש בכלים רב-פעמיים, ויתור על שקיות ההפתעה המיותרות שבסוף המסיבה, ושילוב היבטים רחבים יותר של אורח חיים מקיים, כגון דאגה לתזונה בריאה על-ידי שילוב פירות וירקות בכיבוד והחלפת השתייה המתוקה במים, זאת יכולה להיות נקודת התחלה לשינוי לקיימות. דוגמה אחרת היא הורים שמארגנים ירידים להעברת חולצות בית ספר משכבה בוגרת לשכבה צעירה יותר, וכך מעודדים קיימות וגם שיתוף פעולה בין התלמידים. צהרון בית הספר הוא מקום חשוב לפעולה, משום שהוא באחריות ועד ההורים. ההורים והמורים צריכים לתמוך בהפסקת השימוש בכלים חד-פעמיים, כפי שכבר נעשה במספר ערים. איזה טעם יש ללמד בבית הספר על חשיבות השמירה על הסביבה, אם בהמשך היום התלמידים משתמשים בכמויות עצומות של פלסטיק חד-פעמי וזורקים אותו לפח? חינוך סביבתי, כמו כל חינוך, צריך להיות מלווה ביושרה. אי אפשר ללמד דבר והיפוכו, קיימות ובזבזנות.

הפעילויות שהזכרנו אומנם חשובות, אך הן רק צעד קטנטן ביחס לצעדים שעלינו לנקוט כדי להפחית את פליטות גזי החממה הגורמות למשבר האקלים. כיצד נגייס את ההורים למהלך העצום של שינוי החברה והכלכלה הנחוץ לנו ולעולם? מי שניסה להניע הורים לפעולה יודע שזאת משימה קשה. ההורים עסוקים מאוד בין העבודה לילדים, וכמעט ואין להם זמן פנוי להתארגנות ולפעילות אזרחית. יתרה מכך, אנחנו חיים בעידן שמעריך את הפעולה הפרטית ומפורר את הלכידות החברתית, עידן ששם את הרצונות והצרכים החומריים שלנו במרכז, על חשבון פעולה לטובת הכלל. אבל אולי דווקא החומרה של משבר האקלים והכורח לפעול באופן דחוף ונחוש ייתנו להורים פעילים את המוטיבציה ואת האנרגיה להניע את ציבור ההורים האדיש לפעולה כדי להציל את עתיד ילדינו. פעולה למען האקלים דורשת גיבוש קהילות אזרחיות חזקות שמשמיעות את קולן ודורשות פעולה במערכת הפוליטית השבורה שלנו, ובית הספר יכול לשמש בסיס טבעי לגיבוש קהילת הורים כזאת.

יש חשיבות לגיבוש קהילת הורים אזרחית לא רק כדי להתמודד עם משבר האקלים, אלא גם כדי לפעול מול שאר הבעיות שניצבות בפני החברה בישראל, ובראש ובראשונה המשבר בחינוך. רבות דובר על השחיקה במעמד המורה ועל המחסור במורים ובמנהלים. אך אף על פי שהמורים ככלל מסורים לתלמידים ודואגים לעתידם, יש פער בין הורים למורים, ולעיתים קרובות יש עימות ביניהם במקום שיתוף פעולה. יש חשיבות רבה לדיאלוג מתמיד בין ההורים לצוות החינוכי, לא לצורך העברת ביקורת, אלא לשם שיתוף פעולה במיזמים לחינוך הסביבתי. קהילת הורים שפועלת למען קיימות ולהתמודדות עם משבר האקלים בשיתוף עם המורים תוכל לפעול גם בנושאי חינוך כלליים ולקדם את מעמד המורה ואת החינוך בישראל. עלינו לשאוף שבית ספר יהיה מרכז לקהילה של הורים, תלמידים ומורים, שתתחיל לפעול בנושאי קיימות, ותרחיב את פעילותה לשאר האתגרים של החברה הישראלית.

משבר האקלים, שיפגע בצורה כזו או אחרת בכל האנשים בכדור הארץ, צריך להיות נוכח גם במערכת החינוך; לא הגיוני שהעולם כולו ניצב מול משבר קשה ומסוכן, והנושא לא מגיע באופן מבוקר ומקצועי לאוזני התלמידים.

לאחרונה הכריזו שרת החינוך והשרה להגנת הסביבה על יישום תוכנית חינוך אקלימי בהדרגה החל מהשנה הבאה, בכל שכבות הגיל. מדובר בשינוי ענק וחסר תקדים במערכת החינוך. כיום לרוב המוחלט של בוגרי 12 שנות לימוד בישראל אין ידע בסיסי על משבר האקלים. אם התוכנית תגיע לפריסה רחבה, היא תיצור שינוי תודעתי ותגביר את הפעולה של הנוער והמדינה לבלימת המשבר ולהתמודדות עם השלכותיו. על השינוי הזה, אם יתרחש, יוכלו להעיד רק התלמידות והתלמידים. לפי דעתנו, התוכנית צריכה להגיע בהקדם האפשרי לכלל התלמידים בארץ. יש מספר דברים שהיא צריכה לכלול, והם מפורטים להלן.

חינוך אקלימי, שאמור לחשוף את התלמידים למציאות הקשה והמורכבת של ההווה והעתיד, צריך להיות מותאם לגיל, ולכלול תמיכה רגשית מקיפה מבלי להסתיר מהתלמידים את המציאות. אי אפשר להסתיר מאיתנו, התלמידים, חלקים חשובים בהשלכותיו של משבר האקלים, מכיוון שניאלץ להתמודד איתם, ועלינו לדעת למה להיות מוכנים. עם זאת, חשוב להציג גם נתונים המעוררים תקווה ולעורר תחושת מחויבות לפתרון המשבר. חשוב להציג את האסונות, אבל לא פחות מכך חשוב להציג את הפתרונות.

אנו חושבים שבאמצעות הצגת סוגיות אקלימיות ניתן לפתח דיון וביקורתיות, אבל תהיה זו טעות לתת מקום לדיון בסוגיות שיש עליהן הסכמה רבה בקהילת המדע, כמו השפעות תעשיית הדלקים ותעשיית הבשר על המשבר והצעדים שיש לנקוט כדי להקטין את השפעתן.

כדי ליצור תחושת שליטה וכוח בקרבנו התלמידים, וכדי לפתח תקווה בתוך המצב הקשה, חשוב מאוד להזכיר שיש עוד סיכוי, ושאם נפעל כולנו ביחד, לא יהיה רק סיכוי – יהיה הרבה מעבר לזה. כדאי לעודד לאקטיביזם: להציג את התנועה האקלימית-סביבתית ולפתח מוטיבציה לשינוי המציאות. ברגע שאנו, בני הנוער, נחשפים לנושא, אכפת לנו ממשבר האקלים; אכפת לנו מהעתיד שלנו ומהחיים של הסובבים אותנו, ואכפת לנו מהעולם. אבל מאוד קשה לקום ולעשות; צריך לשנות את כל המדיניות שהממשלות נוקטות, וכבני נוער אנחנו מרגישים שאין לנו מספיק שליטה כדי לעשות זאת.

אם בני נוער נוספים יבינו שיש להם כוח, ושהם יכולים להוביל את השינוי, הם יפעלו. המפתחות לשינוי נמצאים אצל מקבלי ההחלטות, אבל אין ספק שהנוער יכול להוביל את השינוי. בית הספר יכול לקדם אקטיביזם מסוגים שונים, בין אם מדובר בהתאגדות מול הממשלות ברמה מדינית, ובין אם מדובר בפעולה ברמה הקהילתית או העירונית.

כרגע העתיד נראה קודר, מה שיכול לגרום לחרדה. כאשר מלמדים על משבר האקלים, צריך גם לדבר על כך שתחושות כמו עצב, כעס, פחד וחוסר אונים מובנות והגיוניות לחלוטין. זה בסדר להרגיש ככה, אבל חייבים לזכור ולהזכיר שיש גם תקווה. ובעיקר, צריך להקשיב לילדים. גם אם אין תשובות.

צריך להתקיים מרחב פדגוגי שמאפשר לתלמידים להיות מודעים למשבר האקלים, להשלכותיו ולפתרונות לו, לקונצנזוס המדעי שלפיו משבר האקלים אכן קיים והוא תוצאה של פעולות אנוש, לכוח שיש להם בידיים לשינוי, ובעיקר – שיש בו אוזן קשבת לתלמידים, שמקבלת בהבנה ובמקצועיות שלל תגובות: מאדישות לנושא ועד רגשות קשים. כדי שמרחב כזה יתקיים, יש להכשיר את הצוות המקצועי וכמה שיותר מהר. הכשרה זו צריכה לכלול את המורות, היועצות, המחנכות וכל בעלי התפקידים הנוגעים לעניין. לשם כך, משרד החינוך צריך להקצות תקציב גדול לקידום חינוך אקלימי.

חינוך אקלימי צריך להגיע לכל התלמידים, ללא הבדלי מגזר, תקציב ומעמד חברתי-כלכלי של העיר שהם מתגוררים בה, וללא קשר לפריפריה או מרכז. תוכנית החינוך בתחום משבר האקלים צריכה להגיע לכלל התלמידים כמה שיותר מהר, כי תהליכים חינוכיים אומנם לוקחים זמן, אבל במקרה של משבר האקלים, כבר אין לנו זמן.

"ההתמקדות במורה כאדם-מחנך היא בימינו צו השעה… הילד שלנו, בגן או בבית הספר, זקוק להרבה יותר מפקיד חינוך או טכנאי הוראה"

נמרוד אלוני ^[3]

אנו חיים בתקופה של שינויים ותמורות כמעט בכל היבט בחיינו, ולכן חוסן אישי וחברתי בתקופתנו הוא בבחינת הכרח. השפעתנו כמין בודד על סביבת המחיה שנקראת 'ארץ', אינה מסתכמת רק בתופעות מזג אוויר קיצוניות ותכופות יותר, אלא בהתמודדות עם סדרה של כשלים וטעויות בתפיסתנו את הטבע ואת מקומנו בו. הכשלים נובעים מניתוק הולך ומעמיק של האדם מכדור הארץ, שהוא המקור לחייו החומריים, ומביטחון כמעט עיוור בשיטה כלכלית שאינה מאפשרת חברה בת-קיימא לדורות. אנו רודפים אחר אידיאל אושר מוטעה וטובעים בשפע חומרי, שמפעיל מנגנוני הישרדות עתיקי יומין של סיפוק ותגמול – מבלי לתת את הדעת על ההשלכות, על משאבי העולם ועל האדם עצמו. אנחנו מנציחים אינדיווידואליות, שמעצימה את תחושת הבדידות של הפרט ומובילה לפגיעה ביכולתו לתפקד כחלק מקהילה. העולם משתנה בקצב מהיר יותר מהשינויים המתחוללים במהות האדם ובגופו, והאדם מפתח דפוסי התנהגות כפייתית ואף תלות במוצרים שאין להם דבר עם עתידו, עם עתיד ילדיו או עם עתידה של החברה המודרנית. תקצר היריעה מלפרט את האתגרים שיהיו מנת חלקם ולחם חוקם של ילדינו ושל התלמידים שלנו בעולם המחר. את גודל הפער היטיב לנסח פרופ' לפיזיקה בשם אל ברטלט – "החיסרון הגדול ביותר של המין האנושי הוא חוסר היכולת שלנו להבין את הפונקציה האקספוננציאלית" ^[5].

פרופ' ברטלט היה חוקר, מורה דגול ודוגמה לאקטיביסט חרוץ ופעלתן. בהרצאותיו הוא הנכיח והנגיש כשלים אריתמטיים בבסיסם של הצמיחה הכלכלית והדמוגרפית וביחסה של האנושות למקורות האנרגיה שלה. כשלים של השיטה הכלכלית באים לידי ביטוי גם בתוך מערכות החינוך שמאמצות את "הבלי העולם" על חשבון חתירה ליציקת משמעות בחיי הפרט, משמעות שכוללת תסכולים, כישלונות, שעמום ומאמצים.

מטרות חינוכיות חייבות להתייחס לכלל הצרכים של הבוגר, לחתור לעשייה שתיתן מענה לאתגרי החברה בעתיד ולפתח את שליטתו במיומנויות של איתור מידע אמין ומהימן ושימוש ראוי בו ^[4]. כיום בית הספר נתפס כמוסד תעשייתי, מיושן ולא רלוונטי, והמטרות הפדגוגיות הבסיסיות מאבדות ממשמעותן. לבית הספר יתרונות ברורים: מקום מפגש עם קהילה, מרחב שמצליח (איכשהו) להחזיק סקרנות לאורך זמן, לאתגר את הילדים ולאמן אותם ביצירת משמעות בחייהם הפרטיים והקהילתיים ^{[1, 2]}. הרוב המוחלט של היתרונות נשען על המורים עצמם ועל נוכחותם בשגרת התלמידים, ואף תלוי בכך. כדי לקבל מושג על הכשלים והאתגרים, הכרחי שהמורים יתוודעו בעצמם למשברים ולמורכבותם, יכירו מושגים חדשים כגון 'גבולות-פלנטריים', 'תקציב פחמן', 'נקודות מפנה', ויכירו טוב יותר מושגים כגון 'דשן כימי', 'דלדול משאבים', 'צמיחה דמוגרפית', ו'מדבור'. עליהם להכיר, ולו באופן ראשוני, אירועים שהובילו את האדם עד הלום, וללמוד שיעור פשוט אבל חשוב במתמטיקה של מערכות הטבע. האתגרים רבים ורבודים מאוד, וצריך להתחיל ממקום כלשהו. שינוי האקלים הוא נושא שנכון, חשוב ודחוף להתחיל בו.

בעולם וגם בישראל אנו עדים למאמצים לקדם חינוך לחוסן אישי וקהילתי בעת משבר אקלים, מתוך הכרה בכוח האדיר של מורים להשפיע על התלמידים שלהם. לכן כל המורים בישראל חייבים להבין מהו 'משבר האקלים', מדוע מתייחסים אליו כאל משבר, מי עושה זאת (או מי לא עושה זאת), ומדוע נשמעות טענות (שאינן מבוססות מדעית) כנגד עצם היותו 'משבר אקלים', למה זה צריך לעניין את כולנו, מה כל כך דחוף בו, ומה הקשר שלו – ושל יתר המשברים, אלינו ואל הדורות הבאים בעולמנו המשתנה.

מורים, כמו אזרחים רבים בחברה הישראלית, מרגישים שהנושא אינו רלוונטי עבורם. וכך, מדי שנה מצטרפים אל החברה האזרחית כ-100,000 בוגרי מערכת החינוך שאינם מודעים להשלכות שינוי האקלים ולנוכחותו בחייהם. 'משבר האקלים' אינו סוגיה אופנתית חולפת ואינו נחלתם הבלעדית של אנשי מדע, אלא הוא תחום הוראה חלוצי הנחוץ לכול.

הנעה ליצירת מרקם חיים מקיים יותר דורשת לא רק הבנה של מדע שינוי האקלים ויכולת לעצב חידושים טכנולוגיים, אלא גם מסגרת אתית שתסייע לנו לשאוף לחיות בקהילות מכילות ובנות-קיימא. נוסף על כך, הנעה שכזו דורשת הבנה של מערכות חברתיות ופיתוח חשיבה מוסרית ואתית שתחדד חשיבה ביקורתית שלנו לנוכח ההשלכות (המיידיות והעתידיות) של שינוי האקלים על אמות המוסר שלנו, על הנעה אישית לפעולה ועל היכולת שלנו לפעול ביעילות ^[6]. החוסן בתחום שינוי האקלים דחוף.

מערכת החינוך מוכרחה להנגיש את למידת התחום ולצמצם חסמים של מורים לדון בו, כדי שיותר מורים יבחרו ללמוד ולהכיר אותו. דור העתיד ניצב אל מול משברים קיומיים, והצעירים מצפים מהמורים שילוו אותם. זכותם של הצעירים לדעת לאן צועדת האנושות. חובתנו המוסרית והמקצועית כמורים לתת להם תקווה.

מורים הם סוכני השינוי האמיתיים. הם אלה שנמצאים בשטח, בשגרה, הם העושים במלאכה. למורים דרושה הכשרה שתתייחס אליהם כבני אדם, כאזרחים, לא כאנשי מקצוע בלבד, שתיתן גישה לידע ההכרחי, תצית יצירתיות ותקווה, ותאפשר למורה לתווך את התכנים, להתמודד רגשית באופן אישי ומקצועי כאחד וללוות את התלמידים באופן שיטפח אצלם חוסן.

כפעילים בתנועה האזרחית 'מורים למען האקלים', בחרנו לפתח את 'מנווטים בסערה' – הכשרה שמתאימה לכלל ציבור המורים, ונשענת על הרציונל שמתואר כאן.

משרד החינוך מכיר בתפקיד המרכזי שעליו למלא בהובלה של הטמעת החינוך בתחום שינוי האקלים במערכת החינוך. האקלים היציב והמיטיב ששמר על האנושות במשך 10,000 השנים האחרונות משתנה במהירות לנגד עינינו. מערכת החינוך נדרשת להתייצב בחוד החנית של הכשרת תלמידינו להתמודדות עם אתגרי המציאות המשתנה, מאחר שהתלמידים כיום נדרשים למערך חדש של ידע וכישורים שיאפשר להם לשגשג בעולם שונה, יציב פחות ומאיים יותר מזה שהכרנו בעבר, מבחינת מכלול של היבטים סביבתיים, חברתיים, כלכליים, פוליטיים, תרבותיים וערכיים.

בהתאם לכך, החל משנה"ל תשפ"ב משרד החינוך פועל במספר ערוצים מקבילים כדי לקדם רפורמה חינוכית בתחום שינוי האקלים יחד עם המשרד להגנת הסביבה. המהלכים הללו כוללים הקמה והפעלה של צוותים ייעודיים רב-מקצועיים ורב-מגזריים במטה משרד החינוך, בשיתוף נציגי החברה האזרחית, מומחים מהאקדמיה וארגוני סביבה ומחאה. אחד מתוצרי התהליך בא לידי ביטוי בסוף שנת הלימודים הקודמת, עם פרסומה של תוכנית משותפת למשרד החינוך ולמשרד להגנת הסביבה, לחינוך בתחום שינוי האקלים. אחד ממרכיבי התוכנית הוא הגדרת שינוי האקלים כתחום חובה מגן עד י"ב. ראוי לציין כי משישה מחקרי השוואה שבחנו את הטמעת נושא שינוי האקלים בתוכניות לימודים במדינות שונות (172 מדינות ^[7], 100 מדינות ^[12], 46 מדינות ^[13], שבע מדינות ^[4], 50 מדינות בארה"ב ^[8] ו-13 המחוזות של קנדה ^[2]) עולה כי, ככל הנראה, במרבית מדינות העולם לא קיימת תוכנית אסטרטגית מובנית להטמעת שינוי האקלים בתוכניות הלימודים. בייחוד בולט בהיעדרו מפרט תכנים על פי גיל, מיומנויות וסטנדרטים להערכה. עם זאת, קיימת אינדיקציה לכך שמדינות רבות מכירות בחשיבות הטמעת נושא שינוי האקלים בתוכניות הלימודים ונמצאות בשלבים שונים של פיתוח מדיניות. מכאן עולה כי ישראל, יחד עם מספר מצומצם של מדינות נוספות, חלוצות בתחום.

בהיעדר ידע אמפירי ודוגמאות של תוכניות לימודים בתחום שינוי האקלים שניתן לגזור מהן גישות להטמעה שיעילותן הוכחה, משרד החינוך גיבש מספר עקרונות מנחים להתוויית תהליך פיתוח תוכנית הלימודים ולהטמעת החינוך בתחום שינוי האקלים. העיקרון הראשון הוא הסתמכות על ידע תאורטי מתוקָף בתחום חקר ההוראה והלמידה ותאוריות של תוכניות לימודים. ההנחה כאן היא שגישות שהוכחו כיעילות בהוראה ובלמידה בתחומים אחרים, קיימת סבירות גבוהה שיימצאו יעילות גם בתחום שינוי האקלים. בהתאם לכך נעשה שימוש במגוון תאוריות – Cognitive Load Theory ^[9]; Epistemic Cognition ^[3]; Curriculum Theories ^[15] ואחרות.

עיקרון מנחה נוסף הוא יצירת הפרדה תפיסתית בין חינוך לקיימות לבין תוכנית הלימודים בתחום שינוי האקלים. החלטה זו נובעת ממגוון סיבות, ונתאר בקצרה את עיקרן. תפיסת החינוך לקיימות שמיושמת כיום ברוב מדינות העולם וגם בישראל, פותחה על-ידי ארגון אונסק"ו. בשנת 1992 קיבל הארגון מנדט מהאו"ם להוביל ולנהל את יישום פרק 36 של אג'נדה 21, העוסק בחינוך לפיתוח בר-קיימא ^[11]. מאז ועד היום גישת אונסק"ו לתחום שינוי האקלים מאופיינת בחוסר בהירות תפיסתית, לעיתים בסתירות, ובתפיסה צרה יחסית של תחום שינוי האקלים, הכוללת בעיקר אִפחות (mitigation), הסתגלות (adaptation) והשפעות. חוסר הבהירות בא לידי ביטוי במטרות הפיתוח בר-הקיימא (SDGs) המתמקדות בחינוך ובמדדים שפותחו לבחינת השגת יעדי החינוך במסגרת מטרות-העל ^[10]. מבחינת מטרות הפיתוח בר-הקיימא עולה כי חינוך בתחום שינוי האקלים מופיע אך ורק ביעדים של SDG13, בעוד שהמדדים לבחינת השגת היעד אינם מודדים ישירות את תחום החינוך הזה. במקום זאת, המדדים זהים לחלוטים לאלה שמודדים השגה של יעדים בתחום SDG4 ו-SDG12. בהיעדר מטרות הוראה ברורות ומדדים לבחינת השגתן, קשה לפתח תוכנית לימודים בעלת תקפות תאורטית ואמפירית.

חוסר ההתאמה של תפיסת אונסק"ו בתחום שינוי האקלים למטרות החינוך בתחום שינוי האקלים יידון ביתר הרחבה בפרסומים עתידיים של משרד החינוך. מספיק לציין במסגרת זו, כי משרד החינוך החליט לבסס את תוכנית הלימודים ואת מפרט התכנים בהתאמה לתפיסת הפאנל הבין-מדיני לשינוי אקלים (IPCC), שמתאר את התחום על היבטיו הרב-מערכתיים. בהתאם לכך, תוכנית הלימודים תיבנה לאורך שמונה צירים נושאיים: מדידות שינוי האקלים; גורמים לשינוי האקלים; מודלים, תחזיות ותרחישים; סכנות והשפעות; דרכי התמודדות הכוללות הסתגלות ואִפחות (כולל הפחתת סכנות מאסונות); גורמי הנעה כלכליים וחברתיים (כולל השפעות מדיה); פוליטיקה וממשל; אתיקה.

העיקרון השלישי המנחה את יישום התוכנית ובניית תוכנית הלימודים הוא שילוב בין למידה חוצת-תחומים לבין הוראת שינוי האקלים כתחום דעת בפני עצמו. בכל שכבת גיל יילמד הנושא בהיקף של 30 שעות ברצף והבנָיה ספירלית מגן עד י"ב. ברוב שכבות הגיל ישולב הנושא בתחומי הדעת השונים שיאפשרו לימוד והעמקה הרלוונטיים לתחום, כך שסך הכול בכל שכבת גיל יילמדו כאמור 30 שעות לימוד בשנה. לצד זאת, בשכבות הגיל ח' ו-י' יתקיימו יחידות לימוד מובנות עצמאיות שיעסקו בתחום שינוי האקלים באופן רב-מערכתי שיכלול היבטים מדעיים, חברתיים, כלכליים, היסטוריים, פילוסופיים והיבטים נוספים, ועל פי גישת ה-IPCC, כלומר כתחום העומד בפני עצמו. בכיתה ח' תילמד יחידת המפתח העצמאית במסגרת שיעורי גאוגרפיה אדם וסביבה, ובכיתה י' במסגרת המבוא למדעים וההשכלה הכללית. אלה מסגרות השעות ליחידות המפתח. התכנים שיילמדו בהן יפורסמו בתוכנית לימודים הנוגעת למערכות הרלוונטיות השונות כאמור לעיל ועל פי גישת IPCC, והמורים שילמדו אותם יהיו מורים בעלי הידע הבסיסי הנדרש לצורך הוראת תחום שינוי האקלים (כגון גאוגרפיה או מדעים), ושהוכשרו בפיתוח מקצועי כדי להשלים את הידע הרב-תחומי הנדרש. הגישה חוצת-התחומים נותנת מענה לרוחב היריעה הנדרש בהוראת שינוי האקלים, בעוד שגישת ההוראה הממוקדת במסגרת תחום הדעת של שינוי האקלים, נותנת מענה לבעיות שהוזכרו בספרות בהקשר לגישה חוצת-תחומים, ובכלל זה קשיים פדגוגיים הנובעים מקיטוע ומפיצול הנושא, מארגון תוך-נושאי ומיצירת הקשרים בין מרכיבי תחום הדעת ^[6]. הוראת הנושא במסגרת תחומי דעת מוגדרים מאפשרת להתבסס על שעות לימוד קיימות. תפיסת הזהות של המורים המלמדים בהם והידע הבסיסי שלהם קרובים ככל הניתן להיבטים המגוונים והרב-תחומיים של הנושא, ומאפשרת לפתח הערכה מסודרת וכוללת של למידה על שינוי האקלים.

מטרות התוכנית לחינוך בתחום שינוי האקלים:

• פיתוח ידע, ערכים ומיומנויות תוך עיסוק ישיר בנושא שינוי האקלים.
• פיתוח תפיסה רב-מערכתית ורב-ממדית של שינוי אקלים ברמה המקומית וברמה הגלובלית,
• טיפוח ביטוי עצמי של תלמידים ופַעֲלָנות (Agency) באמצעות פרויקטים של חדשנות בהתייחסות לאתגרי שינוי האקלים וליוזמות שמטרתן השפעה מיטיבה על הסביבה והחברה.
• פיתוח חוסן אישי וחברתי.
• הוראה אותנטית לאור רעיון גדול ודיון בבעיות ובפתרונות מהעולם האמיתי.
• פיתוח מיומנויות פעולה והיערכות למצבים של אירועי אקלים הרסניים.

לצורך השגת המטרות והיעדים גובשו שישה כיווני פעולה:

• עדכון ופיתוח של תוכניות לימודים וחומרי למידה, הוראה והערכה בתחומי הדעת השונים.
• הטמעת תחום שינוי האקלים במערכת הלימודים במסגרת תחומי הדעת וכתחום לימוד בין-תחומי עצמאי.
• פיתוח מקצועי של צוותי החינוך בתחום שינוי האקלים.
• שילוב שינוי האקלים במסגרת החינוך החברתי, לרבות עידוד ויצירה של הזדמנויות לפיתוח יוזמות ופרויקטים של מעורבות חברתית וסיורים לימודיים.
• הטמעת תחום שינוי האקלים בתוכניות הלימודים של מוסדות להכשרת מורים ובתוכניות מנהיגות לאנשי חינוך.
• היערכות והתאמות במערכת החינוך לחיים בעידן של שינוי האקלים, בכלל זה הטמעת תוכנית היערכות לאסונות אקלימיים במערכות חינוך על פי מתווה הארגונים אונסק"ו ויוניצ"ף משנת 2014 ^[14].

במסגרת ההיערכות מיפה משרד החינוך את התכנים וחומרי ההוראה הקיימים, והם זמינים באתר משרד החינוך. נוסף על כך, המשרד שוקד על פיתוח חומרים נוספים. בתום תהליכי הפיתוח ותכנון ההטמעה של נושא שינוי האקלים במסגרת תוכניות הלימודים על-ידי המפמ"רים והמפקחים במזכירות הפדגוגית, התחום ישולב בתוכניות הלימודים בהתאם למפרט המתואר באיור 1, החל מגיל הגן ועד י"ב.

איור 1

פריסת ההטמעה המתוכננת של תחום שינוי האקלים, על פי הטמעת חובה והטמעת רשות, במקצועות ההוראה מחינוך קדם-יסודי ועד י"ב

חשוב לציין שחשיפת התלמידים לתחום שינוי האקלים תיעשה בהדרגה, ובהתאם לייעוץ ולהנחיה של מומחי בריאות הנפש. התכנים ופדגוגיות ההוראה ייבחרו בקפידה ובהתאמה לגיל התלמידים מתוך כוונה להעצים את התלמידים ולמנוע התפתחות חרדה אקלימית, כתוצר לא רצוי של ההוראה. בהתבסס על ממצאי מחקר שהצטברו עד היום, נראה שהחינוך החברתי, ובכלל זה אקטיביזם קבוצתי, מעורבות חברתית-קהילתית, תחושות שייכות, ופַעֲלָנות תורמים כולם לבניית חוסן נפשי וחברתי ולהתמודדות יעילה עם שינוי האקלים ^{[1, 5]}. על כן, משרד החינוך ימשיך לפעול ולחזק את תחום החינוך החברתי.

הפיתוח המקצועי של צוותי החינוך יתקיים במסגרת השתלמויות, קהילות מורים והדרכה. קהלי היעד לפיתוח המקצועי הם כלל עובדי ההוראה. יינתנו פתרונות למידה ייעודיים למורים לחינוך בתחום שינוי האקלים ובייחוד למורים בתחומי המדעים השונים ולמורי גאוגרפיה, אדם וסביבה, למדריכים ולמורי המורים לחינוך בתחום שינוי האקלים, למורים בתחומי הדעת השונים, כדוגמת אומנויות, שפות, מורשת, ספרות והיסטוריה, ולבעלי התפקידים, כדוגמת מחנכי הכיתות, הרכזים החברתיים, המנהלים והיועצים.

לתכנון ולהפעלה של תוכניות בית ספריות יוקם בבית הספר צוות פדגוגי רב-תחומי שיהיה בו ייצוג של מקצועות הלימוד הרלוונטיים, רכזים חברתיים, יועצות חינוכיות ומורים בעלי חזון המעוניינים להיות שותפים להובלת התחום. בראש הצוותים יעמוד מוביל בית ספרי, שיוביל את התוכנית על היבטיה השונים. הצוותים יהיו אחראים על בניית תוכניות הוראה שכבתיות, ארגון פעילויות רב-שכבתיות ובית ספריות, הנעת יוזמות ופרויקטים של תלמידים תוך השתתפות באירועים ותחרויות, יצירת קשר עם הקהילה לקידום יוזמות חברתיות-סביבתיות וכדומה. הנהלות בתי ספר יכוונו את המורים לפיתוח מקצועי מתאים, כל זאת על פי המטרות שבית הספר יציב לעצמו.

לסיכום, מחברי דו"ח ה-IPCC קוראים לפעולה מיידית כדי להתמודד עם שינוי האקלים ולהסתגל אליו וכדי לפתח ולהעמיד מודל חינוכי בתחום שינוי האקלים שיאופיין במבנה תאורטי איתן, במסגרת ארגונית הולמת ותומכת ובתוכנית לימודים איכותית. משרד החינוך פועל בהתאם לאמירה זו ומתוך הבנה שהנושא דחוף, כדי להבטיח שיישום החינוך בתחום שינוי האקלים בישראל יממש את המטרות החינוכיות שהתוכנית מציבה לעצמה, ויכין את תלמידינו בהצלחה לחיים בעידן של שינוי האקלים. מעבר לכך, אנחנו מקוות שהניסיון שיצטבר בישראל יוכל לשרת מדינות נוספות בתהליכים לקידום החינוך בתחום שינוי האקלים.

תודות

תודה לגב' זיוית לינדר, מנהלת אגף חינוך וקהילה במשרד להגנת הסביבה.

תודה לפרופ' איתי הלוי ולחברי ועדת המומחים בתחום שינוי אקלים ולפרופ' טלי טל וד"ר נירית לביא אלון ממרכז המורים "בידינו" לחינוך שינוי אקלים וסביבה בטכניון.

על התרומה לגיבוש התוכנית במשרד החינוך ברצוננו להודות לד"ר מירי שליסל, חגי גרוס, אייל רם, עינת רום, חנה הררי, מירי נבון, ירדן אלון, אורנה פז, חנה ללוש, דסי בארי, יעל נחום, בילי פרידמן, אלי דורי, סאמיה אבו חיט, ד"ר אירית שדה, ד"ר סיגל ברקאי, ד"ר איבנה רטנר, ד"ר ציונה לוי, דנה פרידמן, הרב יוחאי רודיק, הרב ד"ר בניהו טבילה, עדית רובין, ד"ר רקפת דנאי, ד"ר רוחמה ארנברג, ד"ר הגר ליס, חני פלג, שרית אמיתי, רפאלה בביש, ד"ר מירב תורג'מן, ג'ני שעאתל, אורית צאירי ורבים נוספים במשרד החינוך.

מרכז המורים "בידינו", שהוא מרכז המורים הארצי לחינוך סביבתי ולקיימות, הוא אחד ממרכזי המורים הארציים למדעים ולמתמטיקה שמפעיל משרד החינוך. המרכז נמצא בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון, ומסייע לפיתוח ולהכשרה של מורי מדעי הסביבה ושל כלל מורי המדעים בחטיבות הביניים ובתיכון, המתעניינים בנושאי סביבה וקיימות. דגש עיקרי בעבודת המרכז הוא על הכשרה ופיתוח חומרים בתחום שינוי האקלים, כחלק מהיערכות משרד החינוך להוראת הנושא משנת תשפ"ג. 

בבואנו לעסוק בחינוך בתחום שינוי האקלים במערכת החינוך אנו רואים לנגד עינינו את העקרונות הבאים:

1. התייחסות לשינוי האקלים כנושא מבוסס מדע, הנשען על מחקרים, עדויות וראיות.
2. התייחסות לשינוי האקלים כנושא הוליסטי רב-תחומי ובין-תחומי, הכולל הקשרים מדעיים מתחומים שונים, כגון מדעי כדור הארץ, כימיה, פיזיקה, אקולוגיה, ביולוגיה וגאוגרפיה, וכן מהתחומים החברתיים, הכלכליים, התרבותיים ועוד.
3. התייחסות לשינוי האקלים כנושא חשוב ורלוונטי לחיי היום-יום – התייחסות לתופעות מקומיות (בישראל) ובסביבה הקרובה, להיבטים אקטואליים, ולמקום של ישראל בפעולה הכלל-עולמית. בהקשר זה יש להתייחס גם להיבטים תרבותיים ולעודד חינוך מבוסס מקום והוראה מותאמת תרבותית. למשל, להתייחס לסוגיות סביבתיות מקומיות, כמו תופעת המדבור עבור תושבי הדרום, הצפות ושיטפונות עבור תושבים הגרים ליד נחלים, שרפות בקרב אלה הגרים ליד חורשים ויערות, היבטים הקשורים לחקלאות ביישובים כפריים, תכנון מותאם אקלים בקרב תושבי הערים וכדומה. ניתן להתייחס להיבטים חברתיים כדוגמת גישה למשאבים, פערים חברתיים-כלכליים, תרבות הצריכה וניצול שונה של אנרגיה, קרקע ומים, תוך התייחסות לפליטות פחמן בייצור, בשינוע ובטיפול בפסולת, לאורחות החיים ולמושגים כמו יחסי עלות-תועלת מחד גיסא ולצדק חברתי מאידך גיסא.
4. שינוי האקלים הוא נושא המזמן מגוון דרכי הוראה – למידה פעילה, עצמאית ושיתופית, למידה התנסותית וחווייתית, למידה באמצעות חקרי מקרה, דיונים על דילמות ומשחקי תפקידים, סיורים, הדמיות ועוד.
5. תחום שינוי האקלים מאפשר הבניית מיומנויות וערכים – מיומנויות מתחום האוריינות המדעית (למשל, הסבר מדעי של תופעות, פרשנות של נתונים וראיות), חשיבה ביקורתית (הערכת מקורות מידע, יכולת ביסוס טיעונים וקבלת החלטות, התייחסות לסוגיות שנויות במחלוקת שנושא שינוי האקלים מזמן), מיומנויות חברתיות (עבודה בצוות, ניהול קונפליקטים) ואוריינות גלובלית (מודעות ואחריות גלובלית), וכן ערכים של הוגנות חברתית, אהבת הדעת וחדוות הלמידה, מעורבות חברתית ואזרחית, כבוד ומחויבות לזולת, לטבע ולסביבה וקידום צדק סביבתי.
6. תחום שינוי האקלים מזמין חינוך לפעולה למען הסביבה ("אקטיביזם"), וכן מעודד יוזמה, חדשנות, אחריות, יכולת הובלה ומנהיגות – על-ידי עידוד המורים והתלמידים לחקור ולפתור בעיות, לפעול במגוון דרכים למען הסביבה בהקשר של שינוי האקלים (כגון שינוי הרגלים אישי, השפעה על מדיניות מקומית ולאומית, השתתפות בפעולות מחאה כדוגמת מצעד האקלים ודרכים נוספות) במטרה להקנות להם כישורים מתאימים להתמודדות עם אתגרי שינוי האקלים כאזרחים.
7. הוראת תחום שינוי האקלים בגישה חיובית ואופטימית, תוך התייחסות להיבטים רגשיים כדי להימנע מיצירת חרדות וקשיים רגשיים – התאמת התכנים ודרכי ההוראה לגילי התלמידים, תיווך והנגשה של נושאים מורכבים, הדגשת ההיבטים האופטימיים על פני הבעיות והאיומים, התבססות על חיבור רגשי לטבע, היכרות עם פעילים סביבתיים והצלחות סביבתיות שייתנו השראה ותקווה, הקשבה לתלמידים, התייחסות מכבדת לרגשותיהם ושילוב התייחסויות רגשיות בהוראה (כגון עיבוד ורפלקציה, שיח פתוח וביטוי יצירתי).

כדי לקדם את החינוך בתחום שינוי האקלים במערכת החינוך בישראל יש לטפח במוסדות להשכלה גבוהה בישראל אנשי חינוך שיש להם כישורים מתאימים להתמודדות עם אתגרי שינוי האקלים כאזרחים וכן יכולת לחזק כישורים אלה גם אצל תלמידיהם בשדה החינוכי. ההכשרה צריכה לכלול ידע והבנה מדעית של שינוי האקלים – הגורמים, ההשלכות והפתרונות. עם זאת, העיסוק בידע המדעי לא צריך להיות ההיבט היחיד. יש לתת את הדעת על הפדגוגיה של הוראת שינוי האקלים, למשל הוראה באמצעות מודלים והדמיות, חינוך מבוסס מקום, למידה חוץ-כיתתית, היבטים חברתיים ורגשיים הקשורים לשינוי האקלים ופעולה למען האקלים (אקטיביזם). בכל אלה יש לתת לאנשי החינוך להתנסות בעצמם כלומדים, כמורים (למשל בהוראת עמיתים) וכמפתחים (על-ידי בנייה או התאמה של שיעורים לתלמידים, הובלת יוזמות ופעולות, שינוי פיזי בשטח או שינוי מדיניות, כך שיחוו בעצמם את האתגרים וההצלחות). חשוב לעבד את ההתנסויות הללו באמצעות רפלקציה כדי להפיק מהן תובנות לקראת היישום בכיתה.

לדעתנו הדגש המרכזי שיש לתת בהכשרה הוא יצירת המודעות, הנכונות והמחויבות לעסוק בתחום בקרב אנשי החינוך. השאיפה היא שאנשי החינוך ובתי הספר יהוו מודל והשראה לתלמידים ולקהילה – בתפיסת העולם המנחה אותם ובהתנהלות המקיימת של המורה ובית הספר – בצריכת חומרים ומשאבים, בדרכי ההגעה לבית הספר, בהעמדת מתקנים שיש להם ערך סביבתי כמו גם חינוכי (כמו גגות ירוקים, מתקנים לייצור אנרגיה ומתקני מִחזור), ביצירת מרחבים בית ספריים ירוקים, בפעילות לשמירת מערכות טבעיות מתוך הבנת נחיצותן בהקשר של שינוי האקלים, ביצירת שותפויות עם הקהילה, בהובלת יוזמות ובעשייה.

הצורך בשינוי פרדיגמות בשיטה הכלכלית, בתרבות ובאורחות החיים מאתגר את החינוך בתחום שינוי האקלים. הנהלת המשרד להגנת הסביבה מאמינה שלא ניתן לנתק את החינוך מהתרבות ומהערכים המרכזיים שמובילים את החברה בישראל, ושהצורך ליצור שינוי אמיתי ומשמעותי באורח החיים של כלל תושבי המדינה מחייב בחינה ביקורתית של התפיסות התרבותיות והכלכליות שעומדות בבסיס ההתנהלות הלאומית והאישית. זו גם הסיבה לכך שלאורך שנים המשרד מקדם פעולות רבות ומשקיע תקציבים משמעותיים ביותר בתחום החינוך לכלל תושבי המדינה.

תפיסת אגף חינוך וקהילה היא שלדוגמה האישית יש חשיבות אדירה, ואם לא תהיה הלימה בין הערכים והתכנים שמלמדים בשיעורים לבין ההתנהלות של בית הספר וההתנהגות של המורים, התהליך החינוכי ייכשל ותיווצר פגיעה באמון. הנקודה הזו עומדת תמיד מול עינינו בבואנו לתכנן את המהלכים שהמשרד מוביל בהיבט החינוכי בתחום שינוי האקלים.

בתוכניות השונות שאנו מפתחים בימים אלה ביחד עם משרד החינוך, אנחנו מקפידים לשלב ארבעה תחומים:

1. מידע מדעי מדויק על הסיבות והתהליכים שהביאו להיווצרות שינוי האקלים.
2. הסבר על התופעות שמתרחשות בעקבות שינוי האקלים והשפעתן על אורח החיים של כולנו.
3. הצגת הפעולות שנעשות ברמה העולמית והמקומית להפחתת הפליטות (אִפחות – mitigation) ולהיערכות להתמודדות עם תוצאות שינוי האקלים (adaptation).
4. הצגת סל פעולות שמטרתן להוביל לשינוי התנהגות אישי שעל כל אחד לאמץ כדי לתרום להפחתת הפליטות, תוך מתן מענה להיבטים הרגשיים של הנושא.

המשרד להגנת הסביבה פועל מול כלל משרדי הממשלה כדי ליצור שינוי אמיתי באופן התנהלות הכלכלה והחברה בישראל. במקביל המשרד יוזם תהליכים חינוכיים במערכת החינוך, בתנועות הנוער, בארגוני הנוער ואצל כלל הציבור במטרה להוביל לשינוי באורח החיים שיתבסס על הבנת האתגרים ששינוי האקלים מציב. כל התהליכים החינוכיים מתוקצבים על-ידי המשרד להגנת הסביבה ומאפשרים למערכת החינוך ולרשויות המקומיות לבנות תוכניות שמבוססות על ידע, מותאמות לגיל, רלוונטיות לחיי הלומד, מחוברות לאתגרים סביבתיים מקומיים ומציעות דרכים להתמודדות עם האתגרים.

נוסף על כך, המשרד מקדם החלטות ממשלה במגוון רב של תחומים – אנרגיה, תחבורה, תעשייה, מים ומזון, שמטרת כולן להוביל לשינוי בהתנהלות בכל התחומים ברמה הלאומית. בתחום החדשנות המשרד להגנת הסביבה מציע כלים לעידוד פיתוח פתרונות טכנולוגיים חדשניים ומגוונים שיסייעו להוביל במתן מענה לבעיות ברחבי העולם במגוון תחומים הקשורים לאקלים.

הקווים המנחים את המשרד להגנת הסביבה בניסוח מדיניות לחינוך בתחום שינוי האקלים הם פיתוח הבנה מבוססת מדע, הגעה מותאמת למגוון רחב של קהלים בכל הגילים ובכל המגזרים באוכלוסייה, הנחלת עקרונות לאורח חיים מקיים שתורם להפחתת הפליטות ולמעבר לכלכלה דלת-פחמן ולאיפוס פליטות, וכן פיתוח הבנה וכלים להתמודדות עם התופעות שנגרמות עקב שינוי האקלים.

המשרד מציע לרשויות המקומיות סיוע תקציבי כדי לקדם את החינוך בתחום שינוי האקלים. כחלק מהסיוע הוזמנו בתי הספר להצטרף למהלך הוליסטי, שמציע את האיזון במערכת האקולוגית בעולם, שהאדם הוא חלק ממנה, כבסיס לתמונת העתיד הרצוי מבחינה ערכית. המהלך מתבסס על תפיסה פדגוגית מערכתית המתייחסת לחמישה עקרונות מרכזיים: הדדיות; צריכה וייצור אחראיים; אחריות ודוגמה אישית; בחינה מתמדת של המובן מאליו; דיאלוג מתמיד עם הקהילה והסביבה. ההתבוננות החדשה מעניקה לצוותים החינוכיים כלים ליצירת שינוי בתפיסת מקומו של האדם בעולם, ואנו מאמינים שהיא תוביל בבתי הספר התנהלות המבוססת על ערכים של כבוד הדדי, התחשבות, אחריות, ענווה ונתינה, ותחלחל מתוך בית הספר לחיי התלמידים, המורים וקהילת בית הספר.

חשוב לנו להטמיע את ההבנה כי האדם הוא חלק ממערכת אקולוגית המאופיינת בהדדיות וביחסי גומלין, לבנות אצל דור העתיד תמונת עולם שמביאה בחשבון את מכלול התהליכים החברתיים, הסביבתיים והכלכליים המשפיעים על איכות החיים בהווה ובעתיד, ולהקנות לכלל הציבור, ולתלמידים ולנוער בפרט, את הכלים לבחון מנקודת מבט זו את הסובב אותם.