חשמל כשר – חסמים במעבר לשימוש באנרגיה ממקורות מתחדשים בקהילה החרדית בישראל

מבוא וספרות

מדינת ישראל פועלת לקידום שימוש באנרגיה ממקורות מתחדשים כדי להפחית את פליטות גזי החממה ולחזק את הביטחון והעצמאות האנרגטיים ^[5]. ביטחון אנרגטי מתייחס ליכולת להבטיח אספקת חשמל אמינה ובת-קיימא גם בתנאי אי-ודאות ואיומים על תשתיות. במסגרת זו נבחנות מערכות מיקרוגריד מבוזרות המשלבות ייצור ואגירה מקומיים של חשמל, שעשויות להפחית פליטות ולצמצם את התלות בגנרטורים ^{[6, 21]}. על רקע זה עולה פער בין המדיניות לבין ההתנהגות בפועל: אם קיימים פתרונות שמבוססים על אנרגיה ממקורות מתחדשים ועל אגירה, שהם זולים ומזהמים פחות בטווח הארוך, מדוע נמשכת צריכה נרחבת של חשמל מגנרטורים מזהמים ויקרים? על כן, ניסינו לבדוק מהם התנאים המוסדיים, החברתיים והאסטרטגיים המונעים מעבר משיווי משקל אנרגטי נחות ומזהם לפתרון יעיל יותר, וכיצד ניתן לעצב מנגנון מדיניות שיאפשר מעבר כזה. במחקר הנוכחי נבחנה סוגיית 'החשמל הכשר' בקהילה החרדית בישראל כחקר מקרה להבנת חסמים מוסדיים ונורמטיביים במעבר לפתרונות אנרגיה מבוזרים.

הקהילה החרדית בישראל מונה כ-1.45 מיליון איש בכ-245,000 בתי אב. היא מהווה כ-14.3% מאוכלוסיית המדינה, ומתאפיינת בקצב גידול דמוגרפי של כ-4% בשנה ^[2]. הקהילה מאופיינת בבידול תרבותי וגאוגרפי, באמון נמוך במוסדות המדינה ובמודעות סביבתית נמוכה ^{[4, 16, 17, 19]}.

אחת התופעות הקשורות לצריכת חשמל בקהילה החרדית בישראל היא השימוש בחשמל כשר, קרי – חשמל שנוצר ללא מעורבות ישירה של יד אדם יהודי בשבת ובחג ^[15]. בזרמים מסוימים בקהילה, בדגש על הזרם הליטאי, נמנעים משימוש בחשמל מחברת החשמל בשבתות ובחגים. ההערכות מצביעות על כ-65,000 משקי בית (כ-415,000 נפשות) שצורכים חשמל כשר מגנרטורים מבוססי דיזל ^[8] השימוש יוצר מפגעים סביבתיים משמעותיים, לרבות רעש ופליטות גזי חממה, ויש לו עלויות גבוהות בהשוואה לצריכה מרשת החשמל או לפתרונות שמבוססים על אנרגיה ממקורות מתחדשים ^[15]. לבעיות שתוארו מצטרף סיכון בטיחותי: חיבור לא חוקי ומסוכן בין גנרטורים ללוחות החשמל.

מאפייניה המבניים של הקהילה, לרבות ריכוז גאוגרפי, לכידות חברתית וציות לסמכות ^[7], מאפשרים לבחון כיצד דינמיקת תיאום ואמון מוסדי משפיעים על אימוץ פתרונות אנרגיה מבוזרים. לצורך בחינת שאלה זו שולבה מתודולוגיה מעורבת המשלבת ממצאים איכותניים, ניתוח כמותי ומודל המבוסס על תורת המשחקים.

שיטות מחקר

המחקר נערך בשנים 2023–2024, ואימץ גישת מחקר מעורבת, הנשענת על רכיב איכותני מונחה תאוריה. החלק האיכותני כלל 23 ראיונות עומק מובנים למחצה עם נציגים מהממשלה, מהשלטון המקומי, מהמגזר העסקי ומהאקדמיה, ארבע קבוצות מיקוד עם 19 משתתפים ^[23] ותצפית לא משתתפת (סיור שטח) בשכונה שמופעלים בה גנרטורים לאספקת חשמל כשר, למטרת צפייה ותיעוד של הגנרטור וחיבורו לבתים. קבוצות המיקוד התקיימו בקהילות חרדיות במספר אזורים בישראל (טבריה, מודיעין עילית, באר שבע ודימונה) וגויסו באמצעות קשרים קהילתיים מקומיים. בכל קבוצה השתתפו גברים חרדים שהם ראשי משקי בית, שחלק מהם משתמשים בגנרטורים לחשמל כשר. הדיונים התקיימו במתכונת של שיחה מונחית על בסיס מדריך שאלות פתוחות, והתמקדו בתפיסות ביחס לחשמל כשר, אנרגיה ממקורות מתחדשים, בטיחות, כדאיות כלכלית, אמון ושיתוף פעולה קהילתי.

המחקר האיכותני התבסס על מסגרת תאורטית ונועד לזהות מניעים חברתיים ונורמטיביים של תיאום, כפי שעלו בספרות על קהילות אנרגיה ואמון מוסדי ^[11]. בהתאם לכך, כלי המחקר התמקדו בתמות ליבה של אמון, נורמות הלכתיות, בטיחות, כדאיות כלכלית וציפיות לשיתוף פעולה.

הנתונים נותחו תמטית תוך טריאנגולציה בין מקורות ^[18]. המחקר אושר על-ידי ועדת האתיקה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (אישור מס’ TK23052023), וכל המשתתפים נתנו הסכמה מדעת. נוסף על כך, בוצע ניתוח כמותי שהתבסס על נתונים דמוגרפיים ונתוני צריכת חשמל לצורך כימות פליטות גזי חממה ותרגומן לעלויות חיצוניות ^{[1, 9, 10, 24]}. הממצאים האיכותניים שימשו לזיהוי השחקנים המרכזיים ואילוצי ההשתתפות, ותורגמו לרכיבי תועלת ולהנחות מבניות במודל המבוסס על תורת המשחקים.

בהתבסס על הממצאים האיכותניים והניתוח הכמותי נבנו והושוו תרחישי אספקת אנרגיה חלופיים בהנחות שמרניות. לבסוף עוצב משחק אסטרטגי לבחינת האינטראקציה בין השחקנים בתנאי אמון מוגבל ולזיהוי שיווי משקל, ככלי אנליטי להמחשת מבנה התמריצים וכשלי התיאום שעלו מן הנתונים ^{[12, 13]}.

תוצאות

ניתוח הראיונות וקבוצות המיקוד חשף עמדות שונות ביחס לשימוש בגנרטורים בשבת ולתנאים לאימוץ פתרון חלופי. מרבית המרואיינים והמשתתפים בקבוצות המיקוד הדגישו כי תנאי ראשון לכל שינוי הוא עיגון הלכתי מפורש מצד הסמכות הרבנית הרלוונטית לקהילה. המשתתפים הביעו פתיחות לשימוש בחשמל ממקורות מתחדשים, בתנאי שהפתרון יעוגן הלכתית, יוסדר מבחינת בטיחות ואסדרה (רגולציה), ויהיה זול ממחיר המנגנון הנוכחי (כ-3 ש"ח לקוט"ש, פי שישה מתעריף רשת החשמל הלאומית).

בשלוש קבוצות המיקוד עלה מדרג השיקולים באימוץ פתרונות חלופיים כדלקמן: א. עיגון הלכתי מפורש והטמעה קהילתית; ב. שיקולים בטיחותיים וכלכליים; ג. השיקול הסביבתי. ממצא זה מלמד כי השיקול הסביבתי מדורג בעדיפות נמוכה יחסית לשיקולים האחרים בקבלת ההחלטה.

המשתתפים תיארו אסדרה שאינה נאכפת במלואה, וחוסר מידע, המובילים להצבה בלתי מוסדרת של גנרטורים. הרשויות המקומיות זכו לרמת אמון גבוהה יותר מאשר המדינה, ויוחסה להן יכולת גבוהה לקדם פתרונות מותאמים. פער אמון זה חזר באופן עקבי בראיונות השונים. למשל, יזמים פרטיים מקימים בבני ברק מתקני אגירה בשיתוף פעולה עם העירייה, להגדלת היעילות. עלה צורך במודל מודולרי המאפשר התחברות ברמת הדירה, ללא כפייה על כלל הדיירים, בדומה להתחברות לספק חשמל פרטי.

על רקע התנאים האלה נותח גם ההיבט הכלכלי של פתרונות חלופיים. חישובי עלות אפקטיבית (עלות הכוללת את אורך חיי המערכת, השקעה, תחזוקה, בלאי והיוון) המבוססים על אגירה מהרשת, מצביעים כי בתרחיש אגירה העלות האפקטיבית נאמדת בכ-1.9 ש"ח לקוט"ש, בהנחת עלות אגירה של כ-1,504 ש"ח לקוט"ש ושיעור היוון של 7%. ניתוח רגישות מצביע על קירוב ליניארי, כך שכל ירידה של 100 ש"ח בעלות האגירה מפחיתה את העלות האפקטיבית בכ-0.13 ש"ח לקוט"ש, וכל ירידה של נקודת אחוז אחת בשיעור ההיוון מפחיתה אותה בכ-0.09 ש"ח לקוט"ש. שילוב שני הגורמים בתרחיש הרגישות מביא להפחתת העלות לרמה הקרובה לשקל אחד לקוט"ש. ההפחתה בעלויות ובפליטות מחושבת ביחס לשימוש בגנרטורים מבוססי דיזל. הניתוח מבוסס על טעינת אגירה מהרשת הארצית כהנחה שמרנית, ושילוב ייצור סולארי במיקרוגריד צפוי לשפר את הכדאיות הכלכלית. מעבר לשיקולי העלות, ניתוח הנתונים מצביע כי שימוש בחשמל כשר מגנרטורים מקרב משקי בית מעשירונים נמוכים מוביל לעוני אנרגטי, המוגדר כהוצאה על אנרגיה העולה על 10% מההכנסה ברוטו במשק הבית, ומתבטא בחוסר מסוגלות כלכלית לצרוך את כמות האנרגיה המינימלית הנדרשת לקיום חיים תקינים ובריאים המאפשרים קיום בכבוד ^{[14, 20]}. בעשירון התחתון של צרכני החשמל הכשר שיעור ההוצאה מגיע לכ-18.6% מהכנסתם. ניתוח התרחישים מצביע כי בתרחיש אגירה שיעור ההוצאה צפוי לרדת מתחת לסף העוני האנרגטי.

לחשמל הכשר השפעה סביבתית. מריאיון עם מנהל אגף רשת במחוז צפון של חברת החשמל וכן על בסיס מדידות צריכה שבוצעו בשנת 2023 בתחנת המשנה באלעד על-ידי "הוועדה לענייני אנרגיה בשבת" (גוף אזרחי הפועל לקידום פתרונות הלכתיים לחשמל בשבת), עולה כי צריכת החשמל בשבת נאמדת בכ-50 קוט"ש במשק בית חרדי בלא קשר למקור החשמל. בהתבסס על נתוני הצריכה ומספר משקי הבית, חיבור כ-65,000 משקי בית שצורכים חשמל כשר ^[8] לרשת הלאומית ימנע פליטת כ-136,000 טונות פחמן דו-חמצני ועלות חיצונית מוערכת של כ-28 מיליון ש"ח בשנה, בהשוואה להמשך שימוש בגנרטורים ^[1]. נתון זה נגזר מהכפלת הצריכה הממוצעת במספר משקי הבית ובמקדם הפליטה של גנרטורים מבוססי דיזל.

איור 1 מציג את הנזק האפשרי המצטבר ב-25 שנה לפי ארבעה תרחישים של צריכת חשמל כשר. בתרחיש הראשון נמשך השימוש בגנרטורים, ואילו בשלושת התרחישים האחרים הסוללות מוטענות בחשמל מהרשת הלאומית, שמיוצר בהתאם לאפשרויות שונות שתלויות במדיניות האנרגיה הלאומית: מעבר מלא לייצור מגז טבעי, שבייצורו נפלטים 200 גרם פחמן דו-חמצני לקוט"ש פחות מאשר בדלק ^[15]; תמהיל של 87.5% גז טבעי, 12.5% אנרגיה ממקורות מתחדשים ^[9]; ייצור בהתאם ליעד הלאומי של 30% אנרגיה ממקורות מתחדשים עד 2030, ו-35% עד 2035, ויתר הייצור מתבסס על גז טבעי ^[10].

החישובים המוצגים נועדו לספק הערכת סדר גודל להשלכות הכלכליות והסביבתיות של השימוש בחשמל כשר המבוסס על גנרטורים. ההנחות המרכזיות ומקורות הנתונים מופיעים בטבלה נ1 בנספח.

איור 1

נזקים עתידיים מפליטות פחמן דו-חמצני בעקבות שימוש בחשמל כשר מגנרטורים

פליטת פחמן דו-חמצני לאורך זמן, הנובעת מאספקת חשמל כשר לכ-65,000 משקי בית, בארבעה תרחישים אפשריים: המשך שימוש בגנרטורים המונעים בסולר; מעבר לחשמל כשר המיוצר מגז טבעי; מעבר לחשמל המיוצר מתמהיל מקורות אנרגיה של 87.5% גז טבעי ו-12.5% אנרגיה ממקורות מתחדשים; מעבר לחשמל המיוצר מתמהיל מקורות אנרגיה התואם את היעד לאומי, כלומר גידול הדרגתי באנרגיה ממקורות מתחדשים עד ל-30% בשנת 2030 , והמשך עלייה ל-35% עד 2035. כל התרחישים מניחים גידול דמוגרפי של 4% בשנה.
נקודה א מציינת את שלב הפחתת הפליטות עד שנת 2030. בשלב הזה העלייה בשיעור האנרגיה ממקורות מתחדשים מצליחה להאט ואף לצמצם זמנית את קצב הגידול בנזק. עם זאת, כאשר תמהיל האנרגיה יתייצב (נקודה ב), הגידול הדמוגרפי יחזור להיות הגורם הדומיננטי, והנזק המצטבר ימשיך לעלות. ממצא זה מדגיש כי השגת היעד הלאומי לייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים אינה מספקת, וכי נדרש המשך גידול בייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים כדי לבלום את העלייה בנזק לאורך זמן.

המשחק האסטרטגי

מניתוח הנתונים האיכותניים והכמותיים עוצב משחק אסטרטגי (טבלה 1) שמטרתו לנתח את יחסי הגומלין בין שחקנים הפועלים על בסיס שיקולי תועלת ואילוצים מוסדיים, בתנאים של חוסר אמון וניגוד אינטרסים ^{[12, 13]}. הראיונות וקבוצות המיקוד שימשו לזיהוי השחקנים המרכזיים, האסטרטגיות הזמינות להם והעדפותיהם, בעוד שהניתוח הכלכלי והסביבתי סיפק סדרי גודל וכיווני השפעה ששימשו לקביעת סדרי עדיפות וכיווני השפעה בתשלומים היחסיים. המשחק מגדיר שחקנים, אסטרטגיות ותשלומים ^{[12, 22]}, ומיועד לבחון תנאים למעבר מצריכת חשמל כשר מבוססת גנרטורים לפתרון מבוסס אנרגיה ממקורות מתחדשים. ניתוח המשחק התמקד בשני שחקנים אקטיביים: הקהילה החרדית ומדינת ישראל, לצורך פישוט אנליטי של דינמיקת התיאום.

האסטרטגיות לשחקנים הפעילים:

1. המשך המצב הקיים של צריכת חשמל כשר באמצעות גנרטורים – אי-שיתוף פעולה;
2. אימוץ פתרון חלופי המבוסס על אנרגיה ממקורות מתחדשים ואגירה – יצירת שיתוף פעולה.

טבלה 1

מטריצת התשלומים של המשחק האסטרטגי

המשתנה U מייצג את תועלת השחקנים, והאותיות A–D מייצגות את צירופי האסטרטגיות האפשריים, כאשר A מבטא שיתוף פעולה מלא ו-D אי-שיתוף פעולה מלא.

בהנחה שבחירה אסימטרית מייקרת את התהליך ומקטינה את התועלת לשני הצדדים, ניתוח מטריצת התשלומים מצביע על קיומם של שני מצבים של שיווי משקל נאש (מצבים יציבים שבהם אף שחקן אינו יכול לשפר את תועלתו באמצעות סטייה חד-צדדית): צירוף האסטרטגיות A, שכן UUOA > UUOB‏ וגם UAG > UCG,‏ וכן צירוף האסטרטגיות D, כיוון ש UUOD > UUOC‏ וגם UDG > UBG.‏ צירופי האסטרטגיות B ו-C אינם שיווי משקל, שכן לפחות אחד השחקנים יכול לשפר את תועלתו באמצעות סטייה חד-צדדית. המשחק הוא משחק תיאום ^[3], כיוון שבשיווי המשקל A, שבו השחקנים בוחרים במעבר לפתרון מבוסס אנרגיה ממקורות מתחדשים, יש עדיפות תועלתית לשני הצדדים בהשוואה לשיווי המשקל D, המשמר את המצב הקיים. ניתוח המשחק מצביע כי הכשל אינו נובע מהיעדר כדאיות כלכלית, אלא מחסמי תיאום ואמון, שעשויים להוביל להתייצבות בשיווי משקל נחות. מכאן כי מעבר לשיווי המשקל היעיל מחייב מנגנוני תיאום ומתן תמריצים, ולא שינוי בהעדפות היסוד של השחקנים. שיווי המשקל A עדיף על D גם במונחי התועלת המוגדרת במודל המשחק וגם במונחים משקיים ומוסדיים, שכן הוא מגלם עבור השחקנים חיסכון כלכלי והפחתת תופעות חיצוניות שליליות, בעוד D משמר עלויות חיצוניות וכשלי תיאום. המסקנה העולה מן המודל היא כי הכשל המרכזי אינו טכנולוגי או כלכלי, אלא מוסדי-תיאומי, ולכן פתרונו מחייב מנגנון שיוצר אמון באמצעות תיווך בין המדינה לקהילה.

על בסיס ניתוח זה מוצע מנגנון לקידום הפתרון, המורכב מארבעה שלבים עיקריים: ייזום, הצטרפות, השקעה ותועלת (איור 2). בשלב הייזום המדינה פועלת לצמצום חסמי אסדרה ולהבהרת מסגרת הפעולה, ולאחר מכן מתאפשרת העברת ההובלה לרשויות המקומיות, הנהנות מאמון גבוה בקהילה החרדית. הרשויות עשויות להוביל תהליך גיוס צרכנים, מתקשרות עם יזמים פרטיים שנבחרו במכרז, ומלוות את ההקמה בתיאום עם הנהגת הקהילה. ההשקעה צפויה להתבצע על-ידי היזמים, בעוד שהתועלת מתחלקת בין השחקנים: חיסכון לצרכנים, רווח ליזמים, שיפור שירות והפחתת מפגעים לרשויות וקידום יעדי אנרגיה למדינה. שילוב של גופים קיימים לייצור חשמל כשר עשוי להפחית התנגדויות ולחזק את ההטמעה.

איור 2

מנגנון לקידום הפתרון לסוגיית החשמל הכשר

דיון, מסקנות והמלצות מדיניות

הספרות מצביעה על מודעות סביבתית נמוכה בקהילה החרדית, ולעיתים אף על ניגוד בין ערכים סביבתיים לבין ערכי הקהילה ^[19], אך הממצאים מציגים תמונה מורכבת יותר. צריכת החשמל בשבת נשענת על היררכיה נורמטיבית ברורה: השיקול ההלכתי קודם לכול, ורק לאחריו נשקלים שיקולי בטיחות, עלות וסביבה. השיקול הסביבתי אינו נדחק לשוליים רק בשל מודעות נמוכה, אלא משום שסדר העדיפויות בצריכת החשמל נקבע בראש ובראשונה על בסיס נורמות והכרעות הלכתיות. נוסף על כך, בעוד הספרות מתארת אמון נמוך במוסדות המדינה בקרב הציבור החרדי ^[16], הנתונים מצביעים על הבחנה משמעותית: הרשויות המקומיות זוכות לאמון, ונתפסות כבעלות יכולת ממשית לקדם פתרונות, בניגוד לשלטון המרכזי שנתפס כמרוחק. הבחנה זו מצביעה על מבנה אמון דיפרנציאלי, שהמרחב המוניציפלי מהווה בו זירה מוסדית מרכזית ליישום מדיניות. על רקע זה, ניתן לראות ברשויות המקומיות גורם מתווך אמון בין המדינה לקהילה החרדית. בתפקיד זה הן עשויות לצמצם אי-ודאות, לגשר על פערי מידע ולתמוך ביצירת תנאים מוסדיים המאפשרים תיאום סביב אימוץ פתרונות אנרגיה מבוזרים.

הבחירה להשתמש בגנרטור כפרקטיקה המגלמת הקפדה הלכתית, תואמת את הספרות המצביעה על הקפדה הלכתית מחמירה וציות לסמכות רבנית ^[19]. לפיכך, פתרון חלופי המבוסס על אנרגיה ממקורות מתחדשים, גם אם הוא עומד בעקרונות ההלכה וזול יותר מגנרטורים, אינו נתפס אוטומטית כתחליף, אלא מצריך לגיטימציה רבנית וקהילתית. הממצא הזה מדגיש כי התאמה תרבותית אינה מרכיב משני במדיניות אנרגטית בקהילות דתיות, אלא תנאי סף ליישומה. ממד נוסף שעלה מן הממצאים הוא עוני אנרגטי, שזוכה להתייחסות מועטה בספרות על חשמל כשר. בעוד הדיון המחקרי מתמקד בעיקר בהיבטים סביבתיים ובטיחותיים של השימוש בגנרטורים, הממצאים מצביעים על כך שצריכת חשמל כשר במחירים גבוהים יוצרת נטל כלכלי על משקי בית בעלי הכנסה נמוכה, שעשוי לדחוק אותם אל מעבר לסף המקובל של עוני אנרגטי ולהעמיק פערים חברתיים.

לבסוף, המודל אינו מבקש לחזות התנהגות בפועל, אלא להמחיש את מבנה התמריצים והחסמים שעלו מן הנתונים. המודל מדגים כי שני הצדדים עשויים להעדיף מעבר לפתרון של אנרגיה ממקורות מתחדשים, אך בהיעדר מנגנון תיאום ואמון הם עלולים להיוותר בשיווי משקל המשמר את המצב הקיים. תוצאה זו עולה בקנה אחד עם הספרות המדגישה חסמים מוסדיים וחוסר אמון בין הקהילה החרדית למדינה, אך מחדדת את האופן ששיקולים הלכתיים והיררכיה נורמטיבית מעצבים את דינמיקת התיאום. מכאן עולה שיצירת מנגנוני תיאום ומתן תמריצים מותאמים תרבותית עשויה לאפשר מעבר לשיווי משקל יעיל יותר. יישום מעבר כזה מחייב הפחתת אי-ודאות, צמצום פערי מידע ויצירת מסגרות פעולה משותפות בין השחקנים.

לפיכך, נדרש תכנון מדיניות רב-שכבתי הכולל הסדרה מטעם המאסדר, הובלה מוניציפלית הנתפסת כלגיטימית בקהילה, ושילוב הנהגה רבנית בתהליך ההטמעה. מדיניות כזו אינה מחייבת שינוי בהעדפות היסוד של השחקנים, אלא מקדמת יצירה של תנאים מוסדיים שיאפשרו תיאום סביב פתרון שיעמוד בדרישות ההלכה והקהילה, ויוביל להפחתת פליטות ולצמצום הנטל הכלכלי מבלי לפגוע במסגרת הערכית.