ביטחון המזון בישראל נוכח שינוי האקלים

ביטחון המזון בישראל מאותגר יותר ויותר על רקע המגמות הנוכחיות בחקלאות עקב משברי האקלים המקומיים והעולמיים, משברים גאופוליטיים שונים ומגפות – ירידה בכמות התוצרת החקלאית בישראל וירידה ביבולי הגידולים בעולם, וזאת לצד עלייה במחירי המזון (איור 1) וירידה בהיצע של מזון בריא ואיכותי בישראל ובעולם כולו. מצב זה פוגע בייחוד באוכלוסיות הנמצאות במצב פגיע מראש, וכיום יותר משליש מאוכלוסיית העולם סובל מתת-תזונה וממחסור בחומרי מזון חיוניים ^[3].

לשינוי האקלים השפעות ישירות על התוצרת החקלאית, היות שהוא גורר שינוי במשטר הגשמים, בתדירות אירועי מזג אוויר קיצוניים ובעוצמתם, וכן השלכות עקיפות דרך הקטנת המגוון הביולוגי ובייחוד פגיעה באוכלוסיית החרקים המאביקים. ההתמודדות עם שינוי האקלים כרוכה בהשקעות הון מוגדלות כדי להגן על היבולים. נוסף על כך, שינוי האקלים מגדיל את שיעור השרידות של חיידקים, נגיפים ומזיקים אחרים, ובעקבות זאת הסיכון למחלות צומח, למחלות מידבקות במשק החי ולמחלות זואונוטיות צפוי להתגבר, וההוצאות על חומרי הדברה צפויות לגדול. נמצא שעליית טמפרטורה של מעלה אחת מאז העידן הטרום-תעשייתי הביאה לירידה של יותר מ-20% בפריון הייצור בחקלאות העולמית בין השנים 1960 ו-2000 ^[5].

איור 1

מדד מחירי המזון במונחים ריאליים (שנת 2000=100), בישראל ובעולם כולו

מחיר המזון העולמי משקף את מחיריהם של המוצרים הסחירים בלבד, בעוד שמחיר המזון בישראל משקף את סל התצרוכת כולו, כך שאי אפשר להשוות את שיעורי העלייה במחירים בישראל ובעולם. מבוסס על FAO ^[5] ו-OECD ^[6].

הנחת הבסיס בישראל היא שיש לבסס את ביטחון המזון על ייצור מקומי ועל יבוא, לתת עדיפות לאספקת סל מזון בריא ובר-קיימא ולקבוע באופן מושכל את חלקם של הייצור המקומי והיבוא על בסיס מדיניות של ניהול סיכונים ^[4]. כיום יותר ממחצית מהמזון בישראל מגיעה מיבוא, וחלק גדול מהיבוא כולל מזונות אולטרה-מעובדים וחומרי גלם לייצורם, בעוד שההמלצות התזונתיות הלאומיות ממליצות להימנע מצריכת מזונות מסוג זה. שינוי האקלים חושף את הציבור הישראלי לסיכון שיהיה קשה יותר ויותר לייבא מזון, שכן היבולים של מוצרי היסוד בכל העולם יפחתו בהדרגה, ולא בטוח שיהיה ניתן להמשיך לייבא אותם לאורך זמן באותו היקף. מרבית מוצרי המזון העיקריים בסל התצרוכת הישראלי מיוצאים ממדינות שהחוסן האקלימי שלהן נמוך מזה של ישראל ^[2]. הדבר נכון בייחוד בהקשר של ירקות טריים, שכיום מיובאים בעיקר ממדינות שכנות. סביר להניח ששינוי האקלים יפגע בחקלאות במדינות השכנות יותר מאשר בחקלאות בישראל, שהיא מתקדמת בהרבה מבחינה מדעית וטכנולוגית, ואספקת המים שלה סדירה, ועל כן היא תדע להתמודד ביתר הצלחה עם השינויים. אי לכך, מסוכן להסתמך על יבוא מהמדינות הללו.

מדיניות ביטחון המזון הישראלית צריכה לכוון לגידולים אסטרטגיים מבחינת הביטחון התזונתי והקיימות. עבור מוצרים שיסתבר שיהיה קשה לייבא ממדינות אחרות לאורך זמן, יש לבחון ולנסח מדיניות התמודדות מתאימה, שתכלול, בין היתר, חיזוק היכולת והכדאיות לגדל אותם בישראל מהיבטי ביטחון תזונתי וקיימות מעבר לפן הכלכלי, שיפור ממשקי הגידול, השקעות במחקר חקלאי לפיתוח זנים עמידים לשינוי האקלים, או פיתוח תחליפים בריאים אפשריים. עבור מוצרים שאינם מגודלים בישראל כיום, אך היצואניות העולמיות שלהם מאופיינות בחוסן אקלימי נמוך, יש לאפיין את הגורמים המונעים את גידולם בחקלאות הישראלית ולבחון את האפשרויות לעודד את גידולם בישראל באמצעות מו"פ, הטמעה במשקים וכלי תמיכה נוספים.

חיזוק עמידותם של החקלאות בישראל ומערך המזון בכללותו לשינוי האקלים מחייב פעולות לצמצום שחיקת הקרקע וחידוש החומר האורגני, לשימור מאגרי המים ולניהול משק מים חסכוני ויעיל. במקביל, יש צורך בפעולה של צרכני המזון להתמקדות בצריכת סל מזון בריא ובר-קיימא ולצמצום בזבוז המזון. דוגמה בולטת לתזונה כזו היא התזונה הים תיכונית, שמבוססת בעיקר על מזון בריא מן הצומח עם כמות מוגבלת של מזון מן החי (וצמצום דרמטי של צריכת בשר בקר), ומבוססת בעיקר על מזון לא מעובד ^[1]. מחקרים מראים שתזונה זו תורמת לצמצום המִדרָך הסביבתי על-ידי הפחתת פליטות של גזי חממה, שימור המגוון הביולוגי ושיפור השימוש בקרקע.

יש לגבש תוכנית לאומית ארוכת-טווח לביטחון מזון ולביטחון תזונתי, שתתכנן באופן מושכל את תפקידה של החקלאות הישראלית באספקת המזון, בצד מקורות אחרים למזון בריא, על בסיס שיקולי ניהול סיכונים. מִנהל ביטחון המזון שהוקם לאחרונה במשרד החקלאות וביטחון המזון החל כבר בתהליך תכנון אסטרטגי נרחב, ויש לקוות שהתוכנית שתגובש תזכה לגיבוי של שאר משרדי הממשלה ותגיע ליישום. חשוב לשלב את תוכנית ביטחון המזון של משרד החקלאות עם התוכנית האסטרטגית לביטחון תזונתי שפרסמה המועצה הלאומית לביטחון תזונתי באפריל 2025 ^[3]. קיים מגוון רחב של כלים לשמירה על החקלאות הישראלית ועל המשקים החקלאיים ולפיתוחם, ונדרשת בחינה של כל אחד מהם לאור תפקידיה של החקלאות במערך המזון, והגדרת קריטריונים לקביעת סל כלים יעיל, ישים, יציב ובר-קיימא להשגת ביטחון מזון וביטחון תזונתי לאומיים בישראל לנוכח שינוי האקלים ושאר האתגרים. לסיכום, על המדיניות להבטיח את זמינותו הפיזית והכלכלית של סל מזון בריא ובר-קיימא לכלל אוכלוסיית המדינה.