שירת סגרכתר

שיח ויראלי / שחר-מריו מרדכי

הִשְׂתָּרַעְנוּ עַל רִצְפַּת הַסָּלוֹן וְדִמִּינוּ

שֶׁאָנוּ שׁוֹכְבִים

עַל הַדֶּשֶׁא

הַשֻּׁלְחָן נִדְמָה לִתְלוּלִית אֲדָמָה

וְהָאֲגַרְטָל לְשִׂיחַ אֵיקָלִיפְּטוּס.

עוֹרֵב אֶחָד הִנְמִיךְ טוּס

שָׁאַלְתָּ: הִבְחַנְתָּ בָּעוֹרֵב?

הֵשַׁבְתִּי: הִסְפַּקְתִּי לְהַבְחִין רַק

בַּתְּנוּעָה

אָמַרְתָּ: אָז תִּרְאֶה-תִּרְאֶה,

עוֹרֶבֶת-לוֹ

הִיא מַמְרִיאָה

אֶל צַמֶּרֶת אֲרוֹן הַמִּטְבָּח.

אָמַרְתִּי: זֶה מִטְבָּח בְּלִי נְמָלִים

כִּי יֵשׁ לָנוּ פַּנגּוֹלִין

צְחוֹק שֶׁל נְחִירָה

הִתְפָּרֵץ והִתְפַּקֵּעַ

וּבְמַשַּׁק כְּנָפֶיהָ

הִצְטַלְצְלוּ

גְּבִיעֵי הַיַּיִן

וְרַגְלָיו שֶׁל הַשֻּׁלְחָן

רָאִינוּ עַיִן בְּעַיִן

רַק מִשּׁוּם שֶׁלֹּא רָצִינוּ לְפוֹקְחָן

אֶל הַגִּלּוּי שֶׁאֵין מֶרְחָב, שֶׁהַבַּיִת צָר

שֶׁכָּל אֶחָד מִשְּׁנֵינוּ מְסֻגָּר

בְּעִיר אַחֶרֶת

מיטל מיכאלי

בֵּין הַקִּירוֹת עַל רִצְפַּת הַפַּרְקֵט

נִפְרַשׂ הָעוֹלָם

בְּנִי מְגַלֶּה אֲרָצוֹת חֲדָשׁוֹת

בַּחֲדַר הָאַמְבַּטְיָה

אַרְבָּעָה קִירוֹת

שָׁלוֹשׁ נְפָשׁוֹת

שְׁתֵּי אִמָּהוֹת

אַהֲבָה אַחַת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ

אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא

כְּשֶׁהוּא נִרְדַּם

יֵשׁ לָנוּ זְמַן לְפַחֵד

מה תעשה אישה בזמן כזה? / איריס אליה כהן 

מָה תַּעֲשֶׂה אִשָּׁה בִּזְמַן כָּזֶה?
כְּשֶׁהָאֱנוֹשׁוּת
כֻּלָּהּ
עוֹשָׂה קוֹלוֹת
שֶׁל קֵץ

חַדְרָהּ
הוֹלֵךְ וְצַר
וּמִתְכַּוֵּץ

אָבִיב אוֹזֵל מֵחַלּוֹנָהּ
הַדֶּלֶת נְעוּלָה
מִלְּבַד הָרוּחַ
אֵין יוֹצֵא
וְאֵין נִכְנַס

מָה תַּעֲשֶׂה אִשָּׁה
כְּשֶׁבַּחֲצַר בֵּיתָהּ
שׁוּעָל רוֹבֵץ
עִם תַּן
בְּשׂוֹךְ הָאוֹר
אַף מְאָרְחִים הַשְּׁנַיִם
חֲזִירָה שְׁחוֹרָה

נִרְאֶה כִּי טוֹב לָהֶם יַחְדָּו
אֲבָל –

לָהּ רַע

מָה תַּעֲשֶׂה אִשָּׁה
אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר
אָפְתָה, טִגְּנָה
בִּשְּׁלָה
הָלְכָה – הָלְכָה – הָלְכָה
(מֵאָה מֶטְרִים)
נָתְנָה
לְזֶה, נָתְנָה
לְזֶה,
וְרַק לָהּ לֹא נִשְׁאַר

מָה תַּעֲשֶׂה
אִשָּׁה אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר כִּבְּדָה
אֶת הָרִצְפָּה
אֶת הַכֵּלִים,
אֶת הַכְּבִיסוֹת
אֶת הֲרָרִי הַקִּפּוּלִים

(מִבְּלִי לְגָעַת בַּפָּנִים)

מִבַּעַד לַחַלּוֹן
נוֹקְרוֹת הַצִּפּוֹרִים
בְּפֵרוּרֵי צִיווִילִיזַצְיָה
אַחֲרוֹנִים

מָה תַּעֲשֶׂה אִשָּׁה
בִּזְמַן כָּזֶה?

אוּלַי תִּכְתֹּב שִׁירִים.

השיר מסתכל אחורה / מתי שמואלוף

הַשִּׁיר שֶׁמִּסְתַּכֵּל אָחוֹרָה

הַשִּׁיר שֶׁמִּתְחָרֵט כָּל הַזְּמַן,

וּבוֹחֵר לִהְיוֹת כָּל כָּךְ רָחוֹק מִמְּךָ

שֶׁמַּבִּיט קָדִימָה וְלֹא מִתְבּוֹנֵן אָחוֹרָה

מוֹתִיר מֵאֲחוֹרָיו בְּשּׂוֹרָה שֶׁל אֲסוֹנוֹת

מִתְעַלֵּם מִקִּיּוּמָם שֶׁל פְּחָדִים עֲמֻקִּים

מַחְנִיק בֶּכִי עָמֹק וְלֹא נוֹתֵן לוֹ לָצֵאת הַחוּצָה

מִתְחַפֵּר בְּעוֹר יָבֵשׁ וְקָשֶׁה וּמְגַדֵל צִפָּרְנַיִם חַדּוֹת

לֹא מַצְלִיחַ לָצֵאת מֵהַחֶדֶר הַזֶּה

מַבִּיט בַּמַּפְתֵּחַ, וְהַיָּד לֹא זָזָה

רמז / אורית קלופשטוק

בִּימֵי הַמַּגֵּפָה

חִפַּשְׂתִּי בַּשָּׁמַיִם רֶמֶז

לְמָה שֶׁעוֹד נָכוֹן לְהִתְרַחֵשׁ.

הַזְּמַן נִרְאָה כְּמוֹ הִגִּיעַ אֶל סוֹפוֹ

וְהָעוֹלָם בָּעַר

בְּתוֹךְ סִפְלֵי קָפֶה.

הַרְחוֹבוֹת הַדּוֹמְמִים,

צְוָחוֹת הַצִּפּוֹרִים,

קְפִיצַת הַמִּסְפָּרִים הַמְּאַיֶּמֶת

לַחְדֹּר אֶל תּוֹךְ בֵּיתִי,

אַךְ

כּוֹתֶרֶת אֲדֻמָּה מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה

חָבְשָׁה בְּרוֹךְ פִּצְעֵי דַּאֲגָתִי.

ערבות הדדית / מאיה ויינברג

בְּסוֹף אֲרוּחַת הָעֶרֶב, הַשְּׁכֵנָה יוֹרֶדֶת לְהַאֲכִיל.

רִאשׁוֹנִים בָּאִים הַחֲתוּלִים

אַחַר כָּךְ קִפּוֹדִים וְרַק בְּעֹמֶק הַלַּיִל.

אַחַר כָּךְ, בְּחָסוּת הַטַּל

חֲשׂוּפִית שַׁתְקָנִית וְחֶלְזוֹנוֹת שַׁקְדָנִים.

לִפְעָמִים תַּן תּוֹעֶה נִכְנָס אֶל הֶחָצֵר

הוֹפֵךְ אֶת הַלַּיְלָה עַל צִדּוֹ הַשֵּׁנִי.

עִם אוֹר רִאשׁוֹן צִפּוֹרֵי שִׁיר

וְעוֹרֵב רָעֵב,

אַחַר כָּךְ יוֹנִים מְטַרְטְרוֹת אַחַר

פֵּרוּרִים, אוֹ מָה שֶׁנִּשְׁאָר,

וְתָמִיד נִשְׁאָר.

אור ראשון / איריס רילוב

מַה שְׁמָהּ שֶׁל הַצִּפּוֹר

שֶׁמְּסַמֶּנֶת אֶת הַשַּׁחַר

קוֹלָה אֶת שְׁחוֹר חַדְרִי

נוֹקֵב,

אוֹתִי, הַמִּתְהַפֶּכֶת.

בַּחוּץ נִפְקָח עוֹלָם בְּשִׁיר

בִּפְנִים, מֵאֲחוֹרֵי הַקִּיר

אֲנִי הַמִּסְתַּבֶּכֶת;

לַעֲזָאזֵל, מַה שְׁמָהּ, מַה שְׁמָהּ,

וּבֵינְתַיִם, הַשֵּׁנָה

חוֹמֶקֶת וְהוֹלֶכֶת.

הַתְּרִיס סָגוּר.

וַדַּאי כְּבָר אוֹר –

כִּי בֶּחָצֵר זִמְרַת צִפּוֹר

צְלוּלָה וּמִשְׁתַּפֶּכֶת.

מֵאָז גֹּרַשְׁתִּי מִן הַגַּן

נוֹתְרוּ לִי רַק מִלִּים, מִלִּים,

וְהַצְּבָעִים וְהַצְּלִילִים

כָּלוּ כְּמוֹ בְּעָשָׁן.

וּמַה יוֹסִיף וּמַה יִתֵּן

הַשֵּׁם, לְמִי אִכְפַּת?

אָדָם נוֹתֵן שֵׁמוֹת, שֵׁמוֹת

אָדָם רוֹצֶה לִכְבֹּשׁ, לִשְׁלֹט

וְיוֹם אֶחָד הַגַּן נִנְעָל

בְּלַהַט חֶרֶב וְאֵימָה

וּבִשְׂפָתַיִם חֲרֵבוֹת

כָּל שֶׁנּוֹתָר הוּא לְמַלְמֵל

עַד כְּלוֹת:

מַה שְׁמָהּ, מַה שְׁמָהּ.

לבדנו נגיף תריסים / צוריאל אסף

זוֹהִי אַשְׁכָּבָה לַחַיִּים שֶׁחָיִינוּ

שֶׁכְּבָר לֹא נִחְיֶה

כְּתָמִיד נִשְׁכָּחִים מְאִתָּנוּ

הָאָנוֹכִיּוּת הַגָּסָה

הַתַּאֲוָה הַזּוֹעֶפֶת

הָרְמִיָּה הָעַצְמִית

אָנוּ קְבוּרִים בְּבָתֵּינוּ

עֲמוּסֵי הַשֶּׁפַע הַמְּקֻלָּל

הָרֵיקִים

זוֹכְרִים אַךְ אֶת רִגְעֵי הַחֶסֶד

אֶת הַפְּעָמִים הַמְעָטוֹת

בָּהֶן הֵאַטְנוּ וְהֵאַרְנוּ

פָּנִים

אדם לאדם נגיף / סבינה מסג

עַכְשָׁו כְּשֶׁאָדָם לְאָדָם נָגִיף

וְהָאֲוִיר זוֹהֵר, נָקִי מִכָּל זִהוּם, אַךְ מַעֲצִיב,

נָקִי כָּל כָּךְ שֶׁהוּא  מֵעִיף

וּמִתְחַשֵּׁק לָצֵאת מִכָּל זֶה וְלִהְיוֹת בָּלוֹן פּוֹרֵחַ!

דַּוְקָא עַכְשָׁו הוּא בָּא מִשָּׁם, סָמִיךְ וּמְקַרְקֵעַ,

הָרֵיחַ הַמְּשַׂמֵּחַ, הַמְּטַהֵר, שֶׁל פַּרְדֵּסֵי יַלְדוּת…

אָז צֵא מֵעַצְבְּךָ

מֵעַצְמְךָ

וּמִבֵּיתְךָ, שָׁבוּי!

חַדְרֵי הַלֵּב שֶׁל הָעוֹלָם

עוֹבְרִים חִטּוּי.