אקולוגיה וסביבה
לכל הריאיונות

צילום מתוך: סיגלית לנדאו, DeadSee 2005, וידאו, 11:39 דקות. בסרט פקעת של 500 אבטיחים נפרמת לאִטה, והאמנית הערומה צפה מעליה.

8 במרץ, 2017

ים שאינו חי לא ימות: ריאיון עם סיגלית לנדאו

ריאיון: שחר בוקמן

סיגלית לנדאו, אמנית פיסול, וידאו ומיצב, המרבה ליצור בים המלח. בין השאר, ייצגה את ישראל בבִּיאֶנָלֵה בוונציה (2011) וערכה תערוכת יחיד ב-MoMA בניו יורק (2008).

ש: מה הפרויקט העיקרי שאת עובדת עליו כיום בים המלח?

במהלך סיור הכנה לביאנלה צעדתי על הגשרים בוונציה, וחשבתי שגם לים המלח צריך להיות גשר – גשר מלח בין ישראל לירדן. אני יודעת שבניית גשר באמצע הים היא רעיון שאפתני, ולכן פניתי למהנדסי המפעלים בירדן בהצעה שנבנה גשר קטן בין ברכות האידוי שלהם לבין אלה הישראליות, במקום שנחל צין לא מפריע. לשמחתי הם התאהבו ברעיון. בסיבוב השני, יחד עם הגלריסט והאוצר של הביתן מפריז פגשנו את בעלי חברת האשלג בירדן. לצערי, מכיוון שלמעשה החברה כבר לא ירדנית, אין להם סנטימנטים לאזור, והם לא היו מעוניינים לעשות משהו כמחווה חריגה שלא מכניסה להם כסף.

ללא גשר לצעוד עליו, הייתי נחושה לשוט לְירדן בסירה, אך גם השיט לא צלח. האישור שקיבלתי היה להגיע רק עד אמצע הים, ואני בחרתי נקודה במשולש הגבולות הימיים של ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית. ביום השנה ה-20 להסכם השלום עם ירדן הנחנו על גבי מצוף שם מגש, עם כנאפה שהביא ידיד ירדני מעמאן. כך, הפך רעיון הגשר לאי. האי מתוכנן לקבל צורה של גשר. גשר מלח צף באורך 50 מטר בלב הים, משום מקום אל שום מקום. בשל העומק הרב הוא לא יהיה מעוגן, אך ננסה לייצב אותו. יתכן שהוא לא יישאר שם באופן קבוע, ואולי יופיע יום אחד באחד החופים.

ש: למה התחלת ליצור בים המלח?

תחילת הקשר האמנותי שלי עם ים המלח הייתה ב-2003, כפסלת המתעדת את עצמה במיצגי וידאו. גיליתי תופעות שאין לי אפשרות לפסל, ואין לי יכולת לשחזרן בים אחר. בתחילת דרכי הכנסתי אובייקטים לים, ולעתים, מתוך שאפתנות יתר והערכה אופטימית של הכוחות הפועלים בים (כגון כוח ההיצמדות לקרקעית), הכנסתי דברים גדולים מדי שלא יכולתי להוציא.

כל שנה אני ממציאה דברים חדשים, וצופה בתופעות חדשות. תוך כדי צילום ההפקה המונומנטלית של DeadSee עם 500 האבטיחים למדתי, שככל שמדרימים באגם הצפוני, המליחות עולה ואופי הגבישים משתנה. יש אמנים המגדלים גבישים בסטודיו, אבל כשהתנסיתי בכך בעצמי לא הגעתי לתוצאות מספיק מעניינות. יש הרבה משתנים שמשפיעים על אופן גידול הגבישים, ואותי מעניינים יותר המשתנים הפועלים בים (למשל, ההבדל באופי הגבישים בין קו המים לקרקעית, השפעות זרימה ושאיבות).

הכנת DeadSee, ב-4.8.2004. רפסודת האבטיחים מצולמת ממנוף | צילום: אמנון זלאיט

שמתי בים חפצים שהושקעה בהם הרבה עבודה מקדימה. מכיוון שידעתי שהחפצים אמורים להיות מוצגים בביאנלה, לא יכולתי להרשות לעצמי שהם ייגנבו, ולכן השקענו במנגנוני אבטחה לא מתוחכמים ונעזרנו בשומרים בדואים. באמנות יש הרבה דברים טכניים, אבל כשהאמנות נעשית כשיתוף פעולה עם הטבע, חובה לקבל את החומרים בעוצמתם, ולהצטנע.

ש: האמנות שלך היא אמנות מבוססת מדע (research based art)?

כן, אבל המחקר שלי אינו אמפירי כמו של חוקר, אלא פנומנולוגי. כשעבדתי על פרויקט גדול, ויכולתי, מבחינה כלכלית, להרשות לעצמי לעבוד עם מדען (מהתחום של שימור וציפוי חומרים), ראיתי שבפועל הוא מאבד את הידיים והרגלים. היות שיַם המלח הוא מקום ייחודי, המדען פעל בשיטה של ניסוי וטעייה, אך האמת שאנחנו עושים את זה לא פחות טוב ממנו.

למקום ספציפי יש פוטנציאל לחבר דיסציפלינות. ביליתי שעות רבות ומשמעותיות עם ד"ר אלי רז (גאולוג, ביולוג, חבר קיבוץ עין גדי – ש.ב.), שבין השאר, חזה את היווצרות הבולענים, ואף כמעט קיפח את חייו באחד מהראשונים שנפערו. רדפתי אחרי גופים שונים שיוציאו שוב את ספרו (ספר ים המלח – ש.ב.) בהוצאה חדשה ומעודכנת, אך ללא הצלחה.

אני מרגישה חוסר עצום בכך שאין לים המלח מרכז מבקרים. בונים עוד מלונות, מרחצאות או קניון, אך נוצר פער לא ייאמן בין האתר כתופעה למחקר וכמטפורה "חיה", לבין מה שיש שם בפועל. אגב, עוד משהו שלא הצלחתי בו, זה להקים אתר אינטרנט שירכז את הידע על ים המלח. ידע מדעי נוטה להיות ממוקד, ודווקא על ים המלח יש ידע רחב. אולי צריך להקים אגודת ידידים לים המלח.

אמנם אנחנו לא מצליחים למנוע את נסיגת הים, אבל כדאי שנתעד אותה. ניסיתי, ללא הצלחה עד כה, לגייס משאבים להצבת מצלמה שתתעד את נסיגת המפלס, כפי שבקטבים מתועדת המסת קרחונים עקב ההתחממות העולמית.

ש: מעבר למיצוי האמנותי, ים המלח הוא סביבה קיצונית. הוא רחוק מלהיות מקום אידאלי ליצירה.

אחרי שאני מסיימת פרויקט בים המלח, אני בדרך כל מרגישה שמיציתי את היצירה בו, אבל בסופו של דבר אני בכל זאת חוזרת אליו. זו התעקשות שלי אל מול משהו שלא ניתן לנצחו.

העבודות שאני עושה בים המלח דורשות צוות גדול של אנשים בעלי סיבולת שלא תתואר. צלילה בים המלח היא מהדברים המאתגרים שיש – המים חמים, עכורים, וכמובן בעלי כושר ציפה גבוה מאוד. מלכתחילה קשה מאוד לצלול בתוכם, אך להצליח להוציא צילום איכותי – זה דורש מוטיבציה שכסף לא יכול לקנות אותה, ומתאפשר בזכות שותפות יצירתית עם בן זוגי, יותם פרום.

בוא לא נייפה את זה. כשאנחנו חוזרים מים המלח לסטודיו ביפו, אנחנו מרגישים שאנחנו רוצים למות. אין ציוד שמגיע איתנו מים המלח שלא נגוע בחלודה ובמוות. המלח אוכל את הכול – את המכשירים, את הבגדים, את הנעליים, את המכונית ואת הנשמה. את הכול צריך מיד לשטוף במים רגילים ולשמן.

ש: למה את חוזרת שוב ושוב לים המלח?

אני משוגעת על הים ועל האנשים החיים לחופו. למי שגדל כמוני בירושלים, ים המלח היה הים שלנו. יש לי זיכרונות ילדות של טבע במצב אחר, מהתקופה שעוד לפני המצאת המילה 'בולען': ים המלח הנושק לכביש 90, שמורת עין פשחה כמקום צבעוני שהוא מופת לבילוי דו-לאומי. בים המלח יש קסם קוסמי: יבשות זזות, מפגש היסטורי ופרה-היסטורי של תרבויות ממזרח וממערב המתחככות אחת בשנייה. ים המלח הוא סימפטום – למי שאנחנו ולמה שאנחנו.

גשר גבישי המלח, 2015 . הדמיה 3D. "גשר משום מקום לשום מקום".

ש: כשאת יוצרת בים המלח האם אחת ממטרותיך היא העלאת מודעות?

מטרה? ממש לא. קודם כול, כשהאמן יוצר הוא לא יודע אם היצירה שלו תגיע לקהל רחב. נכון שכאשר אני מצליחה, זה מאפשר לי ועוזר לים להגיע לקהל, לשיחות או להרצאות, ואז לספר על החלום, על תהליכים, על העשייה האמנותית, וגם – לבכות ולקונן על מצבו של ים המלח. גם זו אמנות. גם מדע יכול לקונן.

מה בכלל אפשר לעשות להעלאת מודעות לדבר שממשלה אחרי ממשלה יודעות ונכשלות בו? אני מוכנה לשבות רעב. זה יעזור? המודעות נעה בגלים – עולה (למשל בזכות פעולות כגון צליחת ים המלח, סשן צילומים של ספנסר טוניק וכדומה) ויורדת, אך המפלס רק יורד. אין לי כוונה לזעוק זעקה מגויסת. המקום הוא חלק ממני, ואני חלק מהמקום. אני בן אדם שמגיב, שחלק גדול מהשנה נמצא בים המלח, וחווה את גורלו. דווקא כשאתה מאוד מחויב, אתה לא יודע באמת מה לעשות. יש לי רק כוונה לתת ביטוי להוויה שלי.

את הגשר אני רוצה לבנות.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מחקרי סביבה אצלך בתיבה




    ראיונות נוספים

    הביטחון הלאומי בצל משבר האקלים העולמי

    המשימות והאתגרים שמשבר האקלים עשוי להעמיד בפני צה"ל

    גיליון אביב 2021 / כרך 12(1)
    הפוליטיקה של הפסולת – ריאיון עם חה"כ מיקי חיימוביץ'

    הפוליטיקה של הפסולת – ריאיון עם חה"כ מיקי חיימוביץ'

    ד"ר יוסי ענבר, שחר בוקמן

    גיליון חורף 2020 / כרך 11(4) / פסולת חה"כ מיקי חיימוביץ' מובילה בשנה האחרונה את סדר היום הסביבתי בזירה הפוליטית. נפגשנו לשמוע על הדרך האישית שעברה ועל קידום סוגיות סביבתיות, ובראשן הטיפול בפסולת, במציאות הפוליטית הסבוכה של ימינו

    חה"כ מיקי חיימוביץ' מובילה בשנה האחרונה את סדר היום הסביבתי בזירה הפוליטית. נפגשנו לשמוע על הדרך האישית שעברה ועל קידום סוגיות סביבתיות, ובראשן הטיפול בפסולת, במציאות הפוליטית הסבוכה של ימינו

    גיליון חורף 2020 / כרך 11(4) / פסולת
    על טלוויזיה, ילדים ואיכות הסביבה – ריאיון עם מנהלת ערוץ ניקלודיאון

    על טלוויזיה, ילדים ואיכות הסביבה – ריאיון עם מנהלת ערוץ ניקלודיאון

    שחר בוקמן, רועי עופר זיו

    גיליון סתיו 2019 / כרך 10(3) כיצד משפיעה התקשורת על אופן ההתייחסות של ילדי ישראל לסוגיות סביבתיות? ריאיון עם שירלי אורן, מנהלת ערוץ ניקלודיאון

    כיצד משפיעה התקשורת על אופן ההתייחסות של ילדי ישראל לסוגיות סביבתיות? ריאיון עם שירלי אורן, מנהלת ערוץ ניקלודיאון

    גיליון סתיו 2019 / כרך 10(3)
    אופטימית ועקשנית – כריסטיאנה פיגֶרֶס, אדריכלית הסכם האקלים בפריז

    אופטימית ועקשנית – כריסטיאנה פיגֶרֶס, אדריכלית הסכם האקלים בפריז

    שחר בוקמן

    גיליון קיץ 2019 / כרך 10(2)

    כריסטיאנה פיגֶרֶס (Christiana Figueres) כיהנה כיו"ר אמנת המסגרת של האו"ם לשינוי האקלים (UNFCCC) בשנים 2010–2016. בתפקיד זה היא הובילה את העולם מתחושת אכזבה קשה בעקבות כישלון ועידת האקלים בקופנהגן בשנת 2009 (COP 15), לגיבוש קונצנזוס עולמי רחב שהביא להישג היסטורי בדמות החתימה על הסכם פריז בשנת 2015. בהסכם החליטו פה אחד 195 מדינות העולם לשנות …

    Read More…

    כריסטיאנה פיגֶרֶס (Christiana Figueres) כיהנה כיו"ר אמנת המסגרת של האו"ם לשינוי האקלים (UNFCCC) בשנים 2010–2016. בתפקיד זה היא הובילה את העולם מתחושת אכזבה קשה בעקבות כישלון ועידת האקלים בקופנהגן בשנת 2009 (COP 15), לגיבוש קונצנזוס עולמי רחב שהביא להישג היסטורי בדמות החתימה על הסכם פריז בשנת 2015. בהסכם החליטו פה אחד 195 מדינות העולם לשנות …

    Read More…

    גיליון קיץ 2019 / כרך 10(2)
    המנהרה כמטפורה אקולוגית

    המנהרה כמטפורה אקולוגית

    א.ב. יהושע

    גיליון אביב 2019 / כרך 10(1) / מסדרונות אקולוגיים הניצוץ לכתיבת הרומן "המנהרה" נולד לפני כמה שנים, כאשר ראיתי את ההרחבה של הכביש לירושלים לשלושה מסלולים בפיתולי שער הגיא

    הניצוץ לכתיבת הרומן "המנהרה" נולד לפני כמה שנים, כאשר ראיתי את ההרחבה של הכביש לירושלים לשלושה מסלולים בפיתולי שער הגיא

    גיליון אביב 2019 / כרך 10(1) / מסדרונות אקולוגיים
    ביטוח מפני נזקי שינוי האקלים

    ביטוח מפני נזקי שינוי האקלים

    שחר בוקמן

    גיליון קיץ 2018 / כרך 9(2) ריאיון עם פרופ' וואטר בוצן (Wouter Botzen), חוקר כלכלה של שינוי אקלים ואסונות טבע

    ריאיון עם פרופ' וואטר בוצן (Wouter Botzen), חוקר כלכלה של שינוי אקלים ואסונות טבע

    גיליון קיץ 2018 / כרך 9(2)
    עדיף להיות האדם שניסה

    עדיף להיות האדם שניסה

    ד"ר נורית כרמי, שחר בוקמן

    גיליון אביב 2018 / כרך 9(1) ראיון עם פרופ' רוברט גיפורד (Robert Gifford), אשר נחשב לאבי אסכולת הפסיכולוגיה הסביבתית, והוא ראש מעבדת "הפסיכולוגיה של הסביבה, החברה והאישיות" באוניברסיטת ויקטוריה בקנדה

    ראיון עם פרופ' רוברט גיפורד (Robert Gifford), אשר נחשב לאבי אסכולת הפסיכולוגיה הסביבתית, והוא ראש מעבדת "הפסיכולוגיה של הסביבה, החברה והאישיות" באוניברסיטת ויקטוריה בקנדה

    גיליון אביב 2018 / כרך 9(1)
    אקו-פואטיקה

    אקו-פואטיקה

    סבינה מסג

    גיליון סתיו 2017 / כרך 8(3) האקו-פואטיקה יכולה להיות שירת מחאה אקולוגית ויכולה להיות גם שיר טבע. העיקר הוא שהאדמה במרכז, שיש מערכת יחסים מכובדת ומורכבת בין אדם לעץ או לגבעה. שיש ניסיון לשמוע את קולם של הרים ונהרות, צמחים ובעלי חיים

    האקו-פואטיקה יכולה להיות שירת מחאה אקולוגית ויכולה להיות גם שיר טבע. העיקר הוא שהאדמה במרכז, שיש מערכת יחסים מכובדת ומורכבת בין אדם לעץ או לגבעה. שיש ניסיון לשמוע את קולם של הרים ונהרות, צמחים ובעלי חיים

    גיליון סתיו 2017 / כרך 8(3)
    התפלה ללא גבול מסכנת את עצמאות משק המים

    התפלה ללא גבול מסכנת את עצמאות משק המים

    שחר בוקמן, יורם אבנימלך

    גיליון חורף 2017 / כרך 8(4) / ניהול משק המים ראיון עם גיורא שחם, מנכ"ל רשות המים מאז יוני 2017 אשר בעברו היה מעורה במיזמים רבים למען הסביבה. נדמה שבעוד שלראשי רשות מים קודמים, ולפניהם לנציבי מים, היה צריך להסביר מהי 'סביבה' כשנכנסו לתפקידם, לגיורא שחם נאלצים להסביר למה אי אפשר לעבוד רק למען הסביבה

    ראיון עם גיורא שחם, מנכ"ל רשות המים מאז יוני 2017 אשר בעברו היה מעורה במיזמים רבים למען הסביבה. נדמה שבעוד שלראשי רשות מים קודמים, ולפניהם לנציבי מים, היה צריך להסביר מהי 'סביבה' כשנכנסו לתפקידם, לגיורא שחם נאלצים להסביר למה אי אפשר לעבוד רק למען הסביבה

    גיליון חורף 2017 / כרך 8(4) / ניהול משק המים
    בביתו בעמק – שיחה בגינתו של מאיר שלו

    בביתו בעמק – שיחה בגינתו של מאיר שלו

    שחר בוקמן, יוחאי כרמל

    גיליון קיץ 2017 / כרך 8(2) ריאיון עם מאיר שלו, לרגל יציאתו לאור של הספר 'גינת בר' – אוסף רשימות על גינתו של המחבר. הוא מטפח בגינה את צמחי הבר הארץ-ישראליים האהובים עליו, וחולק אותה עם בעלי חיים קרואים ובלתי קרואים

    ריאיון עם מאיר שלו, לרגל יציאתו לאור של הספר 'גינת בר' – אוסף רשימות על גינתו של המחבר. הוא מטפח בגינה את צמחי הבר הארץ-ישראליים האהובים עליו, וחולק אותה עם בעלי חיים קרואים ובלתי קרואים

    גיליון קיץ 2017 / כרך 8(2)
    לראש העמוד