שמורת עין פשחה – האם תיעלם?

שמורת עין פשחה (עינות צוקים) היא שמורת נווה מדבר סוב-טרופי ייחודית בעושרה, והיא הגדולה מסוגה בסובב ים המלח. השמורה קיימת הודות למי תהום רדודים השופעים במרחבה ^[6]. המים זורמים על פני השטח ובחלק הרדוד של תת-הקרקע לכיוון ים המלח. הקצה המזרחי של השמורה היווה לפני כמה עשורים את קו החוף של ים המלח, אך עקב נסיגת הים בקצב גבוה ביותר של קרוב למטר בשנה, התרחק ממנה מאוד קו החוף. הסיבה לכך היא הטופוגרפיה הימית בעלת השיפוע המתון. הדבר גרם להיווצרות אזור רחב, בוצי וכמעט שומם בין השמורה לים המלח בשל המליחות של המשקעים האגמיים (varves) של טין חרסיתי וטין דק.

המשקע האגמי באזור מעבר זה עובר תהליך התחתרות יוצא דופן בכל חופי ים המלח ^[3], בישראל ובירדן. ייחודו של תהליך ההתחתרות הוא הקצב המהיר מאוד שלו, שזהה לקצב ירידת מפלס הים בסמוך לחוף ^[1], אף כי קצב ההתחתרות יורד ככל שהמרחק מהחוף גדל ^{[2, 5]}. בכל הערוצים הזורמים לים המלח נוצרו ערוצים חתורים עמוקים וצרים יחסית (מיקרו-קניונים), ביניהם ערוצים שיטפוניים בנחלי אכזב כדוגמת נחל קדם ^[4] ונחל צאלים, ערוצים בעלי זרימה איתנה כבעין פשחה, וערוצים שקיימת בהם זרימה בחלק מהשנה (קולחים מטופלים והחזר השקיה). עומקם המרבי של הערוצים שנוצרו מקו החוף מערבה בשל ההתחתרות המהירה עומד כיום על 18 מטר ורוחבם על 95 מטר. לשם השוואה, בערוצי הנחלים בשמורת עין פשחה מדובר על 6 מטר ו-45 מטר בהתאמה ^[5] (איור 1).

ההתחתרות בערוצי עין פשחה איננה ממשיכה לתוך השמורה, אלא מסתיימת בקצה השמורה. היא נפסקת בתוך סבך הצומח, בעיקר קנה, ובמפל אחד או יותר, שגובהם נע בין כמה עשרות סנטימטרים לשלושה מטר. המפלים מתקיימים על הצומח ובסמוך לו, והמים זורמים לרוב על קרום שהוא משקע גירני דק. אם המים הזורמים יתחתרו בקרום שבמפל, הערוץ יתחתר מערבה ויתעמק, כפי שמתרחש בכל יתר ערוצי ים המלח. התעמקות של ערוץ בשמורה תגרום לתנועת מי תהום אל הערוץ החתור, ולירידה הדרגתית של מפלס מי התהום: תחילה רק בסמוך לערוץ, אך עם התעמקותו תגדל ספיקת המים בו. במקביל ירד מפלס מי התהום לעומקים הולכים וגדלים בריחוק מהערוץ. תהליך זה יביא להתייבשות – הדרגתית או מהירה – של השמורה, ובהמשך אף להכחדתה.

מזה כמה שנים קיימת ברשות הטבע והגנים וברשות המים מחשבה על הקמת סכר בשמורה, לדוגמה בחלק מהקצה המזרחי שלה, במטרה לאגום מים שרמת מליחותם מועטה. מים אלו הופכים למלוחים יותר במידה ניכרת בעת מגעם עם ים המלח, ואיגומם ימנע את השינוי במליחות. בהמשך הסכר מתוכננת סדרה של מפלים מלאכותיים או של צינורות, שיעבירו חלק מן המים מזרחה לערוצים החתורים שהם נמוכים יותר. כך אמור להימנע המשך ההתחתרות, כיוון שהמים ייגרעו הדרגתית ולא יתווספו למי המפלים. אך אליה וקוץ בה – לשם יישום רעיון זה יש צורך בהפעלת ציוד כבד בשמורה. פעילות של ציוד כבד על הקרקע הלחה והחרסיתית של השמורה בסמוך לקצה המזרחי, סביר להניח שתגרום לקריסה ובכך להתחלתו של ערוץ לכיוון מערב, שאת היווצרותו מנסים למנוע. הועלו מספר השערות לגבי התהליכים המקבעים את ההתחתרות מערבה, אך אלה לא נחקרו. במקום זאת, וכפי שנעשה לא פעם בתכנון בישראל, השלטונות שוקלים קודם לעשות ורק אחר כך לחשוב: לבצע פעולות המצריכות ציוד כבד שעלול להביא לסופה של שמורת עין פשחה, במקום לשמר את פינת החמד הייחודית הזו.