אקולוגיה וסביבה

עטלפי ישראל – תמונת מצב לסיכום העשור

3 באוקטובר, 2010

אודנן – עטלף גדול השוכן בסדקים ובמערות באזורי מדבר בדרום הארץ | צילום: בני שלמון


מאת

בני שלמון
אקולוג מחוז אילת, רשות הטבע והגנים

מאת

בני שלמון
אקולוג מחוז אילת, רשות הטבע והגנים
תקציר

בסדרה העשירה של עטלפי ישראל ניתן לראות סמן למצב מערכות אקולוגיות בכלל ולמצב אוכלוסיות החרקים בפרט. בישראל מבוצע ניטור שנתי המתבסס על האזנה לעטלפים, על לכידת מדגם ועל ניטור אקוסטי. במאמר אני משווה את נתוני הסקר האחרון, משנת 2010, עם נתונים מתחילת העשור הנוכחי. התוצאות הבולטות הן כדלהלן: רוב המינים של עטלפי החרקים בחבל הים תיכוני שמרו על יציבות לאחר דעיכה שהייתה מנת חלקם בכל המחצית השנייה של המאה ה-20; רוב המינים בעלי התפוצה הפליארקטית שמרו על אוכלוסיות יציבות; מינים השוכנים בקרבת יישובי אדם או שניזונים מהם הרחיבו את תפוצתם והגדילו את מספריהם; נראה כי לא חל שינוי במספריהם ובתפוצתם של מינים שתפוצתם מתרכזת בבקע ובשוליו כמו גם באלה של מינים שתפוצתם מדברית. מין אחד – פרסף חיוור – כנראה נכחד.

ישראל עשירה במיני עטלפים, 33 במספר. סדרה זו, שמיניה מהווים כשליש ממיני יונקי-הבר בישראל, יכולה לשמש כסמן (אינדיקטור) [10] למצב המערכות האקולוגיות בישראל.
לעטלפים, כיונקים מעופפים קטנים, קצב מטבולי וצריכת מזון גבוהים, אך קצב רבייה נמוך ומשך חיים ארוך. תכונות אלה הופכות אותם לרגישים מאוד לרעלים שונים, כדוגמת קוטלי חרקים. ברקמות יזנובים בעמק החולה עדיין מוצאים שרידי די-די-טי [5].

שיטות

מנחם דור אסף מידע על מיני עטלפים משנות ה-30 ועד שנות ה-50 של המאה הקודמת, ונתן להם שמות, אך מידע שיטתי על התפוצה והשפע של מיני העטלפים נאסף לראשונה רק בשנות ה-70 של המאה הקודמת, בעבודת המוסמך של דוד מייקין [6]. מייקין העביר השתלמויות להכרת עטלפי ישראל לאנשי המרכז לחקר מערות (מלח"ם) וכך גדל מספר חובבי העטלפים שהפכו לסוקרים מהימנים, ונוסף מידע על מערות משכן ועל מיני העטלפים השוכנים בהן.
איסוף המידע הלך והשתכלל עם השנים: בתחילה נכנסו למערה וספרו את מיני העטלפים בתוכה, תוך לכידת פרטים בודדים ברשת יד וזיהוי המינים. עם התגברות המודעות לרגישות העטלפים לכניסה למערות משכן מחד גיסא, והירידה באוכלוסיותיהם מאידך גיסא, החל בשנת 1992 מרכז מידע על יונקים בחברה להגנת הטבע לערוך סקרי עטלפים. בסקרים נבדקות מערות משכן ספורות שמצויים בהן עשרות או מאות עטלפי חרקים. אוכלוסיית העטלפים נדגמת בלכידה ברשתות ערפל שמוצבות לפני פתח המערה, ובמקביל, באמצעות גלאי עטלפים שהלכו והשתכללו, נספרים העטלפים היוצאים לשיחור מזון.
מחקרים על הביולוגיה ועל האקולוגיה של מיני עטלפים בישראל העשירו את המידע על גודל אוכלוסיותיהם משנות ה-80 של המאה הקודמת.
כיום, עיקר המידע על מיני העטלפים בחבל הים תיכוני מתקבל מניטור הנערך פעם בשנה במספר מערות המשמשות אתרי משכן עיקריים בגליל, סביב הכנרת ובגולן. הניטור מתבצע באותן שיטות: האזנה לגלאי עטלפים בתדרים עיקריים כשהעטלפים נמנים במונה, ובמקביל – לכידת מדגם ברשת ערפל המוצבת מול פתח המערה. מידע רב התווסף מסקרים אקוסטיים באמצעות גלאי עטלפים אוגרי נתונים (Anabat). הניטור ארוך הטווח מבוצע על-ידי מרכז מידע על יונקים בחברה להגנת הטבע [1, 2, 7], בתמיכת רשות הטבע והגנים.
גם הטקסונומיה משתכללת כתוצאה מהשוואת דגימות די-אן-איי הנלקחות מקרום הכנף ומועברות למומחה להשוואה מול די-אן-איי ממינים מוכרים [11].
מידע על עטלפי הנגב נאסף בעיקר באמצעות עבודות מחקר באוניברסיטת בן-גוריון על-ידי כרמי קורין ותלמידיו, ובמהלך קורס עטלפים שהוא מעביר מדי שנה, זה שנים רבות.

תוצאות ודיון

מובאת כאן תמונת מצב לתחילת 2010, המושווית למידע מראשית העשור הנוכחי [3]. הערכת גודל האוכלוסייה בחלק מהמינים השתנתה מאוד בגלל מציאת אתרי משכן חדשים, ולאור מידע על תנועות עונתיות (נדידה) של חלק מהמינים.
מהמחקרים ומהסקרים התברר כי פרט למינים בודדים, רוב מיני אוכלוסיות עטלפי החרקים (Microchiroptera) בחבל הים תיכוני שדעכו באמצע המאה הקודמת, כנראה בעיקר כתוצאה מאידוי "גמקסן" במערות (שבוצע כדי להקטין את אוכלוסיות עטלפי הפֵּרות), הצליחו לשמור על יציבות. מין אחד – פרסף חיוור (Rhinolophus mehelyi) – כנראה נכחד. מספרם של מינים רגישים בודדים פחת: נשפון גדול (Myotis myotis) ונשפון מצוי (M. blythii).
רוב המינים הפליארקטיים שהחבל הים תיכוני בישראל הוא הגבול הדרומי לתפוצתם העולמית [9], שמרו על אוכלוסיות יציבות (טבלה 1) כגון: כנפן (Miniopterus schreibersii), אפלול מצוי (Eptesicus serotinus), נשפון פגום-אוזן (Myotis emarginatus), נשפון דק-אוזן (M. nattereri), נשפון גדות (M. capaccinii), נשפון משופם (M. mystacinus), פרסף גדול (Rhinolophus ferrumequinum), פרסף גמדי (R. hipposideros), פרסף בהיר (R. euryale), פרסף מצוי (R. blasii), עטלפון אירופי (Pipistrellus pipistrellus), עטלפון סאבי (Hypsugo savii = P. savii) ורמשן לילי (Nyctalus noctula). עבור מינים אחדים, שסקרים במושבות המוכרות שלהם הראו שאוכלוסיותיהם שם יציבות, התגלו מושבות חדשות, דבר שהביא להעלאת הערכת גודל האוכלוסיות הללו. האשף המצוי (Tadarida teniotis) הנמצא בכל ישראל, שמר על אוכלוסייה יציבה. הוא מתפשט תוך ניצול אתרי משכן ביישובים, כמו סדקים בין בתים טרומיים.

טבלה 1

הערכה מספרית לאוכלוסיות מיני העטלפים

המינים הנפוצים בכל הארץ, ששוכנים לעתים ביישובים, או שנהנים מתוספת מזון שאלו יצרו, הגדילו את תפוצתם ואת מספריהם בעשור האחרון: עטלף פֵּרות (Rousettus aegyptiacus) ועטלפון לבן-שוליים (Pipistrellus kuhlii).
נראה שלא חלו שינויים בשפע ובתפוצה של המינים שעיקר תפוצתם לאורך הבקע הסורי-אפריקאי ושוליו, כמו אשמן גדול (Taphozous nudiventris), אשמן קטן (T. perforatus) ועטלפון בודנהיימר (Hypsugo ariel) (אוחדו המינים עטלפון בודנהיימר ועטלפון אריאל, ושונה שם הסוג) [7, 8, 9]. במהלך עבודות המחקר של ערן לוין [4] התגלו מושבות גדולות של חלק מהמינים, שהעלו את הערכת גודל אוכלוסייתם בישראל: יזנוב גדול (Rhinopoma microphyllum), יזנוב קטן (R. cystops = R. hardwickii), לילן (Nycteris thebaica) ופרספון (Asellia tridens).
המידע על אוכלוסיות המינים שנפוצים בישראל בעיקר במדבר, מקורו בלכידות עטלפים במסגרת מחקרי עטלפים בנגב. נראה שאוכלוסיית המינים הבאים יציבה (טבלה 1): אפלול הנגב (Eptesicus bottae), עטלפון ריפל (Pipistrellus rueppellii), פרסף הנגב (Rhinolophus clivosus), אודנן (Otonycteris hemprichii), אוזנן (Plecotus christii, בעבר – P. austriacus) ובלומף שחור (Barbastella leucomelas). 

סיכום

ניטור עטלפים בישראל מהווה סמן חשוב לשינויים במערכות אקולוגיות ולמצב אוכלוסיות החרקים, שהם מזונם של עטלפי החרקים (Microchiroptera). שיפור שיטות הניטור ועלייה במספר החוקרים מקשים על השוואת מידע של גודלי אוכלוסיות לפני עשור. נראה כי רוב המינים שמרו על יציבות. 

תודות

תודה לערן לוין, לאסף צוער ולעמית דולב, שהערותיהם המועילות שיפרו מאד את הטיוטה הראשונה. כמו כן תודה לכל חוקרי העטלפים בישראל המשתפים פעולה זה שני עשורים באיסוף מידע, במחקר ובשמירת טבע, שהמידע במאמר הוא תוצר עבודתם המשותפת.
מידע נוסף על עטלפים בישראל באתר המוחזק על-ידי חובב העטלפים אייל ונונו – www.wildIsrael.com/batsofisrael


  1. דולב ע ולוין ע. 2008. סיכום סקר עטלפים בצפון ישראל 2008. מרכז מידע על יונקים, החברה להגנת הטבע.
  2. דולב ע ולוין ע. 2009. סיכום סקר עטלפים בצפון ישראל 2009. מרכז מידע על יונקים, החברה להגנת הטבע.
  3. דולב ע ופרבולוצקי א. (עורכים). 2002. הספר האדום של החולייתנים בישראל. הוצאת רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע.
  4. לוין ע. 2005. היבטים בביולוגיה ובתזונה של מספר עטלפי חרקים בצפון ישראל. עבודת מוסמך, אוניברסיטת תל-אביב.
  5. לוין ע. 2010. תקשורת אישית.
  6. מייקין ד. 1977. תפוצה וביולוגיה של עטלפי חרקים בארץ ישראל. עבודת מוסמך, האוניברסיטה העברית בירושלים.
  7. שלמון ב. 1993. סקר עטלפים בכרמל. עטלפון 26. מרכז מידע על יונקים, החברה להגנת הטבע.
  8. Dietz C. 2005. Illustrated identification key to the bats of Egypt. Tubingen, Germany: Electronic publication.
  9. Grimmberger E and Rudloff K. 2009. Atlas der saugetiere Europas, Nordafrikas und VorderAsiens. Nature und Tier Verlag.
  10. Jones G, Jacobs DS, Kunz TH, Willig MR, and Racey PA. 2009. Carpe noctem: The importance of bats as bioindicators. Endang. Species Res. 8: 93-115.
  11. Mayer F, Dietz C, and Kiefer A. 2007. Molecular species identification boosts bat diversity. Frontiers in Zoology 4: 4.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


מאמר זה עבר שיפוט עמיתים


ציטוט מומלץ

שלמון ב. 2010. עטלפי ישראל – תמונת מצב לסיכום העשור. אקולוגיה וסביבה 1(3): 51–54.
העתק





כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מחקרי סביבה אצלך בתיבה

    מחקרי סביבה אצלך בתיבה


      מאת

      בני שלמון
      אקולוג מחוז אילת, רשות הטבע והגנים

      מאת

      בני שלמון
      אקולוג מחוז אילת, רשות הטבע והגנים

      מאמר זה עבר שיפוט עמיתים





      ציטוט מומלץ

      שלמון ב. 2010. עטלפי ישראל – תמונת מצב לסיכום העשור. אקולוגיה וסביבה 1(3): 51–54.
      העתק

      תכנים נוספים שעשויים לעניין אותך

      מידע סביבתי ככלי מדיניות ברשויות מקומיות בעקבות כניסתן לתוקף של תקנות המידע הסביבתי

      דורית קרת, שרון מלכי

      גיליון אביב 2011 / כרך 2(1) בעקבות תיקון חקיקתי לחוק חופש המידע והתקנת התקנות לפיו, רשויות מקומיות נדרשות לפרסם באמצעות אתר האינטרנט שלהן מידע המצוי בידיהן ביחס להיבטים סביבתיים. מאמר זה יסקור בתמציתיות את המצב הקיים מבחינת הצגת מידע סביבתי ברשויות מקומיות, יעמוד על מספר סוגיות עקרוניות בהצגת המידע, ויציע מספר המלצות מדיניות המבוססות על הניסיון הבין-לאומי בנושא

      בעקבות תיקון חקיקתי לחוק חופש המידע והתקנת התקנות לפיו, רשויות מקומיות נדרשות לפרסם באמצעות אתר האינטרנט שלהן מידע המצוי בידיהן ביחס להיבטים סביבתיים. מאמר זה יסקור בתמציתיות את המצב הקיים מבחינת הצגת מידע סביבתי ברשויות מקומיות, יעמוד על מספר סוגיות עקרוניות בהצגת המידע, ויציע מספר המלצות מדיניות המבוססות על הניסיון הבין-לאומי בנושא

      גיליון אביב 2011 / כרך 2(1)

      השפעת רצף של בצורות בצפון הנגב על תכונות הקרקע ועל תמותת הצומח

      אלי צעדי, יוני שיר, זאב רונן, עלי נג'ידאת

      גיליון אביב 2012 / כרך 3(1) / הנגב במערכות אקולוגיות מדבריות אירועי הגשם קובעים את קצב פירוק החומר האורגני ואת מחזורי הנוטריינטים. במחקר זה נבדקו ההשפעות והקשר בין הבצורות ותמותה נרחבת של מיני השיחים השולטים באזור על התכונות הכימיות של הקרקע, ובפרט השינויים במחזור החנקן

      במערכות אקולוגיות מדבריות אירועי הגשם קובעים את קצב פירוק החומר האורגני ואת מחזורי הנוטריינטים. במחקר זה נבדקו ההשפעות והקשר בין הבצורות ותמותה נרחבת של מיני השיחים השולטים באזור על התכונות הכימיות של הקרקע, ובפרט השינויים במחזור החנקן

      גיליון אביב 2012 / כרך 3(1) / הנגב

      שימוש בקומפוסט בקרקעות חקלאיות – תועלת ומגבלות

      גלעד אוסטרובסקי, רועי קוצר

      גיליון חורף 2011 / כרך 2(4) במחקר זה נבחנו השפעת הקומפוסט על הקרקע וההשפעות הסביבתיות של ייצור הקומפוסט. עולה כי לקומפוסט תורמה חיובית לטיוב הקרקע בהגדלת המגוון הביולוגי, בשיפור תאחיזת המים, בצמצום סחף ובשיפור פוריות הקרקע ולקומפוסט השפעה חיובית על היבול החקלאי

      במחקר זה נבחנו השפעת הקומפוסט על הקרקע וההשפעות הסביבתיות של ייצור הקומפוסט. עולה כי לקומפוסט תורמה חיובית לטיוב הקרקע בהגדלת המגוון הביולוגי, בשיפור תאחיזת המים, בצמצום סחף ובשיפור פוריות הקרקע ולקומפוסט השפעה חיובית על היבול החקלאי

      גיליון חורף 2011 / כרך 2(4)
      לראש העמוד