סיפורה של החקלאות בעוטף עזה, בייחוד לאחר השבעה באוקטובר, הוא סיפור של נחישות, מסירות, שליחות והקרבה. על אף הסכנות, ימים ספורים לאחר הטבח בעוטף חזרו החקלאים לעבד את השדות ולטפל בחיות המשק. התצלום הוא ביטוי לחוסנה ולעמידותה של החקלאות בישראל: טרקטור עצום מעבד שדה פלחה, עד לתלם האחרון שלפני גדר הגבול עם עזה. דגלי ישראל ותאילנד המתנפנפים ברוח, מסמלים שותפות גורל שנכתבה באבק, בזיעה ובדם.
צידה המערבי של גדר הגבול מציג תמונת מראה: חורבן של תשתיות פיזיות וקריסה מוחלטת של מערכות המזון, המובילה לרעב קטסטרופלי ולאסון הומניטרי רב ממדים.
הגבול המדיני מותח קו בין שפע למחסור, בין תקווה לייאוש ובין צמיחה להרס. התמונה אינה נוף חקלאי בלבד, אלא תזכורת כואבת לכך שמערכות מזון תלויות בסביבתן – הטבעית והאנושית גם יחד. הן יכולות לשגשג אם מושקעים בהן המשאבים הנדרשים, אך לקרוס בתנאים של סכסוך, קנאות, לחימה ומוות.
מהדורה מודפסת 
