הבסיס המדעי לקביעת סל המזון המומלץ – פערים ויעדים לאספקת מזון לישראל עד 2050

רקע – התוכנית הלאומית לביטחון מזון

בשנים האחרונות מערכות המזון העולמיות מתמודדות עם זעזועים עקב מגפות, שינויים גאופוליטיים ושינוי האקלים. בעשורים הקרובים האיומים על יציבות אספקת המזון בישראל צפויים להתגבר בעקבות משבר האקלים וחוסר יציבות גאופוליטי. גידול האוכלוסייה בעולם ובישראל מחייב הגדלה של אספקת המזון, תוך שימוש יעיל יותר במשאבי קרקע ומים וצמצום השפעות סביבתיות שליליות. התמורות במערכות המזון עשויות להקטין את היצע המזון, להגדיל את התחרות על סחורות חקלאיות ולייקר את מחירי המזון בשוק העולמי, דבר שעלול לפגוע בביטחון התזונתי והבריאותי של האוכלוסייה ^[19].

מסיבות אלה, מדינות שונות בעולם, ובהן ישראל, מפתחות תוכניות ביטחון מזון לאומיות ^[17]. המטרה העיקרית של התוכנית הלאומית בישראל: להבטיח את יכולת ייצור המזון המקומי ואת האספקה הסדירה של מזון בריא ובר-השגה לטווח הבינוני והארוך, בכמות, באיכות, במגוון ובנגישות פיזית וכלכלית. השגתה תאפשר אורח חיים בריא לכלל האוכלוסייה בישראל, תוך קידום חקלאות ותעשיית מזון מקומית ומערכות מזון מקיימות ומותאמות אקלים. התוכנית הלאומית לביטחון מזון בישראל היא פרי עבודה משותפת של מספר משרדי ממשלה. היא מקודמת בהובלת משרד החקלאות וביטחון המזון, יחד עם משרד הבריאות, משרד הכלכלה והתעשייה, המשרד להגנת הסביבה, ובליווי המטה לביטחון לאומי. לתהליך חברו עשרות גופים ממשלתיים ושותפים חיצוניים מהמגזר השלישי ומהמגזר הפרטי ^[10].

אגף התזונה במשרד הבריאות הוביל עבודה מאומצת לגיבוש 'סל המזון' שמהווה את העוגן האסטרטגי לצוותי העבודה בתוכנית הלאומית, על בסיס הנחיות המלצות התזונה הלאומיות ^[7]. הצוותים האלה אחראים על זיהוי האתגרים וגיבוש ההמלצות בתחומים הבאים: חקלאות מקומית, תעשיית מזון מקומית, יבוא ושיתוף פעולה בין-לאומי, מו"פ וחדשנות, צמצום אובדן ובזבוז של מזון וכן שינוי הרגלי צריכה. הסל גובש לפי עקרונות בריאותיים וסביבתיים, שנועדו להבטיח תזונה בריאה, נגישה ובת-קיימא לכלל הציבור בישראל לאורך זמן. מההיבט הבריאותי, הסל שואף לאפשר אספקה סדירה של מזון איכותי, מגוון ובמחיר נגיש, במטרה לאפשר אורח חיים בריא לכלל האוכלוסייה. המלצות התזונה הלאומיות (איור 1), שהסל מבוסס עליהן, נשענות על עקרונות מדעיים עדכניים שמטרתם לקדם בריאות ולמנוע תחלואה כרונית. העקרונות האלה כוללים עידוד תזונה ים תיכונית, המבוססת בעיקר על מזון מן הצומח – קטניות, ירקות, פירות, אגוזים, דגנים מלאים ושמן זית – והפחתת צריכה של מזונות מן החי, מזונות אולטרה-מעובדים ומשקאות ממותקים. יישום המלצות התזונה הלאומיות מקדם לא רק יעדים בריאותיים, אלא גם יעדים סביבתיים, חברתיים וכלכליים רחבים.

איור 1

קשת המזון המייצגת את המלצות התזונה הלאומיות של משרד הבריאות

הקשת הכחולה – אכילה לפי קשת המזון מייצגת התנהגות המקדמת חמישה ערכים: כלכלי, חברתי, בריאותי, סביבתי ואורח חיים פעיל.
הקשת הירוקה – גיוון ושילוב במספר ארוחות ביום: ירקות, פירות ודגנים מלאים וכן שתיית מים מרובה במהלך היום.
הקשת הצהובה – גיוון ושילוב לפחות פעם ביום מכל אחת מקבוצות המזון הבאות: קטניות, שומנים מן הצומח וכן מוצרי חלב לא ממותקים
ותחליפיהם.
הקשת הכתומה – גיוון ושילוב מספר פעמים בשבוע: עוף, הודו, דגים וביצים.
הקשת הוורודה – הגבלת צריכת בשר אדום ובקר לכמות של עד 300 גרם בשבוע.
הקשת האדומה – הימנעות או הפחתה משמעותית בצריכת משקאות ממותקים, ממתקים, חטיפים, מוצרי בשר מעובדים ומזונות אולטרה–מעובדים אחרים.

מההיבט הסביבתי, נתונים מהעולם מראים כי מערכות המזון מהוות מקור מרכזי לפליטת גזי חממה – כ-26% מהפליטות העולמיות, ושתעשיית המזון מהחי, ובפרט גידול בקר, היא מרכיב מזהם במיוחד ^{[15, 25]}. הפחתה של צריכת מזון מן החי ומעבר לתזונה מבוססת צומח יכולה להפחית עד 50% מפליטות גזי החממה של מערכת המזון, וצמצום אובדן מזון תורם להפחתה נוספת של עד 10% מהפליטות ^{[16, 26]}. גם בישראל מערכות המזון גורמות לפליטות ניכרות, לזיהום מים ולפגיעה בקרקע ובמגוון הביולוגי. שיעורי אובדן מזון גבוהים לאורך שרשרת הערך מצמצמים את ההיצע וגורמים לעליית מחירים.

גם ייצור וצריכה של מזון אולטרה-מעובד פוגעים בסביבה. למשל, הם מעודדים חקלאות חד-גידולית שעיקרה מספר מצומצם של גידולים חקלאיים עיקריים, בראשם תירס, חיטה, סויה ושמן דקלים. הרכיבים האלה הם חומרי הגלם המרכזיים המשמשים לייצור סוכרים מעובדים, שמנים מזוקקים, עמילנים, חלבונים מבודדים ותוספים שונים. כמו כן, תהליכי הייצור, האריזה וההובלה יוצרים פסולת, מגבירים את פליטת גזי החממה, ותורמים לזיהום סביבתי ^{[18, 23]}. אף על פי שלעיתים המִדרָך האקולוגי ליחידת מוצר נמוך יחסית, צריכת היתר הנפוצה של מזון זה מגדילה משמעותית את ההשפעה השלילית הכוללת על מערכות הטבע והחברה ^{[18, 24]}. בעשורים האחרונים התבסס בישראל דפוס תזונה מערבי, המאופיין בצריכה גבוהה של מזון אולטרה-מעובד, סוכר, שומן ונתרן, לצד הקטנת הצריכה של מזונות גולמיים מהצומח. דפוס תזונה זה מהווה גורם סיכון משמעותי למגוון רחב של בעיות בריאותיות, ובראשן עודף משקל והשמנה. הם קשורים לשורה ארוכה של מחלות כרוניות, כגון סוכרת מסוג 2, מחלות לב וכלי דם, יתר לחץ דם, כבד שומני, סוגים מסוימים של סרטן ותמותה ^{[14, 20]}. נוסף על כך, תזונה לקויה תורמת גם לתחלואה שאינה תלויה בהשמנה, כגון מחלות מעי דלקתיות ^[13] ומחלות עצבים ניווניות ^[12]. לצד ההשלכות הבריאותיות, השמנה ותזונה לקויה פוגעות גם ברווחה הנפשית ובחוסן האישי, תורמות לסטיגמה חברתית, ומעמיקות פערים כלכליים וחברתיים – בעיקר בקרב ילדים ואוכלוסיות מוחלשות ^[21]. הנתונים בישראל מדאיגים: נכון לשנת 2023 כ-60% מהמבוגרים בישראל סובלים מעודף משקל או מהשמנה. בקרב ילדים שיעורי עודף המשקל וההשמנה עומדים על כ-20% בגיל 7 ועל כ-31% בגיל 14–15 ^[8]. המגמות האלה ממקמות את ישראל בטווח הביניים ביחס למדינות ה-OECD, אך הן נמצאות בעלייה מתמשכת. ב-2021 הוערכו ההוצאות הישירות והעקיפות של מערכת הבריאות לטיפול בהשמנה בישראל בכ-20 מיליארד שקל בשנה ^[2]. על פי ההערכות, שטרם פורסמו באופן רשמי, העלויות האמיתיות יותר מכפולות.

תופעה מדאיגה נוספת המתלווה לתזונה המערבית היא שיעורי האי-ביטחון התזונתי – אנשים מתקשים להשיג מזון איכותי, מגוון ומספק לצורכיהם הבריאותיים. מצב זה נובע ברובו ממגבלות כלכליות, אך לעיתים מתקיים גם כאשר צריכת הקלוריות מספקת או עודפת, אך הרכב התזונה דל ברכיבי תזונה חיוניים. תופעה זו מכונה "רעב סמוי", ומלווה בחסרים תזונתיים ובסיכון מוגבר למחלות כרוניות. שיעורי האי-ביטחון התזונתי בישראל גבוהים, ובשנים האחרונות נרשמת החמרה: כ-18% מהמשפחות סובלות מאי-ביטחון תזונתי, מתוכן 10% ברמה חמורה. בקרב ילדים, הנתון חמור אף יותר – כ-20% מהם חיים באי-ביטחון תזונתי חמור ^{[1, 11]}.

לנוכח מגמות אלה ועל רקע האתגרים הגלובליים והלאומיים המאיימים על ביטחון המזון, גובר הצורך בתכנון אסטרטגי ארוך-טווח ובפיתוח תוכנית לאומית מקיפה לביטחון מזון בישראל ^[9]. התוכנית הלאומית לביטחון המזון מציבה יעד מרכזי של שינוי בהרגלי הצריכה התזונתית בישראל, כחלק ממאמץ להפחתת שיעורי ההשמנה, צמצום האי-ביטחון התזונתי, הפחתת התחלואה הנלווית והקלה על הנטל הכלכלי ההולך וגדל על מערכות הבריאות והרווחה. צמצום שיעורי ההשמנה בשנים הקרובות יקל גם על הדרישה הלאומית למזון, שכן תידרש כמות מזון קטנה יותר לאדם במשקל גוף נמוך יותר. נוסף על כך, מעבר לתזונה המתבססת על מזון מן הצומח, תוך הקטנה ניכרת של צריכת מזון מן החי, תורמת לביטחון המזון, על ידי ניצול יעיל יותר של המשאבים הטבעיים והקטנת ההשפעות הסביבתיות של מערכות המזון.

במאמר הנוכחי נציג את תהליך גיבוש סל המזון המומלץ לצריכה ואת אופן חישוב אספקת המזון הנדרשת לאוכלוסייה הישראלית בעשורים הבאים. בהמשך נציג מגוון מהלכים מומלצים לשינוי הרגלי הצריכה התזונתית של האוכלוסייה כמהלך משלים הכרחי להשגת יעדי התוכנית.

גיבוש סל המזון המומלץ כעוגן אסטרטגי לתוכנית הלאומית לביטחון מזון

לשם הגדרת יעדי אספקת המזון לשנים הבאות נדרש לקבוע סל מזון מומלץ לאוכלוסייה הישראלית, כיום ובעתיד, המבוסס על הצרכים הבריאותיים והתזונתיים של הציבור ועל שיקולים סביבתיים. הגדרת סל מזון זה התבססה על המלצות התזונה הלאומיות ועל עקרונות של תזונה ים תיכונית, מקיימת ובעיבוד מזערי.

סל המזון חושב על בסיס תפריטי מזון מפורטים עבור 14 קבוצות גיל ומגדר בעלות צרכים תזונתיים שונים לשם קידום בריאות והתפתחות. לחישובי התפריטים שהסל מבוסס עליהם, נבחרו מזונות שהם חלק מדפוס אכילה בריא ומקיים, בעלי פוטנציאל גידול מקומי ומִדרָך אקולוגי נמוך יחסית למזונות אחרים, מזונות הנצרכים בכמויות גדולות יחסית, ומוטמעים בתרבות האכילה הישראלית (על בסיס סקרי תזונה ונתוני רכישות מזון באוכלוסייה הישראלית – נתונים פנימיים של משרד הבריאות שטרם פורסמו).

בחינת עמידה ביעדים התזונתיים לקבוצות גיל ומין באוכלוסייה

היעדים התזונתיים שהתפריטים נדרשו אליהם כללו, ראשית, את הערכים התזונתיים הנדרשים למָקרונוטריאנטים וכן למיקרונוטריאנטים נבחרים – סידן, ברזל וויטמין B12. העמידה בדרישות התזונתיות הוערכה לפי חישוב (RDA – Recommended Dietary Allowances) המשמש להגדרת הצרכים התזונתיים בארה"ב, ולפי ערכי הייחוס תזונתיים DRV (Dietary Reference Value) שנקבעו עבור אוכלוסיית האיחוד האירופי על-ידי הרשות האירופית לבטיחות מזון (EFSA – European Food Safety Authority). שנית, התפריטים נועדו לעמוד בהתפלגות מקור הקלוריות האופייני לתזונה ים תיכונית: 20% חלבון, 35% שומן ו-45% פחמימות. שלישית, התפריטים של האוכלוסייה הבוגרת חושבו מתוך שאיפה להגיע ליעדי הפחתת צריכת מזון מן החי ברוח ה-Eat Lancet Diet ^[16]. דפוס אכילה לפי סל המזון המומלץ מודגם בטבלה 1. סל זה נועד לאדם בוגר, והוא מספק 2,500 קלוריות, 1,000 מ"ג סידן, 8 מ"ג ברזל ו-2.4 מיקרוגרם ויטמין B12 ביום.

טבלה 1

תפריט לאדם בוגר לפי דפוס אכילה המשקף את סל המזון המומלץ

גודל מנה נקבע על בסיס ערכים תזונתיים המאפיינים קבוצת תחליף. מנת צריכה בארוחה (נאכלת) יכולה להיות מורכבת ממספר מנות תחליף מן הטבלה. לדוגמה: היות שמנת תחליף של דגנים מלאים היא שליש פיתה, אם נאכלת פיתה שלמה, למעשה נאכלו 3 מנות תחליף. מוצרי המזון הניתנים לדוגמה בטבלה הם מוצרי מזון גולמיים או מעובדים ברמה מזערית – כלומר הקפאה, טחינה, ייבוש, קלייה או צלייה, מיצוי, בישול, אפיה וטיגון.

קביעת היעדים התזונתיים לכלל האוכלוסייה

הדרישות התזונתיות של כלל האוכלוסייה חושבו על סמך התפלגות הגילים באוכלוסייה הישראלית, כפי שדיווחה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2023. נוסף על כך, הובאו בחשבון הדרישות התזונתיות של האוכלוסייה בעודף משקל ובהשמנה, לפי שיעורי ההשמנה בכל קבוצת גיל ומין. בממוצע, עבור האוכלוסייה בעודף משקל והשמנה, חושבו דרישות תזונתיות הגדולות פי 1.4 מאלה שבמשקל תקין.

שלושה תפריטים הורכבו לפי שיטה זו – עבור אוכלי-כול, עבור טבעונים, ועבור אלה הנמנעים ממוצרי חלב (אך אוכלים את יתר המזון מן החי). הקבוצות האלה אפשרו לנו להציג דפוסי תזונה בריאים, המייצגים דפוסים שונים של הימנעות מסוגים שונים של מזון מן החי. חישובי דרישה תזונתית ממוצעת לאדם (per capita) בוצעו כממוצע משוקלל עבור אוכלוסייה ששיעור אוכלי-הכול בה עומד על 90%, וקבוצות הטבעונים והנמנעים ממוצרי חלב הן 5% מהאוכלוסייה כל אחת, ולפי התפלגות הגיל, מגדר וההשמנה באוכלוסייה הישראלית. מספר תפריטים לדוגמה עבור מספר קבוצות גיל וכמויות המזון המחושבות לאדם מתוארים בנספח 1. סיכום הדרישה התזונתית הממוצעת לאדם הוא העוגן האסטרטגי לתוכנית הלאומית לביטחון מזון.

השוואה בין סל המזון המומלץ לאומדן צריכה כיום

כדי להשוות בין הצריכה על פי סל המזון המומלץ לבין הצריכה בפועל, ביצענו את העיבודים הבאים: ראשית, כמויות הצריכה הנדרשות על פי סל המזון המומלץ תורגמו לכמויות מוצרי מזון גולמיים לנפש (כגון דגנים יבשים, ירקות ופירות שלמים, קטניות יבשות, פולי סויה וחלב) באמצעות מקדמי המרה סטנדרטיים. שנית, חושב אומדן לצריכת מזון נוכחית על בסיס נתוני מאזן אספקת המזון של הלמ"ס לשנת 2022 ^[5], תוך הפחתת שיעורי אובדן מזון לאורך שרשרת הערך ובמשקי הבית כדי לאמוד את זמינות המזונות לצריכה יומית לנפש בפועל. לבסוף, בוצעה השוואה בין כמויות המזון הנדרשות לצריכה על פי סל המזון המומלץ, לבין אומדן לצריכת מזון נוכחית לנפש. מהנתונים עולה כי קיימים פערים גדולים בין האומדן לצריכה הנוכחית ובין הצריכה המומלצת (איור 2). ניתן לראות, שלפי סל המזון המומלץ נדרשים הפחתה של צריכת מוצרים מן החי (הפחתה של 54% בצריכת עוף, הודו, בשר בקר וצאן), שינוי בתמהיל הצריכה של מוצרים מן החי (העלאת הצריכה של דגים ב-17%), והגדלת הצריכה של מזונות מהצומח, במיוחד של קטניות (העלאת הצריכה ב-351%), אגוזים (העלאת הצריכה ב-147%), ירקות (העלאת הצריכה ב-101%) ושמן זית (העלאת הצריכה ב-77%). יש לציין כי באיור 2 לא מוצג שיעור ההפחתה הנדרשת בצריכת מזון אולטרה-מעובד, אך באמצעות ניתוח מאגרי מידע נוספים ייקבעו יעדים להפחתת מוצרי המזון האלה, ובעיקר שתייה מתוקה, חטיפים, ממתקים ובשר מעובד שאינם נמצאים בסל המזון המומלץ.

איור 2

השינוי הנדרש בצריכה לנפש של קבוצות מזונות, בתרחיש של מעבר לצריכה על פי סל המזון המומלץ

הנתונים מבטאים את אחוז השינוי הנדרש בכמויות של חומרי גלם למזון ושל מזונות גולמיים לאדם. לדוגמה, מוצרי חלב תורגמו לחלב גולמי הנדרש להכנתם. אגוזים ללא קליפה, עוף, הודו, דגים, צאן ובקר מבטאים חלקים אכילים בלבד. קבוצת המזון של הקטניות כוללת גם קטניות לתעשיות תחליפי מזון מן החי – טופו ותחליפי חלב על בסיס קטניות. מוצגות רק חלק מקבוצות המזון שנבחנו בתוכנית.

חישוב אספקת המזון הנדרשת בתרחישים שונים לשינוי הרגלי הצריכה ולצמצום אובדן מזון

חישוב הדרישות העתידיות למזון נעשה ראשית על סמך הגידול הצפוי באוכלוסייה הישראלית, ללא שינוי בהרגלי הצריכה וללא צמצום אובדן מזון (תרחיש "עסקים כרגיל"). לפי אומדני הלמ"ס האוכלוסייה הישראלית צפויה לגדול מ-9.6 מיליון תושבים בשנת 2022 ל-15.7 מיליון תושבים עד שנת 2050 – כלומר, עלייה של 64% בגודל האוכלוסייה ^[3]. מכאן, כמויות המזון הנדרשות לספק את צורכי האוכלוסייה יגדלו גם הן בהתאם. שנית, נבחנו שני תרחישים נוספים להערכת אספקת המזון הנדרשת, על בסיס רמת ההיענות של האוכלוסייה לשינויים בהרגלי האכילה והצְלחת המאמצים לצמצום אובדן המזון. קיים קשר הדוק בין הרגלי התזונה ובין הסיכון לעודף משקל ולהשמנה. בישראל שיעור האוכלוסייה בעודף משקל והשמנה נמצא במגמת עלייה, שקשורה לשינויים בהרגלי הצריכה של מזון ובאורח החיים. מעבר לתזונה ים תיכונית תורם באופן משמעותי להפחתת משקל לטווח הארוך ^[22]. לכן, להערכתנו, מעבר מלא לתזונה ים תיכונית יכול לצמצם את שכיחותם של עודף המשקל וההשמנה באוכלוסייה, ועל כן גם את כמויות המזון שיידרשו כדי לספק את צורכי האוכלוסייה הישראלית ב-2050, בהשוואה לתרחיש עסקים כרגיל. בשל העובדה שמשקל עודף הוא גם תוצאה של גורמים נוספים מעבר להרגלי התזונה, ובשל ציפייה כי סל המזון המומלץ לא יאומץ במלואו על-ידי כלל האוכלוסייה, אנו מעריכים שבאימוץ מלא של סל המזון המומלץ שיעור עודף המשקל וההשמנה יצטמצם לכמחצית משיעורו כיום. התרחישים הבאים מבטאים תרחיש אידיאלי של הצלחה מלאה בשינוי הרגלי התזונה וצמצום שאפתני באובדן מזון באוכלוסייה, ותרחיש ביניים שמציג הצלחה חלקית:

1. תרחיש אידיאלי – מבטא שינוי מלא בהרגלי הצריכה, כלומר מעבר מלא לתזונה המומלצת, שילווה בצמצום בשיעורי עודף המשקל וההשמנה באוכלוסייה (מ-48% ל-25%, כלומר ב-48%) ובהפחתה משמעותית של אובדן המזון (ב-50%) ^{[5, 6]}. יש לציין כי חישוב זה אינו סופי ואינו מביא בחשבון אובדן של פירות וירקות במטע, בשדה או בבית צמיחה, ויכול להשתנות בהתאם לקביעת יעדי התוכנית לצמצום אובדן מזון.
2. תרחיש ביניים – מבטא שינוי חלקי בהרגלי הצריכה, כלומר צמצום הפער בין התזונה המומלצת לאומדן צריכה ב-50%, שילווה בצמצום מופחת בהשמנה באוכלוסייה (מ-48% ל-37%, כלומר ב-23%) ובהפחתה מתונה של אובדן המזון (בכ-25%).

תרחישי האספקה יהוו את הבסיס לתכנון השקעות וליעדי ייצור מקומי ויבוא (איור 3). ניכר כי המזונות הגולמיים העיקריים לתזונה האידיאלית בעתיד יהיו מבוססי צומח – דגנים, ירקות, פירות וקטניות. עבור המזונות האלה ועבור מוצרי חלב, ביצים ודגים תידרש הגדלה משמעותית של האספקה הזמינה בכל אחד מהתרחישים. עם זאת, קבוצות מזון אחרות, שהמלצות התזונה מבקשות להפחית מצריכתם באוכלוסייה (כגון מוצרי בקר וצאן, עוף, והודו ודגנים יבשים), ידרשו הגדלה קטנה בלבד באספקה, ובתרחיש האידיאלי אף יביאו להפחתה באספקתם.

איור 3

האספקה הנדרשת של מזונות גולמיים ב-2050 בתרחיש עסקים כרגיל ובשני תרחישים לשינוי הרגלי הצריכה, שיעורי עודף המשקל וההשמנה ושיעורי אובדן המזון, בהשוואה לאספקה בשנת 2022

הסברים למקרא:

• אספקה ב-2022 (הבסיס להשוואה): גודל האוכלוסייה – 9.6 מיליון תושבים, שיעורי עודף משקל והשמנה באוכלוסייה הבוגרת – 48%;
• אספקה ב-2050 לפי תרחיש עסקים כרגיל: גידול אוכלוסייה כחזוי, ללא שינוי בשיעורי עודף משקל והשמנה ובאובדן מזון;
• אספקה ב-2050 לפי תרחיש ביניים: גידול אוכלוסייה כחזוי, ירידה בשיעורי עודף משקל והשמנה (ב-23%) ובצמצום אובדן מזון (ב-25%);
• אספקה ב-2050 לפי תרחיש אידיאלי: גידול אוכלוסייה כחזוי, ירידה בשיעורי עודף משקל והשמנה (ב-48%) ובאובדן מזון (ב-50%).

ירקות ופירות מייצגים יחידות שלמות (לא מוצרים מעובדים על בסיס ירקות ופירות), עוף, הודו, דגים, צאן ובקר מבטאים חלקים אכילים בלבד. מוצגות רק חלק מקבוצות המזון של התוכנית. שיעור גידול האוכלוסייה אינו תלוי תרחישים.

המלצות לפעולה על סמך יעדי התוכנית הלאומית לביטחון מזון: גיבוש אסטרטגיות לשינוי הרגלי התזונה

כפי שמתבטא מן הנתונים מעלה, ניכר כי קיים פער משמעותי בין הרגלי האכילה בפועל כיום לבין הרגלי האכילה המומלצים עבור קידום בריאות באוכלוסייה הישראלית וקיימות במערכת המזון. להשגת יעדי התוכנית נדרשת גישה מערכתית מקיפה הכוללת שילוב אסטרטגיות פעולה במספר מישורים – בהעלאת הביקוש הצרכני והדרישה למזון בריא ומקיים, וכן בהיבט של שיפור היצע המזון הבריא בשוק המזון הישראלי. מתוכניות לאומיות לביטחון מזון של מדינות אחרות ומסקירות ספרות בנושא שינוי הרגלי צריכה אנו למדים על מגוון מהלכים אפשריים, שיעודדו שינוי התנהגות פרטני באוכלוסייה הישראלית, ושינויים מערכתיים לאורך שרשרת האספקה. המהלכים האלה כוללים שינוי בסביבת המזון והנגשה פיזית וכלכלית של מזון בריא, שיכולים לסייע לציבור לשנות את הרגלי האכילה שלו. דוגמאות להנגשה שכזו כוללות:

1. שילוב עקרונות סל המזון המומלץ בשיקולים המכתיבים את יעדי הייצור המקומי והיבוא המשלים של מזון, ואת ההשקעות הנדרשות לעמידה ביעדים האלה.
2. קידום אסדרה לשינוי סביבת המזון, כגון הוזלת מזון בריא, מיסוי מזון ושתייה המזיקים לבריאות, הגבלת פרסום מזון ושתייה מזיקים, וכן הגבלת אמצעי שיווק של מזון ושתייה מזיקים במרחבי הקנייה.
3. הכשרות צוותים והתאמת המזון בשירותי הסעדה להנחיות ולהמלצות התזונה הלאומיות, כך שהבחירה הבריאה ובת-הקיימא תהיה הבחירה הקלה, כולל עיגון דרישות לכך במכרזים ממשלתיים.
4. הסברה והדרכה לציבור לעידוד צריכת מזון בריא מבוסס צומח – הגברת אוריינות בריאות וחשיבות תזונה בריאה, קמפיינים ציבוריים לעידוד מעבר לתזונה צמחית ושילוב חשיפה למזונות העומדים ביעדי התוכנית במסגרות ציבוריות, כגון מערכת החינוך והבריאות.
5. עידוד פיתוח וייצור של מזון בריא בתעשיית המזון המקומית.
6. שילוב שיקולים תזונתיים בתהליכי מחקר, פיתוח וחדשנות של מזון וחקלאות.

לסיכום, התוכנית הלאומית לביטחון מזון מבקשת להבטיח לכלל הציבור בישראל תזונה בריאה, נגישה פיזית וכלכלית ובת-קיימא, תוך הפחתת התחלואה, צמצום הפערים החברתיים ושמירה על הסביבה. הצלחתה תלויה בשינוי מערכתי רחב – בהיצע המזון בביקוש לו – באמצעות מגוון מהלכים משולבים.