אתגר המזון העולמי, חדשנות ועתיד החקלאות הישראלית

כבר בתחילת דרכה נאלצה החקלאות הישראלית הצעירה להתמודד עם מחסור חריף במים. המדינה, שמקורות המים היו בבעלותה, קבעה מכסות מגבילות ומחירי מים שרק הלכו וגדלו עם השנים. אבל, באופן פרדוקסלי, המגבלות הללו לא חנקו את החקלאות הישראלית, אלא הפכו אותה למקור של חדשנות בשימוש יעיל במים. ההשקיה בטפטוף, שהתפתחה עקב הצורך המקומי, היא רק אחת מהדוגמאות לכך. ישראל אומנם מייצרת מזון, אבל יותר מכך, היא מייצרת ידע. ובעוד האופק הכלכלי לגידול משמעותי בייצור המזון בישראל מוגבל, הפוטנציאל לייצור וליצוא של ידע הוא כמעט בלתי מוגבל. כבר כיום יצוא טכנולוגיות האגרוטק הישראלי דומה בערכו ליצוא התוצרת החקלאית עצמה, ומספק למדינה מוניטין ומעמד מיוחדים בעולם.

ככל שהמחסור במים ילך ויתפשט בעולם, הביקוש לטכנולוגיות ולידע הישראלי רק יגדל. הצורך בהסתגלות לאקלים משתנה, בצמצום הזיהום שנגרם על-ידי החקלאות העולמית, ובהקטנת הסבל שנגרם לחיות משק, יִיצרו גם הם צורך הולך וגובר בחדשנות. ישראל יכולה להתייצב בחזית המאמץ הטכנולוגי, כפי שעשתה בתחום ההשקיה, לגייס את ניסיונה ואת קהילת החדשנות שלה ולעזור לעולם לייצר את מזונו באופן בר-קיימא והומאני המתאים לצורכי המאה ה-21. למהלך שאפתני שכזה יהיו דיבידנדים כלכליים, תדמיתיים ודיפלומטיים מרחיקי לכת וארוכי-טווח. חדשנות ויצוא יכולים להיות גם חבל הצלה כלכלי לחקלאות הישראלית הנאבקת על עתידה מול שוק עולמי תחרותי.

כדי להצליח בכך ישראל תידרש לגבש אסטרטגיה רחבה שתהיה מושתתת על ההצלחה הישראלית בתחום ההשקיה ובנויה על שלושה עקרונות מרכזיים:

1. הפיכת ישראל למעבדה עולמית לחקלאות בת-קיימא: כדי לעודד את תהליך החדשנות יש צורך בתשתיות, בתמיכה ובתמריצים בו-זמנית. מצד אחד, יש להטיל על החקלאות מגבלות ותמריצים רגולטוריים – כמו בתחום המים – שידחפו אותה להפחית את הזיהום בחומרי דשן והדברה, את פליטות גזי חממה ואת סבלן של חיות המשק. מצד שני, יש לתמוך באופן אגרסיבי – שכולל גם מימון – בפיתוח ובאימוץ של פתרונות שיאפשרו לחקלאים לעמוד במגבלות האלה ללא פגיעה בהכנסתם. שילוב שני האמצעים האלה טמון בסוד הצלחת החקלאות הישראלית לעמוד במחסור במים ויכול להביא אותה להישגים דומים ביחס לאתגרים אחרים.
   כמו כן, יש להקים מערך ניטור מדעי מתקדם של המתרחש במשקים החקלאיים בישראל, אשר די חסר כיום, כדי ליצור נתוני עתֵק שיחוללו בתחום החקלאות מה שהם מחוללים בתחום הבריאות. לצד זאת יש לבנות פלטפורמה שתסייע לביצוע מחקרי חלוץ מבוקרים של מגוון רחב של פתרונות חדשניים במטרה לתמוך בתהליך הניסוי והיישום של טכנולוגיות ושיטות גידול חדשות. התשתית הזו תיבנה בשילוב כוחות בין הממשלה, האקדמיה, חברות מסחריות ובראש ובראשונה – החקלאים עצמם, שצריכים למלא תפקיד מוביל בתהליך כולו.
2. חיזוק מערכת החדשנות והכוונתה: בישראל קיים מגוון נדיר של תנאים אקולוגיים-אגרונומיים, ולכן פתרונות שיפותחו ויוכחו בישראל יהיו רלוונטיים לאזורים רבים בעולם. מערכת המו"פ החקלאי הציבורי בישראל כוללת רשת מרכזי מחקר המתמחים בצרכים המקומיים של כל אזור, ומאפשרים מודל ייחודי של שת"פ בין מו"פ ציבורי, חברות פרטיות, מדריכים והחקלאים עצמם בפיתוח ובניסוי של טכנולוגיות חדשות. שיתוף פעולה זה נחשב לאחד מסודות ההצלחה ההיסטוריים של החדשנות החקלאית הישראלית, אך כיום המערכת הייחודית הזו ממוקדת בצרכים של החקלאות בישראל. יש למצוא דרכים לחזק ולהכווין אותה גם לצרכים עולמיים, למשל על-ידי תקצוב פעילות מחקרית במרכזי המו"פ בהתאם לפוטנציאל היישום העולמי שלה, ולא רק לפי פוטנציאל היישום בישראל. מקורות מימון ושותפויות בין-לאומיות יכולים להיות ממונפים לצורך זה. יש גם למצוא מנגנונים שיתגמלו את חקלאי ישראל על חלקם בתהליך החדשנות. החקלאים תורמים באופן תדיר מזמנם ומאדמתם לניסויים בטכנולוגיות ובמוצרים חדשים, אך אינם מתוגמלים באופן פורמלי.
3. הקמת מערך להעברת ידע לשווקים מתעוררים: חלק משמעותי מפוטנציאל ההשפעה והיצוא של הטכנולוגיה החקלאית הישראלית נמצא בשווקים מתעוררים באסיה, באפריקה ובדרום אמריקה, המאופיינים במאות מיליוני מגדלים קטנים שחשופים לתנאי סביבה קשים ומשתמשים בשיטות מיושנות, אך טמון בהם פוטנציאל מסחרי עצום עבור מי שיֵדע להבין ולענות על צורכיהם.
   למרות מסורת ארוכת שנים של סיוע חקלאי והעברת ידע מישראל לעולם המתפתח על-ידי הכשרות וביקורי מומחים, המשאבים המוקדשים לפעילות זו הצטמצמו משמעותית, והם אינם מוכוונים או מותאמים באופן מדויק מספיק למציאות הכלכלית המקומית. כדי לחזק את מערך העברת הידע יש לשלב בו גם את המגזר הפרטי (חברות מסחריות) וגם מערכת של חדשנות ומו"פ שמוכוונת לצרכים במדינות היעד, כאמור לעיל. יש ליצור מערך הדרכה בין-לאומי שיוכל לקיים פעילות שוטפת ארוכת-טווח בארצות היעד ולהבין את צורכיהם של החקלאים המקומיים באופן עמוק יותר, במטרה לקיים תהליך מו"פ מתמשך. יש לבסס את "מרכזי המצוינות" הישראליים המוקמים ברחבי העולם על מודל מרכזֵי המו"פ בישראל, שמשתף את החקלאים המקומיים ואת המגזר הפרטי בתהליך החדשנות ובהתאמת הטכנולוגיות לצרכים המקומיים. ניתן גם לנצל את ההתקדמות בטכנולוגיות מידע ותקשורת כדי להרחיב את המודל הקיים המבוסס ברובו על ביקורים קצרים של מומחים במדינות היעד בתקשורת אלקטרונית (טלפונים חכמים מתפשטים במהירות רבה בקרב חקלאים בעולם המתפתח).
   משאבים רבים מוקדשים לקידום התפוקה החקלאית במדינות המתפתחות על-ידי ארגונים בין-לאומיים, ממשלות, קרנות ובנקים לפיתוח. לחקלאות הישראלית יש מוניטין רב בשווקים המתעוררים, והיא נחשבת לרלוונטית עבור מדינות מתפתחות רבות שהתנאים האגרו-אקולוגיים בהן דומים לישראל. זוהי הזדמנות פז לפעילות ישראלית שאפתנית שתוכל למנף את המשאבים הללו דרך שיתופי פעולה בין-לאומיים.

יישום האסטרטגיה הכוללת לחדשנות חקלאית בישראל, כפי שתואר לעיל, ידרוש תיאום רחב בין גופים מקצועיים רבים הפועלים בתחום החקלאות והאגרוטק הן במגזר הציבורי הן במגזר הפרטי. כיום משרדי ממשלה רלוונטיים, כולל משרד החקלאות, משרד הכלכלה ומשרד החוץ, מתמקדים בחלקים שונים של התמונה הרחבה, וקובעים את סדר העדיפויות בפעילותם על פי מטרות שונות. יש ליצור תיאום הדוק יותר בין יעדי הגופים השונים כדי לעצב וליישם אסטרטגיית חדשנות כוללת ולכוון אותה להשגת השפעה מְרבית.

לשיקום חבל תקומה וגבול הצפון עשוי להיות תפקיד חשוב בקידום אסטרטגיה זו, מאחר שהם אזורים חיוניים לחקלאות הישראלית. יישום העקרונות שתוארו לעיל יכול לעזור להקים בחבל תקומה וביישובי גבול הצפון אקוסיסטם של חדשנות לחקלאות בת-קיימא, שימשוך אליו חקלאים, חברות, יזמים וסטודנטים מכל העולם שירצו להיות חלק מהמסע הזה. הדבר יבטיח שהשיקום לא רק ינוצל למקפצה טכנולוגית חד-פעמית, אלא יאפשר תהליך חדשנות מתמשך שנים רבות קדימה. בישראל ישנו ללא ספק ההון האנושי הדרוש לכך. השאלה היא אם הממשלה ניחנה בדמיון ובתעוזה הנדרשים.