חדשנות ישראלית בפיתוח חקלאות מים – חלבון איכותי בר-השגה וידידותי לסביבה

השיח הסביבתי קורא לעיתים לצמצם או להפסיק צריכת מוצרים בעלי חתימה סביבתית גבוהה – גם כשמדובר בחלבון מן החי המהווה חלק מרכזי מתרבות הצריכה. אלא שגישה זו, גם אם כוונותיה ראויות, נתפסת בפועל כקיצונית, ומרחיקה את הציבור מהשיח הסביבתי.

בראייה מעשית, נראה שמזון מן החי ימשיך להיצרך בישראל בהיקף רחב, ולכן מדיניות סביבתית מעשית צריכה להציע חלופה מקיימת שתהווה הזדמנות כלכלית וחברתית, ובד-בבד, תשפר את הביטחון התזונתי. להלן נטען כי ייצור מקומי של סלמון בישראל – מקור חלבון מבוקש – יכול לגשר בין צרכים תזונתיים, העדפות קולינריות ושמירה על הסביבה.

המִדרָך הסביבתי של גידול דגים הוא הנמוך ביותר מזה של כל חיות המשק המגודלות לצורך ייצור חלבון מן החי ^{[3, 4]} (טבלה 1). יתרונם הסביבתי של דגים נובע מיעילותם האנרגטית הגבוהה: הם פויקילוֹתרמיים (בעלי "דם קר"), ולכן מוציאים פחות אנרגיה על ויסות חום גוף, ובהשוואה לבעלי חיים יבשתיים, משקיעים פחות אנרגיה בהתמודדות עם כוח המשיכה. מבין הדגים, נתמקד בכתבה זו במִדרָך הסביבתי של דג הסלמון (אִלתית אטלנטית, Salmo salar), וזאת משום שקיימים עבורו נתונים רבים, ומשום שהוא המגודל במיזם "סלמון המעיינות" שיתואר בהמשך.

טבלה 1

השוואת המִדרָך הסביבתי של גידול דגי סלמון וחיות משק אחרות לצורך ייצור חלבון

מעל 90% משווי עלות הדגים הטריים בישראל הם דגי סלמון. כלל הסלמון הנצרך בישראל מיובא מחו"ל – למעלה מ-50,000 טונות בשנה (הכוללים פילה טרי וקפוא, דג טרי ומצונן ודג קפוא במונחי דג שלם, כלומר לפי משקל הדג שממנו נחתך הנתח הנמכר) ^[1]. היבוא הוא בעיקר מנורווגיה ומצ'ילה. הסלמון מגודל בפיורדים בכלובי דגים, הגורמים לפליטת מזהמים למים. כל הסלמון הטרי, כ-40% מכלל הסלמון, מיובא בהטסה – תהליך עתיר אנרגיה ונזק סביבתי. מניתוח מחזור החיים (LCA) שלו עולה כי גידול מקומי של סלמון במתקנים מתקדמים בישראל פוגע פחות בסביבה בהשוואה ליבוא שלו מנורווגיה ^[2]. הפער בולט בייחוד בצריכת משאבים מתכלים (כגון דלק מחצבים הגורם לפליטת גזי חממה) – פי שלושה יותר ביבוא, בעיקר בשל פליטות מטיסות והובלה בקירור.

חברת Innovalley, חברת חדשנות אזורית בעמק המעיינות, מקדמת יחד עם מספר שותפים אסטרטגיים מיזם לפיתוח גידול סלמון למאכל כחלק מענף חקלאות המים בישראל. המיזם נועד לספק מוצר כחול-לבן איכותי ולחזק את חקלאות המים המקומית. מגדלי סלמון אינם עוסקים בדרך כלל ברבייה, אלא מייבאים ביצים מופרות. מי שמתמחה בגידול הביצים עוסק רק בטיפוח הגנטי שלהן. לאחר שהביצים מגיעות למגדל, גורמים להן לבקוע, ואז מתפנים לגידול הדגים עצמם. במסגרת מיזם זה מופעל מתקן חלוץ (פיילוט) שגדלים בו דגי סלמון שבקעו בחוות עדן – מרכז מו"פ חקלאי בעמק המעיינות. במתקן מיושמות טכנולוגיות ייחודיות לגידול הדג בישראל. כמו כן, מוקם אתר נוסף בקנה מידה גדול יותר בקיבוץ שדה אליהו.

גידול סלמון בישראל יתבצע במערכות מסוחררות מסוג RAS (Recirculating Aquaculture Systems), המאופיינות בפליטות סביבתיות מזעריות (MLD – Minimum Liquid Discharge). ניתן למקם את המערכות האלה בקרבת שווקים, וכך לצמצם משמעותית את פליטות הפחמן הנובעות מההובלה מחו"ל, בקירור או בהקפאה. שימוש חוזר במים במערכות מסוחררות חוסך צריכת אנרגיה לצורך קירור המים. הטכנולוגיה מאפשרת יצירת תנאים מיטביים לגידול הדגים, באמצעות שליטה מלאה בתנאי הסביבה – הטמפרטורה, התאורה (באמצעות "פוטו-פריודה" – הדמיית עונות שנה) ואיכות המים. נוסף על כך, הדגים מבודדים מגורמי תחלואה בזכות חיטוי מים מתקדם. כל אלה מאפשרים מיטוב של הייצור מבחינה כלכלית.

בהשוואה לדגים אחרים, סלמון מכיל שיעור גבוה של בשר אכיל – 65% מהדג השלם. חברת Innovalley פועלת לפיתוח פתרונות סביבתיים וכלכליים לניצול הפחת הנותר בדמות ייצור קולגן, שמן, קמח דגים וכן פתרונות נוספים בהתאם לגישת הכלכלה המעגלית.

כנגד גידול דגים מושמעת טענה שלפיה ייצור ק"ג אחד של חלבון מדג מצריך הזנה במספר קילוגרמים של חלבון מדגי בר. אך טענה זו איבדה מתוקפה – כיום, לקבלת 1 ק"ג חלבון מדג המגודל למטרות מאכל נדרשת הזנה של פחות מחצי ק"ג חלבון מדגי בר ^[5]. השינוי חל בזכות התפתחויות במו"פ שהביאו להכנסת רכיבי מזון מהצומח, כמו חלבון סויה, שמרים ואצות – פתרונות חדשניים המובילים גם לפיתוחים ישראליים פורצי דרך.

לחדשנות הישראלית בחקלאות המים יש תפקיד חשוב בפיתוח המערכות המסוחררות הידידותיות לסביבה – בתחומי הטיפול במים, מקורות המזון לדגים, למידת מכונה ועוד. ישראל היא מובילה עולמית בטכנולוגיות מים, באנרגיה ממקורות מתחדשים ובטיפול בזיהומים. הטמעת הטכנולוגיות האלה במערכות גידול דגים חדשניות תצמצם עוד יותר את הפגיעה הסביבתית, תאפשר שדה עסקי חדש לחברות הטכנולוגיה הישראליות ותמצב מחדש את ישראל כמובילה טכנולוגית בחקלאות המים העולמית.

התוצאות העסקיות של גידול דגים במערכות מסוחררות תלויות בבקרה מוקפדת על איכות המים. יתרה מכך, המערכות האלה אינן רווחיות כלכלית ללא ניטור מתמיד של משתנים שרלוונטיים גם מבחינת איכות הסביבה, ולפיכך חובה עליהן לעמוד בדרישות הסביבתיות. לסיכום, גידול סלמון בטכנולוגיות מתקדמות בישראל הוא נושא שכדאי להמשיך ולהעמיק בו – לא רק מתוך דאגה לעתיד, אלא גם מתוך תקווה ואמונה ביכולתנו לעצב אותו.