אקולוגיה וסביבה
לכל השירים

מנזקי סופת ההוריקן אירמה. פלורידה, ספטמבר 2017

4 בינואר, 2020

גלוי עין וחבוי לב / טוביה ריבנר

תַּנִּים נוֹשְׂאֵי כַּלֶּבֶת פָּלְשׁוּ מִצָּפוֹן וּמִמִּזְרָח.

בְּעִקְּבוֹתֵיהֶם הִתְפַּשְּׁטָה עַכְבֶּרֶת בְּנַחֲלֵי הַגָּלִיל דַּלֵּי הַמַּיִם וּבַאֲגַמָּיו.

קַדַּחַת הַנִּילוּס נִגְלֵית בְּכָל יִשְׂרָאֵל.

נִפְנוּף כַּנְפֵי פַּרְפַּר בִּדְרוֹם אֲמֵרִיקָה עָלוּל לִגְרֹם לְרַעַשׁ בַּשֶּׁבֶר

הַסּוּרִי אַפְרִיקָאִי. סִימָנִים רִאשׁוֹנִים הֻרְגְּשׁוּ בִּסְבִיבוֹת טְבֶרְיָה.

הָאִי שֶׁצָּמַח בַּכִּנֶּרֶת גָּדֵל, פְּנֵי הַמַּיִם יוֹרְדִים.

בְּקָנָדָה וּבְקָלִיפוֹרְנִיָּה סוּפוֹת עֲנָק שֶׁל אֵשׁ.

הוּרִיקָנִים, טַיְפוּנִים, צוּנָמִים רוֹדְפִים זֶה אֶת זֶה.

בַּשּׁוּנִית הַגְּדוֹלָה מוּל אוֹסְטְרַלְיָה גּוֹוְעִים הָאַלְמֻגִּים.

דְּרוֹם הַיַּבֶּשֶׁת מִתְיַבֵּשׁ וּלְעֶדְרֵי הַפָּרוֹת וְהַכְּבָשִׂים אֵין מָה לִשְׁתּוֹת

הַקַּרְחוֹנִים נְמַסִּים בְּכָל מָקוֹם. שִׁטְפוֹנוֹת, שִׁטְפוֹנוֹת, שִׁטְפוֹנוֹת.

הַאִם הָאֵל מָלֵא רַחֲמִים? הַאִם הוּא סוֹלֵל דֶּרֶךְ לָרֹעַ? גַּם זֶה וְגַם זֶה?

אֵל – אֶלְמוֹ.

מֶלֶךְ הַמִּשְׁאָלוֹת, מֶלֶךְ הָאַשְׁלָיוֹת, מֶלֶךְ הַלֹּא נוֹדַע

אָנָּא הוֹשַׁעְנָא

 

טוביה ריבנר, חתן פרס ישראל לשירה, משורר, מתרגם, עורך וצלם, הלך לעולמו בגיל 95 ב-29 ביולי 2019.


בין המילים

עורכת המדור: עדנה גורני

גלוי עין וחבוי לב – כותרת מושכת ומסקרנת. בין שני חלקיה המנוגדים (והמשלימים) משתרע המהלך השירי שמתחיל במה שרואה העין ומסתיים במה שחבוי בלב. ומה שגלוי לעין בשיר זה הוא צונמי של אסונות טבע ומחלות שחלק מהם הוא ללא ספק תוצאה של שינוי האקלים. המחלות – כלבת, עכברת וקדחת הנילוס – רודפות זו את זו, תיאור שאינו מציע קשר סיבתי בין המחלות אלא נועד להגביר את תחושת הבהילות והאיום. בהמשך מצביע המשורר על קשר אפשרי בין אירועים – כמו נפנוף כנפי פרפר – שינוי קטן שעשוי לגרום לתופעה בקנה מידה גדול. ייתכן שהמשורר רומז כאן לשבר אישי, לרעידת האדמה הפרטית שפקדה את משפחתו, כאשר עקבותיו של בנו אבדו בדרום אמריקה. ואולי גם זה וגם זה, כפי ששואל המשורר בסוף השיר. העין רואה גם את נחלי הגליל דלי המים ואת האי שצומח בכינרת בעקבות ירידת מפלס המים. כמה אירוני השימוש במילה צומח לתיאור מצב של התייבשות ממושכת.

שינוי האקלים מוזכר בשיר בציון סופות – סופות של אש, כלומר שרפות ענק, סופות של רוח, הוריקנים וטייפונים, וסופות של מים. האי-יציבות האקלימית גורמת לתופעות קיצוניות של שרפות ובצורות מצד אחד ושל המסת קרחונים ושיטפונות מצד אחר. הטמפרטורות העולות והחומציות גורמות למוות של שוניות אלמוגים באוקיינוסים. ביבשה, במים באוויר – אורח חיינו המזהם, המבזבז וזולל המשאבים, משנה את האקלים ומביא לאסונות, למלחמות, לרעב ולפליטים, אך ביום-יום איננו מודעים לכך ואיננו רוצים לחשוב על כך, כאילו מדובר בתופעה לא מורגשת, כמשק כנפי פרפר.

ומה חבוי בלב? השאלות. ההתרסות. המבט והמבע הכפולים: אישי מול גלובלי, קטן מול גדול, חם מול קר, אש מול מים, אל מלא רחמים אל מול אל שסולל דרך לרוע. ואולי גם זה וגם זה? אי אפשר שלא להיזכר בשירו של יהודה עמיחי 'אל מלא רחמים' ובמיוחד בשורות: "אלמלא האל מלא רחמים / היו הרחמים בעולם ולא רק בו." האל אצל ריבנר שותק, אילם. יתרה מכך, האל עצמו הוא האלם, ומולו, מול האלם הזה ומול העולם הזה אפשר להביע משאלות, לשגות באשליות ולבקש דבר אחד – אנא הושיע.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

מחקרי סביבה אצלך בתיבה




    ציטוט מומלץ

    גורני ע. 2019. גלוי עין וחבוי לב / טוביה ריבנר. אקולוגיה וסביבה 10(4): 105-104
    העתק

    תכנים נוספים שעשויים לעניין אותך

    שחיטה כשרה / שירה סתיו

    עדנה גורני

    גיליון אביב 2022 / כרך 13(1) השיר מזמין כל אחת ואחד לחשוב באופן עמוק מה רובץ לנו בבטן, מתי ובאילו נסיבות אנחנו מסובבים את ראשנו, ולמי אנחנו מפנים עורף

    השיר מזמין כל אחת ואחד לחשוב באופן עמוק מה רובץ לנו בבטן, מתי ובאילו נסיבות אנחנו מסובבים את ראשנו, ולמי אנחנו מפנים עורף

    גיליון אביב 2022 / כרך 13(1)

    על בריאה, פליאה ואשליה

    גיליון חורף 2021 / כרך 12(4)

    [היה סגרירי] / ישראל נטע

    עדנה גורני

    גיליון סתיו 2021 / כרך 12(3) / נחלי ישראל על הפליאה, העשויה להוביל אותנו להבנה שנחלים אינם (רק) תעלות ניקוז, אלא משאב ציבורי בעל ערך סביבתי, תרבותי וחברתי, שיש לשקמו ולשמרו – כמו גם את הפליאה

    על הפליאה, העשויה להוביל אותנו להבנה שנחלים אינם (רק) תעלות ניקוז, אלא משאב ציבורי בעל ערך סביבתי, תרבותי וחברתי, שיש לשקמו ולשמרו – כמו גם את הפליאה

    גיליון סתיו 2021 / כרך 12(3) / נחלי ישראל

    מכונת החֵרות / דן פגיס

    ד"ר עדנה גורני

    גיליון קיץ 2021 / כרך 12(2) האם מכונת חירות, המוצבת בכלובו של שועל השלג הסיבירי בגן החיות, תוכל לחלץ אותו מכלאו?

    האם מכונת חירות, המוצבת בכלובו של שועל השלג הסיבירי בגן החיות, תוכל לחלץ אותו מכלאו?

    גיליון קיץ 2021 / כרך 12(2)

    גלים שחורים / אורי קיטה

    ד"ר עדנה גורני

    גיליון אביב 2021 / כרך 12(1) ב-17 בפברואר 2021 צלצל בחוזקה השעון שעורר אותנו משנתנו. גושי זפת הגיעו לחופי ישראל. אלפי מתנדבים הגיעו לחופים לעזור בניקוי הזפת. אחד מהם הוא אורי קיטה

    ב-17 בפברואר 2021 צלצל בחוזקה השעון שעורר אותנו משנתנו. גושי זפת הגיעו לחופי ישראל. אלפי מתנדבים הגיעו לחופים לעזור בניקוי הזפת. אחד מהם הוא אורי קיטה

    גיליון אביב 2021 / כרך 12(1)

    אני רוצָה / יוליה וינר

    עדנה גורני

    גיליון חורף 2020 / כרך 11(4) / פסולת השיר מקפל בתוכו את ההתמכרות לקניות, את המבוכה והבלבול מול שפע המוצרים והאפשרויות, ומצייר באירוניה את הצטמצמות החופש האישי. האירוניה מזכירה לנו עד כמה מזיק ופוגעני אורח חיים צרכני כזה

    השיר מקפל בתוכו את ההתמכרות לקניות, את המבוכה והבלבול מול שפע המוצרים והאפשרויות, ומצייר באירוניה את הצטמצמות החופש האישי. האירוניה מזכירה לנו עד כמה מזיק ופוגעני אורח חיים צרכני כזה

    גיליון חורף 2020 / כרך 11(4) / פסולת

    דיוק הכיוון / יהודית כפרי

    עדנה גורני

    גיליון סתיו 2020 / כרך 11(3) השיר עוסק בהתבוננות ובהאזנה. הדוברת בשיר שומעת קולות ומתבוננת בקווים המותווים בשמיים, ציור באפור כהה על רקע השמיים המאפירים. הקוראים והקוראות בשיר מתבוננים ומאזינים יחד איתה.

    השיר עוסק בהתבוננות ובהאזנה. הדוברת בשיר שומעת קולות ומתבוננת בקווים המותווים בשמיים, ציור באפור כהה על רקע השמיים המאפירים. הקוראים והקוראות בשיר מתבוננים ומאזינים יחד איתה.

    גיליון סתיו 2020 / כרך 11(3)

    כמה מילים על הנייר / אבנר טריינין

    עדנה גורני

    גיליון קיץ 2020 / כרך 11(2) כמה מלים על מה? כמה מילים על הנייר, כלומר מילים שכתובות על נייר אבל גם מילים שעוסקות בנייר, בעצים, בתהליך הפיכתם לנייר, בתהליך הכתיבה, בתהליכי ההזדקנות, ההתפוררות והמוות שהם בעצם חלק בלתי נפרד מהחיים.

    כמה מלים על מה? כמה מילים על הנייר, כלומר מילים שכתובות על נייר אבל גם מילים שעוסקות בנייר, בעצים, בתהליך הפיכתם לנייר, בתהליך הכתיבה, בתהליכי ההזדקנות, ההתפוררות והמוות שהם בעצם חלק בלתי נפרד מהחיים.

    גיליון קיץ 2020 / כרך 11(2)

    שירת סגרכתר

    עדנה גורני

    גיליון אביב 2020 / כרך 11(1) / קורונה וסביבה השירה רואה. ומתארת מה היא רואה. ואולי ראייה נכוחה נחוצה לנו אף יותר מתמיד בימי הקורונה

    השירה רואה. ומתארת מה היא רואה. ואולי ראייה נכוחה נחוצה לנו אף יותר מתמיד בימי הקורונה

    גיליון אביב 2020 / כרך 11(1) / קורונה וסביבה

    תאר לך / ויינברג מאיה

    עדנה גורני

    גיליון סתיו 2019 / כרך 10(3) תאר לך מה משמעות היות שנוא ולא מובן בכל מקום. כך פותחת המשוררת וחוקרת העטלפים מאיה ויינברג את שירה. זוהי שורה שכמעט כל אדם יכול להזדהות איתה. אך האם יכול אדם להזדהות עם בעל חיים שנוא?

    תאר לך מה משמעות היות שנוא ולא מובן בכל מקום. כך פותחת המשוררת וחוקרת העטלפים מאיה ויינברג את שירה. זוהי שורה שכמעט כל אדם יכול להזדהות איתה. אך האם יכול אדם להזדהות עם בעל חיים שנוא?

    גיליון סתיו 2019 / כרך 10(3)

    - מודעה -

    לראש העמוד