אקולוגיה וסביבה
לכל השירים

מנזקי סופת ההוריקן אירמה. פלורידה, ספטמבר 2017

4 בינואר, 2020

גלוי עין וחבוי לב / טוביה ריבנר

תַּנִּים נוֹשְׂאֵי כַּלֶּבֶת פָּלְשׁוּ מִצָּפוֹן וּמִמִּזְרָח.

בְּעִקְּבוֹתֵיהֶם הִתְפַּשְּׁטָה עַכְבֶּרֶת בְּנַחֲלֵי הַגָּלִיל דַּלֵּי הַמַּיִם וּבַאֲגַמָּיו.

קַדַּחַת הַנִּילוּס נִגְלֵית בְּכָל יִשְׂרָאֵל.

נִפְנוּף כַּנְפֵי פַּרְפַּר בִּדְרוֹם אֲמֵרִיקָה עָלוּל לִגְרֹם לְרַעַשׁ בַּשֶּׁבֶר

הַסּוּרִי אַפְרִיקָאִי. סִימָנִים רִאשׁוֹנִים הֻרְגְּשׁוּ בִּסְבִיבוֹת טְבֶרְיָה.

הָאִי שֶׁצָּמַח בַּכִּנֶּרֶת גָּדֵל, פְּנֵי הַמַּיִם יוֹרְדִים.

בְּקָנָדָה וּבְקָלִיפוֹרְנִיָּה סוּפוֹת עֲנָק שֶׁל אֵשׁ.

הוּרִיקָנִים, טַיְפוּנִים, צוּנָמִים רוֹדְפִים זֶה אֶת זֶה.

בַּשּׁוּנִית הַגְּדוֹלָה מוּל אוֹסְטְרַלְיָה גּוֹוְעִים הָאַלְמֻגִּים.

דְּרוֹם הַיַּבֶּשֶׁת מִתְיַבֵּשׁ וּלְעֶדְרֵי הַפָּרוֹת וְהַכְּבָשִׂים אֵין מָה לִשְׁתּוֹת

הַקַּרְחוֹנִים נְמַסִּים בְּכָל מָקוֹם. שִׁטְפוֹנוֹת, שִׁטְפוֹנוֹת, שִׁטְפוֹנוֹת.

הַאִם הָאֵל מָלֵא רַחֲמִים? הַאִם הוּא סוֹלֵל דֶּרֶךְ לָרֹעַ? גַּם זֶה וְגַם זֶה?

אֵל – אֶלְמוֹ.

מֶלֶךְ הַמִּשְׁאָלוֹת, מֶלֶךְ הָאַשְׁלָיוֹת, מֶלֶךְ הַלֹּא נוֹדַע

אָנָּא הוֹשַׁעְנָא

 

טוביה ריבנר, חתן פרס ישראל לשירה, משורר, מתרגם, עורך וצלם, הלך לעולמו בגיל 95 ב-29 ביולי 2019.


בין המילים

עורכת המדור: עדנה גורני

גלוי עין וחבוי לב – כותרת מושכת ומסקרנת. בין שני חלקיה המנוגדים (והמשלימים) משתרע המהלך השירי שמתחיל במה שרואה העין ומסתיים במה שחבוי בלב. ומה שגלוי לעין בשיר זה הוא צונמי של אסונות טבע ומחלות שחלק מהם הוא ללא ספק תוצאה של שינוי האקלים. המחלות – כלבת, עכברת וקדחת הנילוס – רודפות זו את זו, תיאור שאינו מציע קשר סיבתי בין המחלות אלא נועד להגביר את תחושת הבהילות והאיום. בהמשך מצביע המשורר על קשר אפשרי בין אירועים – כמו נפנוף כנפי פרפר – שינוי קטן שעשוי לגרום לתופעה בקנה מידה גדול. ייתכן שהמשורר רומז כאן לשבר אישי, לרעידת האדמה הפרטית שפקדה את משפחתו, כאשר עקבותיו של בנו אבדו בדרום אמריקה. ואולי גם זה וגם זה, כפי ששואל המשורר בסוף השיר. העין רואה גם את נחלי הגליל דלי המים ואת האי שצומח בכינרת בעקבות ירידת מפלס המים. כמה אירוני השימוש במילה צומח לתיאור מצב של התייבשות ממושכת.

שינוי האקלים מוזכר בשיר בציון סופות – סופות של אש, כלומר שרפות ענק, סופות של רוח, הוריקנים וטייפונים, וסופות של מים. האי-יציבות האקלימית גורמת לתופעות קיצוניות של שרפות ובצורות מצד אחד ושל המסת קרחונים ושיטפונות מצד אחר. הטמפרטורות העולות והחומציות גורמות למוות של שוניות אלמוגים באוקיינוסים. ביבשה, במים באוויר – אורח חיינו המזהם, המבזבז וזולל המשאבים, משנה את האקלים ומביא לאסונות, למלחמות, לרעב ולפליטים, אך ביום-יום איננו מודעים לכך ואיננו רוצים לחשוב על כך, כאילו מדובר בתופעה לא מורגשת, כמשק כנפי פרפר.

ומה חבוי בלב? השאלות. ההתרסות. המבט והמבע הכפולים: אישי מול גלובלי, קטן מול גדול, חם מול קר, אש מול מים, אל מלא רחמים אל מול אל שסולל דרך לרוע. ואולי גם זה וגם זה? אי אפשר שלא להיזכר בשירו של יהודה עמיחי 'אל מלא רחמים' ובמיוחד בשורות: "אלמלא האל מלא רחמים / היו הרחמים בעולם ולא רק בו." האל אצל ריבנר שותק, אילם. יתרה מכך, האל עצמו הוא האלם, ומולו, מול האלם הזה ומול העולם הזה אפשר להביע משאלות, לשגות באשליות ולבקש דבר אחד – אנא הושיע.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מחקרי סביבה אצלך בתיבה




    תכנים נוספים שעשויים לעניין אותך

    מכונת החֵרות / דן פגיס

    מכונת החֵרות / דן פגיס

    ד"ר עדנה גורני

    גיליון קיץ 2021 / כרך 12(2) האם מכונת חירות, המוצבת בכלובו של שועל השלג הסיבירי בגן החיות, תוכל לחלץ אותו מכלאו?

    האם מכונת חירות, המוצבת בכלובו של שועל השלג הסיבירי בגן החיות, תוכל לחלץ אותו מכלאו?

    גיליון קיץ 2021 / כרך 12(2)
    גלים שחורים / אורי קיטה

    גלים שחורים / אורי קיטה

    ד"ר עדנה גורני

    גיליון אביב 2021 / כרך 12(1) ב-17 בפברואר 2021 צלצל בחוזקה השעון שעורר אותנו משנתנו. גושי זפת הגיעו לחופי ישראל. אלפי מתנדבים הגיעו לחופים לעזור בניקוי הזפת. אחד מהם הוא אורי קיטה

    ב-17 בפברואר 2021 צלצל בחוזקה השעון שעורר אותנו משנתנו. גושי זפת הגיעו לחופי ישראל. אלפי מתנדבים הגיעו לחופים לעזור בניקוי הזפת. אחד מהם הוא אורי קיטה

    גיליון אביב 2021 / כרך 12(1)
    אני רוצָה / יוליה וינר

    אני רוצָה / יוליה וינר

    עדנה גורני

    גיליון חורף 2020 / כרך 11(4) / פסולת השיר מקפל בתוכו את ההתמכרות לקניות, את המבוכה והבלבול מול שפע המוצרים והאפשרויות, ומצייר באירוניה את הצטמצמות החופש האישי. האירוניה מזכירה לנו עד כמה מזיק ופוגעני אורח חיים צרכני כזה

    השיר מקפל בתוכו את ההתמכרות לקניות, את המבוכה והבלבול מול שפע המוצרים והאפשרויות, ומצייר באירוניה את הצטמצמות החופש האישי. האירוניה מזכירה לנו עד כמה מזיק ופוגעני אורח חיים צרכני כזה

    גיליון חורף 2020 / כרך 11(4) / פסולת
    דיוק הכיוון / יהודית כפרי

    דיוק הכיוון / יהודית כפרי

    עדנה גורני

    גיליון סתיו 2020 / כרך 11(3) השיר עוסק בהתבוננות ובהאזנה. הדוברת בשיר שומעת קולות ומתבוננת בקווים המותווים בשמיים, ציור באפור כהה על רקע השמיים המאפירים. הקוראים והקוראות בשיר מתבוננים ומאזינים יחד איתה.

    השיר עוסק בהתבוננות ובהאזנה. הדוברת בשיר שומעת קולות ומתבוננת בקווים המותווים בשמיים, ציור באפור כהה על רקע השמיים המאפירים. הקוראים והקוראות בשיר מתבוננים ומאזינים יחד איתה.

    גיליון סתיו 2020 / כרך 11(3)
    כמה מילים על הנייר / אבנר טריינין

    כמה מילים על הנייר / אבנר טריינין

    עדנה גורני

    גיליון קיץ 2020 / כרך 11(2) כמה מלים על מה? כמה מילים על הנייר, כלומר מילים שכתובות על נייר אבל גם מילים שעוסקות בנייר, בעצים, בתהליך הפיכתם לנייר, בתהליך הכתיבה, בתהליכי ההזדקנות, ההתפוררות והמוות שהם בעצם חלק בלתי נפרד מהחיים.

    כמה מלים על מה? כמה מילים על הנייר, כלומר מילים שכתובות על נייר אבל גם מילים שעוסקות בנייר, בעצים, בתהליך הפיכתם לנייר, בתהליך הכתיבה, בתהליכי ההזדקנות, ההתפוררות והמוות שהם בעצם חלק בלתי נפרד מהחיים.

    גיליון קיץ 2020 / כרך 11(2)
    שירת סגרכתר

    שירת סגרכתר

    עדנה גורני

    גיליון אביב 2020 / כרך 11(1) / קורונה וסביבה השירה רואה. ומתארת מה היא רואה. ואולי ראייה נכוחה נחוצה לנו אף יותר מתמיד בימי הקורונה

    השירה רואה. ומתארת מה היא רואה. ואולי ראייה נכוחה נחוצה לנו אף יותר מתמיד בימי הקורונה

    גיליון אביב 2020 / כרך 11(1) / קורונה וסביבה
    תאר לך / ויינברג מאיה

    תאר לך / ויינברג מאיה

    עדנה גורני

    גיליון סתיו 2019 / כרך 10(3) תאר לך מה משמעות היות שנוא ולא מובן בכל מקום. כך פותחת המשוררת וחוקרת העטלפים מאיה ויינברג את שירה. זוהי שורה שכמעט כל אדם יכול להזדהות איתה. אך האם יכול אדם להזדהות עם בעל חיים שנוא?

    תאר לך מה משמעות היות שנוא ולא מובן בכל מקום. כך פותחת המשוררת וחוקרת העטלפים מאיה ויינברג את שירה. זוהי שורה שכמעט כל אדם יכול להזדהות איתה. אך האם יכול אדם להזדהות עם בעל חיים שנוא?

    גיליון סתיו 2019 / כרך 10(3)
    שלושה עורבים / יהונדב פרלמן

    שלושה עורבים / יהונדב פרלמן

    עדנה גורני

    גיליון קיץ 2019 / כרך 10(2) שלושה עורבים צופים בנוף העירוני של מפרץ חיפה, ומשורר אחד המקנא בעורבים

    שלושה עורבים צופים בנוף העירוני של מפרץ חיפה, ומשורר אחד המקנא בעורבים

    גיליון קיץ 2019 / כרך 10(2)
    השועל / אמנון להב

    עורק תחבורה ראשי דורס את כל פני הנוף, ולא רק אותו

    גיליון אביב 2019 / כרך 10(1) / מסדרונות אקולוגיים
    הַכְחָדָה / מיה טבת דיין

    הַכְחָדָה / מיה טבת דיין

    עדנה גורני

    גיליון חורף 2018 / כרך 9(4) מיה טבת דיין מאפשרת למותו של סודן, הקרנף הלבן האחרון בעולם, להשפיע על אירוע אישי משמח, שחל באותו היום – יום הנישואים האחד עשר שלה

    מיה טבת דיין מאפשרת למותו של סודן, הקרנף הלבן האחרון בעולם, להשפיע על אירוע אישי משמח, שחל באותו היום – יום הנישואים האחד עשר שלה

    גיליון חורף 2018 / כרך 9(4)
    לראש העמוד