המהפכה הסביבתית והמהפכה הבריאותית חוללו שינויים רבים בדעת הקהל לגבי מזון – אופן גידולו (או ייצורו) ודפוסי צריכתו. בקרב אנשי הטבע ואנשי בריאות הציבור השתרשה ההבנה שלפרקטיקות הנהוגות בחקלאות יש השפעה על איכות המים, הקרקע והאוויר כמו גם על איכותו התזונתית ועל השפעתו הבריאותית של המזון המגודל.

לאור שינויי תודעה אלה חלה התעוררות מחודשת של החקלאות האורגנית (שהייתה דפוס החקלאות המוכר לאדם עד לפני פחות ממאה שנים), הנשענת על ארבעה עקרונות ^[1]:

• בריאות – ייצור מזון איכותי ללא שימוש בדשנים מינרליים, בחומרי הדברה סינתטיים, בתרופות לבעלי חיים ובתוספי מזון שעלולים להיות מזיקים.
• אקולוגיה – חקלאות אורגנית אמורה להתאים עצמה למחזורי הטבע ולאיזון שבו, ללא ניצול הטבע, וזאת תוך שימוש במשאבים מקומיים, מחזור, שימוש מחדש וניהול יעיל של חומרים ואנרגיה.
• הוגנות – חקלאות אורגנית אמורה להבטיח איכות חיים טובה לאדם, לתרום לעצמאות מזון, להפחית עוני, להבטיח את רווחתם של בעלי החיים ולהביא בחשבון את צורכי הדורות הבאים.
• זהירות – יש להימנע מסכנות משמעותיות שעלולות לנבוע מאימוץ טכנולוגיות חדשות שהשפעותיהן אינן ידועות.

כיום נתפסת החקלאות האורגנית, באופן שנדמה כמעט מובן מאליו, כחקלאות ידידותית לסביבה ולאדם. למעשה, כמובן שלכל פעילות חקלאות יש השפעה על הסביבה, אך זו של חקלאות אורגנית נתפסת כבעלת השפעה פחותה משל החקלאות הקונבנציונלית. האומנם? האם נגזר על החקלאות האורגנית, שחלקה בשוק צריכת תוצרת טרייה בישראל הוא פחות מאחוז, להיות מורת דרך אידאולוגית, או שעל המדינה לעודד גידול בשיטות של חקלאות אורגנית ואת צריכת תוצרתה?

ההשוואה בין ההשפעות של החקלאות הקונבנציונלית לבין השפעותיה של החקלאות האורגנית יכולה להיעשות במספר מישורים, כגון: הישארות חומרי ההדברה בסביבה ובמזון, תמיכה במגוון מינים, שינוי בתכונות הקרקע, היקף שטחי הקרקע הנדרשים לגידול, שחרור דשנים למי התהום, איכות המזון.

בשולחן הדיונים שלפניכם בחרנו להעמיק בסוגיה זו, על-ידי מתן במה לעמדות מומחים שונים המבוססות על רקע מקצועי שונה. אנו מקווים שהדיון יקדם בחינה ביקורתית של הפרקטיקות החקלאיות הנהוגות הן בחקלאות האורגנית הן בחקלאות הקונבנציונלית, וזאת לטובת המשך שיפור החקלאות בישראל, לטובת איכות הסביבה ולמען בריאות הציבור.

חקלאות אורגנית מבוססת, בין השאר, על שימוש במגוון חומרי הדברה טבעיים. הבעיה היא שהיכרותו של המדע עם אותם החומרים היא חלקית ביותר. בפרסום של ה-European Crop Protection Association נאמר כי השפעותיהם של כמחצית מהחומרים המשמשים בחקלאות אורגנית אינן ידועות ^[4]. יתרה מכך, במקרים שהשפעות החומרים כן מוכרות – קיימת בעייתיות.

את הבעייתיות שבחומרי ההדברה האורגניים ניתן לראות במקרים רבים. להלן שתי דוגמאות נבחרות: מיצוי צמח האזדרכת (Azadirachta indica, המוכר גם בשם Neem) משמש בדרום-מזרח אסיה חומר הדברה טבעי. משרד החקלאות ופיתוח הכפר בישראל מאשר מכירה שלו, כחומר שאין לו השפעה על בריאות האדם. דו"ח שנערך עבור סוכנות הגנת הסביבה בארה"ב מציין שלחומר הפעיל שנמצא בצמח האזדרכת יש השפעה על מערכת העצבים ^[5]. בעיתון ההודי לרפואת ילדים נטען כי מיצוי מצמח האזדרכת פגע במערכת העצבים אצל ילדים, ואף תועד מקרה של ילד שמת כתוצאה מהפסקת פעולת הלב ^[3]. בחקלאות אורגנית נעשה בלית ברירה שימוש בנחושת כחומר הדברה (כמלח מסיס, נחושת גפריתית למשל). הנחושת, אף על פי שמקורה בטבע, היא מתכת כבדה רעילה שעלולה לפגוע בכליות ובכבד.

כיום, הכנסת חומר כימי חדש לשימוש חקלאי היא תהליך ממושך ויקר מאוד (בדומה לתהליך אישור שימוש בתרופות). לכן, בשנים האחרונות ממעטות חברות הכימיקלים המפתחות חומרי הדברה קונבנציונליים לפתח חומרים חדשים ולהכניסם לשימוש. לעומת זאת, חומרי הדברה "טבעיים" אינם נדרשים לבדיקות מחמירות ממין זה. הבעיה היא שלא כל חומר טבעי הוא בהכרח בריא – הרי ידוע לכולנו שבטבע יש גם חומרים רעילים ביותר (כגון קיקיון והרדוף).

הציבור לא תמיד מודע לכך שהדיווחים על רמות נמוכות של שאריות חומרי הדברה במוצרים אורגניים מתייחסים למדידת שאריות חומרי ההדברה המותרים בחקלאות הרגילה, וכמעט לא נמדדות שאריות חומרי ההדברה הטבעיים המותרים לשימוש בחקלאות האורגנית. זאת, משום שכפי שכבר ציינתי – למעשה הרבה חומרים פעילים (או תוצרי הפירוק שלהם) המשמשים בחקלאות אורגנית אינם מוכרים, ולכן הגופים המפקחים מתקשים למדוד את ריכוזם. כאשר מגפת כימשון קטלה את יבולי תפוחי האדמה באנגליה, השלטונות הבריטיים אישרו למגדלים האורגניים לרסס את השדות בנחושת, אך המידע לא נמסר לציבור ^[2].

היעילות בחקלאות האורגנית, במובן של תנובת הקרקע ליחידת שטח, נמוכה יותר מהמקובל בחקלאות הקונבנציונלית, ועומדת על 70%–50 ביבולים צמחיים, ועל 90% בתוצרת של גידולי בעלי חיים ^[6]. המשמעות של המציאות הזו היא שאספקה מספקת של תוצרת אורגנית מחייבת שימוש בשטחים גדולים יותר מאלה הנדרשים בחקלאות קונבנציונלית. על פי נתונים אלה, אם אנחנו רוצים להמשיך לאכול אותה כמות של עגבניות, יהיה עלינו להקצות לשם כך שטח גדול ב-100%–50 מהקיים בחקלאות הקונבנציונלית.

איכות המחקר ביחס לחקלאות האורגנית אינה מן המשופרות. כאשר הפרלמנט הבריטי מינה ועדה מדעית שהתבקשה לבחון את האיכות התזונתית של מזון אורגני, היא סקרה את הספרות המדעית הנוגעת לאיכות המזון. הוועדה דיווחה על איתור של 50,471 מאמרים, שמתוכם רק 162 היו רלוונטיים לבחינת האיכות התזונתית ^[1]. הוועדה קבעה חד-משמעית שאין הבדל ברוב הערכים התזונתיים של המזון האורגני לעומת המזון שאינו אורגני.

אני לא מכיר נתונים מחקריים המראים כי אנשים הניזונים מתוצרי חקלאות אורגנית נהנים מתחלואה פחותה או מאורך חיים ממושך יותר. בסופו של דבר כל אחד בוחר ואוכל מה שהוא חפץ – אורגני, צמחוני, בשרי או כשר, אך איני תומך באלה שמדברים סרה באחרים. לדעתי צריך שהמדינה תתמוך בחקלאות האורגנית כמו בחקלאות קונבנציונלית, אך בסופו של דבר למעלה מ-98% מאתנו צורכים מזון מיוצר בחקלאות הרגילה, ונהנים מאיכות המצוינת בלי פגע. לבד מפתרון בעיות אד-הוק, אין סיבה להשקיע בענף אחד יותר מאשר באחרים. לחקלאות האורגנית יש מקום של כבוד מעצם העובדה שהדוגלים בה העלו לדיון אידאולוגי את נושא השימוש בחומרים כימיים בחקלאות וכן הצביעו על כיוונים למציאת חלופות, דבר שגרם לכלל העוסקים בחקלאות לשקול שימוש בשיטות יעילות המתאימות לכל שיטת החקלאות במקומן של שיטות אחרות.

פעילים סביבתיים רבים חוו על בשרם את נכונות דבריו של מהטמה גנדי, שמופיעים בכותרת. החקלאות האורגנית נתפסת בעולם בשנים האחרונות כאיום על יצרנים של חומרי הדברה ודשנים, והם נלחמים בה בשני מישורים: האדרה (של החקלאות הרגילה) ושלילה (של החקלאות האורגנית).

החקלאות מתפרסת על שטחים נרחבים ומשפיעה על הקרקע, על מי התהום ועל האוויר. במדינות שונות בעולם (בעיקר באירופה) קיימת הבנה שבפרקטיקות הנהוגות בחקלאות האורגנית – הפחתת שימוש ברעלים, שימוש בשיטות חלופיות להזנת הצמח, הפסקת השימוש בקוטלי עשבים, טיפול נכון בפסולת אורגנית – טמונים לא רק פוטנציאל כלכלי לחקלאים, אלא גם תרומה משמעותיות לסביבה. בישראל התרומה הזאת לא נמדדת ולא מתוגמלת (פרט למקדמי הקצאת עובדים זרים משופרים בשל ההכרה בכך שבחקלאות האורגנית נדרשת יותר עבודת כפיים). יש צורך בקבלת סיוע מהמדינה לביצוע מחקרים, שיבדקו היבטים של החקלאות האורגנית שעשויים לסייע גם לחקלאי הרגיל. נוסף על כך, בעוד לחקלאים הרגילים המדינה מספקת הדרכה בנושאי גידול התוצרת, הרי בחקלאות האורגנית אין הדבר כך. למעשה, 'הארגון לחקלאות ביולוגית אורגנית בישראל' עוסק בעיקר בהדרכת החקלאים האורגנים, במימונם של החקלאים האורגנים עצמם, אף על פי שהם משלמים היטלים למועצת הצמחים כפי שנקבע בחוק.

החקלאות האורגנית התפתחה מאוד ב-20 השנים האחרונות – מחקלאות-תחביב לענף יצרני במשק. כיום יכולת הייצור ליחידת שטח בחקלאות האורגנית דומה לזו הקיימת בחקלאות הקונבנציונלית, ועל כן היא רלוונטית גם לנוכח החששות ממשבר מזון עולמי. השיפור הגיע בזכות חידושים מהעולם ומהארץ. למשל, הפיכת חומרי ההזנה שבקומפוסט לזמינים יותר לצמח, ואישור לשימוש באמצעים חדשים נגד מזיקים ומחלות. בחקלאות האורגנית עוסקים בשני דברים עיקריים: הגדלת פוריות הקרקע (תהליך ארוך טווח שאינו נמדד בערכים כימיים אלא בפעילות מיקרואורגניזמים בקרקע וכדומה) ואספקת צורכי הצמח (באמצעות שימוש בקומפוסט משופר, זבל עוף מטופל, גואנו, קמח נוצות ועוד). השוק האורגני גדל מאוד בישראל, וכיום כ-95% מהתוצרת הטרייה (פֵּרות וירקות) הנצרכת בארץ מקורה בגידול מקומי. שוק זה עדיין קטן ביחס לכמות החקלאות האורגנית בישראל, ורוב התוצרת החקלאית האורגנית בישראל מיוצאת לאירופה. בשנתיים האחרונות נפגע היצוא (בגלל היחלשות האירו והרובל), ולכן יותר תוצרת אורגנית נמכרת בשוק המקומי. יש מצבים שבהם חלק מהתוצרת האורגנית נמכרת בשוק הרגיל (כתוצרת לא-אורגנית) בגלל חוסר היכולת לייצא.

חקלאות משפיעה על הסביבה, והדבר נכון גם לגבי החקלאות האורגנית. לחומרים שמשמשים בחקלאות האורגנית אין השפעה שמזיקה לסביבה או לאדם, וזאת בגלל סוג החומרים שמשתמשים בהם ובגלל הכמויות הנמוכות המותרת לשימוש. יוצא מן הכלל הוא השימוש בנחושת, מתכת כבדה המותרת לשימוש בחקלאות אורגנית כחומר הדברה. בשנים האחרונות הקטינו את הכמות המותרת מ"בלתי מוגבלת" ל-600 גרם לדונם בשנה. עבור הצרכן, אחד היתרונות הגדולים של החקלאות האורגנית הוא היותה תחת פיקוח מתמיד: בגידול (דיווח לגופי הפיקוח על בסיס תיעוד בשדה), בשווקים ובנוהלי התקנים האורגניים (התקן האורגני הישראלי הוא העתק של התקן האירופי, עם מעט השפעה מהתקן האמריקאי). לעומת זאת, בחקלאות הרגילה אין פיקוח על אופן הגידול, אלא רק על התוצרת, בהגיעה לשווקים.

יש שתי מדינות קטנות בעולם שהסבו את כל ענף החקלאות בארצם לאורגני: בוטאן וליכטנשטיין. גם ישראל היא מדינה קטנה, שיכולה להציב לעצמה יעד דומה לעוד 20 שנה. לצעד כזה תהיה תועלת אדירה מהבחינה הכלכלית, הסביבתית והתדמיתית.

חלקה הזעום של הצריכה האורגנית מכלל צריכת המוצרים הטריים בישראל, פחות מאחוז אחד, מחייב להתחיל את הדיון בהפניית הזרקור לחקלאות הרגילה. מיום הקמת המדינה ועד היום לא הועמד אף לא חקלאי אחד לדין על שימוש בלתי ראוי בחומרי הדברה. לחקלאי שעובד בעמל רב, ורואה מזיק שעולה על היבול יום לפני הקטיף, יש שתי אפשרויות: להימנע מלרסס – ואף אחד לא יפצה אותו; או לרסס – ואף אחד לא יעניש אותו. לכן, לרוב הוא יחליט לרסס, גם אם הוראות האזהרה קובעות שאין לעשות שימוש בחומר ההדברה שבועיים לפני הקטיף. נוסף על כך, בכל בדיקה ממשית שנעשתה לאורך השנים, של שאריות חומרי הדברה בחקלאות הרגילה (למשל על-ידי ארבעה מבקרי מדינה שונים), נמצאו חומרי הדברה בריכוזים גבוהים משמעותית מהמותר, חומרים האסורים בשימוש בארץ וכדומה. ניתן לשאוב אופטימיות זהירה ממגמת השיפור לאורך השנים, הנובעת מהצורך לעמוד בתנאי הסף של השוק האירופי, אך אף על פי כן, בתוצרת המגודלת במקור עבור רשתות השיווק הגדולות יש פוטנציאל לשימוש יתר בגלל כפיית זמני אספקה קשיחים על החקלאי.

בתוך מציאות זו, תפקידה של החקלאות האורגנית הוא לגרום לשוק הגידולים לנוע לכיוון הירוק של הסקלה. חקלאות אורגנית משמעותה לא רק 'אפס חומרי הדברה', אלא גם – שמירה על זכויות העובדים; שמירה על הסביבה (מפני היעלמות מושבות הדבורים ומהרעלות משנה); התייחסות לאדמה כגוף חי שיש לשמור עליו (בניגוד לפרקטיקת חיטוי הקרקע שהופכת קרקע למצע שומם); שימוש שואף לאפס בתרופות (ברפתות האורגניות); הפחתת צער בעלי חיים (בלולים, אם כי בשוק הביצים האורגניות יש פתח להונאה בגלל היעדר טכנולוגיה לבדיקה בנקודת הקצה אם הביצה אכן אורגנית).

בראש סדר העדיפויות של המדינה צריך להיות הטיפול בחקלאות הרגילה, וזאת בשל נזקיה הקשים. מעבר לכך, בשל תרומת החקלאות האורגנית לבריאות הציבור ולשמירה על הסביבה ראוי שהמדינה תעודד חקלאות מסוג זה, כפי שעושות מדינות אחרות. השוק האורגני לא צריך לזכות בתמיכה ישירה של המדינה, אלא עליו לעמוד במבחן הכלכלי. עם זאת, על המדינה להתייחס לחקלאות אורגנית כאל שמורת טבע – מרחב מצומצם שיש להגן עליו בשל ערכו הרב. המדינה צריכה לעודד את החקלאים האורגניים על-ידי תמיכה בהם בתקופת המעבר לגידול אורגני. על החקלאי לעבור תקופת הסבה בת שנתיים, שגם לאחריה עקומת הלמידה שלו אִטית. בסופו של דבר, המדינה תצא נשכרת מחיזוק ענף יצוא משגשג.

יש הרבה צביעות ביחס לחקלאות האורגנית. כותבים עליה יותר מאשר צורכים אותה. לכן ראוי להכיר במציאות: החקלאות האורגנית צועדת כיום לקראת שוויון, אל מול החקלאות הרגילה, ביחס שבין כמות היבול לבין שטח הגידול (בגידולי מטעים כבר מגיעים ליחס דומה של טונות לדונם, וגם בגידולי פלחה מתקרבים ליחס דומה); אין מחסור בשטחים לחקלאות אורגנית, גם בשל עודפי קרקע חקלאית בארץ וגם בשל הכמות הקטנה כל כך של חקלאות אורגנית המתקיימת בישראל; הכמויות הגדולות של קומפוסט שמשמש בחקלאות אורגנית (פי שניים מחקלאות רגילה) אינן מזהמות את מי התהום ברמה דומה לזיהום הנגרם מדשנים כימיים (שאמנם מעודדים גדילה מהירה של הצמח, אך רוב הדשן נשטף מהקרקע); בניגוד לחקלאות הרגילה, החקלאות האורגנית מבטיחה הימנעות ממוצרים מהונדסים גנטית ומשאריות של הורמונים ואנטיביוטיקה. נוסף על כל אלה, סובלת החקלאות האורגנית מעודף של תשומות וממחסור במחקר ובפיתוח.

החקלאות הישראלית היא מובילה עולמית בשלושה תחומים: השקיה, הדברה וזרזי גידול כימיים. הגיע הזמן להחליף את שני האחרונים בפרקטיקות ידידותיות יותר לאדם ולסובב.

תחום התזונה בת-הקיימא מורכב וסבוך, וראוי להתמודד עימו במתודולוגיה של ניהול סיכונים. באמצעות מתודולוגיה זו ניתן לקבל החלטות מושכלות המתבססות על הליכי בחירה נבונים ולא מקריים. אנסה לתאר כאן את הבחירה שמדינת ישראל צריכה לעשות כדי שנהנה מחקלאות בת-קיימא מיטבית, שתיתן ביטחון תזונתי יחד עם בריאות לתושבים ולסביבה וקיימות לאורך הדורות. החלופות שאני בוחנת הן החקלאות האורגנית והחקלאות הקונבנציונלית בישראל. האחרונה מאופיינת בשימוש רב בטכנולוגיות, בפיתוחים מתקדמים, בסמיכות רבה לבתי התושבים, בקונפליקטים עם שמירת הטבע ועוד.

מבחינה בריאותית, חשוב להבהיר כי "טבעי" אינו שווה ל"בריא". די להזכיר חומרים טבעיים שרעילים גם בכמויות או בריכוזים מזעריים: ארס נחשים, פטריות מסוגים שונים (ובכלל צמחים רעילים), חיידקים המייצרים רעלנים ועוד. בהקשר זה, סקירה של חומרי ההדברה הטבעיים המאושרים לשימוש בחקלאות האורגנית ^[1] מעלה סימני שאלה רבים: חלק מהחומרים דומים מאוד לחומרי הדברה הנמצאים בשימוש בחקלאות הקונבנציונלית – אולם החומר הטבעי מתפרק לאט יותר, ועל כן עלול לגרום לנזק בריאותי משמעותי יותר; חלק מהחומרים כוללים מתכות (כמו נחושת) המצטברות ברקמות הצמח, ועלולות לגרום נזקים בריאותיים משמעותיים כאשר הירק או הפרי נאכלים לאורך תקופת זמן משמעותית.

החקלאות האורגנית נהגתה, נכתבה ונחתמה לפני כ-75 שנה ^[2], ומאז כמעט שלא עודכנה. כיום ברור לאנשי המקצוע שבכל הקשור לחומרי ההדברה האורגניים, אנחנו שוגים בשני תחומים. ראשית, אנחנו לא יודעים מהן ההשפעות הבריאותיות של חלק מחומרי ההדברה האורגניים. פשוט לא מתבצע מחקר איכותי בנושא, בניגוד למחקרים רבים המוכיחים את הנזק הבריאותי מחומרי ההדברה הסינתטיים הנמצאים בשימוש בחקלאות הקונבנציונלית. ושנית, אנחנו "מחפשים מתחת לפנס". תוצרת חקלאית אורגנית נבדקת לשאריות של חומרי הדברה סינתטיים, אבל לא נבדקת לשאריות של חומרי הדברה אורגניים! בהקשר הבריאותי, מדינת ישראל חייבת לעודד מחקרים שיבחנו את ההשלכות הבריאותיות של כל סוגי חומרי ההדברה, לבדוק היטב את שאריות כל חומרי ההדברה החשודים כמשפיעים לרעה על הבריאות בכל סוגי התוצרת, ולבצע את הבדיקות הללו בכל השווקים – לא רק ברשתות השיווק הגדולות. רק כך נוכל לדעת שהירקות והפֵּרות שאנו אוכלים נקיים משאריות חומרי הדברה מסוכנים.

מבחינה סביבתית, יש קונצנזוס כמעט מוחלט באשר להשפעות החיוביות של חקלאות אורגנית על הסביבה. מאות מאמרים מתארים זאת, אבל קריאה מוקפדת של החומר המדעי יחד עם הבנה של המציאות הישראלית מעלה סימני שאלה רבים. מטא-אנליזה של מחקרים שבדקו היקפים של תוצרת אורגנית לעומת קונבנציונלית ^[3] מעלה אפשרות שבחלק מהגידולים, כמות התוצרת האורגנית יכולה להשתוות לכמות התוצרת מחקלאות קונבנציונלית. אף על פי כן, בשטחי חקלאות שלחין (השכיחה בישראל), התוצרת האורגנית מיחידת שטח יורדת ל-70%–60 מכמות התוצרת הקונבנציונלית. המשמעות היא שעבור גידול אותה כמות של תוצרת חקלאית נצטרך להקדיש עוד שטחים רבים לחקלאות, והדבר יביא לפגיעה אנושה בטבע, כמו גם לעלייה נוספת ביוקר המחיה. החקלאות האורגנית מצריכה כוח אדם רב – במצב הנוכחי, כאשר מרבית הפועלים בחקלאות אינם ישראלים, האומנם נרצה להביא לישראל עוד עשרות אלפי פועלים זרים כדי לקיים חקלאות שאינה ממוכנת? או שנגייס לעבודת החקלאות פועלים ישראלים ונשלם להם שכר הוגן – דבר שיעלה עוד יותר את מחיר התוצרת החקלאית? כיום רוב החקלאות האורגנית בישראל מיועדת ליצוא לאירופה, לטובת פרנסתן המבורכת של כמה עשרות משפחות ישראליות, אך לנוכח המחירים העקיפים שגובה החקלאות האורגנית יש לשאול: האם זהו האינטרס של מדינת ישראל? החקלאות האורגנית מסרבת להכיר בטכנולוגיות חקלאיות שהתפתחו במרוצת השנים ושיש בהן פוטנציאל רב לשיפור מצב הסביבה. לדוגמה, הידרופוניקה – גידול צמחים על מצע מרחף של מים, ללא אדמה – מאפשרת לשלוט היטב בכמויות חומרי ההדברה והדשן, ולא לזהם את הסביבה כלל בשאריות של חומרים אלה. אולם בחקלאות האורגנית חל איסור מוחלט על גידול מנותק מהאדמה.

לסיכום, החקלאות האורגנית מהווה לטעמי "סמן ימני" חיוני, הגורם לנו לבחון את תפיסותינו לגבי הנכון והראוי בחקלאות מבחינה סביבתית ומבחינה בריאותית. הפתרון המומלץ לדעתי עבור מדינת ישראל הוא:

• בחינה מדוקדקת של כל הפרקטיקות הנהוגות בחקלאות האורגנית, ובכלל זה חומרי הדשן וההדברה, שיטות עיבוד הקרקע, ניהול הגידולים במחזורים עונתיים ושנתיים וכו'.
• אימוץ של הפרקטיקות שנמצאו מועילות לבריאות האדם ולסביבה בישראל (ויודגש: אימוץ רק של הפרקטיקות הללו, לא של החקלאות האורגנית כתורה בפני עצמה).
• בחינה של הערכים ומתודולוגיות החשיבה של החקלאות האורגנית, במטרה לפתח על בסיסם פרקטיקות חקלאות חדשות שיהיו בנות-קיימא בכל המובנים, ונכונות עבור התנאים הייחודים של החקלאות במדינת ישראל.

על בסיס ריאיון עם תמר ברמן – טוקסיקולוגית ראשית לבריאות וסביבה, משרד הבריאות

ההמלצה החד-משמעית של משרד הבריאות היא להרבות באכילת מגוון פֵּרות וירקות על קליפתם – תוצרת אורגנית או לא. התועלת הבריאותית מאכילתם (בהקשרים של מניעת סרטן, השמנה ועוד) גוברת בהרבה על הסיכון שעלול להיגרם מחשיפה לשאריות חומרי הדברה. בו-בזמן ממשיך המשרד בפעילות שנועדה להבטיח שבתוצרת החקלאות הרגילה לא יהיו רמות חריגות של שאריות חומרי הדברה.

מטא-אנליזה שנערכה בארה"ב מצאה ריכוזי חומרי הדברה נמוכים ב-30% בתוצרת האורגנית בהשוואה לתוצרת רגילה ^[5]. ישנם אף מחקרים ^{[3, 4]} המראים כי צריכה של תוצרת אורגנית מפחיתה את החשיפה לחומרי הדברה, בהשוואה לצריכה של תוצרת חקלאית רגילה. כמו כן, יש להדגיש כי מדובר במחקרים הבוחנים את ההבדלים בחשיפות לחומרי ההדברה המשמשים בחקלאות הקונבנציונלית בלבד. טרם נעשו מחקרים ביחס להשפעות הבריאותיות של חומרי ההדברה (הטבעיים) המשמשים בחקלאות האורגנית, שמוכרים פחות.

למרבה ההפתעה, קיימת עדות לכך שאנשים שצריכת הירקות והפֵּרות שלהם מתבססת על גידולים אורגניים, עלולים למצוא בגופם יותר חומרי הדברה. על פי ממצאים ראשוניים ממחקר שנעשה על תושבי היישוב אמירים, שהוא מושב הדוגל בחקלאות אורגנית ובתזונה צמחונית-טבעונית אורגנית, נמצא כי ריכוז חומרי הדברה מסוימים בשתן של הנבדקים היה גבוה מהממוצע בישראל ^[1]. תוצאות דומות נמצאו בארה"ב במחקר שהתפרסם לאחרונה ^[2]. הסבר אפשרי לממצאים אלה הוא שאנשים שתזונתם אורגנית נוטים גם לצרוך כמויות גדולות מהממוצע של פֵּרות וירקות, ולכן הם חשופים יותר לחומרי הדברה מאלה שניזונים מתוצרת חקלאית רגילה אך בכמויות קטנות. ואכן, לאחר שמשקללים את הממצאים לכמות הירקות והפֵּרות הנצרכים, רואים שתזונה אורגנית באמת מקטינה את החשיפה לחומרי הדברה ^[2].

כמעט שאין מחקרים אפידמיולוגיים משמעותיים שבודקים את ההשפעות הבריאותיות של צריכת תוצרת אורגנית, משום הקושי המחקרי בבידוד אוכלוסיית המחקר. הרי צריכת תוצרת אורגנית אינה התנהגות קבועה – היא עשויה להיות קצרת טווח ואף להשתנות לאורך הזמן.

חשיפה לחומרי הדברה מסוג זרחנים אורגניים עלולה לפגוע בהתפתחות העובר. מחקר שבחן לאחרונה את השפעות החשיפה על האוכלוסייה הכללית, בריכוזים נמוכים מאוד, הראה כי בתקופת ההיריון יש לצריכת פֵּרות וירקות השפעה חיובית על גדילת העובר, העולה על הנזק מחומרי הדברה מסוג זרחנים אורגניים ^[6]. המחקר הראה שהשיפור ברפלקסים של תינוקות בימים הראשונים אחרי הולדתם גדול יותר אצל תינוקות שבגופן של אמותיהם היו רמות גבוהות יותר של זרחנים אורגניים. כמובן שהשיפור לא הושג בזכות הזרחנים האורגניים, אלא שהימצאותם מעידה שהיתרון התזונתי של נשים שצורכות יותר פֵּרות וירקות מתבטא בהתפתחות העצבית של צאצאיהן.

התפיסה המנחה את משרד הבריאות היא שיש להשקיע משאבים בהסדרת איכות התוצרת החקלאית הרגילה, הנצרכת על-ידי הרוב המוחלט של האוכלוסייה, כך שתהיה בריאה וללא שאריות חומרים בלתי רצויים מעל הריכוז המותר. בדומה לראיית העולם של משרד הבריאות בתחומים אחרים (למשל זיהום אוויר ומי שתייה), אין המשרד דורש "אפס זיהום", אלא הגעה לריכוז נמוך דיו של חומרי הדברה במזון שלא יסכן את הציבור. כך, במסגרת תהליך המתקיים בשנים האחרונות, הוצאו משימוש חומרי הדברה רבים שהיו מסוכנים במיוחד, והוקטנו הריכוזים המותרים במזון של שאריות חומרי הדברה רבים.